נק׳ מבט הארי:

ישבתי ליד לואי בכנסייה וכל מה שעשיתי היה שום דבר. רק לשבת ולחשוב עם עצמי , אני לא יכול להתפלל איתם כשאני אפילו לא יודע את התפילה. אני גם לא רוצה להתפלל אז אמשיך להעמיד פנים שהחרא הזה לא נקלט אצלי , אמשיך לבוא לארח חברה ללואי אבל לא אתפלל. אתמול כשלקחתי אותו לגג הוא דיבר על המצב של המשפחה שלו , על זה שהבין שהוריו במריבה , הוא אמר שהוא מפחד שהם יפרדו , כמובן שאמרתי לו שהכל יהיה בסדר אבל לא האמנתי שיהיה בסדר. אני לא מכיר את ההורים שלו אבל אם זוג רב בלי לדבר ולפתור את הבעיות אז זה עומד להיגמר. לפתע היה שקט וזה גרם לי להסתכל מסביב ולראות את כולם עוצמים עיניים ומרימים את הראש , זה מפחיד... הסתכלתי על לואי וראו שהוא לא סגר עד הסוף את עיניו , הוא הציץ עם עין אחת ונראה חמוד. האנשים החלו לקום ולא הבנתי אם התפילה נגמרה או... מה קורה ? כשלואי קם קמתי אחריו , שראיתי שאנשים מתחילים לצאת הבנתי שסיימו להתפלל.
״תחכה רגע״ לואי אמר בשקט והלך לאבא שלו בחיוך קטן , הוא כנראה יחמיא לו על התפילה או ינסה לגרום לו איכשהו להתגאות בו , אבל אבא שלו תמיד משיב לו משהו קצר ומבטו רציני. זה מעצבן אותי , אבא שלו חתיכת חרא , לואי עושה הכל ומוכן לעשות יותר בשבילו. לואי חזר אליי ושלח חיוך
״איך הייתה לך התפילה ?״ הוא שאל בתמימות בזמן שיצאנו וצעדנו לספסל הקבוע שהוא תמיד יושב בו
״נהדר״ מלמלתי , אני מאוד מקווה שהוא לא שם לב שנרדמתי לכמה דקות. ״אתה עושה משהו עכשיו ?״
הוא חייך בביישנות ולא יצר קשר עין ״לא... סיימנו את התפילה ולא אשאר פה , כולי שלך״ אמר ופרס את זרועותיו.
״לאן תרצה שנלך ?״ שאלתי והוא חייך בהתרגשות ועיניו הכחולות בהקו
״לאן שאתה רוצה״ הוא משך בכתפיו.
״חשבתי לעבור בבית של אמא שלי ולקחת כמה בגדים שנשארו״ אמרתי , הוא נראה קצת נבוך לרגע , אני מקווה שפגישה עם המשפחה שלי לא גורמת לו להיות נבוך
״בסדר״ אמר.

***

פתחתי את הדלת והיה שקט , השעה די מוקדמת אז אני מניח שאייבי בבית הספר , אבל מישהו בטח נמצא בבית הרי הדלת הייתה פתוחה.
״אמא ? קארל ?״ קראתי תוך כדי שנכנסתי ולואי אחריי , הוא אחז בזרוע שלי ״איפה כולם ?״ שאלתי בשקט.
״הארי ?״ אמא קראה מכיוון החדר
״אני מצטער שבאתי בלי להודיע״ צעקתי ״את בסדר ?״
״כן רק נחה״ היא אמרה.
״טוב , להכין לך משהו לשתות ?״ שאלתי בדאגה
״לא תודה. יש עוגה במקרר !״ היא צעקה , גיכחתי והלכתי לכיוון החדרים
״אנחנו לא רעבים״ אמרתי. מאז התאונה היא מקבלת קצבת נכות והיא לא יוצאת לעבוד כי היא לא יכולה , ומאז שהיא הפסיקה לעבוד היא לא מפסיקה לאפות עוגות.
״אנחנו ?״ לפתע דלת חדרה נפתח והיא עמדה מולנו בחיוך רחב , לבושה בשמלת פיג׳מה לבנה וארוכה ״לואי !״ היא קראה
״היי״ לואי אמר בתמימות והיה לו חיוך ביישן
״לא ידעתי שתגיעו , שבו אחתוך לכם עוגה ואכין עם זה קפה-״
״אמא לא זה בסדר , באתי רק לקחת כמה בגדים״ קטעתי אותה , הנחתי את ידי על כתפה וחייכתי ״לכי לנוח , בסדר ?״
״בסדר. אבל אם תרצו משהו הכל במקרר !״ היא אמרה בקול רם לפני שנכנסה לחדר. גיחכתי וסימנתי ללואי להמשיך לבוא איתי , בסוף המסדרון מתחיל המדרגות למרתף וכשהגענו ירדתי
״דרך אגב לואי , לא שאלתי , אולי אתה רוצה עוגה ?״ שאלתי , אבל לא שמעתי אותו יורד אחריי אז הסתובבתי וראיתי שהוא באמת לא אחריי , צמצמתי את גבותיי בבלבול ועליתי חזרה , דלת חדרו של ריי פתוחה וזה גרם ללבי לנחות
״לואי !״ קראתי בכעס ועמדתי בפתח הדלת , לא נכנסתי. הוא הסתובב אליי בבלבול
״אני מצטער , אני באמת מצטער אבל זה הורג אותי שאתה כלכך מסתורי לגביו״ הוא אמר. גוש עמד בגרוני והדחקתי את זה ״למה הוא אף פעם לא נמצא ?״
״תצא מהחדר״ אמרתי. הוא סגר את פיו , ליקק את שפתיו וצעד אליי באיטיות , כשיצא סגר את הדלת ועמד מולי , עיניו הכחולות גדולות ותמימות שלא יכולתי לכעוס עליו.
״הארי אני מצטער-״
״לא היה לך שום פאקינג זכות להיכנס לחדר !״ צעקתי ונראה שנבהל אבל הוא לא התרחק
״אבל אתה לא מדבר עליו !״ הוא אמר בחזרה
״מה אכפת לך בכלל ?!״ שאלתי בזלזול ועקפתי אותו להמשיך במסדרון ושמעתי אותו בא אחריי
״כי זה אח שלך , כי אני לא רוצה שתסתיר ממני משהו״ הוא אמר במהירות , בלעתי רוק ועצרתי , לא רציתי שאמא תשמע שאנחנו מדברים על זה.
״אתה רוצה לראות אותו ?״ שאלתי והסתכלתי עליו , הוא מיד הנהן בלי לומר דבר ״בוא נלך לראות אותו״
״מה ?״ הוא שאל ובא אליי ״רגע הארי איפה הוא ?״
״אנחנו הולכים אליו״ אמרתי בפשטות ולבי התכווץ , הסתובבתי ללכת לדלת וקראתי ״אתה בא ?״

***

הוא צעד לידי ונראה מפוחד , הוא רק אחז בזרוע שלי וצעד לידי , אני לא חושב שהוא אי פעם היה במקום כזה. אבל אם זה ירגיע אותו אז לא אכפת לי להראות לו , שייראה מה הפאקינג סיפור עם ריי. עצרתי ממול הקבר שבו רשום ׳ריימונד סטיילס׳.
״לא... אתה צוחק איתי ?״ הוא שאל ונראה קפוא ומפוחד , חסר נשימה. ״מה... הארי לא״ הוא הניד בראשו. ״למה לקחת אותי הנה ?״
״רצית לפגוש אותו״ אמרתי. נשימותיו גברו והוא הלך מצד לצד
״ז-זה נוראי , אני לא ידעתי אלוהים אדירים הארי״ קולו דעך ונהיה חנוק. השפלתי את מבטי לחתיכת הבטון הריקה , רק תהיתי מה הסיפור האמיתי של כל זה , מה קרה לו.
״הוא היה בן שבע עשרה״ אמרתי בשקט וראיתי מזווית העין שלואי מביט בי ״הוא היה בלאגן אחד גדול , פרש מהלימודים והתעסק עם עבריינים. ניסיתי לעזור לו ובגללי המצב החמיר והם יצאו נגדו״
״הם הרגו אותו ?״ הוא שאל בשקט , עצמתי את עיניי ובלעתי רוק
״שמעתי שיחת טלפון שלו והבנתי שקבע להיפגש איתם , הורדתי את האוויר בגלגלים שלו והזקתי למכונית שלו רק בשביל שלא יילך״ אמרתי בשקט וגופי התמלא צמרמורת , תחושת כאב מנקרת בבית החזה שלי ״אבל טעיתי.״
״הארי...״ הוא אחז בידי וזה גרם לי להביט בזוג עיניו הכחולות שהצלחתי למצוא בהם נחמה
״הוא בכלל הסיע את אמא שלי לאיזה תור שהיא קבעה לרופא״ אמרתי והגרון שלי נחנק ״הם עשו תאונה ובגללי אמא שלי חצי נכה ולא יכולה לתפקד כמו אדם נורמלי , אני הרסתי לה את החיים-״
״אתה לא״ הוא קטע אותי ״הפסק אתה לא״
״פרצה שם שריפה ענקית לאחר מכן , אף אחד לא יודע איך פרצה השריפה. רק לאחר יום הצליחו לכבות אותה ו... וריי לא היה שם״
״הוא נשרף ?״ שאל בשקט והניח את כף ידו על הפה
״זה מה שהם אומרים״ אמרתי ומשכתי באפי ״ככה כולם מאמינים , שהוא מת״
״אני מצטער״ הוא לחש. גיחכתי והסתכלתי עליו
״אתה לא צריך להצטער״ אמרתי , הידקתי את שפתיי לקו ישר ״אני לא מאמין שהוא מת״
״הארי אבל...״ הוא לא המשיך לדבר
״אני חושב שהוא ברח , הייתה לו סיבה״ אמרתי ״אף אחד לא חושב כמוני , קלייר אומרת שיצאתי מדעתי וכל השאר חושבים שאני בשלב הדחקה אבל הוא לא מת , אף אחד לא מאמין לי״
״אני...״ הוא פלט ונראה חסר מילים. בלעתי רוק והסתובבתי אליו
״כן , אז הנה , קיבלת את הסיפור שרצית״ אמרתי. שפתיו פרודות והוא נראה מפוחד , הביט בי ולא השמיע קול
״לא בדיוק״ הוא לחש בלי ליצור איתי קשר עין ״אני מצטער בקשר לזה״
״זה בסדר״
״לא זה לא , זה אח שלך ואני ראיתי כמה המשפחה שלך מאוחדת. זה לא בסדר לאבד מישהו״ אמר וראיתי דמעות עומדות בעיניו. ריי לא היה מחובר לאף אחד במשפחה , לואי לא מכיר אותו.
״זה בסדר לואי״ לחשתי וליטפתי את פניו , הרכנתי נשיקה למצח שלו וחיבקתי אותו קרוב לחיקי , הוא כרך את זרועותיו מסביב גופי חזק. השענתי את הסנטר על ראשו ועצמתי עיניים , לבי פעם בחוזקה , דמי בער בעורקיי וחום התפוגג בבית החזה שלי. ״אני מצטער אם הייתי חרא היום או-״
״לא״ הוא קטע אותי ״אתה מדהים... אני מצטער שנכנסתי לחדרו של ריי ללא רשות.״
״זה בסדר״ צחקתי , לא הרפיתי מלחבק אותו חזק כרגע , וגם הוא לא הרפה. זה כאילו שתינו נזקקנו לחיבוק , הוא כמו תרופה לפצעים , הוא מרפא אותי ונותן לי להרגיש חי וטוב.
״היום הרוס לגמרי או שאתה חושב שאפשר לשפר אותו ?״ שאלתי. הוא השתחרר מהחיבוק והסתכל עליי בחיוך קטן
״נוכל לצלם יחד על הגג״ הוא אמר בשקט , חייכתי אליו , אהבתי את ההתלהבות הזו שלו בלצלם. יצאו לו תמונות טובות לדעתי , אני בטוח שיאהבו אותם.
״נעשן על הגג ונשתין על אנשים״ אמרתי בחיוך זדוני והוא נתן מכה לכתפי והתחיל ללכת , גיחכתי וצעדתי אחריו בזמן שהנחתי את ידי באגנו התחתון
״אני שמח ששיתפת אותי״ הוא לחש והתקרב לגופי , האט בשביל לנשק את הלחי שלי ״תודה״
״זה מרגיש טוב לשתף״ מלמלתי ״יש לך ווידוי ילד כנסייה ?״
״אתה כומר שאני אמור להתוודות בפניך ?״ הוא התגרה בי וזה גרם לי לחייך , אני אוהב שהוא נשמע מתחכם.
״אם זה מה שתרצה שאהיה״ אמרתי והוא צחקק והחיוך שלו ירד באיטיות עד שפער את עיניו
״הארי !״ הוא צעק וזה גרם ללבי לקפוץ בבהלה ולהסתכל מסביב
״מה ?!״
״זה ממש מוזר אבל יש לי חשק כה חזק ועוצמתי להמבורגר !״ הוא קרא
״אתה מדבר ממש עמוק. חשק חזק ועוצמתי ? זה אוכל״ אמרתי
״תקנה לי המבורגר ואז נסכם אם זה היה עמוק״ הוא הצביע עליי ואז צחקק בביישנות ״אם זה בסדר מצדך כמובן״
״נמצא מקדונאלדס ונקנה המבורגר״ אמרתי והוא חייך בהתרגשות , היה כמה צעדים מלפני והתבוננתי בו , הרגשתי בר מזל , לעולם לא הייתי כלכך גאה ומאושר להיות עם מישהו. אני לעולם לא אתן לו ללכת.