נק׳ מבט לואי:

יצאתי מהכנסייה לאחר שסיימנו להתפלל , ראשי מושפל ולא העזתי להרים אותו ולהביט במישהו. צעדתי את הספסל שממול , הספסל שבו אני תמיד יושב לאחר התפילה. כשהתיישבתי פלטתי אנחה שקטה , השפלתי את מבטי. אתמול ביקרתי בשלוש כנסיות שונות , ביקשתי מחילה בתא הווידויים , וכל הכומרים אמרו שלא עשיתי דבר רע. כל עוד אני עדיין לא סיימתי את תהליך ההתנזרות ואני לא נזיר , זה בסדר. ואמרתי להם שהנשיקה הייתה עם גבר , שאני גם גבר ש... זה אסור , אבל אף אחד לא הגיב לזה בחומרה. הם אמרו שזה בסדר , אבל זה לא בסדר.
״היי״ נבהלתי מקולה של פיזי ומיהרתי להביט בה , היא חייכה ״אוכל לשבת לידך ?״
״כ-כן כמובן״ גמגמתי והרגשתי את הלחץ בכל גופי , לא יצרתי קשר עין. פחדתי שתראה שאני לא טהור , שאני ביצעתי חטא נוראי , אלוהים אדירים אנא ממך תסלח לי.
״מה קורה איתך ?״ היא שאלה ונשמעה מבולבלת , לא הבנתי את כוונתה ובחרתי שלא לענות. ״לואי אתה בסדר ?״
״כן...״ לחשתי
״תסתכל עליי״ היא ביקשה ונשמעה חסרת אונים , הסתכלתי עליה וכמעט נשברתי בבכי של ילד שבור ובודד , חסר כל הגנה וידע בעולם הגדול הזה. ״מאז הריתוק שלך אתה מתנהג מוזר״
״אני מצטער״ אמרתי בקול חנוק , נשמתי עמוק בשביל לנסות להירגע
״אתה לא צריך להצטער , רק תאמר לי מה הבעיה״ היא ביקשה בדאגה , הרמתי את ראשי ובלעתי רוק , זה אסור.
״לא קרה שום דבר , אני בסדר״ אמרתי בחיוך מזוייף
״אתמול נעלמת ואז כשחזרת הסתגרת בחדר ואתה אף פעם לא בחדר ברוב היום. ועכשיו אתה נראה כמו אדם מת״ היא אמרה ״לואי בבקשה אם יש משהו שאוכל לעשות אז-״
״לא , לא... אני סתם לא במצב הרוח״ אמרתי והסתכלתי לעיניה בשביל שזה ייראה אמין. פיזי כה טהורה שאני מפחד שהשהות שלה עם אדם דוחה כמוני תקלקל אותה. ראיתי את אבא עומד לבד ליד דלתות הכנסייה ולבי נחת , הרגשתי את הבושה בצורה כה פוגענית וחזקה , זה פעם בכל גופי. מדוע אתמול הכומרים אמרו לי שזה היה בסדר ? ״אני מוכרח לדבר עם אבא״ אמרתי לפני שקמתי וצעדתי אליו , שהבחין בי הוא שלח חיוך אבל אני רק הורדתי את הראש , לא הצלחתי לחייך הרגשתי מפוחד , הארי לא היה צריך לנשק אותי לפני יומיים כי אני מרגיש שזה שיגע אותי , אני חטאתי ! עצרתי ממול אבא והרגשתי חסר אוויר
״קרה משהו בני ?״ הוא שאל , הסתכלתי לעיניו האפורות והרציניות , בלעתי רוק שצרב בגרוני ולשנייה הייתה לי סחרחורת
״יש לי שאלה״ אמרתי בשקט ״אתמול שוחחתי עם חבר רחוק בטלפון״ סיפרתי , וזה שקר מוחלט.
״מה שמו של החבר ?״ הוא שאל ולבי נחת
״אמ... זה ג׳ון״ אמרתי בלחץ , כל רגע לקחתי נשימה עמוקה בתקווה שאראה רגוע יותר אבל פחדתי , הוא כלכך רציני כרגע שאני מפחד אפילו לשקר ״יש לו חבר״
״לכולנו יש חברים-״
״בן זוג , הו גיי״ אמרתי וההבעה בפניו השתנתה לכועסת
״למה אתה חבר איתו ?!״ הוא שאל בנזיפה
״א-אני רק-״
״תתרחק מאנשים כאלה !״ הוא צעק , גורם לי לקפוא ״הם אנשים חולים ומגעילים ! אלוהים לא מוחל להם ! הם לא אמורי לח-״
״אבא !״ פיזי קטעה אותו מהצד , דמעות עמדו בעיניי וגוש חנק את גרוני ״אנא ממך , אנחנו בכנסייה״
״אל תתערבי פיזי״ אבא אמר בכעס ושוב הביט בי , בלעתי רוק שלא רצה לעבור בגרוני , פחדתי. ״אל תתקרב לבחורים כאלה , תבטיח לי״
״מ-מבטיח״ גמגמתי בקול רועד , הוא טפח על כתפי ונכנס לכנסייה , שפתיי פרודות והרגשתי שלבי מתנפץ , הרגשתי את התחושה המכבידה והכואבת , הרגשתי שונה , כולם פה רגילים ואני לא , אלוהים לעולם לא יסלח לי על זה , אני חטאתי... אני בעצמי חטא אחד גדול , אני לא רוצה להיות כזה.
״אלוהים אדירים לואי אתה לא היית צריך ל-״
״אני הולך״ קטעתי אותה ומיהרתי ללכת
״מה ? לאן ?״ היא קראה
״הביתה , אני עייף״ אמרתי ובלעתי רוק. אני מפחד ואין מישהו שמסוגל להבין אותי... לא הייתי צריך להכיר את הארי ולספר לו על זה , הייתי צריך להתעלם ולחכות עד שזה יעבור , כי עכשיו זה רודף אותי כמו מחלה שבלתי ניתן לנצח , עכשיו אני מרגיש שזה אסור עוד יותר , אני מרגיש שנוא כי האל הקדוש שונא אותי , אבא שונא אותי , ובכן יותר נכון הוא ישנא כשיגלה , ואני לא יודע מה לעשות. אני צריך לדבר עם מישהו שאוהב אותי , כמו מייקל.

***

דפקתי בדלת ביתו של מייקל והשפלתי את מבטי , לא רציתי שהארי פתאום יפתח , לא לאחר המקרה שהתרחש לפני יומיים. כשהדלת נפתחה הרמתי את מבטי ומייקל עמד שם , צמצם את עיניו בבלבול
״לואי מה... מה לעזעזל אתה עושה פה ?״ הוא שאל ונכנס חזרה לבית , מפנה לי את דרכי פנימה. נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת בזהירות , בלעתי רוק והרגשתי שלבי מתכווץ
״אני חייב לדבר עם מישהו״ אמרתי והרגשתי את הדמעות עומדות בגרוני , אני מפחד שהוא יעיף אותי מפה
״קרה משהו בבית ?״ הוא שאל במהירות. נשמתי עמוק והלכתי להתיישב בספה , השפלתי את מבטי ושקלתי את המילים בראשי
״יש משהו שלא סיפרתי לאף אחד״ אמרתי בשקט , מה אם הוא ישנא אותי ? ״תבטיח שלא תביט בי אחרת״
״מה זה הדרמטיות הזאת ?״ הוא שאל בגלגול עיניים והתיישב לידי ״תדבר.״
״אלוהים אדירים...״ פלטתי בפחד ״אני...״
הוא הסתכל עליי ללא הבעה , גבה אחת זקופה. אני מוכרח להתוודות.
״אני גיי״ זו הפעם הראשונה שאמרת את זה כך בקול. נשארה לו אותה הבעה אז הנחתי שלא שמע אותי ״מייקל אני גיי״
״לוטי חייבת לי חמש דולר״ הוא אמר בצחוק חלש , לבי נחת וקפאתי במקומי ״תירגע לואי אתה לא הראשון בעולם״
״מ-מה ?״ שאלתי מבולבל ״מייקל...״
״אני צריך להתכונן לעבודה״ הוא אמר וקם ללכת לחדר , שפתי מעט נשמטה ולבי התכווץ עם כל חלקיק בגופי. קיוויתי שהוא יהיה רציני ואכפתי כשאני שופך בפניו את זה , בשבילי זה סיפור ענק לומר את זה ! למה הוא מתייחס לזה כאילו זה שום דבר ? הוא יודע בכלל מה הפירוש של זה ? למה הוא גם לא מופתע למען השם ?! אלוהים אדירים... הסתרתי את פניי ונשמתי עמוק , לפתע שמעתי קול צרוד ומיד הרמתי את ראשי וראיתי שדלת חדרו של הארי נפתחה. אני לא מוכן לפגוש אותו כרגע ! הסתכלתי לשתי הצדדים בלחץ ולא הספקתי לחשוב או לתכנן לי מקום לברוח כי הוא הספיק לצאת מחדרו עם זאין , שתיהם צוחקים אבל כשהביט בי החיוך שלו ירד , מבטו נהפך למעט כועס , הוא התעלם ממני והמשיך ללכת למטבח. אמרתי לו דברים נוראיים... כי פחדתי , נרתעתי , ועכשיו אני מפחד לפנות אליו. זה היום הגרוע שאי פעם עברתי... הסתכלתי עליו בזהירות וראיתי שהוא מוזג מים , לפתע הסתכל עליי ועיניו הצטלבו בשלי , לא הצלחתי להסיט את מבטי , הרגשתי עצוב. הוא נאנח והשפיל את מבטו , נראה שפלט קללה כלשהי
״זאין אמרת שאתה צריך ללכת״ הארי אמר
״לא אני לא-״
״להתראות זאין״ הארי קטע אותו. זאין הסתכל עליי ואז על הארי , גלגל את עיניו
״הבנתי״ זאין פלט וצעד לדלת ״תתקשר אליי כשתרצה להמשיך״ זאין אמר לפני שיצא מהבית. הארי צעד לעברי והרגשתי לחץ בכל גופי , בלעתי רוק והשפלתי את מבטי
״אני מאוד מקווה שלא באת בשבילי״ הוא אמר ונעצר צעדים ספורים ממני
״לא... באתי למייקל״ אמרתי בשקט בלי להביט בי ״אבל זה לא משנה , אני מוכרח ללכת-״
״קרה משהו ?״ הוא קטע אותי ודמי פעם מחוץ עורקיי. הוא קורא אותי כמו ספר תנ״ך. אני לא מבין מדוע שיישאל לשלומי לאחר שצעקתי עליו
״כן״ השבתי בשקט והשפלתי את מבטי , כי הרגשתי שברגע שאביט בו אני אפרוץ בבכי
״בוא״ הוא לחש , הרמתי את מבטי והצלחתי לראות שהוא נראה מודאג. קמתי והלכתי אחריו לתוך חדרו , כשנכנסנו הוא סגר את הדלת , נבהלתי והסתובבתי במהירות , הוא הלך למיטה והתיישב עליה. הסתכלתי מסביב לחדר ובקיר שממול הדלת נראה שהתחיל לצייר גראפיטי , הנחתי שזה מה שזאין עשה פה איתו. כרגע לא רואים בדיוק מה הם מציירים , אבל יכולתי לזהות כנפיים של מלאך , וזה יפהיפה.
״זה יפה״ אמרתי בשקט
״כן ?״ הוא גיחך וקם , נעמד לידי והסתכל על זה , לבי הלם בחוזקה , הרגשתי מלא חרטה ואשמה
״אני כלכך מצטער״ אמרתי וקולי יצא חנוק , הסתכלתי לזוג עיניו הירוקות שעטפו אותי , כך לפחות הרגשתי , כאילו אני מוצא בעיניים שלו כניסה לעולם אחר ששם הכל רגוע.
״כן...״ הוא מלמל בלי להביט בי
״אני מפחד הארי...״ אמרתי , לבי התכווץ והדמעות עלו לעיניי , שפתי התחתונה רעדה ״אני לא יודע מה קורה לי ואני מפחד״
״לואי לא קורה לך שום דבר-״
״ההורים שלי הולכים לשנוא אותי על זה !״ הגברתי את קולי וגבי רעד לפני שיבבתי בשקט ודמעות הציפו את עיניי ״אני דוחה... אני אאכזב את כולם ו-״ נקטעתי כשהדמעות התגברו והתרסקתי על הקרקע , בוכה ומכורבל בעצמי ״אני מפחד מזה... אני מפחד לברוח ואני מפחד להתמודד , אני מפחד.״
״לואי זה בסדר״ הוא לחש ונשמע קרוב , הסתכלתי עליו וראיתי שהתכופף בשביל להיות בגובה שלי. נשכתי את שפתיי חזק וחשתי את הצריבות המרה בגרוני , הידקתי את כפות ידיי הרועדות לאגרופים
״זה לא בסדר...״ הנדתי את ראשי בשלילה , הוא אחז בידי בשביל לעזור לי להתרומם , מחיתי את דמעותיי ומשכתי באפי , אני לא בסדר.
״זה בסדר״ הוא לחש ומשך אותי לחיקו , הוא חיבק אותי. לבי הלם בחוזקה ודמי בער בעורקיי , בטני התהפכה וחשתי רגוע יותר. לא נרתעתי , לא נתתי לעצמי להתרחק , רציתי את זה. עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי לבכות כנגד החזה שלו , הוא ליטף את שיערי
״אני כלכך מפחד״ לחשתי
״אין לך ממה״ הוא אמר ״אתה בסדר גמור״
הרמתי את מבטי אליו , הוא מחה את דמעותיי והחליק את ידו בלחי שלי , כל חלקיק בגופי נמתח בצורה מענה ומענגת , שפתיו תפוחות , נראות כה רכות וחמימות. בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו
״מה אם ישו כועס ?״ שאלתי בלחש , פחדתי , כל מה שאני מאמין בו וחי בשבילו מרגיש שזה נגדי , העולם שלי נגדי.
״ישו יכול ללכת להזדיין״ הוא אמר ולבי נחת , אבל לא התרחקתי. העליתי את כף ידי לכתפו , הרגשתי בנשימותיו החמות שגרמו לגופי לקרוס , אני מצטער ישו. עמדתי על קצות אצבעותיי וחיברתי את שפתיי לשלו. בטני התכווצה וחום התפוגג מלבי , כף ידו באגני , וזה הרגיש... טוב. הנעתי את שפתיי באיטיות כנגד שלו , נתתי לעצמי לגשת לתחושה הלא מוכרת הזו , רציתי בזה כרגע , זה השתיק את כל פחדיי. הוא אחז בפניי והרגשתי את הלשון שלו חודרת בין שפתיי לפני שנישק אותי , זה אסור... ועכשיו אני מבין מדוע זה נקרא פיתוי. אלוהים אדירים זה מרגיש טוב. הפרדתי את שפתיי משלו ופקחתי את עיניי באיטיות , לבי הולם בחוזקה בבית החזה שלי , כל הכאב נעלם , זה הרגיש כאילו הוא יכול לקחת ממני כאב , אני לא יודע , גופי מלא בהתרגשות , רציתי לחייך אבל התביישתי , עד שהוא חייך אליי. נשכתי את שפתיי ויכולתי לטעום את טעם שפתיו בשלי , אני חוטא.
״אתה בסדר גמור לואי , זה בסדר״ הוא לחש. הסתכלתי לתוך עיניו והאוויר התרוקן מריאותיי , הנהנתי באיטיות וחזרתי אחריו.
״זה בסדר״.