הטיסה חזרה הביתה עברה בשקט. ליבי לא צייצה לעברי, ואותו הדבר לגבי אשלי. התבוננתי באשלי, היא הסתכלה מהחלון של המטוס. הרגשתי שאני אמור להתנצל, אבל אף פעם לא התנצלתי בפניה. היא יכלה להבין לבד שאני מתנצל בלי שאוציא את המילים הללו מפי. נאנחתי בתסכול, קמתי לשבת בכיסא לידה ומהמושבים בצד השני יכולתי להבחין בליבי מסתכלת לעברנו.
״יש סיבה שעזבת את מקומך, מר סטיילס ?״ אשלי שאלה, הסתכלה מהחלון. גלגלתי את עיניי למשמע המר סטיילס מפיה, שהיא רשמית היא כועסת.
״רציתי להודות לך על העזרה שלך ביומיים האלה״ אמרתי והיא הופתעה מזה שאני מודה לה. היא הסתכלה עליי, זוקפת את גבותיה ושפתיה פעורות. אני לא חושב שיכולתי למצוא מישהי טובה מאשלי לתפקיד הזה, היא ממש יודעת את העבודה, היא עושה כלכך הרבה פה.
״זו התנצלות ?״ שאלה בחצי חיוך והבזק תקווה בעיניה. גלגלתי את עיניי ונאנחתי. נשמתי עמוק. הסתכלתי עליה בחזרה ומשכתי בכתפיי,
״תקראי לזה איך שתרצי״
״ההתנצלות מתקבלת״ אמרה בחיוך. הידקתי את שפתיי ולא נתתי לעצמי לחייך, אני לא יודע למה הצבתי לי גבולות איתה.
״צדקת,״ הודיתי והיה חיוך על שפתיה. ״מערכות יחסים משפיעות על שיקול דעת לפעמים״
״סירבת למיכאל ?״ שאלה בדאגה.
״עדיין לא, אתקשר אליו הערב״ נשמתי. היא הניחה את ידה על כתפי, וסירבתי שוב לקבל דאגה ממנה. הסתכלתי לעיניה, הנהנתי והידקתי את שפתיי.
״חשבת אולי, במקום לוותר על ההזדמנות הזו, תציע ללואי להצטרף אליך ?״ שאלה. פלטתי גיחוך והסטתי את מבטי. ״אני רצינית.״
״זה יותר מדי לבקש״ אמרתי בפשטות.
״אני חושבת שאתה טועה״ נשמה, הסתכלה מהחלון. תהיתי לעצמי איך חבר שלה מתמודד עם טיסות העבודה, אבל לא רציתי להיכנס למקומות אישיים איתה.
לאחר כמה דקות נחתנו. ירדתי מהמטוס והתקדמתי למונית שחיכתה עבורי, מתעלם מהצעדים שמאחורי עד שהיא תפסה בכתפי בשביל לעצור אותי.
״אתה מוכן לדבר איתי ?״ ליבי הסתכלה לעיניי, נראית כעוסה.
״אין לי זמן, זה דחוף ?״ שאלתי. היא נאנחה בכעס.
״אני לא התכוונתי לפגוע אתמול, אני רוצה להתנצל״ אמרה. הסתכלתי עליה בלי לומר דבר, היא מתהפכת כמו סטייק. ״נו הארי״
״זה יגרום לך להרגיש טוב יותר אם אגיד שאני סולח ?״
״לא, יגרום לי להרגיש טוב יותר אם אדע שאתה מתכוון לזה.״ אמרה. היה לה מבט מתחנן, עיניים גדולות של ילדה קטנה.
״תקבלי את העובדה שאני יוצא עם מישהו וזה לא זמני, זה הכל״ אמרתי. היא נאנחה והסתובבה, מביטה בי מבעד לכתפה. אני לא חיפשתי את האישור שלה, אני מוכן ללכת מפה בלי לשמוע מה יש לה להגיד.
״בסדר, פשוט...״ היא עצרה וצעדה לעברי, ״זה לא שיש לי משהו נגד הלואי שלך״
״ליבי הוא לא חפץ״ הלואי שלך ? באמת ?
״ברור. פשוט אני לא אוהבת שאתה נמצא במערכת יחסים, אתה הופך ליותר... רציני אני מניחה ?״ צמצמה את העין שלה. נאנחתי והסתכלתי על המונית, לא נראה שהפריע לנהג זה שאני מתעכב כי הוא היה עסוק בטלפון שלו ונראה נינוח למדי. ״ואני תמיד משווה את זה ל... אתה יודע״
״ליבי״ נאנחתי.
״אני אלמד לקבל את זה״ אמרה. גיחכתי מזה שהיא חושבת שהדעה שלה קריטית. כעסתי. לפעמים נדמה שלא יכולתי לחיות את חיי כמו שאני רוצה בגלל שהקרובים אליי לא רואים את זה לנכון.
״לילה ליבי.״ הסתובבתי למונית, כשנכנסתי פנימה נשמתי ומשכתי את תשומת לבו של הנהג. נתתי לו את הכתובת לביתי, הצצתי בטלפון שלי כשהתחיל בנהיגה וחייכתי להודעה מלואי.

׳אני בחצר שלך, אחד השכנים הסתכל עליי מוזר ואני משוכנע שהוא חושב שפרצתי. אל תיבהל אם יתקשרו אליך מחברת אבטחה, בסדר ?׳

צחקתי לעצמי מההודעה המטופשת הזו, השתוקקתי כבר להגיע. זה דפוק כמה שהתגעגעתי אליו, כמה שהדבר החדש הזה הרגיש מוכר. תמיד אמרו לי שאתגבר על בראן אמצא משהו טוב יותר, בחיים לא חשבתי שאמצא והנה זה, מחכה לי בחצר ביתי. לואי יותר מטוב, יותר ממושלם, זה הדרך שבה גורם לי להרגיש כשאני איתו. כאילו הוא תמיד היה שלי ורק חיכה לי.
כשהמונית הגיעה יכולתי להבחין בדמותו ליד דלת ביתי, ואז בדמות נוספת לצידו שגרמה לי להרים גבה בבלבול.
שילמתי לנהג ויצאתי, היה די חשוך כך שלא בדיוק ראיתי עם מי הוא. אך ככל שהתקרבתי, זיהיתי את אנדרו. לעזעזל, לא שוב.
״איך הייתה הטיסה ?״ אנדרו שאל. הסתכלתי לעיניו בשאלה והוא הידק את שפתיו לקו ישר, עוד ריב עם אשתו ?
״אני מניח שאתה לא פה בשביל לשאול על הטיסה״ אמרתי בפשטות, הסתכלתי על לואי שהסתכל עליי בחיוך די נבוך. חייכתי והתקרבתי לנשק לראשו, משאיר אותו קרוב אליי ומתעלם מהמבט המבולבל של אנדרו.
״מרי ואני רבנו שוב״ אנדרו אמר בלי להסתכל לעיניי. נאנחתי, פתחתי את הדלת ולאחר ששתיהם נכנסו סגרתי אותה.
״אלך להתקלח״ לואי הסתכל על שתינו ונראה די נבוך ״טוב ?״
״בטח.״ הסתכלתי עליו עד שנעלם לתוך חדרי וסגר את הדלת.
״אתם יוצאים ?״ אנדרו שאל, משום מה חשבתי שהוא יודע. אם כי, באמת לא שיתפתי אותו בזה או בכל דבר אחר שקשור לחיי הפרטיים.
״כן״ אמרתי, עברתי אותו למטבח ומהסלסלת פירות לקחתי תפוח, נוגס בו ונשען על השיש בעודי מביט באנדרו. הוא נאנח והתקדם אליי,
״אני מצטער שאני נופל עליך ככה כל הזמן-״
״אתה חייב לפתור את כל החרא שיש בינך לבין אשתך״ קטעתי אותו.
״זה מסובך ממה שאתה חושב״ העביר את אצבעותיו בשיערו, הוא התקדם אליי ועמד לצידי ״לילה אחד הארי״
הסתכלתי לעיניו המתחננות כמה שניות. לא התכוונתי לסרב, אבל לא אהבתי את זה שזה הפך לדבר קבוע. ולעזעזל, דווקא עכשיו כשלואי פה ורציתי את השקט שלנו. ״בסדר.״
״דרך אגב לאקי במלונה שלו בחוץ במידה ותהית לעצמך״ הוא גירד בראשו, שלח חיוך מודה לעברי והמשיך לכיוון חדר האורחים שנמצא בסוף המסדרון. נאנחתי וזרקתי את התפוח לפח. הלכתי לחדרי, כשפתחתי את הדלת הבחנתי בלואי שעומד בשילוב ידיים, לובש את מכנס הטרנינג התואם שקניתי לו. חייכתי ובחנתי אותו, עלה לו חיוך מתוק והוא צעד לעברי.
״אחיך נשאר ?״ שאל, זרועותיו מחליקות לכתפי והמגע שלו משכר אותי. התכופפתי לנשק לשפתיו, מהנהן ומסתכל לעיניו הכחולות.
״כן״ אמרתי בשקט, מנשק נשיקה נוספת ומרגיש את שפתיו מחייכות כנגד שלי, אצבעותיו גולשות לתוך שיערי ואני לא מתאפק ומנשק אותו שוב. ״התגעגעתי אליך״ לחשתי כנגד שפתיו והרגשתי את החיוך שלו לפני שנישק אותי, לבי הולם בחוזקה ודמי מתפרע בעורקיי. אחזתי באגנו קרוב אליי, מרגיש לשנייה את צורת גופו הצר, הוא הפריד את שפתיו משלי בחיוך שובב אך תמים, משך אותי לכיוון המיטה אך מיד הנדתי בראשי.
״אתה מהיר,״ אמרתי בשקט ובציניות,
״תשתוק...״ הוא חייך והצמיד את פניו לבית החזה שלי. ליטפתי את שיערו והרמתי את פניו, הוא נראה נבוך אך חייך. נישקתי לשפתיו לפני שהסתובבתי לחדר האמבטיה בשביל לצחצח שיניים.
״איך עברה הטיסה ?״ הוא נעמד בפתח, נשען על משקוף הדלת. הנהנתי מכיוון שלא יכולתי לדבר עם כל משחת השיניים בפי. הוא חייך והתבונן בי, משהו מבדר אותו ולא יכולתי להבין מה. אבל לא אכפת לי, רק לראות אותו מחייך.
לפתע הטלפון צלצל מתוך כיסי, סימנתי לו להוציא אותו.
״אני לא יכול לענות לשיחה שלך״ גיחך והתקרב אליי, הנהנתי וצחצחתי את שיניי במהירות יותר, ״ואם זו שיחה חשובה ? מה אם זה המאהב ?״
״אואי״ פלטתי, יורק לכיור. לואי שלף את הטלפון מכיסי והציג לי אותו, על המסך שמו של מיכאל, והוא ענה.
״כן ?״ לואי עיוות את קולו על מנת להישמע כמוני, אבל זה נשמע מגוחך ולא משכנע.
״אז חשבת על זה ?״ קולו של מיכאל נשמע, לואי הסתכל עליי מבולבל ולבי נחת כשנזכרתי במה מדובר. ״או שאתן את התפקיד למישהו אחר ?״
״מה ?״ לואי לחש. ירקתי את כל המשחה מפי,
״תן לי כמה דקות מיכאל, אני כבר אחזור אליך״ אמרתי במהירות וניתקתי. לואי מסתכל לעיניי מבולבל, שטפתי את פי ולאחר מכן ניגבתי עם המגבת שתלויה. התעלמתי ממבטו של לואי ויצאתי מחדר האמבטיה.
״בסדר, נתעלם מהשיחה הזו ונלך לישון״ לואי אמר בפשטות. סיבבתי את מבטי אליו, ״אני צוחק הארי. על מה הוא מדבר ?״
״אני...״ גירדתי במצחי, התיישבתי במיטה והרמתי אליו את מבטי, הוא נראה מלא ציפייה. ״התקבלתי״
״התקבלת ? איך לא אמרת דבר ?״
״כי לטוס לברלין נשמע מטורף, בסדר ?״ גיחכתי, העברתי את אצבעותיי בשיערי וכמה רגעים אחרי המיטה לצדי נחתה כי לואי התיישב, הניח את ידו על כתפי ונראה כלכך תומך. למה ציפיתי שיכעס על זה שלא סיפרתי לו ? ״אני נעלם יותר מדי, עכשיו חזרתי מלונדון ושבוע הבא לטוס לשבוע בברלין ? זה פשוט יותר מדי.״
״אפשר לשאול משהו ?״ קולו חלש ועדין. הסתכלתי לעיניו הכחולות והנהנתי. ״זה בגללי ?״
״לא בגללך לואי״ אמרתי. ליטפתי את פניו והתקרבתי לנשק נשיקה במצחו, ״אני לא רוצה להתגעגע״
״מי חשב שאתה כזה רומנטי ?״ הוא חייך בצורה מתוקה, גלגלתי את עיניי ממנו. ״הארי אני לא רוצה להיות זה שעומד בינך לבין החלומות שלך״
״אתה לא״ אמרתי מיד, הוא הפך ליותר חשוב מכל חלום שהיה לי, אז בקלות הצלחתי לומר לא להזדמנות הזו של מיכאל. וזה מטורף, אנחנו רק כמה חודשים יחד.
״לא חשבת להציע לי להצטרף ?״ שאל. הסתכלתי עליו מבולבל ונשימתי נעתקה.
״זה לבקש יותר מדי, לואי.״
״אולי אני רוצה ?״ משך בכתפיו, חצי חיוך על שפתיו. ישר חשבתי על כל מה שסיפר עם חברו הטוב דן, שהוא טס איתו רק להגשים לו חלומות. ועכשיו הוא עושה את אותו הדבר איתי. תהיתי לעצמי, מה החלום של לואי ?
״יש לך את בית הקפה״ אמרתי.
״דילן מאוד אחראי, אולי תופתע״ אמר, נישק לכתפי והסתכל לעיניי ״ואמנם אני לא אדם של מוזיקה אבל לראות אותך מנגן זה די מרהיב. והופעה בחינם ?״
״בחינם ?״ חייכתי,
״טוב, אם לא בחינם אז תשיג לי חצי מחיר או שלא אצטרף״ הוא התבדח וזה גרם לי לצחוק. התקרבתי לנשק לשפתיו, לבי הולם בחוזקה ודמי מתפרע בעורקיי. ״תתקשר למיכאל ותסכים.״
לאחר בהיה ממושכת הנהנתי, זה נראה שהיה כלכך קל עבורו לשכנע אותי. התקשרתי למיכאל והסתכלתי על לואי, לפתע הוא חטף את הטלפון מידי ולחש
״תראה !״
״כן הארי ?״ מיכאל ענה, לואי כחכך בגרונו.
״מיכאל, אני מסכים.״ אמר בקול עמוק. צחקתי בשקט ועצמתי את עיניי, הוא אידיוט אם הוא חושב שמיכאל יאמין שזה אני. הקול שלו לא דומה לשלי אפילו לא קצת.
״אני שמח לשמוע, אז אשלח לך פרטים וכרטיס טיסה. ביום ראשון הבא, הטיסה תצא בארבע לפנות בוקר.״ מיכאל אמר. הסתכלתי על לואי שנראה נלהב.
״תודה, לילה טוב.״ לואי ניתק ואז צחק, ״המיכאל הזה לא מכיר את הקול שלך, ראית ?״
״בטלפון הקול של כולם מתעוות קצת-״
״בחייך, אני פשוט מחקה אותך בצורה מושלמת !״ לואי קרא, והפעם לא התווכחתי עם זה. פשוט נישקתי את שפתיו, מתרגש כאילו זו הפעם הראשונה שאני מקבל טעימה ממנו, הבחור המושלם שלי. ״אני לא היחידי שמתרגש, אה ?״ לחש כנגד שפתיי, גורם לי לצחוק. הוא הסתכל לעיניי מספר שניות, בחנתי את המבט שלו ולא יכולתי להתעלם מהתחושה שבערה בבטני, בעצמותיי ובכל גופי. לפתע הוא נראה נבוך, לחייו מעט סמקו.
״למה אתה מביט בי כך ?״ קולו חלש, חיוך על שפתיו. ליטפתי את עורו המושלם וגנבתי נשיקה קטנה לפני שלחשתי,
״אתה עושה אותי מאושר, לואי.״
ואפילו לא האמנתי שהוצאתי את המילים הללו מפי. הבחנתי בחיוך הרחב שהיה לו ולפתע נישק את שפתיי, הוא בהחלט נרגש מהמילים הללו. והתכוונתי אליהן. פחדתי גם להודות בזה, כי כשאני נותן לו את הלב שלי כך, אני גם נותן לו את האופציה לשבור אותו. אבל סמכתי על זה שהוא לא יעשה את זה, כמו שאני לא אפגע בו.