פרק 4:

~שבוע אחרי כן~
קמתי מהמיטה הישנה שלי עם דמעות יבשות על לחיי. שר אפילו לא באה לדבר איתי או התקשרה לראות מה קורה איתי. לעומת לואי שהתקשר כל יום 10 פעמים וסיננתי אותו כל הזמן חוץ משיחה אחת בלילה השלישי מאז שעזבתי, שבו הייתי שיכור לגמרי ואני לא זוכר בכלל מה אמרתי לו. נאנחתי והתארגנתי לארוחת הבוקר. ירדתי במדרגות והלכתי אל המטבח והתיישבתי ליד המזנון וצפיתי באמא שלי מכינה את הקפה שאני אוהב ומערבבת את הבלילה של הפנקייקים.
"ישנת טוב?" היא הפרה את השתיקה לאחר שהגישה לי את כוס הקפה שהכינה. שאפתי את ריחו המתוק ועצמתי את עיניי. בחושך שעיניי יצרו, ראיתי מולי את לואי, אותי ואת שר בפיקניק. שר הייתה בת 13 וכמה חודשים. ישבנו על שמיכה ורודה על דשא מעט רטוב וכמו בסרטים, הבאנו סלסלה מלאה בכל טוב. כריכים, שתייה מתוקה וחמה, סלטים וגבינות. "הארי אתה הכנת את הקפה או שלואי הכין?" היא שאלה בקולה החמוד ושתתה את המשקה החם והמתוק. "הפעם לואי הכין אותו." אמרתי ושתיתי אותו גם אני. פקחתי את עיניי ולחשתי בקול צרוד: "יותר טוב" לגמתי מין הנוזל החם והטעם שלו היה כמו של הקפה של לואי. געגועים הציפו אותי, לואי שלי.

"הארי תפתח את הדלת! אני מתקלחת!" אמא שלי צעקה לי בזמן שראיתי טלוויזיה. איך לעזאזל היא שמעה שדפקו? אפילו אני לא שמעתי. קיוויתי בליבי שזה לואי או שר. הלכתי אל הדלת ופתחתי אותה והתאכזבתי לגלות שג׳מה עמדה בכניסה עם שקיות סופר מלאות. "הו הארולד! מה אתה עושה כאן? מה דעתך לספר לי בזמן שתעזור לי עם השקיות?" היא שאלה בחיוך. הנהנתי ולקחתי ממנה חלק מהשקיות והנחתי על השייש ליד הכיור והכנסתי את הדברים לארון ולמקרר.
"נו הארולד? מה קרה? שוב רבת עם לואי?" היא שאלה בהתעניינות והתיישבה ליד המזנון. הנהנתי ונשענתי על השייש. "שר ולואי מתייחסים אליי כאל מובן מאליו. אני לא מסוגל יותר. הם מדברים איתי רק כשהם צריכים אותי אבל חוץ מזה, אין לי מושג מה אני עושה בבית הזה." אמרתי מיואש והרגשתי את אצבעותיה הקטנות עוטפות את צווארי והיא חיבקה אותי חזק.
"אני אוהבת אותך הארולד, מאוד, וגם את לואי, אבל אני מתחילה לדאוג שאולי הבחירה שלך לחיות עם הבוס שלך לשעבר ועם הילדה שחטפתם או כמו שאתם אומרים, אימצתם, זו לא בחירה כל כך טובה." היא אמרה ושיחררה את אחיזתה בצווארי והביטה לתוך עיניי. עיניה נצצו בתקווה והיא לחשה: "אני רק לטובתך הארולד, אתה יודע את זה נכון?" הנהנתי והיא חייכה חיוך קטן וחיבקה אותי שוב. קברתי את ראשי בצווארה וייבבתי יבבות שקטות.