"אתה צוחק עליי נכון?" רובין נאנח. אדריאן והוא עמדו לאחר, למסיבת ההפתעה של אדריאן שתוכננה לאותו אחר הצהריים.
"הי! לוקח זמן להיות יפה אתה יודע." אדריאן גיחך.
"זה המשפט שלי! תפסיק לגנוב לי את המשפטים!" רובין רטן.
"עכשיו אתה האחד שגורם לנו לאחר." אדריאן אמר. הוא יצא מן הדירה וחיכה לבן זוגו בחוץ.
"תכננת לברוח לי?" רובין שאל בזמן שנעל את הדלת.
אדריאן צחק. "אולי כן, אולי לא, מי יודע?"
השניים עשו את דרכם לכיוון ביתה של אנה שהיה לא רחוק.
אמנם אדריאן קצת ידע על מה שהולך לקרות (הוא סוג של תכנן אותה בעקיפין, רובין השביע אותו לא לגלות לאחרים שהוא יודע), אבל זה לא הפריע לו, העיקר לבלות כמה שרק ניתן עם האנשים החשובים לו ביותר.
"לוקח להם הרבה זמן להגיע." אנה נאנחה. היא ידעה שרובין ואדריאן בדרך כלל מגיעים מוקדם למקומות, וזאת הייתה אחת הפעמים הנדירות שבהן איחרו.
"הם יגיעו בסוף, באיחור אופנתי אומנם, אבל כן." דמיאן אמר. הוא היה עסוק בקישוט הדירה עם אנה (ליתר דיוק, הוא עשה את מרבית העבודה). "את מוכנה לעזוב את החלון המסכן בשקט ולעזור לי?" הוא הוסיף.
אנה הושיטה לו בלון נוסף. "ותשתדל שזה לא יתפוצץ הפעם."
"הבלון הקודם התפוצץ באשמתך!" דמיאן מחה.
כעבור כמה דקות (שבהן דמיאן ואנה לא הפסיקו להתווכח), רובין ואדריאן הגיעו.
"וואו, המקום נראה כי הלכתם פה מכות או משהו כזה." רובין אמר בהתגרות.
אדריאן ניסה שלא לצחוק. חוש ההומור של החברים שלו הכיל ברובו עוקצניות.
"תנסה אתה לעבוד עם הפסיכית הזאת!" דמיאן עשה את עצמו נעלב.
"אתה בעצמך פסיכי! עכשיו, אנחנו מתכוונים לנהל שיח כמו בוגרים או כמו ילדים בגן?" אנה ספק שאלה ספק אמרה.
המסיבה עברה ברוגע מסויים שלא היה הרבה זמן.
אדריאן, שניסה לעשות את עצמו מופתע לאורך המסיבה עצמה, לא היה יכול להישאר אדיש למה שחבריו עשו למענו.
"אנה שבי בשקט! לא סיימתי להסביר-" דמיאן רטן בעת שהסביר על למה החפץ שהחזיק בידו מסמל תקופה בחייהם של אדריאן ושלו.
בשלב הזה, אדריאן החניק בכי עצור מהתרגשות. הוא לא נהג לבכות הרבה, ובטח שלא במצב כזה, אבל הפעם זה היה שונה, כי הוא ידע שאולי זאת תהיה הפעם האחרונה שבה יוכל לראות את חבריו כך.
"אתה בסדר?" רובין, שהיה הראשון שקלט שאדריאן עומד לפרוץ בבכי בעוד רגע, שאל.
"כן, זה פשוט..אתם החברים הכי טובים שיכולים להיות. תודה רבה." אדריאן חייך. דמעות של אושר בצבצו מעיניו.
אנה חיבקה את הבלונדיני שישב לידה. "הי, אנחנו תמיד נמצא הזדמנות לחגוג ביחד, לא משנה למי." היא פרעה מעט את שיערו.
"אנה, אל תגנבי לי את הבן זוג שלי תודה." רובין אמר, הוא ניסה להישמע מאיים, אך זה לא ממש עבד לו.
אדריאן הסב את מבטו מאנה. אם הם רק היו יודעים.. הוא חשב.