נק׳ מבט לואי:

המונית עצרה לי מחוץ שדה התעופה, עשרה לארבע לפנות בוקר עכשיו. הודיתי בשקט לנהג ושילמתי לו. יצאתי מהמונית ולקחתי את המזוודה מתא המטען, נזהר שכוס הקפה לא יישפך עליי. מיהרתי לתוך שדה התעופה, הארי אמור לחכות לי שם.
אנחנו טסים לברלין.
קניתי לי כרטיס טיסה לפני שהוא יקנה, לא רציתי לקבל ממנו דבר, חוץ מאת ליבו. הארי לא נתן חשיבות רבה לכסף ולכן אפשר לעצמו לבזבז את כספו על כל דבר קטן. אני מניח שזו הסיבה שהוא קנה פעם לאקס שלו דירה, אם כי זה בזבוז כסף מטורף. זה לא כרטיס טיסה או תשלום במסעדה, זה הרבה יותר.
הבחנתי בו באחד הספסלים בשדה, הוא נראה עייף. הוא לבש קפוצ׳ון וטרנינג תואם בצבע כחול כהה. זה היה מתוק לראות שהוא לא לבוש מהודר עם אחת החולצות המכופתרות שלו ומכנס מחוייט אקראי. כשהבחין בי הוא קם ממקומו והיה חיוך קטן על שפתיו. התקרבתי ונישקתי נשיקה קטנה לשפתיו, מחייך וחש בלבי הולם.
״הקפה שביקשת״ הושטתי לו את כוס הקפה, הוא הודה. ״רק אל תצפה שזה יהיה טעים כמו בבית הקפה, הכנתי את זה בבית ו-״
״זה מושלם.״ קטע אותי אחרי שלגם ממנו. חייכתי ונשמתי לרווחה. לא ישנתי אצלו הלילה, הייתי צריך לארוז ובגלל העומס בבית הקפה לא היה לי זמן לעשות את זה לפני אז הגעתי ישר מביתי. כל מה שקיוויתי זה שקייל לא יפרוץ איכשהוא לחדרי במשך השבוע שאעדר, קיוויתי שלא יהרוס את הבית עם המסיבות הדפוקות שלו.
״טיסה מאה ושבע לגרמניה, ברלין, לשעה ארבע, נא לעלות למטוס״ קראו בכריזה. הסתכלתי על הארי והוא סימן לי לבוא בעקבותיו. הגענו לצוות האבטחה והעברנו את המזוודות שלנו, הבאנו את הכרטיסים ועברנו אל המטוס.
״לא אשקר, הופתעתי שלא הוצאת במיוחד מטוס פרטי״ אמרתי ושמעתי ממנו גיחוך בזמן שעלינו במדרגות אל המטוס.
״חיכיתי לעקיצה מהסוג הזה״ מלמל.
התיישבתי ליד החלון והארי לצידי, לאט לאט המטוס התמלא באנשים.
״אני לא מאמין שאתה עוזב הכל לשבוע״ לפתע אמר ולבי החסיר פעימה, הסתכלתי עליו ועל שפתיו חיוך.
״הארי...״ פלטתי, חייכתי חזרה ״זה כמו חופשה בשבילי.״
״מה תרצה לעשות בחופשה הזו ?״ שאל. לבי הלם בחוזקה ובטני התהפכה. התבוננתי בעיניו והייתי חסר נשימה, באמת שלא היה אכפת לי מה נעשה, רק רציתי להיות איתו. הבחנתי בזה שנשך את שפתו התחתונה והפעולה הזו גרמה לדמי לבעור בעורקיי, ניסיתי לחייך ולקחת נשימה. המתח ששרר בינינו היה כבד ומתסכל, ואם לא היו אנשים נוספים במטוס לא הייתי מהסס בלנשק אותו בפראות כאילו לא התראינו שנים.
״אני רוצה ליהנות.״ חייכתי אליו, מסוחרר כמו שיכור מהחיוך שלו, חיוך מושלם וגומות חן שתורמות לקסם שלו. הוא היה יפהיפה, הגבר הכי מושך שהכרתי. ״אני רוצה לצבור חוויות שלעולם לא אשכח.״
״לעולם...״ חייך ועיניו שוטטו בלובי המטוס. לבי נצבט לשנייה, אולי המילה לעולם גדולה מדי ? אבל עמדתי על בחירת המילה הזו. הושטתי את ידי לכף ידו שהייתה על רגלו. הוא הסתכל עליי ושלח חיוך חם, התקרב לנשק נשיקה רכה לשפתיי.
המראנו.

***

הארי מדד חולצה שחורה מכופתרת, הסתכל על המראה ואני התבוננתי בו חסר נשימה. הכל יושב עליו בצורה מושלמת, זה הגיוני ? הוא הסתובב והסתכל עליי במשיכת כתפיים,
״אני לא יודע-״
״אתה קונה את זה״ קטעתי אותו והוא גיחך ונתן מבט נוסף במראה. לקנות עם הארי בגדים זה סיוט. הוא בוחר עכשיו בגדים למופע, מיכאל אמר במפורש שחור והארי מחפש את הבגד המושלם. המוכרת הגיעה, בחנה את הארי ואז הסתכלה לעיניו,
״אתה אוהב ?״ שאלה, הוא מתח את זרועותיו והסתכל איך השרוולים יושבים על הזרועות שלו. לפתע המוכרת נגעה בכפתורים בחולצתו ולקחה צעד לאחור, בוחנת אותו וזוקפת את גבותיה, ״זה נראה מדהים, פספוס אמיתי אם לא תקנה.״
״תודה, אקח כמה דקות לחשוב על זה״ הארי חייך אליה בנחמדות והיא הלכה ללקוחות אחרים. ״היא שכנעה אותי״
״זה באמת נראה מדהים עליך״ אמרתי ועלה לו חיוך כלכך יפה לשפתיו. לבי החסיר פעימה ובטני התהפכה, לשנייה הפכתי לחסר נשימה.
״אלבש את זה לאירועים מיוחדים עבורך אם אתה מעוניין״ אמר בציניות. אצבעותיו פורמות כפתור כפתור עד שהוריד את החולצה, הוא הסתובב ללבוש את החולצה האפורה שלו והתבוננתי בו בעודי נושך את שפתיי, התאווה בערה בעצמותיי ואיבדתי את ההיגיון. אני לא זוכר את עצמי מסתכל כך על מישהו, הפכתי למאוהב חסר תקנה.
סיימנו את הקנייה והזמנו מונית למלון.
״היי,״ הארי ליטף את פניי, המגע שלו היה כלכך מרגיע שעיניי כמעט נעצמו. ״אתה עייף ?״
״קצת...״ מלמלתי. הוא התקרב ונישק לראשי, אצבעותיו מלטפות ברכות את פניי. הסתכלתי לעיניו הירוקות שהתבוננו בי עם ברק בעיניו, חייכתי והתיישבתי זקוף במושב המונית.
״אנחנו כבר מגיעים למלון״ אמר בשקט, התקרב לנשק ללחי שלי וזה גרם לי לחייך ולעצום את עיניי, אפילו לשכוח מנוכחותו של נהג המונית. ״ננוח, נאכל ממול הטלוויזיה,״ שפתיו ירדו בצורה איטית לעצם הלסת שלי והוא נישק ברכות, גורם לי לקרוס. ״נוכל לעשות אמבטיה...״ לחש לאוזן שלי ונישק את הנקודה שמתחתיה, גורם לי לפלוט נשימה שקטה ולצמרמורת לזחול בעמוד השדרה שלי, ״ואולי קצת יותר...״
״הארי״ צחקתי בשקט והתרחקתי כדי להסתכל לעיניו. הרגשתי את לבי הולם בבית החזה שלי ודמי בוער בעורקיי, נשכתי את שפתי התחתונה והוא חייך וליטף את פניי לפני שהתקרב לנשק נשיקה קטנה לשפתיי. ״זה יכול להיות נחמד למען האמת.״ לחשתי כנגד שפתיו, והתקרבתי לגופו. עטוף בין זרועותיו תוך כמה רגעים. לפעמים חיכיתי לרגעים האלה שמשהו ישתבש, מריבה קטנה, וויכוח. זה פחות קורה איתנו, אם אגיד משהו שלא ימצא חן בעיניו הוא יכול או להתעלם או לדבר על זה. הארי לא אחד שאפשר לריב איתו, זה מה שגורם למערכת היחסים הזו להרגיש כלכך חזקה ויציבה. אבל זה גם מפחיד, כי מה אם זה בגלל שהוא פוחד לחשוף את הצד הזה בו ? הוא לא סיפר לי עליו הרבה, וכך בלי הרבה מידע עליו הכרתי אותו. הכרתי אותו בלי לדעת מה המאכל האהוב עליו, מה הסרט האחרון שראה. הארי לא דיבר על עצמו, לפעמים הרגשתי שזה לא קריטי, ולפעמים הייתי זקוק לפיסת מידע עליו נואשות. פחדתי מכמה שהוא סגור ופתוח בו זמנית, זה בטח החומות מגן שהציב לעצמו, החומות שאני מנסה לפרוץ בכל כוחי.
המונית עצרה מחוץ למלון שלנו והארי שילם לו לפני שיצאנו. להסתכל עליו הולך עם כל שקיות הקניות הזכיר לי את לונדון, זה מטורף איך הזמנים משתנים.
אחזתי בזרועו בשביל להישאר לצידו, הוא הזמין את המעלית ונעצר להביט בי. הייתי סקרן, לא הכרתי אותו כהארי מקסים ומושלם שהוא עכשיו. הוא לא השתנה, הוא פשוט מרגיש בנוח להראות לי את הצד הטוב שבו. אבל אני סקרן ליותר.
״הארי... אף פעם לא סיפרת לי על התקופה שבה למדת בפנימייה״ הצפתי את הנושא, מבטו מבולבל מעט והוא לא השיב ישר. אני חושב שהפתעתי אותו, הוא גם לעולם לא אמר שהיה בפנימייה, ליבי אמרה את זה.
״תקופה דפוקה, אתה יודע... נערים״ משך קלות בכתפיו.
״אני לא כלכך יודע״ גיחכתי, ציפיתי שיתחיל לספר פרטים עסיסיים אך דלתות המעלית נפתחו והוא יצא. גלגלתי את עיניי והלכתי בעקבותיו.
״למה נזכרת בזה פתאום ?״ שאל, פתח את הדלת של החדר שלנו ונכנס פנימה. זה תגובה של הארי טיפוסי, להתחמק.
״סתם, סקרן״ אמרתי. סגרתי אחריי את הדלת ועקבתי אחריו, הוא הניח את השקיות ברצפה והתיישב על המיטה, נשען עם זרועותיו לאחור ומתבונן בי.
״בקושי למדתי, גם ברחתי משם הרבה ואני וליבי עשינו המון מסיבות... נערים מרדנים״ אמר בפשטות ובחיוך קל.
״היית נער שובב״ הסקתי. החיוך שלו התרחב והוא הנהן. התיישבתי לצידו והסתכלתי לעיניו, ״ובחורים ?״
״בחורים ?״ הוא חזר אחריי.
״מתי התחלת להכניס בחורים לחייך ?״ שאלתי, חשתי את דמי בוער בלחיי. הוא הביך אותי בזה שחייך כרגע כאילו וזו שאלה מטופשת, ובכן, אני חושב שלא ניסחתי את זה טוב.
״תמיד היו״ אמר, ״אין לי סיפור מעניין של יציאה מהארון, לא עשיתי את החרא הזה״
״מה ?״ שאלתי מבולבל
״זה לא סיפור גדול במשפחה שלי אז אפילו לא טרחתי״
״אתה לא טורח לספר לאף אחד שום דבר״ אמרתי. הייתי מתוסכל ממנו, ״מתי הייתה הפעם הראשונה שלך ?״
״לואי...״ הוא צחק ונשכב על גבו, מביט לתקרה. ״אתה מכין את עצמך ? לא שברלין זה לא מקום טוב לפעם ראשונה-״
״הארי״ מצמצתי וחשתי נבוך, אלוהים הוא אידיוט. ״אני שואל בשביל לדעת עליך״
״הפעם הראשונה...״ קולו חלש והיה לו חיוך שובב, נשמתי עמוק ונשכבתי לצידו על צד גופי. ״גיל שבע עשרה אני חושב, הייתי שיכור, אני אפילו לא זוכר את שמו של הבחור״
הוא לא חיכה לרגע נכון עם זה, הוא פשוט עשה את זה מתוך טיפשות. לא אכפת לו שמסר את גופו ללא משמעות ? לא למישהו שיאהב אותו ? האם השאיפות שלי מוגזמות ואני היחידי שחושב שזה נכון לחכות לאדם הנכון ? הסתכלתי לעיניו הירוקות יותר מדי בלי לומר דבר.
״זה מבהיל אותך לדבר על זה ?״ קולו חלש וצרוד, לבי הלם ונשימתי נקטעה בגרוני,
״לא, לא מה פתאום״ ניסיתי לחייך. ממה שאני מצליח להבין, הארי לא היה בחור של זוגיות אף פעם, זה לא נראה כך כשאנחנו יחד. ״ומתי הייתה הפעם הראשונה שנכנסת למערכת יחסים ?״ שאלתי
״״לואי...״ הוא עצם את עיניו בתסכול. הידקתי את שפתיי והתקרבתי קצת, ליטפתי את פניו והוא פקח את עיניו להסתכל עליי. ״אני לא רוצה לדבר על דברים שהיו בעבר״
״למה ? בסופו של דבר זה מה שעיצב אותך למי שאתה היום. לא ?״ שאלתי. הוא נראה מתוסכל, הוא בהחלט שנא את הנושא הזה.
״לא בדיוק״ נשם והתיישב. ״אסדר את הבגדים למחר.״
״הארי...״ הסתכלתי עליו, זה היה מסוג הדברים שהוא יכל להתעלם מהם בנורמליות ואחר כך נמשיך כאילו הכל רגיל. אבל המערכת יחסים הזו שהוא היה בה, האם היא עדיין בראשו עד היום ? האם המישהו שהיה איתו היה כלכך דומיננטי עד שלא יכל לשכוח ממנו ?
״בגיל עשרים ושתיים,״ הוא התחיל לספר בעודו תלה את החולצה השחורה על קולב בארון. ״עשיתי טעות ועירבתי בין עבודה לחיים האישיים, וזה דפק אותי.״
״דפק אותך ?״ הייתי מבולבל.
״אבל אני לא רוצה לדבר על זה״ הוא התקרב אליי וליטף את פניי. חייכתי וקרסתי למבטו, הנהנתי בהסכמה. ״אני מאושר באיפה שאני נמצא עכשיו.״
חייכתי חיוך רחב ואחזתי בפניו לקרב אותו אליי בשביל לנשק לשפתיו. הרגשתי את החיוך הקל שלו כנגד שפתיי והפכתי לחסר נשימה, התרחקתי בשביל להסתכל על הגבר שלי בשלמותו, אבל הוא לא חיכה והתקרב לנשק את שפתיי.
״מתי הייתה הנשיקה הראשונה שלך ?״ לפתע שאל בשקט, הרגשתי את נשימתו הרכה כנגד שפתיי לפני שירד לנשק את העור בצווארי, הייתי שבוי למגע שלו.
״דן... בחתונה״ נשמתי, והוא עצר את הנשיקות והסתכל עליי קצת המום.
״לא...״ פלט, צמצם את עיניו ״ברצינות ? למה ?״
״כי עד שהתחתנתי עם דן לא יצאתי מהארון, לא התנסיתי מעולם עד שדן דחף אותי לחיות כמו שאני רוצה.״
״יש מצב ש...״ לחש, ליקק את שפתיו והסתכל לקיר שמאחוריי, ״התאהבת בו ?״
״בדן ?״ גיחכתי, הוא הנהן. ״לא, מה פתאום, לא יכולתי לדמיין משהו איתו זה דוחה, הוא היה כמו אחי״
״הוא היה כמו בעלך״ הארי תיקן אותי והיה לו חיוך קל על שפתיו, הוא ליקק את צד פיו ובטני התהפכה מהפעולה הזו.
״לא הרגשתי דבר כלפי דן״ אמרתי בביטחון. אני זוכר שתמיד חשבתי שאני מקולקל בכל הקטע של הרגשות, אף פעם לא התאהבתי. ואז הארי בא. ״תגיד...״ הסתכלתי לעיניו והרגשתי כלכך רגוע, הוא זקף את גבותיו בשאלה ״חסר לך ה...״
״מה ?״ חייך, הרגשתי שלחיי בוערות ואני מתחיל להאדים ממבוכה, וזה בהחלט מבדר אותו.
״מאז שאנחנו יחד, חסר לך... אתה יודע, זה ?״ שאלתי. הוא צחק את הצחוק המתגלגל שלו ונראה כה יפה, אבל לעזעזל שיפסיק.
״סקס ?״ שאל, הרגשתי נבוך עד שהסטתי את מבטי מעיניו.
״כן, כן ?״
״באת עם הרבה שאלות״ אמר ואצבעותיו עברו בעדינות על הזרוע שלי. הסתכלתי עליו וחשתי בלבי הולם בחוזקה, ובכן, תהיתי לעצמי לגבי זה לפעמים, ואם כבר פתחנו הרבה שאלות למה שלא אשאל ? זה לא במקום ? הוא גם התחמק, הוא לא יענה. ברור שלא יענה, הוא לא ירצה לגרום לי להרגיש רע עם זה, או להלחיץ אותי. ״אשקר אם אגיד שלא...״ קולו צרוד, עיניו מביטות בי ״אבל האמת ? זה פחות מה שמעניין אותי כשאני איתך.״
״כי אתה לא נמשך אליי ?״ לא הצלחתי לשלוט במילותיי, והוא חייך מיד גורם לי לחוש נבוך, אלוהים למה לא שמרתי על פי ?
״כי יש פה משהו מעבר לרק סקס.״ הסתכל לעיניי ולבי הלם בחוזקה. חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה, קפאתי למילותיו היפות הללו, זה ריגש אותי. תמיד אני מופתע קצת שהארי מדבר ברכות, זה לא התאים לחזות שאיתה הסתובב. לפתע הטלפון שלי צלצל וקטע את הרגע הנחמד בינינו. הוא הנהן וסימן לי לענות בזמן שקם לסדר את המזוודה שלו בארון המלון. נאנחתי ושלפתי את הטלפון, על המסך אמא.
״זו אמא שלי...״ מלמלתי והנחתי את הטלפון על המיטה. המבט של הארי היה חשוך, אבל הוא לא אמר דבר והסתובב להמשיך לסדר. בלעתי רוק והסתכלתי על הטלפון שצלצל, ולבסוף עניתי. ״הלו ?״
״היי, לואי מה שלומך ?״ היא שאלה ושמעו על קולה שהיא מחייכת. בלעתי רוק והתעסקתי בבד המכנס, כאילו וברחתי מהשיחה הזו.
״בסדר...״ פלטתי.
״אני מקווה שאני לא מפריעה״ אמרה, נשכתי את שפתיי וחיכיתי שתגיע לעיקר, אבל נראה שהיא רחוקה מלומר למה היא התקשרה.
״מה את צריכה ?״ שאלתי ישירות, ומצידה היו שניות של שתיקה.
״לשאול מה שלומו של הבן שלי״ קולה חלש, ולרגע הרגשתי רע כי אני בטוח שהיא נפגעה, אבל לעזעזל היה קשה לי איתה.
״אני בסדר אמא״ נשמתי, ״טסתי לברלין, עם הארי...״
״הארי ? הבחור החדש שאיתו אתה יוצא ?״ שאלה. הסתכלתי על הארי שהעמיד פנים שהוא מרוכז בסידור הארון אך הוא בטח האזין לשיחה אחרי ששמע את שמו.
״את לא באמת מעוניינת לשמוע״ אמרתי, שנאתי צביעות. ״מה עם אבא ?״
היא לא ענתה, שמעתי נשימה מהקו השני. ״אשמח שניפגש שתחזור״ אמרה.
״בטח, נדבר כשאחזור״ גלגלתי את עיניי.
״לילה טוב לואי.״ היא אמרה בשקט וניתקתי את השיחה. הבחנתי במבטו של הארי עליי.
״מה ?״ קמתי והלכתי למטבח הקטן למזוג לי כוס מים קרים.
״אתה מאמין בהזדמנות שנייה ?״ שאל. שתיתי מכוס המים ולאחר מכן הסתובבתי להביט בו, משכתי קלות בכתפיי
״מה הקשר הארי ?״ שאלתי, ואולי נשמעתי כרגע קצת תוקפני אך משום מה הוא חייך. הוא לא התעצבן חזרה על הכעס הלא צפוי שלי.
״אתה זוכר לה את העבר, יותר מדי זוכר״ אמר וצעד לעברי באיטיות, ״ואלוהים יודע מה הסיבה שלקח לה שנים לשנות את דעתה, אבל אתה מוכרח לנסות לפתוח דף חדש״
״אתה לא מכיר אותה״ הנדתי בראשי ״זה לא נקי, אני לא מאמין לזה.״
״אתה חושב שהיא אוהבת אותך ?״ שאל. גיחכתי והסטי את מבטי, היו לו שאלות נורא מוזרות לפעמים.
״כנראה שכן״ משכתי קלות בכתפיי והסתכלתי לעיניו ״היא לא מצליחה לקבל את העובדה שלא גדלתי להיות מה שהיא רצתה שאהיה״
״ומה היא רצתה שתהיה ?״ שאל בקולו העמוק והצרוד.
״מוצלח, עם אישה.״ הדגשתי את החלק האחרון במשפט ומשום מה חייכתי, ושוב, נזכרתי למה בכלל לא טרחתי לעבוד על הקשר הזה עם הוריי.
״כמה אנשים בסביבה שלך לא קיבלו אותך ?״ הוא נראה סקרן כששאל את זה.
״חלקם״
״אתה חושב שיש לזה קשר לזה שאתה לא נפתחת מהר מדי עם גברים ?״ שאל. הרמתי את מבטי וזקפתי גבה, האם הוא מנתח אותי כמו פסיכולוג דפוק ?
״הארי אלוהים, תשתוק״ נשמתי והוא חייך.
״אתה נראה נסער״ הוא אמר. ״שאמזוג לך כוס מים ?״
צחקתי מהצורה המטופשת שבה דיבר. הוא התקרב אליי בחיוך יפהיפה וכשהיה קרוב נשען עם ידיו על השיש שמאחורי וחסם לי כל גישה ללכת. הבטתי בו בחיוך והייתי חסר נשימה. ״אני חושב שיש איסור על פסיכולוג להיות עם אחד המטופלים שלו...״ מלמלתי בשקט והוא התקרב עד שהרגשתי את אפו משתפשף כנגד שלי, הייתי חסר נשימה ונואש לחוש בשפתיו על שלי.
״בוא נחצה כמה גבולות אז״ לחש בחיוך ונישק את שפתיי. כרכתי את זרועותיי מסביב צווארו ולפתע הוא הרים אותי מאגני כך שכרכתי את רגליי מסביב אגנו. צחקתי כנגד שפתיו לפני שנישקתי אותן. לבי הולם בחוזקה ודמי בוער בעורקיי, הוא הפיל אותי על המיטה ובחיוך שובב ומושך הרים את החולצה שלי בכדי לנשק לבטני התחתונה בעדינות.
״רגע ה-הארי״ הייתי חסר נשימה, המתיחה המענה בין רגליי הופיעה מיד. הוא נשך את שפתיו כשמשך את המכנס שלי מטה ומיד עצמתי את עיניי.
״ובכן, הצורה הטיפולית אצלנו בקליניקה קצת שונה...״ לחש. חייכתי והסתכלתי עליו מנשק את הבטן התחתונה שלי וידו על הירך הפנימית שלי, מלטף בעדינות.
״שונה איך ?״ לחשתי והוא הסתכל לעיניי, גורם לי לחוש במכת חשמל בכל איבריי, בקריסה המענה תחת השליטה שלו. הוא הוריד את הבוקסר שלי אך הסתכל לתוך עיניי,
״אני מקווה ששונה טוב...״ מלמל והעביר את הלשון שלו לאורך הזין שלי, גורם לי לאבד את נשימתי ולהאנק בשקט. ״תוכל להשאיר ביקורת בעזיבתך-״
״הארי לעזעזל״ קטעתי אותו, הוא חייך לפני שהכניס את כל הזין שלי לפה שלו ומצץ, גורם לי לקרוס וליפול תחת מגעו. אחזתי בשיערו וגנחתי בשקט, מתענג על הדרך הטובה שבה ידע לעשות את זה. הוא מצץ חזק והצליח להכניס אותו עמוק. הרגשתי כלכך חלש תחתיו, שאם לא אמשוך בשיערו כפי שאני עושה עכשיו אני עלול לאבד את עצמי.
ידו אוחזת באגני ומצמידה אותי למיטה בגלל התזוזות הלא רציונליות שלי, ולא יכולתי לשלוט בזה.
״הארי״ גנחתי בשקט, מרגיש את נשימותיי עולות ודמי זורם בגופי במהירות, שפתיי פעורות ואני נופל לתהום עמוק ללא מוצא, ללא חבל הצלה או יציאת חירום. נתתי לעצמי ליפול לתחושה המענגת הזו, להתמסר לגבר הזה עם גופי, וזה הרגיש טוב. הוא הכיר את גופי בעל פה, הוא ידע בדיוק איך לגעת בי.
לאחר כמה רגעים הרגשתי שאני על סף פורקן, כפות ידיי רעדו מעט ולא הצלחתי להסדיר את נשימתי, לעזעזל אני עומד לגמור.
״ה-הארי״ פלטתי ללא קול, הסתכלתי עליו ונראה שהוא אהב לראות אותי מאבד שליטה, כי הוא מצץ חזק ומהר יותר, גורם לי לקרוס. אלוהים. ״ה-הארי אני...״ אחזתי חזק בשיערו, עצמתי את עיניי והרגשתי את זרם החשמל המעקצץ בעמוד השדרה שלי לגבי התחתון, ההרפיה בגופי לפני שגמרתי בפיו.
״אלוהים״ הסתרתי את פניי וניסיתי לנשום, תחושת אופוריה ממלאת את גופי, הרגשתי חלש בו זמנית. הרגשתי את ידו מלטפת את פניי ופקחתי את עיניי, הסתכלתי לעיניו והוא חייך כשהתבונן בי.
״תראה אותך, עם הלחיים האדומות הללו״ הוא צמצם את העין שלו בצורה חמודה. חייכתי והתקרבתי לנשק לשפתיו, תשוקה בוערת בגופי ומפלחת את איבריי. אני אוהב אותו, וכל גופי זעק את זה. הסתכלתי לעיניו בחיוך וליטפתי את שיערו, עדיין מסדיר את נשימתי. ליטפתי בעדינות את הזרוע שלו עם אצבעותיי, רציתי להתכרבל לצידו באותה מידה שרציתי לגרום לו גם להגיע לפורקן, אבל פחדתי. אני לא טוב בזה ואני מודע, אני אולי גם לא הכי מוכן כרגע אבל אני רוצה. ואני נעשה מבולבל בכל שנייה שעוברת.
״שאמלא אמבטיה ?״ קולו צרוד ושקט, הסתכלתי עליו והנהנתי, הוא התקרב לנשק לראשי לפני שקם והלך לחדר האמבטיה. ולאט לאט ירדתי מהרעיון, ניסיתי לא להלחיץ את עצמי עם להתקדם עוד שלב ונראה שלא כלכך הצלחתי, רק תהיתי אם עובר בראשו מחשבות על זה. וכמה זמן לעזעזל אני צריך ? ולמה אני כלכך מהסס למרות שזה מרגיש נכון איתו ?
נשמתי עמוק וניסיתי להרפות מהמחשבות הבלתי פוסקות הללו, מתי שארגיש נכון לעשות את זה אעשה.