נק׳ מבט לואי:

התבוננתי בדילן שחתם במסמכים האחרונים, הייתי נרגש לקראת זה.
״העסקתי את הבחור שבא לראיון בשבוע שעבר, דרך אגב...״ מלמל, מבטו על הניירות שעל השולחן.
״זה מצויין״ אמרתי, קצת הופתעתי שהוא אמר לי את זה באיחור, אבל זה משהו טוב לבית הקפה אז כרגע לא אמרתי על זה דבר.
״אתה אוהב את בית הקפה ?״ לפתע שאל אותי והסתכל לעיניי, רציתי להשיב כן אבל זה לא בדיוק היה כך. חייכתי והורדתי את מבטי
״זה לא היה החלום שלי״ משכתי קלות בכתפיי ״אבל המקום הזה הפך להיות כלכך משמעותי בחיי״
״זה רק בית קפה לואי...״ מלמל והמשיך לחתום. חייכתי וסיננתי את דבריו, לא הקשבתי להם. בית הקפה הזה הוא לא סתם בית קפה, הוא מיוחד. אני בטוח שהוא מרגיש ככה גם, בכל שנותיי כמנהל בית הקפה לא היה עובד חרוץ כמו דילן. וכל הלא חרוצים קיבלו את אותה המשכורת בדיוק, אז זה מראה שבאמת אכפת לו מהמקום. ״זה ממש כמו להתחתן איתך...״ מלמל כשחתם בסוף הדף ואז הסתכל עליי.
הייתי חייב לצחוק, כי הייתי בסיטואציה של להתחתן וזה ממש לא כך. ״אני לא בעל גרוע, אז אין לך מה לדאוג בקשר לזה״
״בעלך המנוח יכול לומר אחרת-״
״דילן״ קטעתי אותו עם מבט בעיניו והוא הרים את ידיו בכניעה ובהתנצלות. שנאתי שמדברים בשמו של דן, גם כשזה נאמר בצחוק, זה מעוות את כל מי שהוא היה. דילן חסר טאקט. ״אני חייב לציין, דן אמר לי מספר פעמים שאם היה נמשך אליי אז גם אחרי שהיה מחלים היה נשאר נשוי לי״
״אני בטוח שהוא לא נמשך אליך בגלל התספורת...״ הוא קימט את אפו וגרם לי לגחך. דן היה סטרייט, אז אני לא חושב שהתספורת שלי הייתה בעיה. ״שכבתם ?״
״מה ?״ פערתי את עיניי במבוכה, הסתכלתי סביב בחוסר נוחות בשביל להיות בטוח שאף אחד לא מקשיב לנו, ואז החזרתי את מבטי לדילן שהיה עם חיוך שובב.
״שמעת את השאלה״ אמר, הניח את העט ושילב את אצבעותיו מאחורי ראשו בזמן שהתמתח.
״לא, כמובן שלא !״ קראתי, השאלה הזו משום מה הבהילה אותי. אני יודע שקירה חשבה בעבר שהיה בינינו משהו אבל באמת שביני לבין דן לא היה דבר.
״לא היה מתח מיני-״
״דילן, בוא נסיים את השיחה״ קטעתי אותו והוא חייך חיוך רחב של ילד חצוף,
״זה מביך אותך בוס ?״ שאל ואז זקף את גבותיו והתיישב זקוף, ״זאת אומרת, שותף ?״
״שותף...״ גיחכתי לעצמי וגלגלתי את עיניי, הסתכלתי למסך הטלפון שלי שבדיוק זמזם מהודעה שקיבלתי מהארי.

׳מתי לאסוף אותך ?׳

לא הבנתי את ההודעה, לא תכננו כלום.

׳לאן ?׳

שלחתי לו, והוא השיב לאחר מספר שניות.

׳סגרתי לנו ערב רומנטי בסוויטה של מלון חמישה כוכבים.׳

פערתי את פי ומבטו הסקרן של דילן הסיח את דעתי, נאנחתי וגלגלתי אליו את עיניי
״אני מניח שזה הארי״ דילן אמר ובחן את מבטי, חייכתי והנהנתי
״כן, זה הוא״ אמרתי בשקט ונשכתי את שפתי התחתונה. לא ידעתי מה להשיב להארי על כך, זה כלכך ספונטני, יש לי למסור את המסמכים שדילן הרגע חתם עליהם.
״איך הולך לכם ?״ שאל בסקרנות
״למען האמת לאחרונה הכל מצויין״ סיפרתי, אבל לא כלכך הרגשתי ככה. ניסיתי להיות יותר מאופק עם הארי כי אני בדרך כלל לא ואז אני מתחרט על שהרסתי הכל. אני גם לא מפסיק לחשוב על זה שסאם נישק אותו, לעזעזל אני שונא אותו כלכך.
לפתע קיבלתי הודעה נוספת אך זה לא היה מהארי, זה היה מאמא.

׳היי מותק, מקווה שעובר עליך יום נפלא ! חשבתי שיהיה נחמד אם תגיע לסוף השבוע הביתה, אתה יכול להביא את החבר שלך גם.׳

הופתעתי מההודעה הזו, הלב שלי הלם ופניי קפאו. בעבר חלמתי על הודעה כזאת, ואחרי הרבה אכזבות לא ידעתי עכשיו מה להרגיש לגבי זה. הסתכלתי על דילן שמזמן לא יושב לידי ומפלרטט עם ג׳ניפר, נאנחתי וגלגלתי את עיניי. אני לא בטוח איך זה ישפיע עליהם העובדה שהוא יהיה אחראי עליה.
דן שנא מערכות יחסים בתוך העבודה, הוא נהג לצחוק על העובדה שאנחנו נשואים ולא באמת עם משהו רומנטי בינינו, אז כך היה אומר לעובדים שאם אנחנו לא עושים כלום בעבודה, גם הם יכולים. אף אחד לא ידע שהנשואים שלנו לא רגילים, אז זה היה די מצחיק בזמנו.
לקראת הערב הארי הגיע לאסוף אותי מהעבודה, ניסיתי לא להיראות לחוץ מזה שאני לא הבאתי איתי שום בגדים או מברשת שיניים למלון שאליו אנחנו נוסעים, אבל זה הטריד אותי.
״איך היה בעבודה ?״ שאל, מבטו מרוכז על הכביש. נשכתי את שפתי התחתונה בעודי מביט בגבר היפה שלצדי, חייכתי לשאלתו והושטתי את ידי ללטף את שיערו,
״היה בסדר״ אמרתי בקול די חריש. בלעתח רוק והזדקפתי בכיסא, נושם עמוק, ״דילן רשמית השותף שלי.״
״אני מקווה שהוא לא ידפוק את ההזדמנות הזו...״ הארי מלמל, גלגלתי את עיניי. סמכתי על דילן וזה היה מספיק. ״אתה יודע... אם הוא ייפשל אוכל להיות השותף שלך במקומו״
״אני לא חושב״ גיחכתי וזה היה נשמע מזלזל עד שנתן בי מבט קצר, ״ל-לא, זאת אומרת... יש לך יותר מדי עסקים, וזה... אתה יודע״
״בטח״ גיחך וליקק את צד פיו, אהבתי שעשה את זה.
״אז...״ התחלתי לדבר כשראיתי שאנחנו באיזור הקרוב לים. ״מה גרם לך להפתיע אותי בצורה כזו ספונטנית ?״
״אמרתי לך את הסיבה,״ קולו שקט וצרוד ״אני רוצה לברוח איתך.״
״לברוח איתי ?״ לבי החסיר פעימה, הוא נתן בי מבט קצר והנהן,
״רק אני ואתה. אם לא אי בעולם, אז מלון בעיר.״ אמר.
״ואוו, הורדתי אותך לתחתית...״ אמרתי בציניות והוא צחק ״מלון במקום אי מבודד, אתה בטח מת מבפנים שנשאר לך כסף בחשבון״
״אל תתחיל עם החרא שאני עשיר״ הוא נאנח בתסכול והחנה את הרכב. אני חושב שהארי לא מודע בכלל למצבו. הוא עשיר, אני לא הייתי מרשה לעצמי להזמין מקום במלון חמישה כוכבים, ברצינות, אסתפק בשלוש כוכבים.
״מה עם בגדים ? לא הבאנו כלום״ לבסוף אמרתי. הוא הסתכל עליי בחיוך קל ומבלבל
״ארזתי לשתינו״
״ומה עם לאקי ?״ שאלתי,
״אשלי תדאג לו״ אמר בפשטות, נראה שהוא ידע לסדר הכל. כמה נוח. ״קדימה.״ הוא יצא מהרכב, יצאתי בעקבותיו. הוא הביא מזוודה קטנה מתא המטען ותמך באגני בשביל ללוות אותי למלון הגדול שהיה למולנו. בכניסה היו שני מאבטחים בלבוש מהודר,  חייכתי בנימוס כשנכנסנו פנימה. פקידת הקבלה חייכה אלינו עם שפתיה האדומות, שיערה הבלונדיני אסוף בקפדנות והיא לבשה חליפה לבנה.
״ערב טוב, מה השם ?״ שאלה בחיוך קל
״הארי סטיילס״ הארי אמר והיא הושיטה לו כרטיס, הוא לקח בחיוך,
״שתהיה לכם שהות מהנה !״ היא קראה מאחורינו כשהתקדמנו פנימה. המקום היה מרהיב, השוהים פה גם נראו אנשים מהמעמד הגבוה. הרגשתי לא שייך, לא אהבתי את כל הראוותנות הזו.
הגענו לחדר ונשימתי נקטעה, הוא היה ענק. נכנסתי בצעדים איטיים וחקרתי אותו בעזרת עיניי. יש פינת ישיבה עם שתי כורסאות כחולות ושולחן עץ שעליו צמח קקטוס קטן. הצצתי לחדר האמבטיה והיה שם ג׳קוזי ענק.
״ה-הארי...״ פלטתי בשקט, חסר נשימה. בין רגע הרגשתי את ידו באגני ושפתיו נושקות ברכות לכתפי. ליד המיטה יש שולחן עם דלי קרח ובתוכו בקבוק שמפנייה, על השמיכה הלבנה שפרוסה על המיטה יש המון לבבות קטנים ואדומים. ״זה מקסים״ הסתובבתי להסתכל לעיניו והיה לי חיוך רחב. הוא בחן אותי וליטף את פניי. אחזתי בפניו בשביל לנשק אותו ואמרתי שוב, ״זה מקסים.״
״אני שמח שאתה אוהב את זה...״ לחש ונישק שוב לשפתיי,  בטני התכווצה כאגרוף מייסר וכמעט איבדתי את שיווי המשקל. כרכתי את זרועותיי מסביב צווארו ולפתע הוא הרים אותי ומיד כרכתי את רגליי מסביב גופו. הוא הביט בי בחיוך ותוך כדי נשך את שפתיו, לקח אותי למיטה והפיל אותי על גבי. צחקתי ועצמתי את עיניי, הוא התיישב ומזג לנו שמפנייה. המחוות הללו הביכו אותי, אני לא רוצה שהרומנטיה תיגמר או תדעך, אבל אני יודע שזה קורה באיזשהוא שלב. עם הארי זה נראה בלתי אפשרי. הוא הושיט לי את כוס השמפנייה ולקחתי אותה בחיוך, לאחר שמזג לעצמו הוא חייך אליי והרים את שלו באוויר,
״לחיי הזוגיות הנפלאה שלנו״ אמר בקולו הצרוד והשקט, לבי החסיר פעימה. הסתכלתי לעיניו לפני שלגמתי מהכוס. נשענתי עם יד אחת לאחור על המיטה והסתכלתי על הלבבות הקטנים, הרמתי אחד למול עיניו של הארי, ״לשם מה כל הלבבות הללו, הארי ?״
״זה תורם לאווירה״ אמר בפשטות. הוא לגם מכוס השמפנייה וליקק את שפתיו לאחר מכן, הוא התבונן בי ונראה חושב על משהו. כל זה מושלם מדי, אבל זה הלחיץ אותי קצת לא אשקר. אני לא יודע למה, כל האווירה הרומנטית הזו. ״חשבתי... למה שהלילה לא יהיה הלילה ?״ הוא נשמע ביישן מעט,
״מה הכוונה ?״ חצי חיוך על שפתיי וזקפתי גבה בבלבול. הוא הניח את כוס השמפנייה בצד ולקח נשימה, הביט בי בחיוך רך ופתאום הבנתי. ״הו...״ פלטתי,
״רגע, אמרתי אולי״ הוא נאנח בתסכול, כנראה מהתגובה שלי שלא ציפה שתהיה כזו. ״זאת אומרת... אנחנו מוכנים, לא ?״
הסתכלתי לעיניו הירוקות ולחץ הלם בבית החזה שלי. נבהלתי שהוא תכנן את זה, וכמו שחשבתי הוא כנראה חושב על הרגע הזה. זאת אומרת, זה מובן לגמרי. גם אני חושב על זה, אבל כרגע נלחצתי מזה. הלילה הזה לא מתוכנן, הכל כלכך ספונטני.
״ה-הארי אני...״ לא הסתכלתי עליו, אבל הרגשתי שקם מהמיטה ושמעתי את צעדיו בכיוון השני, ולאחר מכן הוא חזר ונעמד מולי. הרמתי את מבטי והוא נשם עמוק,
״אל תסביר לולו״ שלח חיוך חם, ״אני אכנס להתקלח״
רציתי לעצור אותו, אבל נתתי לו להיכנס למקלחת. הנחתי את כוס השמפנייה שלי בצד ולקחתי נשימה עמוקה ומתוסכלת. לעזעזל.
למה פחדתי מזה ? זה רק סקס.

לבי התכווץ למראה שלו שוכב במיטה ונאנק מכאבים. הרגשתי דמעות עומדות בגרוני ולא רציתי שיבחין בזה, אז הסתתרתי מחוץ לחדר והרמתי את ראשי בעודי לוקח נשימות עמוקות. זו הרגשה נוראית לצפות בו סובל, הוא גם תמיד מסרב שמישהו יהיה בנוכחותו ברגעים האלה מסיבה כלכך דפוקה, הוא לא רוצה שיזכרו אותו כך. הצצתי שוב לתוך החדר ופלטתי נשימה כשנכנסתי.
״יש מקום גם בשבילי ?״ שאלתי בנימוס והתיישבתי בצד השני של מיטתו.
״חשבתי שהסכמנו שנישן במיטות נפרדות...״ מלמל, ידיו אוחזות בראשו ועיניו עצומות.
״בוא נחרוג הלילה.״ אמרתי, ושמחתי שהצלחתי להוציא ממנו חיוך קטן.
״זה נשמע סוטה״ אמר, גלגלתי את עיניי בחיוך ונשכבתי לצידו. בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו השבורות, המבט החיוור ושפתיו היבשות. הגולגולת הקירחת, לרוב הוא שם כובע גרב אך עכשיו לא היה על ראשו דבר. ובכל זאת הסתכלתי עליו ולא ראיתי בזה חיסרון, חיבקתי את מה שראה כפגמים.
״אני מבין שהמשכחי כאבים לא עוזר...״ אמרתי, הוא הנהן ונשך את שפתו
״זה יהיה בסדר לואי, תלך״ אמר. ״ברי ידאג״
״לא אכפת לי״ גיחכתי והנדתי בראשי, הוא היה אידיוט כשלא שם את עצמו בראש סדר העדיפויות שלי. לא היה אכפת לי מליהנות, עשיתי את זה איתו ועכשיו אני פה לדאוג לו. הושטתי את ידי לפניו באיטיות וכשקיבלתי מבט מעט מבולבל שלחתי מבט שואל. הוא חייך ועצם את עיניו, אז ליטפתי את פניו הקרות. כיסיתי אותו והתבוננתי בו בזמן שליטפתי אותו ברכות.
״זה נעים... לא היינו צריכים להמציא חוק שנישן במיטות נפרדות״ אמר וזה גרם לי לצחוק, דן מגוחך. התבוננתי בו ואהבתי שנרגע אליי, רק תהיתי לעצמי אם עדיין כואב לו או שהוא מסתיר את זה כי אני פה. ״אתה צריך מישהו שימלא לך את החלל הריק כשאלך...״
״תשתוק״ גלגלתי את עיניי והרגשתי את האבן בגרוני. הוא פקח את עיניו והביט בי, וזה צבט יותר. הורדתי את מבטי כשהרגשתי דמעות עולות לעיניי, ואז אחז בידי וגרם לי להסתכל עליו.
״לא חשבתי שבאמת תעמוד בזה...״ אמר בשקט, חיוך קל על שפתיו היבשות והסדוקות. ״להישאר ברע ובחולי״
״למה לא ?״ שאלתי. הוא הסתכל לקיר שמאחורי כהסחת דעת, השיחה הפכה לכבדה יותר. זה הורגש באוויר.
״כי זה קשה״ אמר בפשטות, ״אתה רואה אותי מדרדר, אני כבר לא יכול לצאת איתך לבר ולהשתכר עד הבוקר לואי-״
״דן, אני לא רוצה כבר לצאת לבר ולהשתכר״
״הכוונה, שאני לא החבר שאתה יכול להנות איתו״ אמר והסתכל לעיניי, רציתי לבכות אך החזקתי את עצמי, בשבילו. ״אני הנטל הזה שאתה צריך לקחת לבית חולים מדי שבוע, לדאוג לכל צרכיו כאילו יש לך תינוק״ אמר וקולו רעד, לבי התכווץ בכאב ונשכתי את שפתיי בעודי מסיט את מבטי ממנו.
״אתה לא נטל״ הסתכלתי שוב לעיניו, הוא עצם את שלו ופלט נשימה שקטה. הבחנתי בדמעה שזלגה מעיניו ומיד הושטתי את ידי כדי למחות אותה, ״דן, תביט בי לעזעזל״
״אל תדאג, אני לא מת״ לחש בחצי חיוך והביט בי, עד שהוסיף ״עדיין״
״התחלת לדבר על זה הרבה״ אמרתי בשקט, לא רציתי לשמוע את תשובתו. רציתי שנשתוק, רציתי לצאת מהחדר ולבכות בחדר האמבטיה.
״כי אני מחכה לזה״ אמר והמשפט הזה ריסק אותי. ידעתי שהוא סובל, אבל הוא בחיים לא דיבר כך. בלי לומר דבר התקרבתי אליו וחיבקתי אותו חזק, עוצם את עיניי כנגד כתפו ומרגיש אוטומטית את הדמעות שזולגות מעיניי ומרטיבות את החולצה שלו, נשברתי מולו וזה לא משהו שקרה. תמיד הסתתרתי ובכיתי, ואז חזרתי אליו כמו חדש עם חיוך ובדיחות. אבל אני לא מצליח לצחוק על המחלה הארורה הזאת יותר, אני לא מצליח להפוך את הסבל שלו לבדיחה, זה גם לא ישפר דבר. כלום לא ישתנה, ואני לא מצליח לקבל את הסוף. הרגשתי רעד בגבו והבנתי שגם הוא בוכה, ובין רגע הוא חיבק אותי גם וזה שבר אותי יותר.
״אני אוהב אותך, הכל יהיה בסדר.״ לחשתי וליטפתי את גבו, מרגיש את המחנק בגרוני, אבן בבבית החזה שלי ונשימתי הקטועה.
״מה יהיה איתך ?״ לחש. התרחקתי כדי להביט בו ולבי נשבר מעיניו האדומות. מחיתי את דמעותיו וניסיתי לחייך אליו, למרות שהפכתי לכועס. אבל לא רציתי לתת במה לרגשות השלילים הללו, כל רגע עכשיו חשוב לי איתו. אז לא כעסתי על זה שהוא אידיוט בגלל שחושב עליי, אני אהיה בסדר איכשהוא.
״אמצא דן אחר שיחליף את מקומך״ אמרתי והוא צחק בשקט.
״אתה לא תעז״ הסתכל לעיניי, ושוב הרגע הזה כאב לי, אבל לא העזתי להוריד את החיוך, גם עם דמעות שעמדו בעיניי נשארתי איתו. ״בזבזת את השנים היפות שלך עליי, זאת אומרת... יכלת למצוא בן זוג אמיתי״
״ממתי אכפת לי מבני זוג אמיתיים ?״ נאנחתי והוא חייך ונשכב על גבו, הביט בתקרה.
״כשאלך אז תבטיח לי שתצא מאיזור הנוחות שלך, תצא לדייטים, תמצא אהבה״ אמר. לא התעסקתי בזה בכלל, אני בחור די ביישן כשזה נוגע לזה. לא ידעתי אם אבטיח לו דבר כזה. אבל לאחר שתיקה ממושכת הוא הסתכל לעיניי וגרם לי להאנח,
״אני לא בחור של מערכת יחסים״ אמרתי, הוא גיחך כאילו והרגע הוצאתי שטות מוחלטת מפי.
״כבעלך, אני אומר לך שאתה טועה.״ אמר. חייכתי לעצמי, אך עדיין לא הסכמתי איתו. ״מי שיהיה איתך יזכה״
״אני לא פרס״ גלגלתי את עיניי, ושמעתי אותו אומר בקול חריש.
״אתה כן.״
הסתכלתי עליו בחיוך קל והודיתי על הרגע הזה. זה עוד רגע מדהים שייחרט בזכרוני.
״רק אל תהיה מהיר איתם, שלא ירצו ממך רק סקס ואז-״
״והשיחה נגמרה, אלך לחדרי״ התכוונתי לקום והוא גיחך ואחז בידי, גורם לי להביט בו
״בחייך״ קרא והתאמץ בכדי לשבת ולהסתכל עליי בגובה העיניים. ״אתה לא צריך להתבייש לדבר על נושאים כאלה״
״א-אני לא מתבייש״ הרגשתי את דמי בוער בלחיי והסטתי את מבטי ממנו, ״זה פשוט לא נושא מעניין״
״כן בטח, כולם אוהבים לדבר על סקס״ אמר בפשטות וחזר לשכב במיטה. הובכתי מהנושא, כמו מתבגר כשרק מגלה על המיניות שלו. לא צברתי ניסיון וזה לא משהו שהיה חשוב עבורי, וכרגע אני מרגיש לא בנוח בשביל להסתובב בעולם הדייטים חסר ניסיון מיני, אני פשוט לא רוצה את זה. ״אתה מפחד מזה ?״
״א-אני לא יודע״ השבתי בלי להסתכל עליו, צבטתי את הסדין ונשכתי את שפתי התחתונה.
״אתה לא אחד שישכב עם כל אחד, אז בטח מי שתהיה איתו יכבד אותך וידאג לך.״ אמר והרגשתי שפניי אדומות כמו עגבנייה, לא דמיינתי את עצמי בסיטואציה הזאת. ״ואל תדאג, אמנם התחת זה איזור רגיש אבל-״
״דן, דן !״ קטעתי אותו וקמתי מהמיטה, מסתיר את פניי בין שתי כפות ידיי ופולט אנחה שקטה, זה כלכך מביך. ״אתה בטח רעב... חביתה ?״
״עכשיו אנחנו מדברים לענייך״ אמר, הסתכלתי עליו ושמחתי לראות חיוך על שפתיו. ״אשמח לסלט עם גבינות״
״בדרך אליך״ אמרתי בדרכי ליציאה מחדרו,
״איזה בעל יש לי״ קרא וזה גרם לי לצחוק. לקרוא לי בעלו זה תמיד יצחיק אותי, כי זה תמיד נאמר מפיו בהומור.
אתגעגע לזה.