יצאתי עם הארי מהדלת של הסטודיו ואחזתי בידו , אין אוליבר אז אין חוזה. ודבר נוסף , אדרוש מהצלם למחוק את כל התמונות של הארי ! רק אני אמור לצלם אותו.
״תגיד...״ התחלתי לדבר ״השמש עדיין לא שקעה. הכוונה היא שעוד מעט יהיה מאוחר אבל עכשיו זה לא מאוחר-״
״מה הנקודה לואי ?״ הוא קטע אותי , נכון. אני מדבר הרבה , ניגש לעניין.
״אבא שלי עדיין בכנסייה וחשבתי אולי נעבור לבית שלי בשביל לקחת בגדים״ אמרתי והסתכלתי עליו
״בטח״ אמר וכרך את הזרוע שלו מאחוריי כתפיי
״הארי !״ שמעתי צעקה מאחורינו שגרמה לנו להסתובב , ריי צעד אלינו במהרה עם מבט זועף על פניו. כשהתקרב הוא דחף את הארי וזה רק גרם להארי לקחת צעד לאחור ״איך לעזעזל יכולת ?!״ צעק.
״אל תיראה כלכך מסכן ריימונד״ הארי מלמל בחוסר אכפתיות , אלוהים אדירים , אני לא רוצה שיריבו.
״אתה הרסת את החיים שלי בפעם השנייה״ ריי אמר בקול שבור והחזה שלו עולה ויורד בנשימות כבדות , עיניו מבריקות ״אני כלכך שונא אותך ! פאק אני שונא אותך !!!״ הוא צווח על הארי ולבי נשבר מלשמוע את זה ולדעת כמה זה פוגע בו כרגע.
״זה לא החיים שלך !״ הארי צעק ועשה צעד קדימה ״אוליבר קראת לעצמך ?! זה עלוב !״
״זה לא עניינך מה אני עושה עם חיי-״
״ברור שכן !״ הארי צעק ״אני רק מנסה פאקינג להגן עליך !״
״ממה ?״ ריי שאל ״הכל היה כלכך טוב אצלי עד שבאת !״
״ואצלי ?״ הארי שאל , ריי הסתכל עליו בלי לומר דבר , כנראה לא הבין את כוונתו ״אצלי , אצל המשפחה שלך שחשבה שאתה מת , פאקינג מת , אתה חושב שהיה לנו טוב ?״
״במילא לא אכפת לכם״ ריי פלט וגירד בעורפו , הסתכלתי על הארי ולבי נשבר מלראות את הדמעות עומדות בעיניו , רציתי לחבק אותו.
״אתה יודע כמה האשמתי את עצמי ? אתה יודע כמה אמא הייתה בוכה ?!״ הארי צעק בקול סדוק ״אתה הרסת את כולנו״
ריי הרים את מבטו ועיניו הבריקו ״זה הגיע לכם.״ הוא אמר והסתכל על הארי בכעס , הוא הסתובב והלך חזרה לסטודיו , אלוהים אדירים... למה הוא כלכך קר ?
״הארי״ לחשתי והרמתי את ראשי להסתכל עליו , בשם ישו הצלוב. חיבקתי אותו חזק , הלוואי שיכולתי לקחת ממנו את הכאב שהוא מרגיש.
״הוא חרא״ הארי פלט , ניתקתי את החיבוק והסתכלתי עליו בשביל להקשיב ״עברתי לישון במרתף כי לא יכולתי להישאר בחדר שהיה שייך לשתינו , לא יכולתי להסתכל על הרכוש שלו בלי להגיד לעצמי שאני הרגתי אותו״
״ה-הארי... לא , אתה מדהים ! אלוהים , הכל בסדר״ אמרתי במהירות
״אני כלכך שנאתי את עצמי על זה.״ אמר בשקט ולבי התכווץ ודימם בכאב , לא יכולתי לראות אותו כך. ״לא הייתי מסוגל להסתכל לאף אחד מהמשפחה שלי בעיניים , הייתי שותה כל לילה בשביל לא להרגיש... אבל הוא בכלל חי״ דמעה זלגה מעיניו ומיהרתי למחות אותה ״אני לא יודע אם לכעוס או לשמוח , לעזעזל...״
״זה בסדר״ לחשתי בחיוך קטן ועיניי בערו , קשה לי לראות אותו מתפרק כך , הוא אדם חזק.
״ועכשיו אני בוכה כמו אידיוט...״ אמר והסיט את מבטו
״זה שאתה בוכה לא אומר שאתה אידיוט. אתה אנושי.״ אמרתי והוא הסתכל עליי וראו את הכאב בעיניו הירוקות ״אתה אדם חזק הארי. אתה עברת כלכך הרבה וכך התבגרת והפכת להיות מי שאתה היום , היית איתי ועזרת לי ברגעים כלכך קשים שבהם הייתי אמור להתמודד עם המשפחה , החזקת אותי וכשנשברתי היית שם , ועכשיו אני פה.״ קולי דעך , בלעתי רוק ולבי הלם בחוזקה ״אני אוהב אותך.״
הוא הסתכל עליי ושפתיו פרודות , הכל בסדר הארי. הוא הרים את החולצה בשביל לנגב את לחייו ואז כשהביט בי היה לו את החיוך המטופש והיפה שאני אוהב. הוא אחז בפניי והתקרב לנשק את שפתיי ברכות , לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה , אני שלו.
״גם אני אוהב אותך״.

***

פעימות לבי התגברו בכל צעד , היינו קרובים לאיזור הכנסייה אבל רק בגלל שזה בדרך לבית. שילבתי את אצבעותי בתוך של הארי ועשיתי זאת באומץ , שאם מישהו שמכיר אותי יראה אותנו אז אני לא מתבייש בזה , אני אוחז בידו עם המון גאווה.
״אתה מזיע...״ אמר , הסתכלתי עליו והיה לו חצי חיוך ״הכל בסדר ?״
״כן...״ גיחכתי והשפלתי את מבטי ״אני קצת חושש להיתקל באבי , לא יצרתי איתו קשר מסויים מאז שהתוודיתי בפניו״
״אני לא רוצה להיות חרא אבל אני חושב שעדיף לך בלעדיו״ הוא אמר , נשמתי עמוק והרמתי את ראשי להסתכל עליו ״זה נראה כאילו בכל פעם שאתה פוגש בו אתה משתנה , פתאום דברים שהיו חשובים לך הם שום דבר בשבילך״
״לא עוד״ אמרתי בחיוך קטן ״אני סיימתי עם זה , באמת״
״אני מאוד מקווה״ הוא פלט וכרך את הזרוע שלו מאחורי כתפיי בזמן שנישק לראשי וחשתי את לבי מחסיר פעימה , האטתי שהתקרבנו לפנייה של הכנסייה , שמעתי אותו נאנח והוא שיחרר את אחיזתו ממני ״מה הבעיה ?״
״ל-לא פשוט... לא יודע הארי , אולי אני מרגיש קצת רע ומפוחד לפגוש את אבי בטעות״ אמרתי
״בגללי ?״ שאל והצביע על עצמו עם האגודל
״לא !״ מיהרתי לומר בשביל להסיר את חששותיו ״שהתוודיתי בפניו פשוט זו הייתה הפעם היחידה שלא רכשתי כלפיו כבוד. זה לא יפה״
הוא הסתכל עליי ועלה לו חיוך ״אתה כלכך טוב״ פלט בשקט וליטף את הלחי שלי ברכות ״אני מבין.״
״באמת ?״ שאלתי , הוא התקדם מעט והציץ לכיוון הכנסייה , מה יש שם ? אלוהים ״מי נמצא שם ?״
״בחוץ יושבת בחורה עם שיער חום-״
״ארין״ קטעתי אותו והוא הסתכל עליי בבלבול וחזר אליי ״זוכר שסיפרתי לך על הילדה שבגללה התרגלתי לומר צליבה מוחית ? זו היא. לאחרונה היא פה הרבה והיא כלכך מסתורית , היא פשוט יושבת שם בלי לעשות דבר״
״היא באייפון״ הארי אמר. בכנסייה ?! למען השם.
״לך אליה״ לחשתי וטפחתי על החזה שלו
״מ-מה ?״
״אתה בחור נאה הארי. שלא אומר לוהט , הדבר הכי יפה שישו יצר״ אמרתי בגיחוך , אני מרגיש בנוחות לומר לו דברים כאלה , ולמרות שנשמעתי ציני אני רציני. ״לך תתחיל איתה , תברר מה הקטע איתה״
״להתחיל איתה ? לואי מה לעזעזל...״ הוא פלט בבלבול
״אל תדאג זה רק הצגה !״ קראתי בחיוך ״דרך אגב הצגה , במשרד היום הבנתי שאני יכול להיות שחקן , זה היה נהדר״
״אני בטוח״ הוא פלט ונראה לא מרוכז במה שאמרתי
״קדימה הארי אתה יודע לפלרטט״ אמרתי , הוא נשך את שפתיו והייתה לו גומה כאילו מחייך , זה מחמיא לו. ״כשהכרנו אתה יודע כמה ניסיתי לא ליפול מהצלב שלי אבל גרמת לי ליפול בסופו של דבר״
״אני אוהב את המאטופורות הבלתי מובנות שלך לואי״ הוא אמר וחייכתי בביישנות
״תראה לה את הקסם שלך״ קרצתי והחלקתי את ידיי בכתפיו הרחבות , לבי הלם בחוזקה , הוא נראה מדהים...
״בכנסייה ?״ שאל וגירד בעורף
״די מאוחר , אתפלל שישו ישן עכשיו״ אמרתי בציניות והיה לו חיוך
״אל תתפלל , שלא תעיר אותו״ אמר , צחקתי ״אף פעם לא התחלתי עם בת״
״אף אחד לא״ אמרתי במשיכת כתפיים והיה לו חיוך כשהביט בי ״רק בלי מגע ומרחק של שלוש צעדים בבקשה״
״ברור ברור״ אמר , הוא הידק את שיערו האסוף והרים את השרוול הקצר שלו בשביל לחשוף את כל זרועו הרחבה והשרירית , רק שלא תביט בו ותרצה אותו
״אני מקווה שאתה לא נמשך לבנות בשום אחוזים״ אמרתי והוא גיחך
״אתה מקנא ?״ הוא התגרה בי. מאוד מקנא , חושש אפשר לומר.
״ממש לא״ אמרתי וטפחתי על כתפו , עמדתי על קצות אצבעותיי לנשק את שפתיו ולאחר מכן שלחתי חיוך ״קדימה״
״שאבא שלך לא ייתקל בי ויצלוב אותי״ אמר בקריצה לפני שפנה לכיוון הכנסייה , אני הסתתרתי מאחוריי החומה והצצתי , ההליכה שלו כלכך מלאת ביטחון וגברית , ייחודית לו. התאפסתי על עצמי כשהוא נעצר מול ארין שישבה בספסל , הוא דיבר אליה עם חיוך , לפתע היא חייכה ואמרה משהו. מריה הבתולה צריכה לראות את זה ! שלא תחייך אליו. אני נשמע אובססיבי מטורף... אלוהים אדירים. הם דיברו ונראה שלא משעמם להם , הוא זוכר שהוא אמור לבוא ? רגע , למה הוא מוסר לה את הטלפון שלו ? היא מביאה לו מספר כלכך מהר ?! אני לא הבאתי לו את מספר הטלפון שלי , הוא לקח ממייקל. יכול להיות שהוא שם עליי עין מההתחלה ? למה שמישהו ירצה להיות עם דתי שמתעסק רק בישו ? לפתע ראיתי אותו צועד חזרה והסתתרתי מאחוריי החומה עד שבא עם חיוך , מה... זה היה מהר מדי.
״תנחש למי יש את המספר של ארין״ אמר בשקט והרים את הטלפון שלו באוויר
״איך היא נתנה לך ?״ שאלתי בבלבול
״שאלתי אם היא מהסביבה ואז הצעתי לה לבלות יחד. וכמו שאתה אומר , מי ייסרב ?״ שאל בחיוך
״תירגע כופר ארור״ פלטתי בגלגול עיניים , הוא משך אותי בהפתעה לחיקו ועטף אותי בזרועותיו
״רגוע״ פלט עם צחוק , הוא אחז בידי וחצינו את הכביש , הרמתי את מבטי באיטיות ולבי הלם בחוזקה , זה עוד משהו שאני לא מבין , זה עובדה שהוא יכול להשיג מי שרק רוצה , למה אני ? ובכן , לא שאני מתלונן , אני שמח. הרבה זמן לא עברתי פה , ליד הבית. הכל נראה רגיל , עדיין די ריק ברחובות.
״פה גרים רוב הדתיים״ סיפרתי ואחזתי בידו ״ריק פה כי זה לא הולם לצאת בערב , תמיד ריק ככה״
״פעם ג׳ייקוב לקח אותנו הנה לצייר גראפיטי״ הוא סיפר
״ג׳יי-מי ?״ שאלתי בבלבול והוא צחק
״בחור הפסנתר״ הארי אמר ״זה ממש פה...״
״תראה לי״ ביקשתי
״זה די ישן , אולי לפני חצי שנה אפילו״ אמר
״אז מה ?״ שאלתי , הוא חייך ופנינו בין שתי בניינים
״זה מאחורי הבניין״ אמר , הבניין הזה קטן , בגודל של שתי קומות. שאר הבתים ברחוב פרטיים. הלכנו מאחורי הבניין ולמרות שמעט חשוך ראיתי את ארבעת הציורים , הלכתי לגראפיטי עם הסמיילי הקורץ. הארי צייר חתול עם שלוש אוזניים ושתי לשונות ארוכות כלכך עד שהן מתגלגלות סביב גופו של החתול , זה נראה שהחתול שוכב על ערסל מלא בפרחים צהובים. זה כלכך יצירתי.
״למה ציירתם דווקא פה ?״ שאלתי אותו ״אף אחד לא יכול לראות״
״לא רצינו להיתפס. זה מה שהכי מעצבן , כל אחד רוצה לראות איך אנשים מגיבים ליצירות שלו אבל זה לא חוקי , זה לא משהו שאפשר להתגאות בו בפני אנשים.״
״זה חבל״ אמרתי בשקט , אני אוהב את זה. ״לחתול יש דברים לא מציאותיים... הכוונה הלשון הארוכה ושלושת האוזניים״
״זה הכל מתוך הראש שלי. אני חושב שזה כיף לצייר משהו שלא קיים , זה מרגיש כמו ליצור משהו חדש״ אמר בשקט
״זה מדהים הארי״ חייכתי בהערצה ״והפרחים הצהובים שהוא שוכב עליהם , הם יפהיפיים. חשבת עליי כשציירת אותם ?״
״זה היה לפני חצי שנה , אנחנו לא מכירים חצי שנה״ אמר וסימן לי לבוא בעקבותיו , יצאנו מאיזור הבניינים והמשכנו לכיוון ביתי , לא הבנתי את כוונתו.
״אני אוהב את הגראפיטי שאתה מצייר״ אמרתי ״אמא שלך יודעת את זה ?״
״על מה ?״
״שאתה מצייר את זה ברחוב״ אמרתי
״בטח״ קרא ״אמרתי לה שאני אוהב את זה והיא לגמרי בעד זה , היא יודעת שזה אסור אבל היא רוצה שאעשה מה שטוב לי״
״היא בטח גאה בך״ אמרתי והיקפתי את הזרוע שלו , ראיתי את הבית ומהחלון היה חושך , הוא ריק. לבי נצבט , אני לא רגיל עדיין שהבית ריק מכל המשפחה. עיקפנו אותו בשביל להגיע לחלון של החדר שלי , זזתי הצידה כי לא יכולתי להגיע לחלון , אני משאיר את זה להארי. הוא פתח את החלון בדחיפה ואז הסתכל עליי
״בוא ארים אותך״ אמר , צעדתי אליו והוא הרים אותי בקלות ממותניי עד שהושיב אותי על עדן החלון , עברתי לצד השני , לתוך החדר. היה חשוך אבל אפשר לראות שהוא נראה בדיוק כמו שהיה כשעזבתי. הלכתי למתג להדליק את האור ואז הסתכלתי מסביבי , זה מרגיש כאילו לא הייתי פה המון זמן , אבל יש משהו מוזר יותר , זה פשוט מרגיש כאילו החדר הזה שייך לאדם אחר. כל התמונות של ישו והצלבים האלה , הפסלונים... משום מה עכשיו זה נראה בעיניי מוזר ואפילו מפחיד. השתניתי מאז. הארי נכנס וכל מה שעשה היה להתיישב במיטה
״בסדר , אקח בגדים ונסתלק מפה.״ אמרתי והלכתי לארון , כשראיתי את החולצה בצבע תכלת שלי לקחתי וזרקתי אותה להארי ״אני אוהב את החולצה הזאת״ חייכתי. הנשכתי לקחת בגדים נוספים , כל בגד שהוצאתי מהארון זרקתי לכיוון הארי.
״תצטרך תיק״ הוא אמר , הסתובבתי וראיתי שהוא מסדר את הבגדים לצידו
״כן , נדאג לזה אחר כך״ אמרתי , הוצאתי חולצה שחורה וצמצמתי את עיניי בבלבול , אין לי חולצה שחורה... רק רגע. ״אלוהים אדירים״
״מה ?״ שאל , החזקתי את החולצה מולו
״זו החולצה שהבאת לי ביום הראשון שנפגשנו״ אמרתי בחיוך קטן
״שמרת אותה בארון ?״ שאל והוריד גבה , הוא גורם לי להישמע משוגע לגמרי.
״כן , לא יכולתי לתת לאמא שלי לכבס , מה הייתי אומר לה ?״ שאלתי וצעדתי אליו בחיוך קטן ולבי הלם בחוזקה ״באותו יום שהבאת לי אותה נרדמתי איתה. הרגשתי סוג של מוגן איתה , אני נשמע מטופש ברצינות , אבל אני לא יודע למה כלכך אהבתי אותה. אולי זה הרגיש לי כמו להיות עם מישהו וזה היה חדש לי אבל אהבתי את זה.״
״לואי זה חולצה פשוטה , היא עלתה לי פחות מעשר דולר״ אמר וצמצם את גבותיו , גלגלתי את עיניי
״תן לי להתבטא אני אומר מילים ממש יפות , זה אמור להחמיא לך.״ אמרתי והתיישבתי לידו ״החולצה הזאת היא ההתחלה שלנו״
״ה-התחלה ? שפכתי עליך משקאות אז הבאתי לך אותה״ אמר. צחקקתי והסתרתי את פניי עם החולצה , אותו ריח. הוא כנראה לא מייחס לדברים כאלה חשיבות רבה כמוני , וזה בסדר , אני יודע שאני לוקח דברים ברצינות ורואה כמעט בהכל משמעות רבה.
״אהבתי אותך מההתחלה״ לחשתי והרמתי את מבטי לפגוש בעיניו הירוקות , לבי הלם בחוזקה ונשימתי נחתכה בגרוני ״אני מתכוון פשוט... באמת מצאת חן בעיניי , עוד כששפכת עליי את המשקאות וקיללת את האוויר , היית בלי חולצה וחשבתי לעצמי זה לא הולם , אבל הוא יפה. אך ניסיתי להדחיק את המחשבה הזו , לא נתתי לעצמי לחשוב דברים כאלה.״
״זה נחמד לשמוע״ הוא לחש בחיוך שגרם לחבי להחסיר פעימה ״לואי אתה הראשון...״
״מה ?״ שאלתי , מה הכוונה ? ״הראשון שמה ?״
״כששפכתי עליך את המשקאות ולקחתי אותך לחדר העובדים , היית הראשון ש...״אמר ונעצר , אלוהים אדירים ! הוא הולך לומר דבר רומנטי ? כי זה יהיה מרגש !
״שמה הארי ?!״ שאלתי ללא סבלנות , הוא הסתכל לתוך עיניי והידק את שפתיו
״הראשון שקיבל ממני חולצה שחורה״ אמר בציניות. שישו יצלוב אותו !
״אידיוט...״ גיכחתי ודחפתי אותו , קמתי חזרה לארון וחיפשתי אחר בגדים נוספים , כרגע הוא בהחלט לא מצליח להיות רציני. אבל אני אוהב אותו. לפתע הוא כרך את זרועותיו מסביב מותניי והסתובבתי , הוא חייך והוריד את ראשו שמצחו נגד שלי , גופי נגד שלו ולבי פעם בחוזקה
״הכל עבר כלכך מהר״ לחש וליטף את פניי , עצמתי את עיניי וכרכתי את זרועותיי מסביב הצוואר שלו ״ילד כנסייה.״
צחקתי ״ילד כנסייה... אני זוכר את זה״ אמרתי בשקט , הוא שפשף את שפתיו נגד שלי והאוויר התרוקן מריאותיי , הוא מתגרה בי. התקרבתי לנשק אותו אך הוא התרחק וזה גרם לי להסתכל עליו , הוא חייך והסתכל על שפתיי , הוא תפס את לחיי עם יד אחד והחליק את הלשון שלו בין שפתיי ונישק אותי , לבי פעם בחוזקה ובטני התהפכה , העליתי את אצבעותיי לתוך שיערו האסוף והוא הקריב את אגני צמוד יותר לגופו , הנעתי את שפתיי נגד שלו , אהבתי את התחושה שנתן לי , אהבתי את הדרך שנישק אותי , רק בדרך שלו. הוא החליק את ידו על הישבן שלי וחשתי כאילו גופי מתכווץ ונעשה נואש ומלא רצון למגע שלו , חייכתי נגד שפתיו והשפלתי את ראשי , אלוהים... באנו לקחת בגדים , איזו צליבה מוחית. אבל אני אוהב את ההסחת דעת הזאת.

אומייגד הביטו ! גיפ והווו 😃 אפשר להוסיף גיפים ותמונות בתוך הפרק
יודעים מה זה אומר 😏
גיפים להמחשה 😁🙌
והווו
ושבת שלום לכולם ❤️