נק׳ מבט הארי:

רוג׳ר עצר מחוץ לבניין המוכר שבו קניתי את הדירה לבראן לפני כמה שנים. הסתכלתי מהחלון וכמה זכרונות החלו להציף אותי, עבר יותר מדי זמן.
״מה אתה מתכוון להגיד לו ?״ ליבי שאלה ואחזה בידי.
״שיזדיין משם.״ יצאתי מהמכונית וליבי בעקבותיי. לא הבנתי את הבקשה של לואי שאלך בעצמי, הרגשתי שהוא לא סומך על מילה שאני אומר לו. הוא בטוח שאדם שיצאתי איתו מלפני שלוש שנים עדיין יקר ללבי, והוא טועה בגדול. ביקשתי מליבי להצטרף, ידעתי שבראן ינסה שטויות אם אבוא בעצמי וממש לא רציתי בזה כרגע. לא רציתי דרמות, רציתי שקט למען השם.
״מרגש, לא ?״ ליבי חייכה ועלתה במדרגות. גלגלתי את עיניי בלי להשיב לשאלה המטופשת הזו. דבר לא היה מרגש בלפגוש אותו. כשהגענו לקומה השנייה נעצרתי ממול הדלת הלבנה והמוכרת, הסתכלתי על ליבי והיא דפקה בדלת.
״מה לואי אומר על זה שאתה פה ?״ שאלה.
״הוא זה שביקש שאלך״ אמרתי בפשטות והסתכלתי לדלת, מחכה שתיפתח.
״הבחור שלך בקטע של שלישיות-״
״ליבי״ קטעתי אותה במבט כעוס והיא זקפה את גבותיה והרימה את ידיה. שלפתי את המפתח של הדירה מכיס המכנס שלי ופתחתי את הדלת, מופתע לראות שהיא די חשוכה.
״מסריח פה״ ליבי אמרה בשקט, נכנסנו פנימה. בסלון יש הרבה פחיות שתייה זרוקות, כתמים בספה ורצפה שנראה שלא נשטפה המון זמן.
״הארי תראה״ ליבי קראה בחיוך כשבידה תמונה קטנה, ככל שהקרבתי זיהיתי את התמונה הזו. אני ובראן מלפני שלוש שנים.
״תניחי את זה״ גלגלתי את עיניי. הבלאגן שהיה בדירה גרם לי לחשוב שאולי אף אחד לא באמת גר פה ואולי מישהו פורץ מדי פעם בשביל קצת אקשן בחייו, התכוונתי לגלות את זה. הלכתי בצעדים איטיים לכיוון המסדרון שמוביל לחדרים, פתחתי את דלת החדר וממולי עמד בראן. שיערו חום כהה ועיניו בהירות, על פניו מעט זיפים ושפתיו יבשות. הוא לבש גופייה לבנה שהייתה גדולה עליו בכמה מידות ומכנס כחול. הוא חייך והתקדם לעברי
״מי היה מאמין...״ קולו חלש, הוא בחן אותי והחליק את ידו לכתפי. ״מר סטיילס בכבודו ובעצמו״
״אל תקרא לי כך״ הורדתי את ידו ממני והוא נראה משועשע, הסתכל עליי בשובבות ונשך את שפתו התחתונה. ״למה אתה עדיין בדירה ?״
״מה זאת אומרת ?״ שאל. לא היה לי כוח למשחק שהוא משחק, הייתי צריך להזמין משטרה שתפנה אותו מפה וזהו. ״לא מכרת אותו.״
״אמרתי לך להסתלק מפה, לקחתי לך את המפתח״ כעסתי, והחיוך התמידי שהיה על שפתיו רק החמיר את הכעס שלי. ״מה הקטע לעזעזל ?!״
״אתה נראה כועס״ קולו חלש והוא התקרב אליי כשידו על כתפי ״רוצה לדבר על זה ?״
״אני לא פאקינג צוחק.״ צבטתי את גשר אפי ונשמתי עמוק, הייתי צריך סיגריה.
״אתה יודע...״ הוא לחש ועיקם את ראשו, הושיט את ידו ללטף את שיערי ובחן אותי עם עיניו, ״חיכיתי לרגע שניפגש שוב.״
״אתן לך שלושה ימים לקחת את כל החרא שלך ולהתפנות מפה.״ אמרתי, מתעלם מהדיבורי זבל המיותרים שלו. הוא הסתכל לעיניי ולא היה בהן דבר מוכר. לפעמים כשהזמן עובר אז אנשים הופכים לזרים, אין טיפת זכר למה שהם היו. אנשים משתנים. בראן לא השתנה, למען האמת הוא נשאר אותו הדבר. אני השתניתי.
״אתה הורס שמחות...״ גלגל את עיניו ונכנס לחדר, הוא העביר את ידיו בתוך שיערו ונראה מתוסכל. לפתע הסתובב והמבט שלו עצר על שרוול הקעקועים שבידי, ״השם שלי היה הרבה יותר יפה עליך, סטיילס״ הסתכל לעיניי, ״למה מחקת ?״
״איך זה לא ברור ?״ גיחכתי. הוא נשך את שפתיו וצעד אליי.
״כמעט שכחתי כמה יפה החיוך הזה״ הושיט את ידו לסנטר שלי, אך הסתכלתי אליו בחוסר הבעה כדי שיוריד את היד. כל מה שהיה בראשי כרגע זה לואי. אמנם לואי הוא אדם די קר ולא נהג לגעת בי הרבה, רק כשנישק אותי הוא אחז בפניי עם כפות ידיו הקטנות. וזה הספיק לי.
כשהסתכלתי על בראן לא הרגשתי דבר, לא רגש, לא ניצוץ, לא התרגשות לא פחד. כלום.
הלב שלי היה במקום אחר, אצל מנהל בית הקפה שלא יודע לאפות. אצל לואי.
״תשתחרר מזה סטיילס״ בראן לחש והעביר את הלשון שלו לאורך צווארי אך מיד נסגתי בצעד לאחור ופלטתי נשימה מבולבלת,
״מה לעזעזל אתה עושה ?״ שאלתי וצמצמתי את עיניי, זה טיפוסי לו. להשתמש במין כדי להשתעשע עם אנשים.
״עמדת יותר מדי שניות בלי לומר דבר,״ חייך וצעד לעברי, הוא נשך את שפתו התחתונה ״שתינו יודעים למה אתה פה״
״שלושה ימים,״ הסתכלתי לעיניו, ״אם תהיה פה בתום שלושת הימים אזעיק משטרה. אתה לא רוצה בזה, נכון ?״
הוא צחק, ״לא ייאמן...״ הוא בחן את מבטי והחיוך שלו ירד באיטיות, הוא צמצם את עיניו והסתכל עליי ״אתה מאיים עליי ?״
״תקרא לזה איך שאתה רוצה.״ גלגלתי את עיניי והתכוונתי להסתובב אך הוא תפס בכתפי וסיבב אותי אליו.
״חכה,״ הסתכל לעיניי, ועכשיו המסיכה נפלה מפניו. הוא הפסיק עם המשחק. ״אני צריך יותר זמן-״
״היו לך פאקינג שלוש שנים בראן, כמה זמן לעזעזל אתה חושב שאוכל לתת לך ?!״ צעקתי, קוטע את דבריו בכעס.
״חודש, לפחות חודש״ עיניו מתחננות אך זה לא השפיע עליי. הסתכלתי עליו כעוס, נשמתי עמוק והנדתי בראשי.
״שבוע.״ אמרתי. לאחר מבט ממושך בעיניו הוא חייך בפתאומיות והנהן.
״שבוע. בלי משטרות, בסדר ?״ דיבר במהירות והתהלך לחלון חדרו, הציץ ממנו והסתכל עליי. ״שבוע.״
״נהדר.״ פלטתי.
״וחוץ מזה...״ קולו חלש, הוא העלה את מבטו באיטיות. ״מה איתך ?״
״תסלח לי ?״ זקפתי גבה. האם זה זמן לשיחת חולין מזויינת ? ואיפה לעזעזל ליבי ?
״עברו שלוש שנים, התבגרת יפה... מה איתך ?״ שאל וחיוך בצבץ מקצוות שפתיו. כשנפרדנו הייתי במקום הכי נוראי בחיי, התמודדתי עם המוות של אמא שלי ועם הפרישה מחיי המוזיקה. הכל היה גרוע, ובראן ניצל את זה. אז אני לא קונה את הדאגה המזוייפת הזו. ״מי החליף את מקומי ?״
״בחורה מקסימה״ זקפתי את גבותיי והוא חייך חיוך רחב וערמומי.
״אישה ?״ שאל ונשך את קצה האצבע שלו בזמן שצעד אליי באיטיות.
״אמצעי זהירות״ משכתי קלות בכתפיי. היה מתח מכביד באוויר, מתח רע. המון כעס ורגשות שליליים, ובראן נראה בשליטה מלאה. ועם השנים הבנתי שהשליטה שחשבתי שיש לו היא בעצם חוסר שליטה. הוא אדם לא צפוי, לא יציב. מבחינתו כל דבר יכול להתרחש כרגע.
״זהירות ?״ גיחך, ״לא הייתי עד כדי כך גרוע, נכון מר סטיילס ?״
גלגלתי את עיניי למשמע הכינוי המרגיז הזה. ״שבוע בראן, בלי משחקים.״ הסתכלתי לעיניו לפני שהסתובבתי לצאת. הבחנתי בליבי שהייתה בסלון וחיטטה במגירות, גלגלתי את עיניי ״ליבי ?״
״הו, מה ?״ קפצה והסתכלה עליי, היא חייכה וקמה ממקומה. ״אני באה״
״מה את לעזעזל עושה ?״ שאלתי בשקט, יצאנו מהדירה וירדנו במדרגות,
״יש לו חפצים מעניינים״ אמרה בפשטות. ״שכבתם ?״
״מה ?״ צמצמתי את עיניי, היה לה חיוך שובב וזה גרם לי לגלגל את עיניי. ״זה לא לעניין ליבי...״
״זה כן ?״
״אני עם לואי.״ הסתכלתי לעיניה. נכנסתי למכונית של רוג׳ר ולאחר שליבי נכנסה ביקשתי ממנו שיחזיר אותה לביתה. לא התכוונתי לדבר שוב על לואי, להסביר לה שזה רציני בינינו.
״בטח...״ היא מלמלה. ״אז לא הרגשת דבר ?״
״כמו מה ?״ שאלתי והסתכלתי לעיניה.
״אתה יודע״ משכה בכתפיה והסתכלה לעיניי ״משהו ?״
״לא.״ אמרתי בפשטות והסתכלתי דרך החלון. אף פעם לא חשבתי על הפעם הבאה שאפגוש את בראן, אף פעם לא חיכיתי לזה גם אם היו ימים שקצת התגעגעתי אליו. עם הזמן הבנתי שבאמת מוטב לי בלעדיו וכך המשכתי הלאה, בלי מחשבות עליו או על העתיד. וטוב לי. לפעמים אני לא מבין למה כולם בטוחים שבראן היה אהבת חיי, הוא לא. כל מה שהיה בינינו זה מערכת יחסים מטורפת, נסחפנו יותר מדי והיינו צעירים.
ליבי ירדה בביתה ונפרדה ממני בחיבוק, לאחר מכן ביקשתי מרוג׳ר שיקח אותי לבית הקפה. בדקתי את הטלפון שלי וחוץ מכמה שיחות שקיבלתי מאנדרו, היו כמה הודעות מלואי.

׳זה בראן התגורר בדירה ?׳

׳תעדכן אותי...׳

נאנחתי והורדתי את הטלפון, כעסתי על ההתעסקות שלו עם דברים לא רלוונטים. מי שסיפר לו על בראן ניסה באמת להרתיע אותו, ולא עלה בראשי שם אחר מלבד סאם. סאם בטח סיפר לו על זה. כרגע סאם לקח צעד לאחור, אני פחות רואה אותו ואם כן הוא לא פונה אליי בדבר שלא קשור למוזיקה. עצם העובדה שאני לא מקבל יותר תמונות גסות שלו זה כבר סימן טוב.
שרוג׳ר עצר מחוץ לבית הקפה הודיתי לו ואיחלתי לילה טוב ביציאתי מהמכונית. נכנסתי פנימה ותחושה חמה מלאה אותי. פניתי לדלפק ותוך רגע דילן התפנה אליי.
״ערב טוב. מה תרצה להזמין ?״ דילן שאל. הצורה הרשמית שבה שאל אותי את זה בידרה אותי.
״קפה, הרגיל״ אמרתי. הוא הסתובב להכין את הקפה ובעודי נשען על הדלפק הסתכלתי מסביב בית הקפה. העסק של לואי מצליח יחסית לעסקים אחרים שראיתי, הייתי מחתים אותו אצלנו תוך שניות אם הוא היה מעוניין בזה. אבל כרגע החלטתי לא לחשוב על זה, לא לשלב בין החיים האישיים לעבודה. זה יכול ללכת למקומות מכוערים. בין כל השולחנות הבחנתי בו יושב עם בחורה מבוגרת, ולפי הדמיון יכולתי לנחש שזו אמא שלו.
״דילן...״ קראתי, הוא זקף גבה לעברי, רציתי להיות בטוח. ״זו אמא של לואי ?״
״כן״ דילן אמר בפשטות, הושיט לי את כוס הקפה, ״אז זה באמת רציני ביניכם, היכרות עם ההורים זה ממש רציני״
״מה... לא״ הנדתי בראשי, ״זאת אומרת, כן זה רציני, אבל לא תכננו שאפגוש את אמא שלו״ נשמתי עמוק ״באתי הנה להפתיע אותו, זה לא היה מתוכנן.״
״תצטרף אליהם, הוא לחוץ בנוכחותה רואים את זה״ דילן אמר. הלכתי לעברם, קיוויתי שזה לא יהיה מוזר כמו שדמיינתי.
״היי״ חייכתי, מושך את תשומת לבם. הנחתי את כוס הקפה על שולחן העץ והתיישבתי בכיסא נוסף. לואי חייך אליי ולבי החסיר פעימה מהמבט שלו. רציתי לנשק אותו, אבל אם אעשה את זה איפה יהיו הנימוסים שלי ? הסתכלתי על אמו וחייכתי אליה, מושיט את ידי ״הארי סטיילס, את יכולה לקרוא לי הארי.״
שמעתי עליך״ אמו חייכה ולחצה את ידי, היא הסתכלה על לואי בכדי לוודא שזה באמת אני והיא לא טועה ולואי הנהן בחיוך ביישן.
״אני מקווה שאני לא מפריע-״
״לא, אתה בכלל לא !״ לואי קרא מיד ואחז בידי, ״אמא בדיוק הייתה באמצע סיפור סוחף על ליל הכלולות שלה, תמשיכי אמא״
״אז, הייתי בחלק שבו בדיוק השיער שלי לא הסתדר, השתגעתי לגמרי !״ אמו סיפרה, אני ולואי צחקנו כשהמשיכה לספר איך הכל השתבש אך זה לא שינה עבורה, כל מה ששינה היה הגבר שלו היא נשאה. התבוננתי בלואי שמחייך לבדיחותיה ומדבר איתה בקלילות, שמחתי כלכך שהוא הפסיק לנטור טינה. הוא הקשיב לי ונתן לה הזדמנות שנייה.
לאחר כחצי שעה לואי נפרד ממנה בחיבוק ולמרבה ההפתעה היא חיבקה גם אותי. לאחר מכן נכנסנו לחדר העובדים בבית הקפה, לואי התיישב בספה הכחולה ולקח נשימה,
״זה היה מוזר... מוזר טוב, מוזר נחמד ?״ הוא חייך והסתכל לעיניי, נראה טהור ויפהיפה. התקדמתי לעברו ואחזתי בפניו, מקמט את לחייו ונהנה מלשמוע את הצחוק שלו. ״הפסק, יהיו לי קמטים בגללך״
״קמטים ? לואי אתה בן עשרים ושלוש-״
״מה ?!״ קטע אותי ופער את פיו עם חצי חיוך, ״אני לא מאמין, אתה לא יודע בן כמה אני ?״
״אני...״ ניסיתי לחשוב במהירות, אבל הוא לא היה סבלני מספיק.
״עשרים וארבע״ אמר וחיוך קליל על שפתיו. ״לא ידעתי שתבוא, זה נחמד״
״כן, התגעגעתי לקפה״ אמרתי כתירוץ והוא חייך וגלגל את עיניו
״בחייך, כבר ערב ואתה בכלל לא נגעת בקפה״ אמר כעובדה והתייצב על הספה בישיבה זקופה. התקדמתי לשבת לצידו והושטתי את ידי ללטף את פניו ולהתפעל עם עצמי מהיופי הטהור שלו, וכל זה שלי.
״לא הספקתי לשלם לדילן...״ מלמלתי, הוא נשך את שפתו התחתונה בחיוך מתוק ולבי הלם בחוזקה, לעזעזל איתו הוא מוציא ממני כלכך הרבה רגשות כרגע.
״על חשבון הבית״ אמר בקול שקט ועצם את עיניו בזמן שנשען על ידי ונרגע לליטופים העדינים שלי.
״שלא אצבור חוב״ אמרתי בציניות והוא מיד חייך, הסתכל עליי והחיוך ירד באיטיות.
״אז... איך היה בדירה ?״ שאל. שנאתי לפתוח את הנושא, הרגשתי שהוא לא בוטח בי בכל הקשור לבראן. פחדתי שהרגע המושלם הזה ייהפך לריב, וויכוח, כל דבר כזה.
״כמו שחשבתי, זה היה בראן בדירה״ אמרתי והוא הנהן והסיט את מבטו ממני, לבי צנח ונשימתי נעתקה, הוא מתרחק ? ״אמרתי לו שיסתלק.״
״והוא הסתלק ?״ לואי שאל.
״נתתי לו שבוע, יש לו הרבה לארוז״ אמרתי בקול שקט והוא הסתכל עליי שניות ששפתיו פרודות אך מיד הידק אותן לקו ישר. הנושא הטריד אותו, ואותי הטריד שהוא מוטרד מזה.
״ממש מתחשב מצידך...״ מלמל בשקט, גלגלתי את עיניי
״תפסיק״ ביקשתי. הוא הסתכל עליי ומשך בכתפיו, ״באותה המידה אני יכול לחטט בעברך שלוש שנים אחורה ולהתלונן על זה שהיית נשוי לדן, אז בבקשה תפסיק.״
״א-אני לא מתלונן על דבר״ אמר בצורה תמימה, אבל שתינו יודעים שזו מן העמדת פנים. ״חוץ מזה מה שהיה ביני לבין דן היה שונה לגמרי״
״איך ?״ גיחכתי, לא רציתי לזרוק השוואות ובאמת להתעסק בזה. ״בוא נניח לזה.״
״הנחתי מזמן״ הוא הרים את ידיו והסתכל הצידה, הסתכל לשום דבר ספציפי. נאנחתי ולא ידעתי מה לעשות כרגע, זה תסכל אותי שהוא התנהג ככה. חשבתי שאני קנאי לו מדי אבל עכשיו אני מבין שזה כמעט באותה מידה. לא רציתי שהוא ירגיש מאויים משום דבר, מאדם שאין לי רצון לקשר מסויים איתו.
״מה סאם סיפר לך עליו ?״ שאלתי, הייתי מוכרח לדעת.
״חשבתי שהנחנו לנושא-״
״לואי״ קטעתי אותו. הוא נשך את שפתיו במתח ושיחק עם אצבעותיו אחת בשנייה. הוא הרים את מבטו אליי באיטיות ועיקמתי את ראשי קצת, מנסה להוציא את זה ממנו.
״הוא סיפר שהיית מטורף עליו...״ לואי גלגל את עיניו, ״שעשית הכל בשבילו, שקנית לו טבעת...״
״זו לא הייתה טבעת נישואים״ נאנחתי, ״תמשיך.״
״מה... הוא אמר שהטבעת במגירה האמצעית בשידה שבסלון שלך״ לואי סיפר ומיד חייכתי ושיחקתי עם הטבעת שסביב האצבע שלי. הרמתי את ידי ונגעתי בטבעת הכסופה, עליה חרוט לב קטן.
״הוא קיווה שתמצא את הטבעת הזו, הייתי שומר אותה שם״ סיפרתי בשקט ובלעתי רוק, ״קיבלתי אותה מאמא שלי.״
״היא יפהיפיה הארי״ אמר בעדינות ואחז בידי בשביל לתת מבט קרוב יותר לטבעת. הוא הרים את עיניו באיטיות.
״מן הסתם סאם ניסה לסכסך״ אמרתי בפשטות והוא הסתכל לעיניי, הרגשתי שהוא דורש ממני הוכחה, שדבר שאגיד לא יהיה מספיק בשבילו. זה שיגע אותי כל ההתעסקות המיותרת בזה.
״קנית לו טבעת ?״ לואי שאל בזהירות.
״טבעת רגילה, לא טבעת נישואים״ הדגשתי והוא נאנח והשפיל את מבטו לאחר מכן. הושטתי את ידי ללטף את פניו והיה לו חיוך קל. ״מה לואי ?״ לחשתי.
״סאם גם אמר שהוא משוכנע שאף פעם לא התגברת עליו״ לואי אמר בשקט וזה המשפט שהכעיס אותי ביותר, אבל שמרתי על איפוק ורציתי רק לפתור את כל הדבר הדפוק הזה.
״אז מה אני עושה פה ?״ שאלתי. זקפתי את גבותיי בשאלה, הוא הביט בי במבט תמים ועיניים כחולות וגדולות. ״אני מרגיש שאני מגמגם״
״למה אתה מתכוון ?״ שאל
״אתה לא מבין דבר ממה שאני אומר.״ אמרתי ומשום מה הוא חייך. ״תסתכל עליי״ ביקשתי, ״משהו פה מרגיש לך לא אמיתי ?״
הוא הסתכל לעיניי מספר שניות וקרסתי מהמבט הזה, מהרצון המייגע לחוש במגע שלו, לנשק את שפתיו הרכות.
״לא״ אמר בשקט. חייכתי והוא מיד החזיר חיוך ביישן והוריד את מבטו. התקרבתי ואחזתי בסנטר שלו להעלות את המבט אליי כדי שאוכל לנשק את שפתיו, הוא אחז בפניי ונישק ברוך. הייתי מכור אליו, לא ידעתי איך לסגת לאחור.
״אז פגשת את אמא שלי״ אמר בשקט ואז צחק ונשען כנגד גופי, ״אף פעם לא הכרתי בפניה מישהו״
״היית לחוץ ?״ שאלתי בשקט וליטפתי את שיערו, הוא הנהן. הרמתי את מבטי לתמונה שמתחת לטלוויזיה, הבחור הזה שמחייך למצלמה ונראה כה מוכר. ״זה היה דן ?״ הצבעתי על התמונה.
״כן״ לואי אמר והתיישב זקוף. בחנתי את התמונה וככל שיותר הסתכלתי זיהיתי אותה יותר, וכשחשבתי שאני יודע מאין אני מזהה אותו זה נראה בעיניי לא הגיוני וגיחכתי. ״מה ?״ לואי שאל.
״מכיר את זה שאתה רואה מישהו ובטוח שאתה מכיר אותו אבל גם יודע שאין סיכוי ?״ שאלתי בשקט והידקתי את שפתיי, מביט בבחור המוכר שבתמונה.
״מאיפה הוא מוכר לך הארי ?״ לואי שאל. הסתכלתי לעיניים הבהירות שהיו לו בתמונה, החיוך המוכר.
״הוא הגיש לי קפה״ סיפרתי ושיחררתי נשימה, הסתכלתי על לואי שנראה מבולבל. ״בחלום שלי״
״זה מגוחך״ לואי צחקק, ״חלמת עליו ?״
״הרבה פעמים, חלום שרודף אותי״ אמרתי בשקט ונשכתי את שפתי התחתונה, זה בהחלט הוא.
״החלום על בית הקפה שסיפרת לי ?״ לואי שאל מבולבל. ״זה בטח סתם צירוף מקרים, אולי ראית אותו בתמונה והפרצוף שלו נכנס לך לחלום״
״יכול להיות״ ליטפתי את שיערו של לואי אבל הסתכלתי על התמונה. לא התכוונתי להתווכח או להסביר את זה שראיתי את דן בחלום שלי הרבה לפני שהכרתי את בית הקפה הזה. פתאום התמונה המטושטשת של החלום מעט התבהרה, הפרצוף שלו. זה תמיד היה די מעורפל ובקושי ראיתי דבר מובן בחלום.
תמיד מלצר שמושיט לי קפה לשולחן, מחייך אליי ועוזב, ואז אני רואה את ספל הקפה, ההשתקפות של המים בצבע כחול ויש צל של אדם שיושב איתי, ואותו אני אף פעם לא הצלחתי לזהות.
״זה מטורף...״ אמרתי בשקט ואיבדתי את נשימתי, לואי מלמל בשקט.
״תמשיך״ הוא ביקש, והמשכתי ללטף בעדינות את שיערו.
הסתכלתי על התמונה מבולבל ולמען האמת קצת מבועת, מה לעזעזל זה אומר ?