לדבריו של הקול הממוחש, או כפי שהוא מכנה את עצמו: ג'רוויס, כל חברי הנוקמים יצאו למשימה מחוץ לעיר ויחזרו רק בעוד כמה שעות.

ברוב נדיבותו המכנית הוא הציעה לי להיכנס אל המגדל ולחכות בחדר ההמתנה, לאחר שערך לי סריקת די-אן-איי על דעת עצמו ואישר שבאמת ישנם גנים של סטארק בדמי.

היידה לי.

בעודי ממתינה בחדר הגדול להפליא הרשתי לעצמי לשאול את ג'רווס שאלות על אבי.

"טוני בנה אותך?" שאלתי והעברתי את עצבעותיי על מסגרת שנתלתה מעל הראשי, המסגרת נראתה עתיקה למראה וכך גם תמונת הנוף שבתוכה.

"כן, גברתי. אם כי, המונח 'בנה' לא מדויק, נכון יותר לומר יצר." הוא עונה בנימוס.

"הו, זה נחמד. נראה שיש לנו את זה במשותף מכיוון שככול הנראה הוא יצר גם אותי." אמרתי, מבינה רק לאחר רגע כמה מגוחך זה נשמע.

"נכון מאוד גבירתי."ממשיך ג'רוויס בנימוס כאילו לא שמע שהרגע רמזתי שאני אחות של קול בלי גוף.

"ג'רוויס, הייתי רוצה שתספר לי קצת עליו, על טוני אני מתכוונת." אני מתיישבת על כורסה נוחה ומדברת אל חלל האוויר.

"הוא מאוד יהיר, גברתי. אבל עם זאת מתחשב ותמיד דואג לחבריו. האם פגשת אותו בעבר?" הוא שואל.

"ראיתי אותו בחדשות, עם שאר הנוקמים. זה נחמד לדעת שאבא שלי הציל את העולם מפני חייזרים." למרות החשש אני מתחילה להירגע מעט, טוני מאמין במדע, לפי מה שג'רוויס ציין קודם, והמדע טוען שהוא אבי, לכן מבחינתו אין פה מקום לספק.

"הוא אדם טוב, גברתי. אבל לרוב האנשים קשה לראות זאת ברגע הראשון." הוא אומר ונשמע הרבה יותר אנושי מאשר רובוטי.

לפני שאני מספיקה לשאול למה הוא מתכוון, קול מחוץ לבניין מסיח את תשומת ליבי.

הקול נשמע כמו מטוס סילון אבל התקרב במהירות רבה יותר, לאחר רגע שבו הספקתי רק להסיט את מבטי לעבר החלון הגדול שניצב בחזית החדר, החלון נפתח ודרכו נכנס לא אחר מאשר איירון מן, איש הברזל בכבודו ובעצמו, בכניסה הדרמטית ביותר שראיתי מימיי.