לאחר שבועות מרובים שבהם רובין הבליג מ"ההתקפות" מאותו סטודנט, הוא החליט לעשות מעשה.
"אתה עד עכשיו לא הגבת, למה?" שאלה אחת מחברותיו בזמן ההפסקה.
"כי לא הייתי צריך להגיב. אני לא רוצה לתקוף אותו בחזרה כדי לא להיות כמוהו." רובין אמר. לאחר רגע הוא המשיך את המשפט. "אני רוצה ללמד אותו על הקהילה, כי אולי ההתנהגות שלו נובעת מבורות ולא מרוע." רובין סיכם.
לאחר כמה שעות של הקנטות הדדיות, רובין החליט ללכת להתייעץ עם אחד מהפרופסורים על המצב.
הוא נקש על דלת המשרד, ואחת המרצות פתחה את הדלת.
"יש לי רעיון למשהו, בעקבות אירוע שקרה לי באופן אישי, וחשבתי להתייעץ איתך על זה." רובין אמר. הוא התחיל לספר את מה שקרה עד עכשיו. המרצה הנהנה בראשה.
"אז מה הרעיון שלך?" היא שאלה.
"חשבתי להקים באוניברסיטה קבוצה חברתית ללהטבי"ם שלומדים פה. לקבוצה יהיו שתי מטרות. הראשונה, להכיר עוד אנשים שיש להם נטייה משותפת, והשנייה, לדעת שיש לך לאן לפנות אם מתעוררת לו בעיה". רובין אמר בנשימה אחת.
המרצה הביטה בו לרגע. "זה נשמע רעיון טוב, אבל איך תיישם אותו? למיטב ידיעתי אתה נמצא בשני קורסים, ואני לא בטוחה שיהיה לך זמן לנהל את הפרוייקט." היא אמרה.
"אני אמצא דרך." רובין אמר. הוא היה נחוש בדעתו להוציא את הרעיון לפועל.
המרצה נאנחה. "אתה תצטרך לפחות עשרה משתתפים בקבוצה כדי שזה יצא לפועל." היא אמרה.
רובין הנהן.
כעבור שעה בערך, הוא שיטח בפני חבריו את הרעיון.
"זה נשמע טוב, אבל איך בדיוק תוציא את זה לפועל?" שאל אחד הסטודנטים.
"בעזרת הפצת הרעיון. זו גם דרך לגרום לפרוייקט הזה לעבוד." רובין אמר.
"אין לי בעיה לעזור בהפצה. אני מכיר כמה אנשים שנמצאים בקהילה." אמר אחד מחבריו.
"אוקי. אני חושב שההפצה לא תהיה פומבית כדי לא לגרום למבוכה. נראה לי שהדרך הכי טובה להפיץ את הרעיון היא דרך הודעות ודברים כאלה." רובין השיב.
"כמה אנשים אתה מכיר? כי למיטב ידיעתי אנחנו צריכים לפחות עשרה אנשים." שאלה אחת הסטודנטיות את הסטודנט השני שדיבר.
"שלושה אנשים מפה." הוא השיב.
הסטודנטית הביטה בו. "ואני מכירה חמישה אנשים. אז ביחד זה שמונה." היא אמרה.
"אז ככה: אתם תספרו למי שצריך על הרעיון, והם יפיצו אותו הלאה לחברים מהקהילה הלהטב"ית שנמצאים באוניברסיטה שלנו." רובין סיכם.
בערב, כשאדריאן והוא עמדו לשבת לאכול ארוחת ערב, רובין סיפר לו על הרעיון.
"זוכר שאמרתי לך לפני כמה שבועות שיש לי רעיון ללימוד הסטודנטים האחרים על הקהילה?" הוא שאל.
אדריאן הביט בו. "כן?" הוא ספק שאל ספק אמר.
"אז דיברתי היום עם אחת מהמרצות, על הקמת קבוצה חברתית לסטודנטים מהקהילה הלהטב"ית על מנת שירגישו שהם לא לבד." רובין אמר.
אדריאן חייך. "וזה יצא לפועל?" הוא שאל.
"אני מקווה שכן. כרגע יש לנו שמונה אנשים שאולי יצטרפו." רובין אמר.
"תמיד הערצתי את היכולת שלך לשנות דברים. יש לי תחושה שהרעיון שלך יעבוד." אדריאן חיבק את כתפו של בן זוגו.
"זה הכל בזכותך. אם לא היית מציע לי את הרעיון הזה בעקיפין, לא הייתי חושב עליו בכלל." רובין צחק.

(אז החלטתי לעשות את התאג של Angie_Writing

1. אני מתלבטת בין "השקט של טיילר צ׳ייס" לבין "איתך לנצח אדריאן". שניהם סיפורים שחשבתי עליהם לפני, אבל הדמויות השתנו מעט. זה היה נחמד לכתוב סגנון אחר ממה שאני כותבת בדרך כלל.

2. הציפיות שהיו לי ב-2020 התממשו. ציפיתי להשתנות בכתיבה וזה התממש. זאת גם הייתה השנה הראשונה שבה השתתפתי בתחרויות, וזה עזר לי לפתח את הסיפורים שלי ולשפר אותם.

3. הרעיון הכי טוב שהיה לי השנה הוא הסיפור "איתך לנצח אדריאן". זה סיפור שהתחיל בתור קטע כתיבה קצר לתחרות השיר שלנו 2020. הדמויות בהתחלה כמעט ולא היו מפותחות, ואחרי שהתחלתי לכתוב את הסיפור, הדמויות השתנו. זה גם היה הסיפור הראשון שגרם לי לחקור לעומק על מה שאני כותבת.

4. ההשראה שלי ל-2020 בשבילי היו בעיקר שירים או סדרות.

5. הקושי הכי גדול שלי בכתיבה זה תיאורים. בחלק מהסיפורים תיארתי יותר מידי (כמו למשל בסיפור "האמון השונה ממני"), ובחלק מהסיפורים תיארתי מעט מידי.

6. החוזק/ השיפור שלי בכתיבה הוא פיתוח הדמויות. בהתחלה חלק מהדמויות היו בנויות לפי הגירסה הראשונה שלהן, ובשלב מסויים הדמויות שלי השתנו.

7. מטרת הכתיבה שלי ב-2021 היא להשתפר בסגנון הכתיבה שלי.

8. אני רוצה לשנות את אורך הפרקים. חלקם נראים קצרים מידי או ארוכים מידי.

9. אני מצפה לכתוב ב- 2020 סיפורים בסגנונות שונים.)