O
״איגרופי״ אריק קרא אל לואיס מהכניסה לספריה, מאתר אותו בעיניו ללא מאמץ ומתיישב לידו במהירות,כורך את זרועו סביב גופו הקטן של לואיס.
כמובן שאף אחד לא העיר על הכניסה הדרמטית של אריק-
בן האצולה זרע פחד גם אצל המורות וההנהלה-
הוא היה כל כך מטורף שאף אחד לא העז לעמוד בדרכו.
הפעם היחידה שמי שהוא אמר לאריק מילה הייתה כשהיה בין 13-
המורה שלו לשפה העיר לו על פלאפון וישיבה לא הולמת ואריק החזיר לו בגיחוך חסר הומור לפני שהוא פקד על כולם לצאת וסיים בכך ששבר למורה הזה את הראש כנגד השולחן שלו- שיש לציין שהתפרק מהכוח שבו הנער השתמש.
מאז ועד היום, בית הספר לא נקף אצבע כדי לעזור.
מנהל בית הספר ידע שהוא יאבד את המוסד אם הוא יתעסק עם אריק- הרי אבא של אריק גם ככה שלט עם שאר האבות בכול במקום שרצו-
להרוס בית ספר בסדר גודל כזה ולבנות אותו מחדש לא הייתה בעיה אם האנשים לא יצייתו.
לכן כולם צייתו.
צייתו למשטר הטרור הדקטטורי ונתנו לדברים לקרות בלי להגיד מילה.
״התגעגעתי אליך.
שמעתי שהיית חולה״ אריק סורק את המראה של הילד שמולו, עיניו נפגשות בחולצה של הנער שלידו, וליבו מתכווץ בצורה לא מוכרת.
אריק מרים גבה לרגע,
ואז הוא מבין למה החולצה הזאת עשתה לו טריגר.
״החולצה שלך היא מה שהוא שאבא שלי היה לובש״ אריק ניסה להתבדח.
אבל, מה שהוא הרגיש מוזר כשאמר את זה.
״ת..תודה״ לואיס פלט בקול שקט, מתכווץ.
גורם לאריק כמעט לצחוק.
חמוד.
אריק מתוודה בפני עצמו.
אבל לא התכוונתי למאמץ שלי, אלא לביולוגי.
בניגוד לבגדים האופנתיים שאבא של אריק לובש-
האבא הביולוגי שלו היה תמיד עם גופניות לבנות וחולצות משובצות בצבעים מסוימים.
לואיס היה לבוש בדיוק ככה היום.
גופיה לבנה ארוכה ומעליה חולצת משבצות כחולות כהות עם קווים אדומים.
זה הזכיר לאריק את החולצה האהובה של האבא הביולוגי שלו.
היא הייתה שתי טיפות מיים כמו זאת שלואיס לבש, רק ששל אבא שלו הייתה עם כיסים על החזה ולא במותניים.
זה גם הזכיר לאריק שהצבע שהיה אהוב על אחותו הגדולה היה אדום.
לקח לאריק עוד כמה דקות של מחשבה כדי להבין שהוא היה לרגע כמעט סנטימנטלי.
הוא לא הרגיש עצוב, אבל הוא הרגיש כאילו הוא קרוב למה שהוא מוכר..
כמעט..בטוח.
הוא לא אהב את זה.
״ אני מקווה שאתה מספיק בריא עכשיו, כי אני רוצה להשלים איתך פערים״ אריק קם במהירות וגרר אחריו את לואיס מאחורי החולצה המשובצת שלו,
מושך אותו במהירות לכיוון הבריכה הבית ספרית ומרוצה לדעת שאין אף אחד בפנים.
לואיס כבר ידע שזה לא טוב,
הוא רעד כבר עכשיו והרים מבט מעורר רחמים אל אריק-
שהרים אליו גבה.
״מה?״ הוא שאל בהומור.
״מה אתה מתכוון ל..״ לפני שלואיס הספיק לסיים, אריק קטע אותו בזמן שהתיישב על שפת הבריכה.
״נעלמת לי לשבוע.
היית חסר לי.
אפילו הודעה לא שלחת לי״ אריק היה נשמע קר, הוא רצה להגיד את זה כהתבדחות,
אבל מה שהוא היה לו מוזר מידי פתאום בשביל להריץ על לואיס בדיחות.
עם זאת, אריק לא התכוון לוותר על התוכנית שלו,
בועט בדיוק בעקבים של לואיס ברגלו הגדולה כדי שהקטן יותר כמעט יפול לבריכה.
אריק תפס אותו כשחצי מגופו היה מרחץ מעל המים.
הוא החזיק אותו בקולר החולצה הלבנה שלבש וניצת בו מה שהוא מסוים.
״אני חושב שלפעם הבאה ארצה שתהיה יותר תלותי בי, שלא תשכח אותי כדי שלא אתגעגע״ אריק נשמע משועמם.
״אז איזו דרך תהיה יותר טובה ללמד אותך תלותיות מאשר זו..?״ אריק הידק את אחיזת ידו הימנית בחולצה של הבחור המסכן והכניס חצי מגופו למים בלי רחמים.
צופה בו בקרירות נאבק.
לואיס ניסה לא להיכנס לפאניקה.
הוא הכה את ידו של אריק כמה פעמים, ניסה להרים את עצמו,
אבל כשזה לא עזר הוא התחיל להיאבק בממים.
״תרים אותי״ הוא נסה לצעוק מתחת למים, מתחיל להיאבק בכול הכוח שבגופו הקטן, בולע מים ומכה אותם בידיו בהסטריה.
״בבקשה״ לואיס צועק מתחת למים , נאבק,
מתחיל להרגיש שהוא מאבד שליטה ומתחיל לראות נקודות שלורות בשדה הראיה.
אריק רואה שהוא מתחיל לאבד מהכוח שלו להאבק.
הוא לא רוצה לרצוח את לואיס.
רק לשחק.
מה שהוא בילד הזה גורם לו להיות כל כך נלהב שהוא לא יכול שלא לגשת אליו ולענות אותו בכול יום.
אבל מה שהוא שונה בתקופה האחרונה.
אריק מרים את גופו המותש של לואי מחוץ למים ומביט בנער משתעל מים החוצה ונאבק לנשום.
״אתה כל כך חמוד כשאתה נאבק..״ אריק לא יכול להתעלם מהעיניים האלה שכנראה בכו מתחת למים.
הוא כמעט מרגיש סמפתיה.
כמעט.
״אבל לא אמרת את מילת הקסם״ אריק מושך בכתפיו,
שומע את הלואיס פולט בקול נואש וגבוה ״לא״,
לפני שהוא שוב פוגש במים.
הוא נאבק ונאבק ונראה שהוא הולך לאבד הכרה.
אבל אז אריק שומע מה שהוא שגורם לו להיות מאוד מרוצה.
הוא מושך את לואיס מחוץ למים.
״מה אמרת?״ הוא שואל כדי להיות בטוח.
לואיס מתפרץ בבכי נסער.
״אריק..״ הוא עונה בקול מפוחד, בוכה ורועד.
המראה של לואיס ככה גורם לאריק להרגיש קצת אי נוחות בחזה.
החולצה הזאת רטובה..
הבכי שלו..
הבכי הזה פתאום גורם לו להרגיש קצת אשם.
מה שהוא מוזר קורה ואריק לא שם לב.
לוקח לו זמן להבין שהוא משך את לואיס אליו וטפח על גבו עד שהוא השתעל את כול המים החוצה.
הוא מרים את גופו הקטן בין ידיו ומחבק את הנער המותש אליו.
צופה בו מאבד הכרה במצח מקומט.
מרגיש מה שהוא באופן מוזר.
————————
״אמרתי לך מההתחלה שזה מוזר שלא רצחת אותו כבר״ ריינולד מתיישב מול אריק, מושיט לו פחית קולה קרה ולוקח גם אחד לעצמו מהמקרר הקטן שבכיתת הלימוד הנפרדת של ארבעת השדים.
אריק מכווץ את גבותיו,
״מה שהוא בו גורם לי להרגיש..״ אריק מבין עד כמה תחילת המשפט הזה דפוק.
״אז מה?״ זירו מושך כתפיים, שכוב על אדם החלון הגדול בחדר, מביט בשלושה האחרים שיושבים בכיסאות שלהם מולו.
״אני סוציופת, זירו, עם תעודות.
למה שיהיה לי אכפת?״ אריק כמעט כועס שזירו שואל דבר כזה.
״אז מה אם אתה סוציופת?
ידוע שסוציופתים יכולים לפתח קשרים רגשיים עד רומנטים עם אנשים מסוימים.
כנראה שיש מה שהוא שעושה לך טריגר בבחור הזה״ זירו מרים ספר עיון ומתחיל לדפדף בו בשיעמום, כאילו מעמיד פנים שלא אמר עכשיו מה שהוא מטורף.
״לפעמים באמת בא לי לזיין אותו,
חשבתי שזה מוזר, כי אני די נהנה לזיין בנות.
אבל הוא הבחור הראשון שאי פעם שמתי עליו עין.
אפילו בשביל להציק לו״ אריק אומר במחשבה עמוקה,
פתאום מבין עד כמה דפוק המוח שלו ועוד יותר הלב שלו.
או אולי זה שאין לו.
״אז אתה הומו עכשיו?״ רון שואל בנונשלנטיות.
אריק כמעט מתפרץ בצחוק, אבל בוחר רק לחייך.
״לא יודע,
אני אמצא אותו כבר מחר ואראה מה נסגר איתי״ אריק מדבר בקרירות, כאילו זה לא מה שהוא שהצית סוג של התלהבות עצובה וסקרנות אין סופית בחזה שלו.
הוא רוצה לראות את לואיס עכשיו.
אבל לצערו לא יכול.
״בכול מקרה, מה עושים?
משעמם לי בחדר המחורבן הזה״ ריינולד קם ומתיישר, מתמתח.
״בואו נלך לאכול בחוץ או אצל אריק בבית.
פאקינג משעמם ודוחה בקפיטריה שפה״ רון מציע, מביט באריק שמהנהן בלי יותר מידי ויכוח.
״אנחנו גם ככה צריכים לשבת על המשימה הבאה, בואו נלך״ אריק נעמד ואוסף את הדברים שלו,
הולך יחד עם החברים שלו לכיוון הרכבים שלהם שחונים זה ליד זה.
לא יכול להוציא את איגרופי מהראש.
״זה כישוף או מה שהוא?
מה פאקינג נסגר איתי?״ אריק מתחיל להיות מתוסכל,
העיניים הבוכיות רודפות אותו.
הצעקה הקטנה שנתן לפני שאריק דחף את גופו חזרה למים מרתקת אותו.
זה מלהיב אותו לחשוב על הקול הגבוה הזה מכל מיני סיבות מסוימות.
הוא סקרן וחרמן ורוצה להבין מה קורה איתו.
זאת לא הפעם הראשונה שלואיס עושה או אומר מה הוא שמזיז לאריק את הלב.
בהתחלה אריק חשב שהוא מתרכך..
אבל הוא יצא עם כמה בנות, השתעשע, שיחק ושבר לבבות,
הוא גם רצח ופצע כמה אנשים מאז הטריגר הראשון.
ושום דבר לא הזיז לו את הלב.
שום דבר ואף אחד.
רק לואיס.
לואיס, לואיס, לואיס.
אריק לא היה יכול להפסיק לחשוב על השם שלו-
על השיער החלק שעיטר את ראשו כמו פטריה וגרם לו להיראות מתוק עוד יותר.
הוא לא יכל להוציא את הגוף הקטן מהזיכרון שלו-
כמה קל הוא היה כשנשא אותו לחדר האחות ופקד עליה לטפל בו כי היה חייב ללכת.
הידיים קטנטנות האלה בניגוד לשלו..
ה1.59 הזה הצליח להיכנס לו ממש מתחת לעור.
״אני חייב לדבר עם אבא״ אריק רצה אישור אחד אחרון בשביל להמשיך.
הוא ידע שרק אבא שלו ידע לאזן אותו ולהגיד לו מה לעשות.
אם אריק יצטרך להתרחק- הוא יעשה את זה.
הוא לא הולך לתת לאף אחד לשבש את התוכניות שלו ושל אבא שלו.
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top