"תשאל אותו כבר!"
"את מטורפת לגמרי!"
"אני לא מבינה מה הבעיה בלדבר איתו!"
"אני לא יכול להתפרץ לאמצע שיחה ולומר- "הי אדריאן, תקשיב, אני רוצה לצאת איתך". הוא יחשוב שאני פסיכי!"
"לא אמרתי את המילה "לצאת" רובין!"
הנער עם השיער החום קילל בספרדית. "חוץ מזה, הבחור לא מתעניין בבנים" הוא נאנח.
הנערה שלידו ניסתה שלא לצחוק. "ואיך אתה יודע את זה?" היא שאלה.
"תראי אותו. הוא מוקף בבנות כל יום..אני גם די בטוח שיש לו חברה" רובין מלמל בשקט. מסדרונות בית הספר היו מלאים בתלמידים. ההפסקה הייתה קרובה לסיום. מרחוק, היה ניתן להבחין בנער בעל שיער בהיר שדיבר עם קבוצת בנות.
"אתה לא תדע את האמת אם לא תשאל" הנערה אמרה והתחילה ללכת לכיוון אדריאן.
"אנה לא! זה יה-והיא הלכה" רובין רטן לעצמו. הוא הלך אחרי חברתו הטובה.
"הי אדריאן!" הנערה אמרה כשראתה את הנער בעל השיער הבהיר.
"הי אנה" הוא חייך.
רובין ניסה להעלם מרוב מבוכה.
אנה דחפה אותו קדימה. "ה-הי" הוא מלמל.
"אתה רובין, נכון? תקשיב, לא כל כך הבנתי את התרגילים שהמורה נתנה. יש מצב שתעזור לי?" אדריאן שאל במהירות. לקח לרובין זמן לעמוד בקצב.
"כן, בטח. בספריה בסוף היום?" הוא שאל.
אדריאן חייך. "מעולה"
רובין פתח את פיו כדי לומר משהו, אבל הצלצול מנע ממנו מלהתחיל משפט.
היום עבר באיטיות, ורובין קיווה להגיע לספריה כמה שיותר מהר.
כשהצלצול הגואל נשמע, רובין רץ במהירות לספריה. הוא כמעט התנגש במספר תלמידים. המחשבה שיהיה לבד עם אדריאן באותו המקום, הלחיצה אותו מעט.
אדריאן כבר ישב ליד אחד השולחנות בחדר מלא הספרים. הוא תופף בעצבנות עם עיפרון על השולחן.
"סליחה על האיחור" רובין התנשף. הוא הסדיר את נשימתו לפני שהתיישב ליד אדריאן.
הנער בעל השיער הבהיר צחק מעט. "זה בסדר. נתחיל?" הוא שאל בזמן שפתח את ספר המתמטיקה הכבד.
השניים למדו לאורך הזמן הזה, עד שרובין קלט משהו.
"תגיד לי, למה אתה צריך עזרה? אתה מבין את החומר מעולה." הוא אמר.
אדריאן הסמיק ממבוכה. "בסדר, עלית עליי. רציתי להכיר אותך טוב יותר. לא כל כך יצא לנו לדבר, כי יש לנו רק שיעור אחד משותף"
רובין צחק.
מאז המפגש ההוא, רובין ואדריאן נהפכו לחברים טובים. עד שיום אחד, אדריאן הבין שיש לו רגשות כלפי חברו.
"אנה, אני צריך עזרה" הוא אמר לנערה שישבה לבד בכיתה.
"מה קרה?" היא שאלה.
"אני חושב-לא. יש לי רגשות לא ברורים כלפי רובין... ואני לא יודע מה לעשות." אדריאן אמר. הוא הסמיק ממבוכה כשאמר זאת.
אנה חייכה. "פשוט תדבר איתו על זה." היא אמרה.
"אני לא רוצה להרוס את הקשר ביננו" אדריאן ענה.
"תראה, אני לא חושבת שרובין יפסיק להיות חבר טוב שלך. במקרה הכי גרוע תהיה שתיקה מביכה. זה עדיף על פני לקבור את הרגשות שלך עמוק בלב." אנה אמרה ברוך.
אדריאן חשב על זה רגע. "את צודקת. אני לא יכול לדעת מה תהיה התגובה שלו."
אנה פתחה את פיה כדי לומר משהו, אבל אז רובין נכנס לכיתה.
"אני אתן לשניכם לדבר." היא יצאה מהכיתה.
רובין התיישב מול אדריאן. "יש לי משהו להגיד לך." הוא אמר.
"גם לי." אדריאן אמר בקצרה.
  "תתחיל אתה." רובין אמר.
אדריאן נשם עמוק. "אנחנו חברים נכון?" הוא שאל בחשש.
"כן, למה?" רובין החזיר שאלה.
"לפני כמה חודשים חשבתי שאני נמשך לבנות, והאמנתי בזה. אבל עכשיו אני לא בטוח שזה נכון. מה שאני מנסה להגיד בעצם..לא. מה שאני רוצה להגיד, זה שאני רוצה להיות יותר מחבר עבורך" אדריאן עצר את שטף דיבורו.
"חברים הכי טובים?" רובין ספק שאל ספק אמר.
"לא. יש לי רגשות כלפיך! בסדר?" הוא דיבר במהירות.
"אני לא מבין מה אתה אומר. אדריאן, אתה יכול לדבר קצת יותר לאט?" רובין שאל.
אדריאן נשם עמוק. "יש לי רגשות כלפיך. ואני מקווה שזה לא יהרוס את החברות בינינו." הוא אמר בשקט.
רובין נשם בהקלה. "למה שזה יהרוס את החברות שלנו?"
"כי אני לא יודע אם אתה מרגיש את אותו-" אדריאן התחיל לומר, אבל רובין קטע אותו.
"לא מרגיש את אותו הדבר? אדריאן, התאהבתי בך ביום הראשון שבו ראיתי אותך! והייתי בטוח שאתה הטרו!" רובין צחק מעט.
"שניה רגע..היית מאוהב בי?" אדריאן הרים גבה בבלבול קל.
"הייתי? אני עדיין! אדריאן, הרגשות שיש לי כלפיך תמיד ישארו" רובין אמר בטבעיות, כאילו זה הדבר הכי נורמלי בעולם.
אדריאן בעט ברצפה. "אז, מה יהיה עכשיו? אנחנו זוג או-" הוא השתתק.
"תראה, אני לא שואל אותך אם תרצה להיות הבן זוג שלי, כי השאלה הזאת מתאימה לבית הספר היסודי. אם אתה רואה אותנו בתור זוג עכשיו אז זה בסדר מבחינתי." רובין הסמיק מעט.
אדריאן אחז את ידיו של חברו. "אתה בטוח?" הוא רצה לוודא.
"כן." רובין אמר.
היה שקט מביך לכמה דקות.
"טוב, כדאי שנזוז לפני שנאחר לשיעור הבא." אדריאן שבר את הדממה.
רובין הנהן.