זה היה ערב חג המולד. לא היו לימודים באותו יום, מה שנתן לרובין מספיק זמן כדי לערוך קניות לחג. העבודה לא הייתה פשוטה. הוא שנא את העובדה שעליו לחפש מספר מתנות אישיות לחברים, למשפחה ואדריאן. הוא קילל חרישית בזמן שנכנס לחנות השביעית באותו יום. רובין סקר את המדפים העמוסים. בסופו של דבר הוא יצא בלי כלום מהחנות. הוא נאנח. "אני עדיין צריך לקנות את המצרכים לעוגיות.." רובין מלמל. הוא המשיך להסתובב ברחוב, עד שמצא את חנות מוצרי האפיה. באותו רגע עלה לו רעיון מעולה למתנה המושלמת. הוא קנה את מה שהיה צריך, וטס במהירות לביתו.
"קייט, הגיע הזמן להכין את העוגיות של חג המולד." הוא אמר.
קייט, שישבה בסלון בלי לעשות כלום, נעמדה. "זה עומד לצאת מעולה!" היא חייכה קלות.
האפייה עצמה לא הייתה מסובכת, אבל רובין הצליח להתבלבל בין המלח והסוכר לפחות פעמיים. מזל שקייט שמה לב לזה לפני שהוא הרס את הבלילה.
"אתה מתכנן משהו להערב?" היא שאלה בזמן שחיכו שהעוגיות יהיו מוכנות.
רובין הביט בה. "לא תכננתי כלום האמת." הוא ענה. רוב החברים שלו היו מחוץ לעיר בתקופה הזאת של השנה.
כעבור כמה דקות, העוגיות כבר היו מוכנות. רובין שם כמה מהן בתוך צנצנת זכוכית. הוא ישב מול כרטיס ברכה, חושב מה לכתוב. זה היה הרבה יותר מורכב ממה שחשב בהתחלה.
השעות עברו במהירות. משפחתו של רובין ישבה על הספה וצפתה בסרט. השלג החל לרדת, מה שגרם לרחוב להתכסות בלבן. רובין הביט דרך החלון. המחזה היה מרהיב. הוא אהב את חג המולד מהסיבות האלה בדיוק, הכל היה נראה כאילו יצא מספר פנטזיה.
הוא הביט במשפחתו שישבה מול הטלוויזיה. תקופת החגים הייתה הזמן היחיד שבו יכל להיות עם הוריו. בגלל הלחץ הלימודי, רובין בדרך כלל היה מסתגר בחדרו.
הוא התיישב לצידם.
קצת יותר מאוחר, רובין מצא את עצמו מביט דרך חלון חדרו בשלג שהמשיך לרדת.
הוא אחז בשתי ידיו ספל שוקו חם. רובין שמח להיות בתוך הבית ולא בחוץ במזג האוויר הקפוא.
הוא התיישב ליד שולחן הכתיבה. הוא פתח דף חדש במחברת שהונחה שם והתחיל לכתוב. רובין היה כותב "ביומן" את מחשבותיו, או אפילו סתם כותב כדי להפיג לחצים ומתחים. הוא הניח את העט לרגע. זה היה חג המולד הראשון שבו לא עשה כלום.
קצת יותר מאוחר, רובין מצא את עצמו בוהה בתקרה. השעה הייתה קרובה לאחת בלילה, והוא לא הצליח לעצום את עיניו. הוא התכסה טוב יותר בשמיכת הפוך. עיניו נעצמו במהירות.