נק׳ מבט לואי:

דפקתי בדלת ונשכתי חזק את שפתיי , הייתי לחוץ שיראה שאני פה... שיחת הטלפון שלנו אתמול הייתה מבלבלת , אני חושב שעל שתינו עבר משהו שפשוט גרם לנו לא להתמודד עם אחד השני , עד שביקשתי זמן ? אלוהים... אני מוכרח לערבב בין שתי העולמות. דפקתי שוב ונשמתי עמוק , לא באתי הנה סתם , הוא באמת חשוב לי. מה אם הוא כועס ? מחשבותיי לא הפסיקו להטריד אותי כרגע. הדלת נפתחה וחיבקתי במיידיות את מי שפתח את הדלת אך התרחקתי כששמתי לב שזה מייקל , לבי נחת ועיניי נפערו , מזל שלא התכוונתי לנשק אותו.
״מ-מייקל״ אמרתי וטפחתי בקלות על כתפו לפני שנכנסתי והסתכלתי רגע מסביב , אין סימן להארי.
״מה לעזעזל אתה עושה פה ? אתה מפריע לי ולסטייסי לצפות בסרט״ אמר , בלעתי רוק והמשכתי לבחון את סביבת הבית , הארי נמצא ?
״באתי אליך״ אמרתי , הוא הרים גבה ושילב ידיים ״דיברתי עם אמא לפני יומיים , נראה שהיא בסדר״
״בסדר ?״ הוא גיחך בזלזול ״היא מתגרשת מגבר שהקריבה כלכך הרבה למענו. הם מכירים מאז שהיו צעירים , זה לא בסדר״
לא חשבתי על זה כך אני מניח. ״והלכתי גם לאבא , השלמתי איתו.״ סיפרתי בחיוך קטן , חשבתי שיישמח אם אעדכן אותו במה שקורה כרגע.
״הוא נגד זה לואי״ הוא אמר בפשטות
״מה ? נגד מה ?״ שאלתי בבלבול
״נגד זה שאתה גיי. הוא לא באמת סלח לך , לך תדע מה הוא והנזירים המשוגעים מתכננים״ הוא אמר , נראה שמנקודת מבטו של מייקל אבא נוראי.
״אמרתי לו שאני לא גיי״ אמרתי בתמימות
״ונראה לך שהוא האמין לך ?״ הוא זקף את גבותיו ״בפעם הראשונה שסטייסי ראתה אותך היא שאלה אותי אם אתה גיי״
״זה כתוב לי במצח או משהו ?״ שאלתי בבלבול , למה כולם חושבים שהם יודעים מיד ? למה לכל הרוחות אף אחד לא מופתע ?! אני לא מראה את זה , אני לא מביט בגברים או מדבר בצורה לא גברית , מה... אני בכנות לא מבין. ״בכל אופן מייקל , אבא האמין , אני הבן האהוב עליו״
הוא הסתכל עליי עם עיניים חצי פקוחות ״אני בטוח...״ הוא מלמל ואז נאנח ״אתה מתכוון להישאר או משהו ?״
״אמ...״ מלמלתי והסתכלתי שוב מסביב ״לבד... אתה פה לבד ?״
״אמרתי לך שסטייסי פה״ הוא אמר וכיוון את האגודל שלו לכיוון החדר , הנהנתי והידקתי את שפתיי
״והשותף שלך ?״ שאלתי בקול די שקט , הוא גלגל את עיניו
״אל תגיד לי שנדלקת עליו או משהו-״
״בחייך מייקל״ קטעתי אותו , הוא חייך ופרע את שיערי כאילו אני ילד קטן
״ברור שלא. אם אתה רוצה אתה יכול להישאר , יש סושי מאתמול במקרר אבל אין שתייה , תסתדר״ אמר תוך כדי שהלך לחדרו , רגע... אז הארי פה ? כשמייקל נכנס לחדרו וסגר אחריו את הדלת ניצלתי את ההזדמנות ללכת לחדרו של הארי , כשפתחתי את הדלת הופתעתי לראות שהוא שוכב במיטה. הורדתי גבה בבלבול ונכנסתי , הארי שונא להיות בחדר , במיוחד אם זה הצהריים... אלוהים אדירים הוא בסדר ? מה אם הוא חולה ?
״הארי...״ קראתי בשקט , סגרתי את הדלת והמשכתי ללכת למיטה שלו , הוא זז קצת אבל לא קם. התיישבתי לידו והנחתי את ידי על גבו החשוף , הוא מכוסה בשמיכה עד מעל מותניו , שיערו אסוף בצורה מבולגנת... הרכנתי בכדי שאוכל לנשק את כתפו , החלקתי את ידי לבטן שלו בשביל לחבק אותו והנחתי את ראשי בשקע צווארו ״הארי״ לחשתי ועם ידי הסטתי את שיערו מפניו , הוא פקח את עיניו באיטיות ונראה מבולבל לפי הדרך שבה גבותיו מצטמצמות לאחת השנייה.
״מה... לואי ?״ הוא שאל והסתובב בשביל להביט בי ושראה אותי נאנח ועצם את עיניו , זה לא טוב. ״מה אתה עושה פה ?״
״ובכן... נחמד לראות גם אותך״ מלמלתי
״אתה יודע למה אני מתכוון״ אמר בקולו הצרוד והעמוק של הבוקר ומשך את עצמו עם ידיו בשביל להתיישב
״לא אני לא יודע״ אמרתי.
״חשבתי שאתה צריך זמן-״
״הו זה״ קטעתי אותו והוא נראה קצת כועס , לא... בבקשה שלא ייכעס עליי.
״כן , הו זה״ הוא אמר
״אני מצטער״ אמרתי ״היו לי צליבות מוחיות כה רבות הארי , אני רק-״
״אני לא משחק״ הוא קטע אותי
״אני יודע אני יודע !״ קראתי והתקרבתי אליו ״גם אני לא , הייתי במצב רוח נורא ו-״
״ופשוט זרקת אותי כמו חתיכת זין״ קטע אותי ולבי נחת , אני חושב שהוא לעולם לא דיבר אליי בשפה כזו גסת רוח... בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו הירוקות
״ההורים שלי מתכוונים להתגרש״ סיפרתי , אולי הוא איכשהו יצליח להבין שמשהו עובר עליי. זה קשה , לא חשתי שזה אי פעם יקרה. ״לא חשבתי לדבר איתך על זה מכיוון שאתה לא תבין , המשפחה שלך מושלמת וההורים שלך נראים כה מאוהבים !״
״ההורים שלי גרושים״ אמר , זקפתי את גבותיי בבלבול ״קארל הוא בעלה של אמא שלי אבל הוא לא אבא שלי״
״ב-באמת ? לא ידעתי את זה״ קולי היה שקט
״כן... ותאמין לי שלא הכל וורוד בחיים שלי״
״לא אמרתי את זה״ מיהרתי להתגונן עליי ״פשוט... אבא שלי לבד וכאב לי לראות אותו כך״ אמרתי , זה נראה כאילו הוא רוצה לומר משהו אך עצר את עצמו בזה שנשך את שפתיו ״אז הלכתי לכנסייה ו... אמרתי לו שאני לא גיי״
הוא גיחך ״נראה לך שהוא באמת קנה את זה ? בחייך לואי , אתה לא יכול לחזור על עצמך״ אמר
״אבל הוא האמין״ אמרתי
״האם ישו האמין ?״ הוא שאל בחצי חיוך כאילו וזה מבדר אותו
״הארי !״ נתתי מכה לכתפו והוא צחק ״רק למשך זמן אני רוצה לראות שכולם מסביבי מאושרים ושמחים , אבא שלי לא יהיה שמח שהוא לבד ואחיותיי האהובות רחוקות מהכל ו... אני רוצה רק לעזור לכולם , לגרום להם להיות שמחים.״
הוא התבונן בי ולבי הלם בחוזקה ״אבל אתה לא מאושר כשאתה עושה את זה״ אמר.
״אני בסדר״ אמרתי ולבי נצבט ״רק... רק תהיה איתי , כל מה שאני צריך זה אתה״ אמרתי , אין לו מושג כמה התכוונתי לכל מילה.
״אני תמיד פה״ אמר בחצי חיוך וליטף את פניי , הוא התקרב והרים את ראשי מהסנטר בשביל לנשק אותי , שפתיו התאימו בצורה מושלמת לשלי , וזה הרגיש כלכך נכון. חייכתי אליו לאחר מכן ולבי פעם בחוזקה , עיניו הירוקות היו עם ניצוץ קטן כמו הכוכבים בשמים.
״אז לא סיפרת לי , כשהלכת לאוליבר הזה מה עשית ?״ שאלתי בסקרנות והוא נראה קפוא לרגע , הוא בסדר ? ״אני מאוד מקווה שלא פעלת באלימות !״
״ל-לא , ברור שלא״ אמר בחיוך
״אז מה קרה ? קרה שם משהו ?״ שאלתי בדאגה , הוא הסיט את מבטו ונשך את שפתיו , הוא נראה חושב יותר מדי , הוא באמת נשמע שונה בשיחת הטלפון אתמול...
״לא״ לבסוף אמר וחייך ״היה בסדר״
״באמת ?״ שאלתי בבלבול
״כן , דגמנתי לבגדים ארבע עשרה שעות בלי הפסקה אבל... טוב , חוזה זה חוזה״ אמר , היה קשה לי להאמין שהוא באמת עשה את זה , אולי גם קינאתי , הארי האומנות שלי , כן זה מטופש מאוד אבל אני רוצה להיות היחיד שמצלם אותו.
״זה... זה נהדר״ ניסיתי לשמוח ״מתי התמונות יתפרסמו ?״
״עוד חודש לפי מה שהבנתי״ אמר. חודש... מי הבחור שאמור לפרסם את התמונות ? אצטרך למצוא את נג׳דידה שתעזור לי ולצלוב אותו ! הטלפון שלו צלצל והוא קם לקחת אותו מהארון , הוא הסתכל עליי ״זו קלייר״ אמר לפני שענה ״מה את רוצה ?״
הוא צעד לחלון תוך כדי שדיבר , נראה מקשיב לדבריה ואני יכולתי לשמוע את הקול שלה אבל בלי להבין מה היא אומרת. הוא נשען על החלון והסתכל לבחוץ , בנתיים אני הסתכלתי מסביב לחדרו , הפרחים הצהובים עדיין על השידה שלו והם נראים חיים. הם יפהיפיים...
״אני לא יכול...״ הוא אמר , תהיתי אם קרה משהו. ״קלייר אני עסוק״ הוא אמר , הוא לא עושה כלום. ״לא אני לא אבוא״ אמר , לפתע הוא נאנח בכעס וניתק בלי לומר לה דבר.
״מה קרה ?״ שאלתי בבלבול
״שום דבר , ג׳ייקוב בבית חולים והיא רצתה שאבוא לבקר-״
״מה ?!״ קטעתי אותו ״קרה לו משהו ?!״
״אני לא יודע , לא אכפת לי״ הוא אמר והלך לארון , לא יכול להיות שלא אכפת לו , ג׳ייקוב נחמד , הארי צריך לבקר אותו , זה יהיה גס רוח אם לא.
״קדימה נלך״ אמרתי וקמתי מהמיטה
״לואי אני ממש לא רוצה לבקר אות-״
״הארי״ קטעתי אותו ״אל תהיה קר. בוא״ אמרתי , הוא הסתכל לעיניי ואז השפיל את ראשו ״בבקשה , נלך ?״
״בסדר.״ הוא נאנח.

***

נכנסנו לחדר בית החולים ושם ישבו קלייר וזאין , תהיתי מדוע אף אחד נוסף לא פה , כמו משפחה. ג׳ייקוב שוכב במיטה עם גבס ברגלו וזאין מצייר על זה
״זה כמעט גמור...״ זאין מלמל בזמן שהיה מרוכז בציור שעל הגבס
״אני אלך לקנות משהו לאכול״ קלייר הודיעה ושבאה לצאת הבחינה בנו ״הו אז באת״ אמרה להארי ושילבה ידיים ״עכשיו כנס ותתנהג כמו חבר ואם לא אז לא תקבל אוכל !״ קלייר אמרה בציניות ועקפה אותנו ללכת , לפתע גם זאין קם ועזב את הציור
״לאן הבלונדינית המשוגעת הזאת הלכה ?!״ שאל בלחץ ותוך כדי יצא ורץ אחר קלייר ״היא עם כרטיס האשראי שלי !״
״בוא ניכנס״ אמרתי להארי בשקט ומשום מה נראה שמשהו הטריד אותו
״אבל זאין וקלייר הלכו״ אמר והצביעו לאחור
״אז מה ?״ שאלתי ״ג׳ייקוב שוכב שם פצוע״
״אני בטוח שהוא חי״ הוא אמר. אני יודע שהוא נמנע מלדבר איתו אבל זה קצת מוגזם , זה נראה כאילו הוא מנסה להתרחק.
״הכל בסדר ?״ לבסוף שאלתי ומבטו הופנה אליי במהירות
״מה ? מה לא יהיה בסדר ? טוב , ניכנס ?״ שאל ונכנס בלי לחכות לתשובה. חייכתי והלכתי אחריו , הוא מוזר. ג׳ייקוב הסתכל עלינו ואז חזרה לתקרה שמעליו
״היי״ אמרתי בנימוס והוא הבליע חיוך לעברנו
״היי״ אמר חזרה , לא ידעתי מה אני אמור לשאול... אם אשאל איך הוא מרגיש אז כמובן שלא טוב.
״איך זה קרה ?״ הארי שאל. ג׳ייקוב הביט בנו ואז נאנח
״נפל עליי פסנתר.״ אמר. גיכחתי מהבדיחה הזו , זה טוב להשתמש בהומור במצבים כאלה.
״ברצינות , איך זה קרה ?״ שאלתי , הוא לא חייך בכלל , מה...
״נפל עליי פסנתר״ אמר שוב , הסתכלתי על הארי שנראה עוצר את עצמו מלצחוק , נפל עליו פסנתר ?! הוא רציני ?!
״איך ?״ צחקקתי וניסיתי לעצור את עצמי
״עזרתי לקלייר בביתה עם הפסנתר שקיבלה ושעזרתי להעלות אותו במדרגות מעדתי והוא נפל איתי. למזלי הרב נפצעתי רק ברגל״ הוא סיפר.
״למה ציפית ? לא היית צריך לנסות להרים פסנתר״ הארי אמר ונשמע עוקצני , ג׳ייקוב לא השיב להערה שלו ומשום מה האווירה הרגישה מתוחה.
״זה כואב ?״ שאלתי בזמן שהסתכלתי על הגבס ברגל
״שברתי את הרגל ברור שזה כואב״ אמר. זה נורא ! אתפלל בשבילו מחר- אלוהים אדירים !
״מה השעה ?!״ התפרצתי בלחץ , הארי הסתכל בטלפון ואז הביט בי
״עוד מעט ארבע-״
״אני מוכרח ללכת״ קטעתי אותו ״אבא שלי יבחין בזה שנעדרתי , למרות שנגמרה התפילה אמרתי שאשאר שם איתו למשך היום״
״אתה רציני ?״ הארי שאל בעייפות
״החלמה מהירה ג׳ייקוב , אתפלל בשבילך !״ קראתי ומשכתי את הארי מהיד בעקבותיי ״אני מצטער על התזמון , בקושי היינו פה ו... אלוהים אני מצטער״ אמרתי לו במהירות , הלכנו במסדרון בית החולים בשביל לצאת מפה.
״אני רק לא רוצה שזה יחזור על עצמו...״ הוא מלמל , הסתכלתי עליו בבלבול ועצרתי כי לא רציתי למהר כשהוא נשמע כה רציני , הוא נעצר אחריי והסתכלתי לתוך זוג עיניו הירוקות
״על מה אתה מדבר ?״ שאלתי
״אני לא רוצה לפרוץ לחדר שלך דרך החלון בשביל להיות איתך״ אמר , עכשיו הצלחתי להבין מה הבעיה. ״אני לא רוצה שתחזור לנקודת ההתחלה ותהסס לגבי מערכת היחסים שלנו״
״אני לא אהסס״ אמרתי מיד
״אבל אתה יכול להבטיח ששום דבר לא ישתנה ?״ שאל ולבי החסיר פעימה , ידעתי שהבית יכול לשנות אותי , אחזור לחשוב על ישו לפני כל פעילות , אהיה אולי חרד בנוגע לחטאים , ארגיש שאני הולך על חבל דק. לא הצלחתי להשיב לו על השאלה כי לא רציתי לשקר.
״אני לא יודע״ אמרתי , הוא פלט נשימה והידק את לסתו , נשימתי נעתקה בגרוני לרגע , הוא החטא הכי גדול שלי... הסתכלתי עליו ועלה לי חיוך קטן , אני לא מתחרט. כרכתי את זרועותיי מסביב צווארו והוא נראה מבולבל , חייכתי ועמדתי על קצות אצבעותיי לפני שהטחתי את שפתיי כנגד שלו וחשתי את דמי מתפרץ בעורקיי ובטני נקרעת במכה מענה ומשכרת חושים , הוא אחז באגני והניע את שפתיו כנגד שלי , לבי פעם בחוזקה , הייתי חי. הלשון שלו עברה בין שפתיי ונקשרה בשלי לפני שנישק אותי , וידעתי שאם יש לי אותו , שום דת לא תוכל להתחרות בזה.