נק׳ מבט הארי:

אם מישהו היה אומר לי שאחווה אהבה כזו, לא הייתי מאמין לזה.
״בוקר טוב סטפני״ חייכתי ומשום מה היא החזירה במבט משונה, שיהיה. נכנסתי למשרד שלי ואשלי כבר הייתה בפנים, סידרה את המסמכים שעליהם אני צריך לעבור. אבל במקום להתעסק בזה הלכתי לחלון הענק שמשקיף על העיר, והיום הזה היה נראה טוב יותר מהימים האחרים. ״יום מקסים״
״בהחלט מסכימה איתך״ אשלי אמרה מאחוריי. הסתכלתי עליה והיה לה חיוך מאופק, ״הארי, יש משהו שאני חייבת לעדכן אותך בו״
״בטח, דברי אליי״ התיישבתי בכיסא. מבטה מודאג והיא שלפה מערימת הניירת דף, היא כחכחה בגרונה והסתכלה לעיניי.
״תביעה״ אמרה בפשטות, ולמען האמת זה לא משהו שמדאיג אותי. תובעים אותנו כל הזמן, כל חברה גדולה נקלעת למצב כזה. ולרוב, אנחנו אלה שיוצאים זכאים בבית המשפט. אם בעלי העסק היו קוראים את החוזה שחתמו עליו טוב יותר לא היינו מגיעים למצב הזה של התביעות.
״אני לא אמור לטפל בזה״
״כן רק ש...״ היא נראתה חסרת מילים והושיטה לי את הדף. צמצמתי את עיניי ולבי נחת כשראיתי את השם.
בראן.
״אשלי, תוכלי להדפיס לי על מה לעזעזל התביעה המזויינת הזו ?״ ברגע אחד היום הטוב הזה הפך לשחור.
״כמובן, וסליחה לגבי הקפה פשוט-״
״אשלי״ קטעתי אותה, ״תביאי לי הדפסים לגבי התביעה, ואם נור נמצאת תשלחי אותה אליי שתעבור איתי על זה. ברור ?״
״נור אמורה להגיע עוד שעה״ אשלי אמרה במבט מתנצל. נשמתי בלחץ והנהנתי, ליטפתי את הסנטר שלי ורק כשיצאה מהמשרד הוצאתי את הטלפון מהכיס. לא חשבתי שבראן ירד לרמה הזו, זה היה מסוכן להמשיך את החוזה עם רשת המלונות קריסטל. בעבר נתתי להם לחתום על משהו שהחברה שלנו לא באמת תוכל להעניק להם, בגדול, שיקרתי להם. בראן ידע מזה, הוא זה שהכניס לי לראש את הרעיון הזה ובאמת צברנו רווחים גדולים מהם. לא חשבתי שרשת קריסטל יתפתחו ככה עם השנים, ולעזעזל זה קרה. חייגתי לבראן, נמאס לי מהמשחקים האלה.
״הארי״ קולו אדיב וערמומי. גלגלתי את עיניי, ״מה אוכל לעשות בשבילך ?״
״מה לעזעזל שלחת ?״ שאלתי וניסיתי להיות מאופק, שמעתי אותו לוגם ממשהו.
״אתה נשמע מודאג-״
״בראן, אל פאקינג תזיין לי את השכל.״ קטעתי אותו ורתחתי מזעם, ״מה זו התביעה הזו ?״
״ובכן... זו עדיין לא תביעה רשמית, זו אזהרה״ אמר, נשמע משועשע מהמצב. ליקקתי את צד פי ובלעתי רוק, לא הצלחתי לחשוב. לעזעזל, אני שונא אותו.
״אזהרה ?״ לא הבנתי.
״תבין, לקח לי זמן להבין שאני צריך את הדירה הזו-״
״אני מתקשר למשטרה״ קטעתי אותו והתכוונתי לנתק אך הוא הוסיף משפט שהותיר אותי חסר מילים.
״ואני אתקשר לרשת קריסטל.״
נשמתי בתסכול ועצמתי את עיניי, העברתי את אצבעותיי בשיערי. הצחוק שלו נשמע מהצד השני, ״כלכך קל להשתיק אותך סטיילס ?״
בן זונה, בן זונה, בן זונה, בן זונה-
״אתה עדיין פה ?״ שאל. נשכתי את שפתי התחתונה ולא הצלחתי לחשוב. יכולתי לוותר על הדירה כמו שהיא לא עניינה אותי כל השנים הללו, אבל כרגע זה העיקרון. ידעתי שתביעה מקריסטל עלולה להביא אותנו לפשיטת רגל ואולי לחובות שלא נוכל לשלם. כפות ידיי רעדו במתח ולא מצאתי מילים, לעזעזל חתיכת בן זונה. ״בכל אופן אני בטוח שלא תרצה דבר כזה, נכון ?״
״כמה מתאים לך...״ הנדתי בראשי, ״לסחוט אנשים בשביל טובתך האישית״
״כמה מתאים לך לדאוג לתחת שלך בלבד״ אמר.
״אני לא חושב שאני אמור לדאוג לך בראן-״
״כמה חבל, כי זה מה שאתה הולך לעשות.״ קטע אותי. ״טוב, אז נישאר בקשר אם משהו ישתנה, אה ?״
ניתקתי את הטלפון ורציתי לנפץ אותו על הקיר, אך במקום זה הנחתי אותו על השולחן וספרתי בשקט עד עשר. אני מוכרח לנשום ולחשוב. אני חייב לספר לאנדרו, רק שידעתי שהוא ינזוף עליי כאילו הוא הבוס שלי. זה טיפוסי לו. יצאתי מהמשרד וכמעט התנגשתי באשלי שהייתה עם מספר דפים בידה,
״מה שביקשת-״
״תניחי בשולחן שלי״ קטעתי אותה והמשכתי למשרד של אנדרו, פתחתי את הדלת ועצרתי אותו באמצע משפט שאמר לבחור שישב מולו. לעזעזל, הוא בפגישה.
״זה דחוף ?״ אנדרו נשם והסתכל עליי,
״למען האמת כן״ הסתכלתי על האדם שישב מול אנדרו ״אני מצטער אדוני, תקבע עם המזכירה בחוץ פגישה חדשה-״
״הארי״ אנדרו קטע אותי, אך הבחור קם והנהן בהבנה. ״א-אני מצטער על אי ההבנה נורל״ אנדרו אמר לאדם שיצא מהמשרד שלו.
״נורל ?״ שאלתי בשקט וקימטתי את גבותיי, ״זה בכלל שם ?״
״למה לעזעזל הפרעת לפגישה שלי ?״
״כמה רשמי, שלך.״ גיחכתי וצעדתי לשולחן, הידקתי את שפתיי ולא הסתכלתי לעיניו.
״הארי ?״ שאל. הרמתי אליו את מבטי והוא נראה מבולבל, ״אתה מתכוון לדבר ?״
״אתה זוכר את העסקה שעשיתי עם רשת קריסטל לפני כמה שנים ?״ שאלתי וחיוך נמרח על שפתיו
״העסקה שהניבה לנו המון רווחים, איך אשכח ?״
״המון דברים בחוזה שקריים, אני...״
״למה אתה מתכוון ?״ גיחך. בלעתי רוק ונשכתי את שפתי התחתונה
״התחייבתי לדברים שלא אוכל להעניק להם, ראה סעיף שמונים ו-״
״אל תדבר איתי בסעיפים, שתינו יודעים שאתה לא באמת זוכר מה כל אחד אומר״ אנדרו קטע אותי, המבט הנוזף שלו הופיע על פניו.
״ובכן, אני יודע חלק מהסעיפים בעל פה-״
״הארי״
״בסדר, לעזעזל״ נשפתי
״מה עשית ?״
״התחייבתי לבטח את כל הרשת, ויש עוד סעיפים ש... פשוט יצאו מהקשרם״ משום מה אנדרו לא אמר דבר, אבל הוא הסתכל עליי כששפתיו פעורות. ״אנדרו ?״
״אנחנו לא חברת ביטוחים מזויינת הארי״ פלט.
״אני יודע, היו להם המון דרישות ובראן שכנע אותי שבמילא זה לא משהו שיקרה ועכשיו הוא...״ נשמתי והמבט שלו הפך לכועס יותר בכל רגע שהוספתי פרט. ״הוא מאיים למסור להם את הפרט הזה.״
״יצאת לגמרי מדעתך ?!״ קולו חלש ונוזף, הוא אחז בשיערו ועצם את עיניו בעודו לוקח נשימה. ״ארבע שנים ולא אמרת דבר ? ואם הם היו פונים אלינו עכשיו ?! הארי הרשת הזו ענקית ואנחנו לא יכולים לבטח אותם, אתה יודע כמה כסף הם יכלו לתבוע מאיתנו לו היה קורה משהו ? אתה יודע כמה כסף הם יתבעו אותנו כשידעו שהחוזה שקרי ?!״
״אני יודע.״ אמרתי באיפוק. אנדרו הלך מצד לצד, נשם והניד בראשו, עצר למול הקיר והטיח בו מכה, פלט קללות בשקט.
״בראן יודע על זה ?״ שאל והסתכל עליי, הנהנתי בחיוב והוא גלגל את עיניו בכעס. ״איך היית כלכך אידיוט ?!״
״אני הייתי חדש ולא באמת שמתי זין על ללכת לפי החוקים, אז לעזעזל אתה מוכן להתאפס ?״ שאלתי, ״מה עושים ?״
״בראן מאיים למסור את המידע הזה לרשת קריסטל ?״ אנדרו שאל, האצבע שלו מצביעה לנקודה באוויר כאילו רואה הולוגרמה מתמטית שקופה. ״מה הוא רוצה בתמורה ?״
״את הדירה שקניתי לו בעבר.״ אמרתי והוא גיחך
״מה הבעיה ? תתן לו את הדירה״ אנדרו אמר בפשטות כאילו נפתרה הבעיה.
״אני יכול לעשות את זה, אבל המידע הזה שווה יותר מדירה עלובה במערב העיר״ אמרתי, נשכתי את שפתיי ונראה שאנדרו הבין את כוונתי. ״היום הוא רוצה את הדירה, מחר זה יהיה משהו אחר״
״תן לי כמה ימים, אדבר עם היועצים שלי- בעצם, לא. אני לא יכול לשתף שחל בחברה משהו לא חוקי... אולי אם אדבר עם... לא לא, היא יכולה לפלוט משהו...״ אנדרו דיבר בשקט ונראה שהגלגלים מאחורי העיניים שלו מסתובבים ומתחילים לעבוד. ״תחשוב איך אתה מסדר את זה הארי, אל תפיל את זה עליי ותלך.״
״ברור, אנחנו יחד בזה״ אמרתי והמבט שלו בעיניי התמשך מספר שניות עד שהנהן. וכרגע שהחברה בסכנה באמת הרגשתי שהמלחמה היא של שתינו, יש לנו מטרה משותפת.
״עכשיו תזדיין מהמשרד שלי, הרסת לי את היום״ הוא אמר ולפתע חייך, ״אני נשמע כמוך״
״כנראה אנחנו באמת אחים״ אמרתי והוא גיחך, זו מן בדיחה פרטית. בעבר לא הסתדרנו בכלל ותמיד הייתי אומר לו שהוא לא אחי בעיניי, אבל התבגרנו וכמובן שזה אחרת היום. יצאתי מהמשרד שלו וידעתי שלא אצליח לעבוד בראש שקט היום, אני זקוק לקפה.

***

נכנסתי לבית הקפה והבחנתי בדילן מעביר ניקוי על השולחנות, המקום תמיד נראה טוב יותר באור יום. יש צמח על הדלפק לצד ערימת העיתונים שתרם לאווירה הרגועה של המקום. התקדמתי לדלפק וכשדילו הבחין בי הוא הגיע, זרק את הסמרטוט לכיור שמאחוריו והתפנה אליי.
״לואי לא נמצא כרגע״ דילן פלט נשימה, הידק את שפתיו וזקף גבה בשאלה, ״אגיד לו שהיית פה״
״אין צורך״ הרמתי את ידי ונשכתי את שפתי, ״קפה בבקשה״
״בטח״ דילן הסתובב ונראה מלא מרץ. הסתכלתי על בית הקפה בשביל לבחור מקום להתיישב בו, ונעצרתי על השולחן שלואי נוטה להתיישב בו. לקחתי עיתון והתקדמתי לשולחן, מתיישב בו. לואי נוהג להתחיל ככה את הבוקר, ואם לומר את האמת אני פחות קורא עיתונים. אבל לרגע תהיתי איך זה מרגיש להיכנס לתוך הראש שלו. הכותרות הראשיות פחות העסיקו אותי, אני נוהג לקרוא עיתון רק כשמופיעה שם כתבה על החברה שלנו. 
ניסיתי לחשוב ומשום שזה היה יותר מדי המוח שלי לא תפקד, לא הצלחתי לחשוב על דבר.
שתיתי לגימה מכוס הקפה והסתכלתי על הצמחים הירוקים מהחלון, יש פה אווירה כלכך רגועה. אני תוהה לעצמי איך זה מרגיש להיות בעל בית קפה, עסק קטן ופרטי, מקום שלך. 
הטלפון שלי צלצל והייתי בטוח שזה יהיה אנדרו, אך זה היה מיכאל.
״כן ?״ עניתי ברוגע, למרות שידעתי שהוא הולך לנזוף עליי על משהו. חייב להיות משהו.
״פספסת כבר שתי חזרות, מה יכול להיות חשוב מזה הארי ?״ הוא גיחך לקראת הסוף לשנייה. הידקתי את שפתיי ונשמתי עמוק. ״שאוציא אותך מהלהקה ?״
״מיכאל, אני...״ נשמתי והעברתי את אצבעותיי בשיערי, אני כלכך עמוס לאחרונה שהמוזיקה לא בראש שלי. ״אני שכחתי״
״אם לא תגיע בחזרה הבאה אתה מסולק.״ הודיע, הגישה שלו תמיד גרמה לי לסיים שיחה איתו כשאני כועס, אבל עכשיו גם לכעוס לא הצלחתי. זה לא עניין אותי.
״כן, בטח״ אמרתי, הוא ניתק את השיחה.
לגמתי מן הקפה, ולאחר מכן הבחנתי בדמותו של לואי נכנסת. בידו קופסא גדולה שהניח על הדלפק, ושהבחין בי זקף גבה בבלבול, אני רק נופפתי בעדינות.
״הארי״ הוא פנה אליי בחצי חיוך, ״כלכך התגעגעת אליי שבאת ?״
״אל תחמיא לעצמך״ גלגלתי את עיניי והיה לו חיוך כלכך מתוק שכמעט גרם לי לשכוח מכל הבעיות שלי.
״למה עזבת את העבודה ?״ הוא התיישב למולי, ״משבר קטן עם אשלי ?״
״לא...״ גיחכתי ולא הסתכלתי עליו, לא רציתי לשתף בזה. זה רק יטריד אותו, אז חייכתי וניסיתי לשדר עסקים כרגיל. ״איך אתה ?״
״בחייך...״ הוא גלגל את עיניו, אחז בידי ובחן אותי. רציתי להסתכל למקום אחר כי ממש הרגשתי שהוא קורא את המחשבות שלי כרגע. ״אל תשאל אותי איך אני, ראית אותי בבוקר. אז קדימה, מה קרה הארי ?״
״כלום״ אמרתי במשיכת כתף קלה, ״רק רציתי לשתות קפה. למה שתחשוב שקרה משהו ?״ לעזעזל, איך הוא מזהה את זה עליי בקלות ?
״עיתון״ אמר בחיוך קטן שגרם ללבי להחסיר פעימה, ״אתה לא קורא עיתון. זה הסחת דעת ממשהו שמפריע לך. אם זה בגלל שלא שטפתי אחריי כלים אז אתה יכול להיות רגוע, אעשה את זה כשאחזור הביתה״
״זה לא קשור לכלים״ גיחכתי. הסתכלתי לעיניו הכחולות הבוהקות שדרשו תשובה, אבל ידעתי שזה לא עניין שאמור להטריד אותו. קמתי ממקומי והתקרבתי לנשק למצחו, ״תודה על הקפה.״ לחשתי לפני שקמתי בשביל לצאת מפה, אבל כשיצאתי לאוויר הצח זה הרגיש חנוק יותר מבית הקפה. המוח שלי נשרף, התקשרתי לאשלי.
״כן ?״ אשלי ענתה בטון נחמד, צעדתי אל עבר המכונית של רוג׳ר
״אני צריך שתדחי את שתי הפגישות שיש לי היום״ ביקשתי, נכנס ומתיישב במושב הקדמי במכונית. ״ותקבעי לי ספא, אני חייב את זה.״
״סגור. עוד משהו ?״ שאלה בנחמדות, ולרגע חשבתי שגם לה לא יזיק קצת להתפנק בספא יוקרתי.
״את מוזמנת להצטרף אם תרצי, תודה אשלי.״ ניתקתי את השיחה ונשמתי עמוק, רוג׳ר הסתכל עליי בציפייה שאכוון אותו לאן לנהוג.
״פשוט תסתובב בעיר... עד שאגיד לך אחרת״ פלטתי בעודי מביט מן החלון על בית הקפה, מבין דלת הזכוכית ראיתי שלואי פותח את הקופסא ומסדר את הפריטים שבתוכה בתוך הארונות של בית הקפה, ואז רוג׳ר התחיל בנסיעה.
קיבלתי מספר הודעות נלהבות מאנדרו, צמצמתי את גבותיי כשקראתי אותן בבלבול,

׳יש לי רעיון !׳

׳קודם כל תקבע לנו פגישה עם פקיד הבנק שלך, תסמוך עליי׳

לא הבנתי למה לעזעזל שאנדרו יבוא איתי לפגישה עם פקיד הבנק, מה הוא רוצה לדעת ?

׳למה ?׳

שלחתי לו, ותוך שנייה הוא השיב.

׳בשביל שנעביר את רוב כספך אליי ונצליח להציל את העסק, נדבר על זה מחר.׳

אם לא הייתי מכיר אותו טוב יותר הייתי חושב שזה קצת מוזר הבקשה הזאת, אבל סמכתי עליו וזה מה שעשיתי. התקשרתי לבנק שלי בשביל לקבוע פגישה, וכל מה שקיוויתי זה שבאמת יש לאנדרו פתרון לזה.