"אתה עומד לספר להורים שלך בשלב מסויים עלינו?" אדריאן שאל. רובין והוא ישבו בפארק ציבורי.
"אני חושב שכן." בן זוגו של אדריאן אמר.
"ואתה לא מפחד מהתגובה שלהם?" הוא שאל.
"האמת שקצת, אבל הם צריכים לדעת." רובין אמר ברצינות.
אדריאן שתק. הוא ידע שלספר למשפחה שלו את האמת יהיה מסובך יותר.
"אתה תגיד למשפחה שלך על מערכת היחסים שלנו?" רובין שאל.
"כנראה שלא בזמן הקרוב. אתה מכיר את ההורים שלי, הם די מיושנים." אדריאן גיחך.
"אתה תצטרך לומר להם את זה בשלב מסויים." רובין ציין נקודה חשובה.
"אני לא יודע... מה אם הם יעיפו אותי מהבית? אני לא יכול אפילו לחשוב על זה." אדריאן מלמל.
"אתה לא תדע אם לא תנסה לספר להם." רובין שם יד מעודדת על כתפו של בן זוגו.
"אתה צודק. אני אספר להם, אבל לא בזמן הקרוב." אדריאן אמר.
רובין לא הוסיף מעבר. הוא ידע שמשפחתו של בן זוגו לא כזאת מקבלת את מי ששונה מהם.
באותו יום רובין קיבל החלטה - הוא יספר להוריו את האמת, גם אם זה יפגע בו.
זה היה ביום שבת. משפחת גרסיה עמדה לשבת לארוחת צהריים שגרתית, בערך.
רובין היה לחוץ. הוא הלך מקצה אחד של הסלון לקצה אחר.
"אתה מוכן להרגע מעט? זה לא יהיה סוף העולם." קייט אמרה.
"קל לך להגיד. את לא זאת שעומדת להגיד להורים שלה שהיא אוהבת את המין השני." רובין נאנח.
קייט לא אמרה כלום. היא הבינה שלצאת מהארון מול ההורים זה דבר לא פשוט.
"מה אם הם לא יקבלו אותי?" רובין שאל ספק בשקט ספק בקול.
"אז זאת בעיה שלהם, לא שלך." קייט ענתה קצרות.
בארוחת הצהריים הייתה שתיקה רועמת. רובין הביט מידי פעם בהוריו.
לבסוף, אחרי כמה דקות של מחשבה, הוא פתח את פיו.
"אמא, אבא, אני צריך לספר לכם משהו. לפני שאני אכנס לתוך הנושא הזה, חשוב לי שתדעו שלא משנה מה יקרה, אני תמיד אשאר אותו הדבר."
קלאודיה, אימו של רובין, הביטה בו במבט מבולבל מעט. "למה אתה מתכוון?" היא שאלה.
רובין נשם עמוק. זה היה מסובך יותר ממה שחשב. "אני..אממ..." הוא מלמל בשקט, מנסה להתחמק מנושא השיחה שיזם בעצמו.
קייט בעטה ברובין מתחת לשולחן. "תאמר להם כבר!" היא לחשה באוזנו.
"...אני לא אוהב בנות. באופן רומנטי בכל אופן... בכל מקרה, אני נמשך לבנים...כן...הבן שלכם גיי..." רובין מלמל. הוא היה סמוק מבושה.
הוריו הביטו בו.
"תגידו משהו?" קייט ספק שאלה ספק אמרה.
"זה - מפתיע. מאוד. אבל למה אתה כל כך מתבייש בזה?" שאלה האם.
"כי אני לא יודע אם אתם מקבלים אותי או -" רובין התחיל לומר, אבל פאבלו, אביו, קטע אותו.
"אז אתה אוהב בנים. זה לא משנה את היחס שלנו כלפיך. אנחנו תמיד נתמוך בך, לא משנה מה." הוא אמר ברצינות.
רובין נאנח בהקלה. "וואו, לא ציפיתי שתתמכו בי." הוא אמר.
"ואתה בזוגיות עם מישהו?" שאלה האם.
רובין נשם עמוק שוב. "כן, והאמת שאתם מכירים אותו די טוב." הוא הסמיק מעט.
הוריו הביטו בו.
קייט הניחה יד על זרועו של אחיה. "אתה יכול לספר להם." היא לחשה.
רובין חייך מעט. "זה אדריאן." הוא אמר.
הוריו היו מופתעים לרגע.
"אדריאן? זה לא הנער ההוא שהיה אחד החברים הכי טובים שלך?" שאלה האם.
"כן, אותו אחד." רובין אמר בטבעיות. היה נדמה לו שההורים שלו לא מתלהבים מהעובדה הזאת שאדריאן הוא בן זוגו.
"זה...נפלא חמוד." קלאודיה חייכה בלחץ. היא חשבה שהנער בעל השער הבהיר הוא לא השפעה טובה במיוחד לבנה.
"את לא צריכה לדאוג. אדריאן הוא לא מהאנשים שמסתבכים בדרך כלל." רובין אמר.
"לא הייתי בוחרת במילים האלה." קייט לחשה לאחיה.
"רק תבטיח לי שלא תיגרר לצרות." קלאודיה ביקשה.
"אני מבטיח." רובין אמר.