כעבור כמה ימים שבהם רובין הדחיק את מה שקרה בחדר האמבטיה, ציפתה לו הפתעה די גדולה ברגע שחזר לבית של אדריאן ושלו לאחר השיעור האחרון באוניברסיטה.
"אד?" הוא נכנס לתוך הדירה הריקה למראה.
רובין פסע בשתיקה. "אדריאן?" הוא שאל בשנית. הוא שם לב לנרות דולקים שהוצבו בפינות שונות ברחבי הדירה החשוכה.
רובין הניח את התיק הכבד שאחז על הרצפה. "אד?" הוא שאל שוב.
ראשו של הבחור בעל השיער הבהיר הציץ מאחד החדרים. "לא שמעתי אותך קודם." הוא אמר.
"אתה מוכן להסביר לי למה יש פה אווירה רומנטית כזאת?" רובין שאל. הוא התקדם בזהירות לכיוון החדר שבו בן זוגו היה.
"כן...לגבי זה. תקשיב, חשבתי על העניין וחשבתי שאולי, רק אם תרצה מן הסתם, נוכל, אתה יודע-" אדריאן מלמל במבוכה.
"תגיד את המילה." רובין אמר.
"..לעשות...אמממ..את זה?" אדריאן ספק אמר ספק שאל.
"אני יודע שכל הנושא הזה מביך אותך, והאמת שגם אותי לפעמים, אבל "לדבר הזה" יש שם אדריאן." רובין אמר.
"ג׳יזס! אתה יודע למה אני מתכוון, נראה לי." הבחור בעל השיער הבלונדיני אמר.
"אתה משהו מיוחד אד." רובין צחק.
"המפף! אני מניח שלא תעזוב אותי בשקט עד שאני לא אגיד את זה נכון?" אדריאן רטן.
"כן." רובין אמר.
"....אני שונא אותך."
"לא אתה לא. פשוט תגיד את זה."
".....אוף איתך רוב! לעשות ס*ס..." אדריאן הסמיק ממבוכה. "מאושר עכשיו?" הוא מלמל.
"כן". רובין צחקק לרגע. ברגע שקלט על מה בן זוגו מדבר, הוא הסמיק אפילו יותר מאדריאן.
"אנחנו לא חייבים לעשות את זה אם אתה לא רוצה! אין לי בעיה לחכות עוד קצת-" בן זוגו אמר במהירות.
"מה? לא. אני פשוט מופתע זה הכל. הייתי מוכן, אבל התביישתי לשאול אותך." רובין מלמל.
"מוכן? ממתי?" אדריאן שאל.
"זוכר את היום שראיתי אותך ערום באמבטיה?" רובין החזיר שאלה.
"ברור שאני זו-חכה רגע! בגלל זה לא יכולת לראות אותי בלי חולצה?" אדריאן הסמיק אפילו יותר.
"אה...כן...." רובין השפיל את מבטו לריצפה.
"אז...אתה בטוח לגבי...זה?" אדריאן שאל.
"כן. רק לפני ש-אתה יודע... כדאי לכבות את הנרות, בשביל שלא יישרף פה שום דבר." רובין אמר.
כעבור 20 שניות (שעשר שניות מתוכן הוקדשו לכיבוי הנרות שבדירה), השניים היו במיטה, כשפלג גופם העליון חשוף.
"אתה.." אדריאן התחיל לומר.
רובין, כמי שקרא את מחשבותיו, השלים את המשפט. "מתחרט? ממש לא. אני מודה שבהתחלה חששתי, כי זאת הפעם הראשונה והכל..." הוא עצר לרגע. "וחוץ מזה, עשיתי את זה עם האדם הנכון. מה לגביך? יש לך חרטות?" רובין השיב בשאלה.
אדריאן שתק לרגע. "לא. אפילו לא חרטה אחת. אני שמח שעשיתי את זה איתך." הוא חייך מעט.
רובין הניח את ראשו על החזה של בן זוגו. "ההחלטה שלנו לחכות עם זה הייתה נכונה אחרי הכל, לא?" הוא שאל.
אדריאן הנהן. "אני שמח שבחרנו את הזמן שהתאים לשנינו." הוא ליטף בעדינות את שיערו של רובין.