רובין כתב עבודה לאוניברסיטה כאשר הטלפון שלו צלצל. בהתחלה הוא לא ענה, ורק כשהצלצול התגבר, רובין הפסיק את עבודתו.
"הי, אני אעשה את זה מהר כי אני מתאר לעצמי שיש לך דברים לעשות. רציתי לדעת אם יש לך רעיונות לראיון..." דמיאן אמר במהירות מעבר לקו.
"האמת שלא כל כך, אבל תנסה לדבר עם אנה, אולי לה יהיו רעיונות." רובין אמר בהתנצלות.
"אוקי, תודה בכל מקרה. תגיד, אתה בסדר? כי שמתי לב שבזמן האחרון אתה מתנהג יותר מוזר מבדרך כלל." דמיאן ספק אמר ספק שאל.
רובין השתהה לרגע עם התשובה. "כן, אני בסדר." הוא השיב.
"אתה שקרן גרוע רובין." דמיאן ציין.
רובין נאנח. דמיאן היה חברו הטוב עוד מהגן, כך שהוא הכיר את הברונטי היטב. "זה מורכב." רובין אמר.
"אתה רוצה לדבר? אם אתה לא רוצה זה גם בסדר." דמיאן שאל.
"אני חושב שכדאי שניפגש ונדבר." רובין אמר. הוא צריך לדבר עם מישהו.
כעבור כמה דקות, שני הבנים ישבו בפארק העירוני.
בהתחלה היה שקט מביך בין שניהם.
"אז מה הסיפור?" דמיאן שאל.
רובין היסס לרגע. "אמממ...האם אי פעם הרגשת משהו כלפי מישהו תוך כדי שיש לך רגשות כלפי אדם אחר?" הוא שאל בחזרה.
"על מה אתה מדבר? אתה יודע שאף פעם לא הייתי בזוגיות." דמיאן הביט על חברו בבלבול.
"יש מישהו, שהתחלתי לחבב סוג של, אבל אני מפחד שאם אתוודא, זה יגרום לי להיות בוגד, אני חושב..." הברונטי אמר בשקט.
"תתקן אותי אם אני טועה: אתה חושב שהתאהבת במישהו, אבל עדיין יש לך רגשות לאדריאן." דמיאן ציין.
"בדיוק. אני לא יודע מה לעשות וזה מטריף אותי לגמרי." רובין נאנח.
"הבחור שאתה מדבר עליו, יודע מה קרה?" דמיאן שאל.
"הוא יודע, כן." רובין אמר.
דמיאן לא אמר כלום בהתחלה. "הייתי אומר לך ללכת אחרי הלב שלך, אבל זאת לא העצה שתרצה לשמוע. אני יודע למה אתה נמצא בדילמה הזאת וזה גם די הגיוני. מה אתה חושב?" דמיאן ניסה לעזור.
"הלב שלי רוצה אותו והראש שלי לא." רובין אמר בקצרה.
"אני חושב שאני יודע מה קורה. עדיין לא השלמת עם המוות של אדריאן לגמרי, נכון? בגלל זה אתה מרגיש ככה?" דמיאן שאל.
רובין קימט את מצחו. "כן." הוא אמר.
"תראה, אף פעם לא הייתי בזוגיות, אבל ראיתי את מערכת היחסים של אדריאן ושלך, ואם לומר את האמת קצת קינאתי בכם. הייתם כל כך טובים אחד לשני, וזה משהו שכל אחד רוצה בזוגיות שלו או שלה. יש לי הרגשה שאם תסגור את המעגל זה יגרום לך להרגיש יותר טוב, זאת דעתי לפחות." דמיאן ניסה לעזור.
"ואיך אני אדע אם זאת הבחירה הנכונה?" רובין שאל.
"איך ידעת שאדריאן הוא האחד?" דמיאן החזיר שאלה.
"אני לא יודע, הרגשתי את זה." רובין שתק לרגע. "הייתה לי תחושת בטן טובה לגביו." הוא הוסיף.
"ומה אתה חושב על..." דמיאן שאל.
"ג׳יי? הוא מדהים." רובין אמר. נשמעה קצת הססנות בקולו.
"אתה בטוח?" דמיאן רצה לוודא.
"כן." רובין אמר. עד כמה שהיה לו קשה להודות בזה.
דמיאן הבט בברונטי. "תגיד, קראת את המכתב שאדריאן כתב לך?" הוא שאל פתאום.
"עדיין לא, למה?" רובין היה מבולבל.
"כמו שאמרתי קודם, אני חושב שאם תסגור מעגל זה יעזור לך עם הדילמה, אבל שוב, זאת רק דעתי." דמיאן ענה.
"זאת אופציה." רובין מלמל.
"אני יכול לשאול אותך משהו?" דמיאן שאל.
"כן." רובין השיב.
"למה התאבלת לבד? כי בדרך כלל אתה לא מסתיר את הרגשות שלך." דמיאן שאל.
"לא רציתי להודות בזה שאדריאן מת...זה היה כל כך פתאומי, אז חשבתי שאני צריך להישאר חזק, עבורו ועבור עצמי." רובין השפיל את מבטו.
"בשביל מה יש חברים אם לא עבור עידוד, נחמה או לכל דבר אחר בעצם? אתה יודע שיש לך למי לפנות." דמיאן ציין.
"אני יודע." רובין אמר בקצרה. "תגיד, אתה באמת חושב שאם אקרא את המכתב זה יעזור?" הוא הוסיף.
"לדעתי כן. אני יודע שלי זה עזר לקרוא את מה שהוא כתב בשבילי." דמיאן אמר.
"לא פתחתי את המכתב כי פחדתי להתמודד עם מה שקרה." רובין אמר.
דמיאן הניח יד מעודדת על כתפו
של הברונטי. "אתה בן אדם טוב, ואני בטוח שתצליח למצוא אהבה חדשה בשלב כזה או אחר." הוא חייך טיפה.
"תודה." רובין הביט בחברו הטוב.
הם נעמדו.
"ובפעם הבאה תתקשר אליי כשאתה במשבר." דמיאן אמר.
"אני מבטיח. ואגב, אם תצטרך אי פעם עצה בענייני אהבה, אני פה." רובין חייך.
כשהברונטי חזר לביתו, הדבר הראשון שעשה היה לקרוא את המכתב.
ידיו רעדו כשפתח את המעטפה.
"לרובין, הבן זוג הכי טוב שיכולתי לבקש.
אם אתה קורא את המכתב הזה, אני ככל הנראה גוסס, או מת. אני יודע מה אתה תגיד כשתקרא את זה ("תפסיק לעשות צחוק מדבר כזה רציני!") ;) תודה על השנים הנפלאות שבהן לימדת אותי איך להיות בן אדם טוב יותר. לפני שנכנסת לחיים שלי הייתי הבחור שהתנהג כמו עושה צרות סדרתי (ומי יודע לאיפה הייתי יכול להדרדר), וברגע שהכרתי אותך הכל השתנה לטובה ואני מודה לך על כך מאוד.
אני זוכר את הפעם ההיא שבה שיכנעת אותי לשנות את הדרך שהכתיבו לי, והאמת, טוב שעשית כך. רובין, אני אוהב אותך כל כך, ואני רוצה שתהיה מאושר. מותר לך להרגיש שהכל מתמוטט ברגע שלא אהיה כאן יותר, ואני מתחנן בפניך, תפנה לחברים שלך או למשפחתך אם תצטרך. אני רוצה לחיות איתך חיים ארוכים, ומי יודע, אולי בעתיד יהיה לנו כלב בבית משלנו ;)
שלך לנצח, אדריאן ♥

נ.ב- הציור שאתה רואה בפינת הדף? זאת הייתה אמורה להיות טינקרבל...אבל כמו שאתה יודע ציור ואני לא מסתדרים ביחד...שרלוט ניסתה ללמד אותי איך לצייר שמלה בצורה נורמלית, כפי שאתה רואה זה לא ממש עבד...אופס?

נ.ב.ב- ככל הנראה התרופות מדברות מהגרון שלי עכשיו, אבל חשבתי, מה אם במקום כלב (או עם כלב אפילו) נאמץ ילד בעתיד? (וכן, אני יודע מה תהיה התשובה שלך;))."

רובין חייך חיוך עצוב. אפילו ברגעים הקשים שלך לא איבדת את חוש ההומור אד. הוא חשב. דמעות חמות ירדו על הדף, דמעות של השלמה מהולה בכאב.
רובין נשכב על המיטה, מאמץ את המכתב לליבו. תודה על הכל. הוא חשב, מנסה להישאר שפוי עד כמה שאפשר.
כמה ימים אחר כך, רובין התקשר לג׳יי.
"הי, אני יודע שזה אולי ישמע לך מוזר, אבל, חשבתי לעצמי, מה דעתך שנצא שנינו היום  לסרט או משהו? כמו דייט?"
ג׳יי, שדי הופתע, לא ידע מה להגיד בהתחלה. "כן, בטח." הוא אמר.
כעבור כמה דקות, השניים עשו את דרכם לבית הקולנוע.
"אני יכול לשאול אותך משהו אישי?" ג׳יי שאל.
רובין הביט בו. "כן, מה?" הוא שאל.
"מה גרם לך לשנות את דעתך?" ג׳יי נעצר.
רובין נעמד ליד בן שיחו. "קראתי מכתב שהאקס שלי כתב עבורי, וזהו." הברונטי אמר.
"אני חושב שכדאי שלא נמהר עם המערכת יחסים הזאת, אתה יודע, ליתר ביטחון?" הוא שאל.
רובין הנהן בחיוב.
תודה אד, על שנתת לי את הכוח להמשיך הלאה, ולהמשיך לאהוב אותך גם כשאני נמצא עם מישהו אחר. חיוך קטן היה על שפתיו הברונטי.