ישבתי בקהל של האולם בכיסא שלוש עשרה שורה שבע. הייתי ליד אנשים זרים שבאו ליהנות מההופעה, ולמען האמת לא הייתי משלם לכרטיס לעולם לולא הכרתי את הארי. הנגנים התמקמו בבמה ומבין כולם, לבושים שחור, הבחנתי בבחור הגדול והיפה שפסע אל הפסנתר, הארי. חייכתי והתרגשתי כלכך לראות אותו מופיע, אני לא מאמין שהוא עשה את זה. תוך חודש הוא עשה את זה, זה כלום זמן. הקהל החל להשתתק והבחור שעמד עם מקל וכובע גבוה התקדם לקדמת הבמה, ואז עם המקל כיוון את הנגנים. הזיז את ידיו בתנועות מעגליות לפי המוזיקה. הארי ניגן בצורה יפהיפה, כל הכלי נגינה השתלבו יחד למנגינה מושלמת. הארי כל הבוקר היה בחזרות, זה נורא מפתיע שזה חזרה של כמה שעות וזו התוצאה. כנראה כי הם מיומנים כלכך אז זה קל ? אלוהים.
לא הצלחתי להוריד את החיוך מפניי, הייתי כלכך גאה בו. הוצאתי את הטלפון בשביל לצלם את הרגע המופלא הזה, רציתי להריע לו אך זה לא מופע של ביונסה. כל הקהל פה שקט, כנראה רק בסוף אנחנו נמחא כפיים וזהו.
הבחנתי בהודעות שמשכו את תשומת לבי, זה דילן.

׳סגרתי את בית הקפה, בובי בא הנה באיומים שאנחנו חייבים לו עוד כסף... ריבית, שמעת משהו על זה ?׳

נשימתי נעתקה ושפתיי נפערו, החתיכת בן זונה הזה ! נשמתי עמוק לפני שהקלדתי, בובי לא הזכיר דבר על ריבית. אני לא מאמין שדילו היה צריך להתמודד עם זה.

׳הוא לא הזכיר דבר. חשבת להתקשר למשטרה ?׳

שלחתי, נשכתי את שפתיי במתח. הסתכלתי לבמה וחייכתי לרגע מהמנגינה המרגיעה שלא תאמה למצב הרוח שלי כרגע.

׳אי אפשר לערב עם האדם הזה משטרה, אתה יודע את זה.׳

נאנחתי בתסכול והסתכלתי להודעה שלו, הוא צדק. בובי מתעסק עם האנשים הלא נכונים, זה מסוכן ולפעמים גם המשטרה לא מסוגלת לפתור בעיות כאלה. שנאתי אותו כלכך. הוא אחיו של דן וכרגע הוא ממרר את חיי בגלל שבית המשפט הביא לי את בית הקפה. בובי חשב שזה ילך למשפחתו, הוא שכח את הפרט החשוב ביותר. דן ואני היינו נשואים ולכן חלק מרכושו עבר אליי. אני ודן הקמנו את בית הקפה כשותפים, אז כך או כך חלק מבית הקפה היה נשאר שלי.
״תסלח לי, תוכל לכבות את הטלפון ?״ הבחורה שישבה לצדי ביקשה, ״זה מסנוור״
״כן, כמובן, מצטער״ סגרתי את הטלפון ונשמתי עמוק. טבוע בלחץ שההודעה הזו הפילה עליי, לא יכולתי לעשות דבר כרגע כי אני פה ולא שם. חשבתי על לקצר את השהות שלי פה, ומצד שני ידעתי שהארי לא ירצה להישאר פה לבד. לא רציתי שבגללי הוא יוותר על המופע השני שיתקיים בסוף השבוע.
כשהמופע נגמר, בערך שעתיים של מנגינות מרדימות- זאת אומרת, מדהימות. כולנו מחאנו כפיים ועמדנו. הסתכלתי על הארי שאיכשהוא מצא אותי בין הקהל וחייך אליי, רציתי לקפוץ עליו ולחבק אותו חזק.
הקהל החל לצאת מהאולם, וחיכיתי להארי בחוץ. נכנסתי להודעות של דילן ושלחתי לו,

׳בנתיים תשאיר את בית הקפה סגור, אנסה לחזור כמה שיותר מוקדם ולטפל בזה׳

נאנחתי, וחיפשתי את בובי באנשי הקשר שלי בשביל לחייג אליו. לאחר כמה צלצולים הוא ענה.
״אני שמח שהתקשרת״
״מה לעזעזל ?!״ כעסתי בשקט ולקחתי נשימה, הסתכלתי מסביב והתחלתי ללכת הלוך ושוב כדי להרגיע את הכעס שבי. ״על איזה ריבית לעזעזל אתה מדבר ?״
״אני רואה שהעובד החמוד שלך עדכן אותך-״
״בובי, אני לא משחק.״ קטעתי אותו בכעס, ולמען האמת לא היה לי אומץ להתעמת איתו כך אם לא בטלפון. הוא לא היה מהבחורים שאפשר להתעסק איתם.
״ריבית, אתה לא חושב שלקח לך יותר מדי זמן לשלם ?״ שאל. גלגלתי את עיניי והעברתי את אצבעותיי בשיערי, עצמתי את עיניי בתסכול ותחושה מרה הצטברה בבית החזה שלי.
״כמה ?״ פלטתי, הבחנתי בהארי שצועד לכיווני ורציתי לנתק את השיחה בשביל לא להרוס לו הרגשה טובה אחרי מופע, אך לא יכולתי לנתק והסתובבתי מפנה לו את גבי ״כמה בובי ?״
״חמש...״ מלמל. נשמתי בכעס והרגשתי את ראשי קודח, שנאתי אותו כלכך.
״חמש מה ?״ שאלתי, הרגשתי את הארי מאחורי עוטף אותי עם זרועותיו ומנשק לראשי, והיה בזה משהו מנחם אך בכל זאת התרחקתי בשביל לנהל את השיחה הזו איתו ולסיים עם זה.
״מיליון״ שמעו את הציניות על קולו, רציתי לשבור את הטלפון. ״אני צוחק, חמש אלף דולר, עד סוף השבוע.״
״אתה לא רציני... אני בברלין בובי, אני לא יכול בסוף השבוע״ צמצמתי את גבותיי, הסתכלתי לשמים המעוננים ובלעתי רוק. אלוהים לקח את האח הלא נכון.
״זה בסדר״ הוא אמר באדישות, ״רק אל תיבהל כשתראה חלון שבור, שולחן שרוף-״
״אתה מאיים עליי ?״ קטעתי אותו, הבחנתי במבט הסקרן של הארי והתעלמתי קצת, לעזעזל לא דמיינתי את זה ככה. לא רציתי להתעסק בדברים כאלה כשאני פה, רציתי להיות כל כולי פה.
״אני רק אומר, תהנה בברלין״ הוא ניתק את הטלפון. הורדתי את הטלפון באיטיות וניסיתי לחשוב, ובכן, לא אבקש מדילן להסתבך בזה אז אעשה את זה בעצמי, אהיה מוכרח לעזוב לפני המופע השני בסוף השבוע. הרמתי את מבטי להארי שנראה מודאג, ניסיתי לחייך אך החיוך מיד ירד מהכעס שחשתי.
״אני מצטער...״ הנדתי בראשי, עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה ״הייתם מדהימים שם״
״מי זה היה בטלפון ?״ שאל, מתעלם מהניסיון שלי להתנהג כרגיל. לא רציתי לספר לו, זה סתם ידאיג אותו.
״סתם, לא משהו חשוב״ פלטתי.
הוא גיחך וגלגל את עיניו ואז הסתכל עליי, ״אז מי זה ?״ הוא ידע שאני משקר.
״בובי״ נאנחתי והתחלתי ללכת, ״אל תתן לזה להטריד אותך הארי, הכל בשליטה״
״שום דבר לא בשליטה״ אמר כאילו וקרא את שפת הגוף שלי שבה לא ידעתי לשלוט. הוא צעד לצידי וידו תמכה באגני, ״מה הוא רצה ?״
״כסף״ גלגלתי את עיניי ״הוא טוען שאני חייב לו ריבית״
״כמה ?״ שאל. עצרתי והרמתי את מבטי להסתכל לעיניו, זה החלקים בו שלא אהבתי. לא רציתי שיחשוב שאני צריך שהוא ישלם עליי בכל דבר, רציתי להסתדר לבד.
״אני אדאג לזה, בסדר ?״ שאלתי והמשכתי ללכת, שומע אותו נושם בחוסר שביעות רצון מאחוריי.
״אני יכול לעזור לך לואי, זה בטח סכום בדיחה עבורי-״
״הארי, אני לא רוצה את הכסף שלך״ קטעתי אותו והסתכלתי לירוק שבעיניו, נשמתי עמוק ובלעתי רוק. ״אני מודה לך על הרצון לעזור, אבל באמת, אסתדר.״
״אז מתי אתה חוזר ?״ שאל. נשכתי את שפתיי ונעצרתי, הסתכלתי עליו ולפעמים נדמה שהוא ידע הכל בלי לשאול.
משכתי קלות בכתפיי, ״אני לא יודע,״ אמרתי בשקט, ״אבל לא אספיק להישאר למופע השני הארי״
״זה בסדר״ הנהן. הסתכלתי עליו וחייכתי חיוך קל, שמחתי שהוא לא עושה דרמה מיותרת מכל דבר. התקרבתי ועמדתי על קצות אצבעותיי בשביל לנשק לשפתיו.
״ההופעה הייתה מעולה הארי״ אמרתי בשקט וחייכתי אליו, חש בלבי הולם בחוזקה ופרפרים קורעים את בטני. החלקתי את ידי לאורך שרוול החולצה השחורה שלו ובחנתי אותו שוב, הוא נראה מדהים. ״אתה היית מעולה״
״תודה לולו״ חייך, שתי גומות חן עמוקות בלחייו וניצוץ טהור בירוק של עיניו. ״שנלך לאכול משהו ?״
״אני לא רעב״ אמרתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
״אז מה אתה אומר על...״ אצבעותיו עוברות בעדינות על פניי, חייכתי והרגשתי את דמי בוער בלחיי, ״נקנה בקבוק יין ו...״ חייך, התבונן בי והייתי חסר נשימה. ״נבלה יחד את הערב ?״
״כמה רומנטי״ חייכתי והתקרבתי לנשק את שפתיו, וכמו שהציע, הלכנו לקנות בקבוק יין ומשם המשכנו למלון.
התיישבתי בספה החומה והתבוננתי בהארי שצעד הנה עם שתי כוסות יין בידו. תהיתי לעצמי איך זה שהוא לא מאוכזב מההחלטה שלי לחזור, או שכן והוא פשוט לא אומר ?
הוא הניח את כוסות היין בשולחן הזכוכית הקטן שלצידנו ומזג לתוכן את היין. לאחר מכן התיישב לצידי והרים את כוס היין שלו בחיוך יפהיפה, הרמתי את שלי והסתכלתי לעיניו.
״נשתה לעוד רגעים כאלה״ מלמל והנהן קלות לפני ששתה מתכולת הכוס, ולמרות שאני לא מת על יין או על כל שתייה חריפה שהיא, שתיתי מן הכוס שתי לגימות ואז הנחתי אותה. התבוננתי בו, החולצה השחורה צמודה לגופו הגדול, כוס היין בידו ומבטו עליי. הוא נראה עוצר נשימה, הגבר הכי יפה שאי פעם פגשתי.
״מה החלום שלך ?״ לפתע שאל בעודו מביט בי בסקרנות. חייכתי למשמע השאלה הפתאומית הזו,
״חלום ?״ שאלתי, הוא הנהן. ״ליהנות״ משכתי בכתפיי, לא היה לי חלום ספציפי, רציתי להיות מאושר. ״לחיות כמו שאני רוצה.״
״ואיך אתה רוצה לחיות ?״ שאל, שפתיו פרודות ועיניו ממוקדות עליי. השאלה הפתיעה אותי, גם שנאתי את השאלה הזו מכיוון שלא הייתה לי תשובה דומה לשל אף אחד אחר. כולם חלמו על הקמת עסק, על בית, על דברים כאלה. ואני ? רק אושר, אחרי שנים שלא הייתי מאושר.
״בלי שיכתיבו לי מה לעשות,״ שתיתי לגימה מן היין ולאחר מכן חזרתי להביט בו ״בגלל זה עזבתי את הבית של ההורים.״
״ואיך אתה עכשיו ?״ שאל בחצי חיוך. רציתי להשיב שאני חי את החלום, אבל בובי ניפץ את זה. נשמתי עמוק,
״אני קרוב לזה מאי פעם״ אמרתי. הוא חייך ולגם מן היין.
״אתה שונא אחריות ?״ שאל, הופתעתי מהשאלה הזו.
״למה אתה חושב ?״
״בית הקפה מכביד עליך לפעמים״ אמר בפשטות. לא אהבתי שזה נראה כך, רציתי לתת את הלב שלי לבית הקפה אך זה לא היה המקום המושלם בשבילי. ובכל זאת, ניסיתי.
״יש אנשים שפשוט טסים כל חודש ליעד אחר, שום דבר לא מחכה להם... אם יקרה להם משהו מחר ?״ נשמתי וחייכתי ״אולי גם לא להרבה יהיה אכפת.״ אמרתי. ״ולי יש את בית הקפה ששומר עליי יציב, בזכות בית הקפה אני לא יכול לאבד את עצמי יותר מדי, וזה טוב. זה מאזן אותי, אז זה לא אחריות גדולה עבורי.״
״כשנחזור הדבר הראשון יהיה לשתות בבית הקפה״ אמר בחצי חיוך, הידקתי את שפתיי והנהנתי. הארי תמיד אמר שהקפה אצלנו טעים יותר מכל קפה אחר שטעם, זה החמיא לי. זה אומר שהצלחתי.
״לקרוא עיתון״ זרקתי לאוויר והיה לו חיוך, הוא הושיט את ידו ללטף את פניי ונשענתי על המגע הרך שלו בחיוך קל. הסתכלתי לעיניו, הוא הניח את כוס היין והתקרב אליי לנשק למצחי ולעטוף אותי בחיבוק. נרגעתי אליו, נשענתי כנגד בית החזה שלו ויכולתי לעצום את עיניי ולרחף. אצבעותיו מלטפות בעדינות את גבי ונרגעתי, לא רציתי להיות באף מקום אחר.
״אחזור איתך״ לחש ולבי נחת. עצמתי את עיניי בתסכול ולקחתי נשימה לפני שהתיישבתי בכדי להביט בו, לא רציתי שיוותר על המופע השני בגללי, ועכשיו זה קורה.
״לא, תישאר״ ביקשתי.
״לא מעניין אותי לנגן ממול קהל רחב של אנשים,״ קולו חריש וצרוד, ״כל עוד אין בקהל אדם אחד שארצה שישמע אותי, זה לא שווה מבחינתי.״
״הארי״ חייכתי, ושוב, כמה רומנטי ? אבל, האם הוא באמת מתכוון לזה ? התקרבתי ונישקתי לשפתיו, משאיר את פניי קרובות לשלו ומשפשף את אפי בשלו, ״ואם תתחרט ?״
״יש מלא הזדמנויות״ נישק לשפתיי, חייכתי וכרכתי את זרועותיי מסביב צווארו, קמתי על ברכיי כדי להתיישב עליו והוא הרים את מבטו ונראה מופתע מזה, ידיו אוחזות בישבני וחיוך קל על שפתיו. התבוננתי בגבר היפה שלמולי, הייתי מהופנט מהיופי שלו. התקרבתי וריסקתי את שפתיי כנגד שלו, לבי הולם בחוזקה וחשמל מתפרע בקרביי. נישקתי אותו בלהט, מבטא את התשוקה שחשתי. הלשון שלו נקשרה בשלי לפני שנישק את שפתיי, הייתי רעב אליו, נואש אפילו. רציתי רק לחוש את ידיו על גופי, נשיקותיו על עורי.
״הארי״ לחשתי באוזן שלו בכניעה כשהרגשתי נשיקה בצוואר שלי, שפתיו מצאו את הנקודה הרגישה שלי בשנייה ומצץ אותה, התקפלתי בין זרועותיו ונשימה מעונגת נפלטה מגרוני.  יכולתי להרגיש את הזקפה שלו שבלטה מהמכנס והתכוונתי להתגרות בו בזה שאושיט את ידי ואלחץ עליה, הוא נראה חסר נשימה וקפא לרגע, הסתכל לעיניי,
״לואי ?״ קולו מופתע, חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה.
״אתה כלכך חזק...״ לחשתי לאוזנו, נשיקה רכה על עורו ושמעתי נשימה שנפלטה מגרונו. אהבתי להרגיש שאני מדליק אותו, אני ולא אף גבר אחר.
״שתית, בוא נעצור״ אמר בדאגה וניסה לדחוף אותי לצדה השני של הספה אך לא הרפיתי ממנו, אני לא שיכור. אני בקושי שתיתי מהיין.
״אני בסדר״ הסתכלתי לעיניו, שפתיו פעורות והוא נראה חסר מילים. חייכתי והתקרבתי לנשק נשיקה קטנה לקצה פיו.
״לא לואי״ הוא גיחך וקם, משאיר אותי על הספה בהרגשה לא נעימה, הוא דחה אותי. הוא דחה אותי ? למה הוא דחה אותי ? הייתי כלכך מבולבל כשהסתכלתי עליו, והוא נראה יותר מבולבל. הוא העביר את אצבעותיו בשיערו ונשם עמוק, ולרגע היססתי אם הוא לא נמשך אליי, אבל הזקפה שלו אומרת דבר אחר, אז זה לא זה. למה הוא פחד ? הרי עם סאם הוא היה עושה דברים מלוכלכים, ובטח שעם עוד כמה גברים אחרים. מה מרתיע אותו בי ? הרגשתי אבן עומדת בגרוני, הסטתי את מבטי ממנו וניסיתי להסתיר את זה שנפגעתי כרגע.
״זה בסדר, נלך לישון״ קמתי והלכתי לכיוון האמבטיה כדי לצחצח שיניים, והוא לא בא אחריי, הוא לא אמר דבר. נראה שהוא הלך לאיבוד בתוך מחשבותיו ואני רציתי לדעת מה הן, מה הבעיה שלו לכל הרוחות ?! הסתכלתי במראה באמבטיה ונשמתי עמוק, מרגיש במרירות בבית החזה שלי, המחשבות הטורדניות לא פסקו.
מה אם מישהו אחר מספק אותו מינית ? מה אם הוא עדיין לא פיתח אליי רגשות ? או שזה בגלל שהוא פיתח אליי רגשות, והוא כזה פחדן ? יצאתי מחדר האמבטיה בשביל שאדבר איתו,  שאפסיק לתהות. אך הוא לא היה בסלון. הסתכלתי סביב עד שהבחנתי בו במרפסת, מעשן סיגריה. בלעתי רוק והשפלתי את מבטי, כעסתי. החלטתי לבסוף שלא לגשת אליו והלכתי לצחצח את שיניי לפני שאעלה לישון.
שכבתי במיטה זמן שלא הצלחתי להירדם, הרגשתי מועקה והמון מחשבות שרצות בראשי. תסריטים שלא התרחשו עברו במוחי ודיכאו אותי יותר, ולבסוף, הרגשתי את המיטה שוקעת מה שסימן שהוא בא ונשכב. עצמתי את עיניי והעמדתי פנים שאני ישן, לא רציתי לדבר איתו. זו הרגשה נוראית להרגיש דחוי. ממה הוא נבהל ? לפתע הרגשתי את היד שלו על אגני וגופו צמוד לשלי, לבי הלם בחוזקה ונשימתי נעתקה, ובמקום להדוף אותו ממני מיקמתי את גופי קרוב אליו כפי שאני רגיל, והרגשתי נשיקה רכה על כתפי. ריח חזק של סיגריה בא ממנו. בלעתי רוק, מנסה להתעלם ומרגיש פגוע, מה עכשיו ? למה הוא קרוב אליי עכשיו ולפני זה לא היה בסדר ?
״אני יודע שאתה ער...״ הוא לחש, מלטף את הזרוע שלי ונישק נשיקה לכתפי, מעודד אותי להסתובב אך נשארתי עם גבי אליו. ״לולו ?״
״אני לא רוצה לדבר.״ קולי חריש. שמעתי אותו נושם עמוק והזרוע שלו הרפתה ממני. רציתי להסתובב ולדבר, אבל כרגע הייתי עדיין פגוע ולא חשבתי, לא רציתי דבר. אפילו לא התנצלות.
״אני מפחד״ לחש ולבי נחת. רציתי לצחוק, כי זה לא הגיוני שהוא יוציא את המילים הללו מפיו. איך הוא יכול לפחד ? לפעמים נדמה שאני לא מכיר אותו כלל, וכרגע, הייתי מוכרח להסתובב ולהביט בו. הוא ישב והביט קדימה ללא הבעה, זרועותיו רפויות ושפתיו מעט פרודות. הארי לא מפחד, ממה יש לו לפחד ?
״מפחד ממה ?״ גיחכתי, רציתי להתקדם איתו שלב ביחסים שלנו והוא לגמרי דחה אותי. ״מפחד שאנשך לך את הזין ?״
הוא גיחך, לא אמר דבר. הוא נשך את שפתו התחתונה והשפיל את מבטו לכמה שניות לפני שהסתכל עליי. ״אני לא מפחד שתנשך לי את הזין, לואי״ הסתכל לעיניי והקפיא אותי, וכשהוא אומר את זה אני מבין שנשמעתי אידיוט שדיבר מכעס. ועכשיו רק תהיתי, מפחד ממה ? ״אתה מושלם.״
״אני לא מושלם״ אמרתי, לא מבין למה זה קשור גם, ממה הוא מפחד ? הוא סתם זרק מילה לאוויר ? שידבר, לעזעזל. הוא הסתכל עליי והושיט את ידו ללטף את פניי, סרק כל נקודה וגרם לי לקפוא. האם יש לו חוסר ביטחון ?
״אני גרוע בזה, אני...״ הוא נשם. לבי נחת כשחלחלה בי ההבנה של מה שהוא עושה כרגע.
״ג-גרוע במה ? אתה נפרד ממני ?״ שאלתי
״לא, לא״ אמר וליטף את פניי, וחשתי הקלה, אך האווירה עדיין הייתה מתוחה ולא הבנתי דבר. הסתכלתי לעיניו הירוקות בתהיה, ולרגע חשבתי שאולי הוא נבהל. אבל הארי, נבהל ? הוא היה עם גברים, אז למה שיבהל ? כלום לא הגיוני בעיניי, ניסיתי לרדת לשורש העניין.
״אני גרוע בכל הקשור למערכת יחסים״ אמר בתסכול, ולא היה לו מושג כמה טעה. הוא היה מושלם, רומנטי, תומך. הוא היה כנה, הוא גרם לי להרגיש טוב, כלכך טוב שאני לא מבין למה הוא חושב כך. ״אני מפחד לפשל, ואיתך...״ הוא נראה מתוח, לפי התזוזה בגרונו הוא בלע רוק. ״אני פוחד להיות הראשון שתתן בו את האמון ואאכזב אותך בסופו של דבר.״
למה שיחשוב ככה ? ובכן, נשמע שהוא מהבחורים האלה שמפחדים להיות עם אדם חסר ניסיון. לא רק מיני, בכל הנוגע למערכת יחסים. הוא מפחד שאזכור אותו כהראשון ששבר את לבי, הוא מסתכל על הסוף שלנו כטרגי, בעוד שאני מסתכל על הסוף שלנו כסוף טוב.
״התאהבת פעם הארי ?״ שאלתי, חשתי בלבי הולם בחוזקה בבית החזה שלי ונשימתי נעתקת בגרוני. הוא נראה מבולבל, כאילו ולא הבין מאין הבאתי את השאלה הזו. אף פעם לא דיברנו על אהבה, לא הצהרנו אחד בפני השני שאנחנו אוהבים, כי אולי גם אני קצת פחדן ? פחדתי שזה לא הדדי, זה הכל.
״פעם אחת.״ הסתכל לעיניי. לבי צנח מהמחשבה שהלב שלו היה שייך לגבר אחר, אבל זה העבר, אני מוכרח לא לשכוח את זה.
״והוא שבר את לבך ?״ שאלתי בסקרנות, הארי גיחך וליקק את צד פיו.
״עדיין לא.״ פלט. לא הבנתי, מה כוונתו ? הסתכלתי עליו מבולבל והוא נשם עמוק והסיט את מבטו. למה לעזעזל הוא לא מובן ? השיחה הזו התישה ודיכאה אותי, כל מה שרציתי כרגע זה להירדם לצדו ולשכוח את זה. אבל משהו יושב עליו. לא יכולתי שלא לזכור מה שסאם אמר על האקס שלו.
״כל הפחד שלך... זה קשור לבראן ?״ שאלתי. העיניים שלו הפכו חשוכות ולרגע הוא נראה חיוור יותר, קצת מבוהל.
״איפה לעזעזל שמעת את השם הזה ?״ הוא התנתק ממני לגמרי, השם הזה הפעיל אצלו מנגנון כלשהוא, וזה סקרן אותי יותר לדעת. הוא העביר את אצבעותיו בשיערו ונשם עמוק, הביט בי ונשך את שפתיו, ״לא, שום דבר פה לא קשור למזדיין הזה״
״ספר לי עליו״ ביקשתי, הוא נראה כועס ולא הביט בי. אבל הרגשתי שזה קשור אליו, הכל בגלל שנתתי למילותיו של סאם להיכנס לראשי.
״מה שלא אמרו לך עליו, תשכח מזה״ הארי אמר בארסיות, הטון שלו היה זר עבורי כרגע.
״מה ?״ הייתי מבולבל, לא הייתי רגיל שהוא כועס, לא הייתי רגיל לטון הזה.
״האם גמגמתי ?״ הסתכל לעיניי, וההארי האידיוט שהכרתי הופיע פתאום. גיחכתי לעצמי ונשכתי את שפתי התחתונה, הרמתי את השמיכה והפניתי לו את גבי, נשכב במיטה ומנסה להתעלם ממנו לחלוטין. שמעתי אותו נאנח ומטיח מכה בשידה שלצידו וקפצתי מבהלה, אך עצמתי את עיניי והתעלמתי כמה שיכולתי. לבי התכווץ ואבן עמדה בגרוני. נשמתי נשימה רועדת ועצמתי את עיניי, נשכתי את שפתי התחתונה וניסיתי להתאפס על עצמי.
זה היה הריב ראשון שלנו ?