רובין ישב על הספה. הוא קרא ספר בזמן שאדריאן נעמד מולו.
בהתחלה, הברונטי לא שם לב לבן זוגו שהיה שם, אבל ברגע שאדריאן קרא בשמו, רובין הרים את עיניו מהדף.
"עשיתי ניקוי יסודי בטלפון ומצאתי תמונה מהדייט הראשון שלנו." אדריאן התיישב לצד הברונטי.
"טכנית זה לא היה דייט." רובין צחק. "ואני לא זוכר שהצטלמנו." הוא הוסיף.
אדריאן הראה לרובין את התמונה. "אני די בטוח שאתה צילמת ואז שלחת לי את התמונה הזאת או משהו כזה." הוא אמר.
רובין קימט את מצחו. "יש לנו זכרונות שונים מאוד מהדייט הראשון."
"אני עדיין זוכר את הדבר הראשון שאמרת לי בזמנו." אדריאן צחק.

פלאשבק:
"אוקי. אני יודע שאנחנו רק בתחילת הדרך בתור זוג, אבל עדיין חשוב לי לומר את מה שאני רוצה להגיד ליתר ביטחון." רובין אמר. הוא ישב ליד בן זוגו על הספה שבבית הוריו.
אדריאן הנהן. הוא הביט לתוך עיניו של הברונטי.
"אתה ככל הנראה תחשוב שאני משוגע... אני רגיש, לפעמים מגונן יתר על המידה ומעריץ של דיסני. אם זה מפריע לך אז תגיד." רובין אמר בנשימה אחת.
אדריאן חייך. "יש לי פתיל קצר, יש לי לפעמים התנהגות של ילד בן שש ואני לא מפגין רגשות כלפי חוץ בדרך כלל. אם זה מפריע לך תגיד." הוא חזר על המשפט האחרון שרובין אמר.
הברונטי צחקק. "מזל טוב, עברת את המבחן."
אדריאן היה די מופתע. "מה?" הוא שאל בבלבול.
"רציתי לבדוק אם תקבל אותי כפי שאני, עם כל המגרעות והשגעונות שלי. יש אנשים שרוצים שבן או בת הזוג שלהם יהיו "מושלמים", ואני לא מאמין בדבר כזה." רובין אמר.
"לזה בהחלט לא ציפיתי." אדריאן גיחך.
"אמרתי לך שזה ישמע מוזר." רובין הסמיק ממבוכה.

הווה:

"אני לא גאה במה שאמרתי אז. הייתי נער מאוד... מיוחד?" רובין צחקק מעט.
"האמת שהייתי פועל כמוך. לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו שלא מקבל את מי שאני." אדריאן ציין. הוא התיישב לצד הברונטי.
"למעשה הדייט הראשון האמיתי שלנו היה במסעדה כמה ימים אחר כך." רובין צחק.
אדריאן הביט בבן זוגו. "וזה היה ההגדרה המדויקת למביך."
"היינו צעירים וטיפשים. שני נערים בני 17 שלא יודעים איך לדבר על הרגשות שלהם." רובין אמר.
"אנחנו עדיין צעירים רוב. וחוץ מזה, לא היינו כאלו טיפשים כמו בזמן שבו גילינו אחד לשני את הרגשות שלנו." אדריאן צחק.
"אל תזכיר לי את זה! הסיטואציה ההיא הייתה נוראית!" רובין עשה את עצמו מזועזע.
"כשאמרתי לך שנהיה יותר מרק חברים, בהחלט לא ציפיתי שהתשובה שלך תהיה "חברים הכי טובים". זה היה די עצוב." אדריאן אמר בהתגרות.
"איך בדיוק רצית שאני אגיב?! הייתי לא פחות לחוץ ממך וגם לא הבנתי על מה דיברת." רובין מחה.
אדריאן נשען לאחור. "זה נראה די רחוק אתה לא חושב?" הוא שאל.
"קצת, התיכון בהחלט נדמה כנקודה קטנה באופק." רובין השיב.
"אני רוצה לנצור את הרגע הזה לתמיד." אדריאן לחש ממש בשקט על מנת שבן זוגו לא ישמע.
"אמרת משהו?" רובין שאל.
"לא, אתה רק נשמע מאוד פואטי זה הכל." אדריאן חייך מעט.
רובין קימט מעט את מצחו. משהו לא הסתדר לו עם התנהגותו של הבלונדיני.
אדריאן היה נראה מעט מרוחק, והברונטי לא העלה על דעתו שבן הזוג שלו מסתיר משהו עמוק יותר.