נק׳ מבט הארי:

התעוררתי והתמתחתי במיטה ואז הושטתי את ידי לחבק את גופו הקטן של לואי. פקחתי את עיניי והבטתי בו , חש את לבי הולם בחוזקה. לא ידעתי אם להעיר אותו... לא ידעתי מה השעה גם.
״לואי...״ לחשתי , נישקתי את כתפו שממול פניי ועליתי בשביל נשיקות קטנות לצוואר שלו ״לואי תתעורר״
״אל תגרום לי לחטוא מתוך שינה כופר ארור״ הוא פלט בקול שקט והסתובב לצד השני. חייכתי והתקרבתי לגופו
״צודק... במילא אני לא רוצה לקום״ מלמלתי ועצמתי את עיניי בעייפות ״פשוט חשבתי אולי אתה תאחר לכנסייה אבל-״
״הכנסייה !״ הוא התיישב במהירות וקם מהמיטה בלחץ. הוא לובש מכנס טרנינג שלי שהיה די רחב עליו וחולצה שחורה רחבה , הוא חמוד כך. ״הפסק לבהות בי !״
״מה ?״ שאלתי וראיתי שמביט בי בחוסר אונים
״קח אותי לכנסייה״ ביקש. עצמתי את עיניי בתקווה שאצליח להירדם בשניות , אבל הוא זרק עליי כרית. ״הארי קדימה !״
״בשביל מה ?״ גלגלתי את עיניי
״בשביל ישו !״ צעק.
״עדיין לא התעוררת-״
״אני לגמרי ער״ הוא אמר , שיערו מבולגן ושפתיו יבשות , חייכתי למראה החמוד הזה שנוצר לו לאחר שינה רבה. 
״לעזעזל...״ פלטתי וקמתי מהמיטה , התמתחתי ופיהקתי יחד עם זה.
״רגע לא... זה הצהריים״ הוא אמר בשקט תוך כדי שהביט באייפון שלו , מפה אני יכול לראות שיש לו כמה שיחות שלא נענו. הוא הוריד את מבטו באיטיות ונעל את האייפון.
״תרצה אז שאקח אותך הביתה ?״ שאלתי בשקט וקמתי אליו , כי יכולתי לראות שיש משהו שמטריד אותו.
״אני מרגיש מלא אשמה״ אמר בשקט , הוא עצם את עיניו ונשם עמוק בתסכול. ״אני בורח מהבית מספר לילות.״ הוא אמר , התיישב במיטה בראש מושפל. נשמתי עמוק והתיישבתי לצידו.
״אני חושב שאתה מספיק גדול בשביל לעשות מה שתרצה״ לחשתי וכרכתי את הזרוע שלי מאחורי כתפיו.
״אבל בכל זאת זה... אני לא יודע״ הוא פלט , הניח את ראשו נגד כתפי ותפס את הזרוע שלי. ״אני אלך הביתה״
״בסדר״ לחשתי ונישקתי את ראשו , לאחר מכן ליטפתי את שיערו ״אקח אותך הביתה״
״ואם אהיה מרותק אז אשאר בחדר ולא אברח״ אמר. אבל אני לא חושב שאם הוא יהיה מרותק זה מה שייקרה. ״אני חוטא אלוהים אדירים...״ הוא פלט והשפיל את ראשו. זה נראה כאילו כשחושב על זה הוא קצת מתחרט. הוא נזכר באיך שהיה ומרגיש בשינוי.
״אתה בסדר גמור לואי״ אמרתי בשקט. לפתע שמעתי צחוק חזק מבחוץ שלא היה לי קשה לזהות מי זאת , סטייסי.
״בחורה ?״ לואי שאל בשקט וקם במבט מבולבל.
״זאת החברה הזונה של אחותך-״
״אתה גס רוח״ הוא קטע אותי והצטערתי בשקט. ״איך נצא עכשיו ?! ישו כועס והוא פועל נגדי״
״או שסטייסי פשוט באה למייקל״ אמרתי וקמתי לדלת אבל לפני שפתחתי אותה הוא תפס בידי גורם לי להסתובב אליו
״לאן אתה הולך ?״ הוא שאל , גבותיו זקופות ועיניו הכחלולות משקיפות פחד.
״לסלק אותם״ אמרתי בפשטות והוא עזב את ידי וחייך. נשכתי את שפתיי ויצאתי מהחדר , סגרתי אחריי את הדלת בשביל שלא יבחינו בלואי שנמצא בחדרי. צעדתי לכיוון הקול שבא מהסלון , סטייסי יושבת על ברכיו של מייקל וצוחקת. הם ממש מעצבנים אותי.
״היי״ חייכתי והם הסתכלו עליי בחיוך. ״מה אתם עושים פה כלכך מוקדם ? זה יום ממש יפה״
״חשבנו להישאר ולצפות בטלוויזיה״ סטייסי אמרה והתיישבה במקום הריק שלצד מייקל. חיברתי את ידיי מאחורי גבי במתח
״למה שלא תצאו לקולנוע בשביל לצפות בסרט ? הרבה יותר רומנטי״ אמרתי בחיוך. הם הסתכלו עליי מבולבלים
״אתה צריך את הבית למשהו ?״ מייקל שאל. גלגלתי את עיניי לכיוון אחר
״כן״ אמרתי ״אנדי בא היום-״
״אנדי הזה , אתה חייב להכיר לנו אותו״ מייקל אמר בחיוך שלשנייה הבהיל אותי כי ראיתי דמיון בינו לבין לואי. וזה דוחה... מייקל עם זיפים ועיניים דקות יותר , שיער קצר וגוף שרירי אבל הוא נמוך , כמו לואי. בכל מקרה הם לא דומים.
״אנדי לא אוהב להכיר אנשים חדשים״ אמרתי וגירדתי בעורף ״אפשר לומר שהוא ביישן״
״אני מעולה עם אנשים ביישנים״ מייקל קם אליי וטפח על כתפי ״אח שלי טיפוס ביישן , זה יהיה כמו לדבר עם לואי״
זה לדבר עם לואי. ״כן...״ מלמלתי והסתכלתי מסביב לחדר. הם מתכוונים ללכת ?
״שמעתי שהתפטרת , זה נכון ?״ הוא שאל. והנחתי שהוא ימשיך לשאול ללא סוף.
נאנחתי וגלגלתי את עיניי ״כן״ השבתי.
״אין סיכוי !״ הוא קרא ״השתגעת ?! למה ?!״
״אנדי לא אהב את העבודה-״
״בחייך אתה התפטרת בגלל החבר שלך ?!״ הוא קטע אותי. אני חושב שבזוגיות צריך להיות תקשורת והבנה , ואם זה הציק ללואי למה שאמשיך לעסוק בזה ? חוץ מזה די קל למצוא עבודה בעיר הזו.
״אז אתם הולכים ?״ שאלתי והם הסתכלו אחד על השני ואז עליי.
״בטח , נצא לכמה זמן , אין בעיה״ מייקל אמר ״ואם תרצה מחר לבוא עם האנדי הזה יש מסיבה שכמה חברים שלי ארגנו , אתם מוזמנים״
״אין בעיה״ אמרתי בחיוך , הוא טפח על כתפי ואז הלך לדלת עם סטייסי , כשיצאו לואי יצא במהירות מהחדר , לבוש בבגדים שאיתם בא אתמול.
״אני לא הולך מחר לשום מסיבה״ הוא אמר וסידר את שיערו ממול המראה שתלויה בקיר ליד הטלוויזיה.
״אל תדאג גם אני לא. החברים שלו מעצבנים אותי״ אמרתי ושיחררתי נשימה.
״הם חוטאים והם הסיבה שמייקל כופר ארור !״ הוא אמר בכעס וזה גרם לי לחייך , הוא חמוד. הוא משכנע את עצמו שהוא עדיין צדיק כלכך , אבל לעזעזל... מתנזר הוא לא יהיה כבר.
״נחכה חמש דקות ונצא ?״ שאלתי והוא הסתכל עליי דרך המראה וחייך באיטיות
״כן״ אמר. הוא השפיל את מבטו , הסתובב אליי והסתכל עליי בזהירות. ״תגיד...״
״כן ?״
״ציפור בלונדינית ויהודייה לחשה לי שיצאת עם ג׳ייקוב...״ הוא אמר תוך כדי שגירד בקצה אפו. כשהוא נבוך או משקר או מגרד ככה באף. ״זה נכון ?״
״כן״ השבתי בפשטות. אין לי בעיה לדבר על זה , שום דבר לא ממש קרה.
״חשבתי שאתם סתם חברים טובים. זה מסביר למה אף פעם לא דיברתם והוא אף פעם לא היה אצלך״ הוא אמר בלי ליצור קשר עין
״לואי אין ביני לבינו שום דבר , הכל נשאר מאחור״ אמרתי ברוגע
״אתה בקשר עם חברך הקודם-״
״הוא אפילו לא היה חבר שלי״ אמרתי והרמתי את ידיי בהגנה. הוא נראה ממתין , אז החלטתי לספר לו ״ראיתי אותו באיזה לילה שציירתי גראפיטי והתחלנו לדבר , יש לנו הרבה תחומי עניין משותפים. יצאנו מספר פעמים אבל לא הייתה את המשיכה הזו... לא היה שום רגש או דבר כזה. זה הרגיש יציאה עם חבר טוב. וכשזאין וקלייר הכירו אותו הם פשוט אהבו אותו. בכל אופן המצב הפך למביך , דיברנו על זה ששום דבר לא קורה וזהו. לא חשבתי שאמשיך לראות אותו״
״הו...״ הוא פלט ונראה תמים ״חטאתם בנשיקה ?״ שאל בשקט ונראה נבוך.
״אפילו לא התנשקנו ! רואה ? זה שום דבר״ אמרתי והוא חייך חיוך קטן ״אני לא מנשק בדייט ראשון״
״אתה ג׳נטלמן טהור״ הוא אמר וזה גרם לי לגחך ״קדימה הארי , קח אותי הביתה.״
״כרצונך״.

***

הסתכלתי לחלון חדרו ופתחתי אותו. לואי נכנס לביתו דרך הדלת ואמרתי לו שאפגוש אותו בחדר , אני מאוד מקווה שלא כועסים עליו. אם כי יהיה לי קשה להאמין שלא כועסים עליו. טיפסתי לחדרו דרך החלון ושנכנסתי סגרתי את החלון בשקט. שיחררתי נשימה ועצמתי את עיניי , הסתכלתי מסביב ונעצרתי על התמונה של ישו עם המשקפיים שבוהה בי , למה לואי סוגד לו ?
״אמרתי לך לבוא !״ שמעתי צעקה שהקפיצה את לבי , צעדים מתקרבים ולחץ בער בכל גופי. הסתכלתי על השולחן שבקצה החדר , צבעו חום כהה ולידו כיסא שחור. הלכתי לשם במהירות , נכנסתי מתחת לשולחן וקירבתי את הכיסא בשביל להסתתר בצורה טובה. הרגשתי מטופש כך. כשהדלת נפתחה לבי נחת , הצלחתי לראות את לואי נכנס בכעס ואחריו אביו שנראה כועס
״נמאס לי מזה !״ אבא שלו צווח וראיתי איך לואי משפיל את ראשו ולא אומר דבר. ״חינכתי אותכם ליותר וכולכם יצאתם פגומים !״
״אני מצטער״ לואי לחש בקול חנוק ולב נסדק.
״חשבתי לתת לך זמן אבל יצאת מדעתך״ אבא שלו אמר והתקרב אליו ״אני יודע שיש לך קשר לספריי שהיה מצוייר בכנסייה״
״אני לא קשור לזה !״ לואי אמר במהירות
״אתה ממשיך לשקר לי״ אביו אמר ונראה כועס. ״הנזירים סיפרו לי על הציור שלך במרכז העיר , ראיתי תמונה של הפנים שלך מצויירות על חומה. עם מי אתה מסתובב לאחרונה ?״
״א-אף אחד״ לואי גמגם ונראה אשם.
״מי גורם לך לברוח ?! לעשן ולהשחית את הכנסייה ?!״ אביו צווח וזה גרם לי להיבהל. ידעתי שהוא קשוח , שנאתי את הקשיחות הזו.
״אני לא עשיתי את זה״ לואי אמר בשקט
״תשכח מזה. אל תבוא לכנסייה יותר , אפילו ישו לא יכול למחול לך-״
״אבא״ לואי קטע אותו ונראה עצוב , כאילו ועוד מילה נוספת תשבור אותו.
״אני מאוכזב ממך.״ אבא שלו הביט זמן ממושך לעיניו. עצמתי את עיניי והחזקתי את עצמי , לבי התכווץ , לואי עושה הכל בכדי לגרום לאביו להתגאות בו. זה כאילו הדבר החשוב לו ביותר. ״אתה מקורקע עד להודעה חדשה. ואם אתה תברח אתה לא הבן שלי יותר״ אביו אמר בקשיחות , הסתובב ויצא מחדרו של לואי בטריקת דלת. לואי קרס על המיטה בישיבה וקבר את פניו בין ידיו , כששמעתי שיבב בשקט הרחקתי את הכיסא ויצאתי אליו. יש לו חתיכת אבא מזדיין.
״פאק לואי״ לחשתי והוא הביט בי במהירות , דמעות בעיניו המלאכיות. אף אחד לא שווה את הבכי שלו...
״מ-מה אתה עושה פה ?״ שאל וניגב במהירות את עיניו עם אצבעותיו ״לא חשבתי שהספקת להיכנס אני מצטער.״
התיישבתי לידו ונשכתי את שפתיי תוך כדי שהבטתי בו , הוא היה עם ראש מושפל.
״הוא מאוכזב ממני...״ הוא לחש ושפתו התחתונה רעדה לפני שיבב וקבר את פניו בין כפות ידיו. משכתי אותו לחיבוק כי זה כל מה שיכולתי לעשות כרגע. לחבק אותו. הוא בכה נגד החזה שלי וזה שבר אותי... לראות מישהו בגילו בוכה כך כאילו והעולם שלו התפרק. רציתי לשמור עליו. ליטפתי את שיערו באיטיות במטרה שזה ירגיע אותו.
״אם זה משנה...״ לחשתי והוא התרחק בשביל להביט בי. ״אני מאוד גאה בך״
לפתע עלה חיוך קטן לשפתיו יחד עם הדמעות הטריות שנשארו עומדות בעיניו , בלעתי רוק , הנחתי את היד שלי בלחי שלו ועם האגודל ניגבתי את הדמעה שהתכוננה לרדת. חייכתי אליו חזרה. הוא התקרב ונישק את שפתיי , ולא צפיתי את זה. חשבתי שהוא רק יתרחק כי ירגיש שזה טעות , כי אבא שלו לא מקבל דבר כזה. ״תודה״ הוא לחש והתרחק קצת , ליקק את שפתיו ואז חייך בביישנות בלי להביט בי. ״אני חושב שאשאר היום בחדרי״ אמר.
״בסדר״ לחשתי והנהנתי.
״לבד...״
״כן , הבנתי זה בסדר״ לחשתי בחיוך. הוא חייך והתקרב לנשק את שפתיי ואז חייך לאחר מכן.
״תודה הארי״ הוא לחש.
״אני תמיד פה כשתצטרך אותי״ לחשתי. הוא תפס את כף ידי והיא הרגישה קטנה ועדינה. ״אני מבטיח לואי.״
הוא הביט לעיניי ומבטי הצטלב בשלו , לבי פעם בחוזקה מזוג עיניו הכחולות שגרמו לנפילה הזו. חייכתי וקמתי מהמיטה אל החלון , רציתי להישאר אבל הבנתי שהוא צריך את הזמן שלו לבד כרגע. ״הארי״ הוא עצר אותי בקריאה.
״מה ?״ הסתכלתי עליו. הוא חייך , ולפני שנתן לי ללכת אמר שתי מילים.
״אין חרטה״.