זה לא היה סוד שלרובין הייתה אהבה לתיאטרון כבר מגיל צעיר. בגלל זה הוא ידע מה יהיה המקצוע שלו אחרי התיכון.
מגמת התיאטרון בבית הספר שלו התאמנה כבר שלושה חודשים לקראת המחזה שעמד לעלות.
"כמה שעות נשארו?" רובין שאל בזמן שקרא את הטקסט.
"עוד שלוש שעות." המורה ענתה.
רובין נאנח. העובדה שהיה לו לחץ לימודי עצום ושעות של חזרות לא עזרה לו במיוחד.
"ההפקה בעוד שבוע ואני בקושי זוכר חצי מהשורות שלי.." הוא מלמל.
"לפחות אתה זוכר משהו, לי יש שתי שורות ואני זוכר רק אחת." תלמיד אחד אמר.
"חוץ מזה, רומאו הוא הגיבור, אז ברור שיהיו לך יותר שורות." תלמידה נוספת השיבה.
"המפף! קיוויתי שאקבל את הדמות השנייה שנבחנתי אליה." רובין רטן.
כעבור כמה שעות, כשהוא היה כבר בביתו, רובין היה בטוח שזהו, אין חזרות יותר, אדריאן הגיע.
"אם אתה עומד לשכנע אותי לחזור על השורות שלי, אז זה לא יקרה." הוא אמר.
"אני עומד לעזור לך ללמוד את מה שאתה צריך לומר בלי לשנן את כל הטקסט. תביא לי את המחזה בבקשה." אדריאן חייך קלות.
רובין העביר לבן זוגו את הדפים. "אני מקווה שזה יעבוד." הוא אמר.
לבסוף, אחרי שבוע של חזרות, הגיע הרגע המיוחל. השחקנים היו לחוצים. רובין ישב מול המראה שמאחורי הקלעים. הוא שינן שוב את השורות שעליו היה לומר.
"כל השחקנים של מערכה מספר 1! אתם עולים לבמה בעוד 10 דקות!" אמר הבמאי.
המחזה עבר מעולה, טוב, עד המערכה החמישית בכל אופן. רובין עמד על הבמה. הוא פתח את פיו כדי לומר משהו, אבל משהו מנע ממנו מלדבר. זאת הייתה הפעם הראשונה שהיה לו פחד במה. רוב המחזות שהיו לא היוו חלק מרכזי מהציון, וזאת הייתה ההפקה הגדולה, וזה הכניס את רובין ללחץ.
"אוקי...יש הפסקה, תכף נחזור." אחת התלמידות אמרה.
רובין היה מאחורי הקלעים. הוא נשם עמוק. "אני לא חושב שאוכל לעלות שוב." רובין אמר.
"הכל יהיה בסדר. עכשיו, תשתה מים ותעלה לבמה. אתה מסוגל לעשות את זה." אמר הבמאי.
"...שפתיים, הו, דלתות הנשימה,
חתמו בנשיקה חוקית על שטר
בלי תאריך למונופול המוות.
בוא, מורה - דרך מר, נווט סר - טעם,
בוא, קפיטן נואש, עכשיו מייד 
נפץ אל הסלעים את ספינתך
הרצוצה." ¹ החל רובין לדקלם על הבמה, מול אלפי אנשים אם לא יותר.
הוא די הופתע לשמוע מחיאות כפיים סוערות בסוף המחזה.
"זה. היה. מדהים! כל הכבוד!" אדריאן חייך. הוא פרע את שיערו של בן זוגו בחיבה.
"תודה, הייתי בטוח שאמות מבושה!" רובין צחק.
"זה קורה. הרבה שחקנים שוכחים לפעמים את השורות שלהם. בכל מקרה, שיחקת אותה!" אנה אמרה בזמן שחיבקה אותו.
רובין נשם לרווחה. זה לא היה כל כך גרוע כפי שחשב בהתחלה.

¹ {לקוח מתוך: רומאו וג׳ולייטה- קווארטו 2 ("הטוב")- מערכה 5, תמונה 3)