נכנסתי לדירתה של קירה, כמו תמיד היא מאחרת.
״אני מצטערת, רק מסקרה וסיימתי״ הקול שלה התחלש ככל שהתרחקה לתוך חדרה. הדירה שלה כלכך מסודרת שחלק בי קצת קינא בזה. רציתי לעזוב את הדירה עם קייל, יכולתי גם אבל המחשבה לחזור לבית ריק הטרידה אותי לא מעט. כרגע דירת שותפים זה בעיה למצוא ״אתה בטוח שזה לא יהיה מוזר ?״ היא הציצה מחדרה, שתי ידיה מסדרות את העגיל חישוק שלה.
״כן, הם מכירים אותך זה יהיה נחמד״ פלטתי, היא חזרה לחדרה וחיכיתי קצת מתוח. ההורים שלי רצו לפגוש אותי, זה מוזר כי לא היינו מהמשפחה הזו שנפגשת כדי להתעדכן על מה שחדש בחיים. אני לא יודע על מה נדבר, אבל אני מעדיף לא להיות בזה לבד ולכן שיכנעתי את קירה לבוא איתי. אני חושב שעם הריחוק הזה שנוצר בינינו פחות התעניינתי במה שיש להם להגיד, פחות חשבתי לשתף אותם בעצמי. אני מאוד מקווה שהם לא ינסו להתנהג בנחמדות פתאום, אני שונא את הצביעות הזו.
קירה סיימה ונכנסנו למכונית שלה, היא התחילה בנהיגה.
״תגיד, זה גורם לך להרגיש פחות גברי אם אני נוהגת ?״ היא שאלה, היא מסיעה אותי שנים מכיוון שעדיין לא הוצאתי רישיון.
״אה, לא״ משכתי קלות בכתפיי, היא נאנחה בכעס.
״לברי יש בעיה עם זה שאסיע אותו״ סיפרה. ברי טיפוס כזה, הכרתי את הדרך שלו והבנתי אותה אבל לא הזדהיתי איתה. לא יכולתי לבחור צד בחילוקי הדעות שלהם.
״הוא כזה שירצה להעניק לך יותר משאת מעניקה לו פשוט,״ כך חשבתי.
״כן, אבל זה מעצבן״ התלוננה, ״לפני שיצאנו לא הפריע לו״
״זה אחרת עכשיו״ אמרתי לה, משלים עם זה בעצמי. ברי וקירה, קירה וברי... אלוהים.
הנסיעה המשיכה בתלונותיה של קירה ואני ניסיתי לייעץ לה כמה שיכולתי, ואז הגענו למסעדה.
״על מה הם רוצים לדבר איתך ?״ קירה יצאה מהרכב, יצאתי אחריה ומשכתי בכתפיי, הרגשתי לחוץ.
״אין לי מושג״ פלטתי, הסתכלתי עליה ונתמכתי בנוכחות שלה. ההורים שלי לא הרימו לי אף פעם, ברגע שהתחתנתי עם דן זה הכעיס אותם שזו הייתה חתונה עם גבר, לא זה שהתחתנתי בגיל עשרים. וכך בעצם נוצר ריב שבו צעקתי והתוודיתי על המשיכה המינית שלי שגם אותה הם לא קיבלו, הם החלו להתעלם מכל הבעיות עד שעזבתי את הבית וגרתי עם דן.
כשהוא מת הם הגיעו ללוויה, ומאז ראיתי אותם רק בחגים עם המשפחה המורחבת ולא היה דיבור כלכך, אנחנו לא משפחה מאוחדת.
נכנסתי עם קירה למסעדה ותוך רגע הבחנתי בהם. בלעתי רוק לפני שצעדתי לשולחן שלהם, הם בירכו אותי לשלום לפני שהתיישבתי עם קירה.
השיער של אבא הפך לקצת אפור ונראה שהוא הרזה, אמא לעומת זאת נראית נהדר, היא נראית זורחת.
״שנזמין ?״ הצעתי, בוחן את התפריט. הרגשתי שברחתי מלדבר איתם, הם גרמו לי לחוסר נוחות.
״איך אתה מרגיש לואי ?״ אבא שאל. העליתי את עיניי בלבד להביט בו, הוא ואמא מסתכלים עליי בציפייה שאומר משהו.
״הסלט נראה מעניין, אם כי אני לא בטוח אם ללכת על בריא או מטוגן-״
״לואי״ קירה קטעה אותי בשקט ונתנה לצלעותיי מרפק חלש. הרמתי את מבטי להוריי, נאנחתי קלות.
״אני בסדר.״ השבתי, הם הסתכלו אחד על השני ונראו קצת נבוכים. ״יש היום אירוע מיוחד שהזמנתם אותי ?״
״לואי, בבקשה ממך״ אמא אמרה, הידקתי את שפתיי והתעסקתי בתפריט, אפילו לא קראתי בו, רק ניסיתי לברוח מהם.
״אני ואמא מתגרשים״
הרמתי את מבטי ופרעתי את עיניי, לשנייה איבדתי את נשימתי. לא חשבתי שזה יקרה, הם היו הזוג הכי טוב, הם אהבו את אחד השני ממה שזכרתי.
״יכלתם להודיע לי את זה בטלפון״ הסתרתי את ההלם. ״למה ?״
״זה לא משנה למה״ אמא חייכה, הושיטה את ידה לאחוז בידי אך מיד התרחקתי קצת, שלא תעז לנסות להראות כלפיי חיבה. זו הצביעות שבדיוק לא רציתי לראות. קירה אחזה בידי מתחת לשולחן, הסתכלתי עליה והיא ניסתה לנחם אותי בעזרת מבטה הרך.
״המצב בינינו לא מזהיר לאחרונה״ אבא ניסה לספר, אך מבטו נפול ולא פגשתי בעיניו.
״יש טיפול זוגי, המון דרכים לפתור בעיות, ככה אחרי שנים פשוט להתגרש ?״ כעסתי, איך לא אכעס ? הם לא חינכו אותי לערכים שרכשתי, אבל למדתי מהם מהי אהבה.
״אנחנו...״ אמא נשמה והסתכלה על אבא
״אתם מוותרים״ קמתי מהשולחן, קירה קמה איתי ״תהנו מהארוחה שלכם.״
״לואי חכה״ שמעתי אותם קוראים לי והתעלמתי, ממשיך ללכת בכעס. רק כשיצאנו חבטתי בעמוד ברזל בכעס, נאנק לשנייה מהכאב שזה הביא איתו.
״אתה בסדר ?״ קירה שאלה, התקרבה והניחה את ידה על כתפי.
״לא קירה, אני לא מבין איך לעזעזל הם חושבים להתגרש״ היא לא תבין אותי, ההורים שלה התגרשו כשהייתה קטנה עד שהיא לא זוכרת. היא לא ראתה אותם אוהבים לעולם. ״ובשביל זה להזמין אותי לארוחה ?״ גיחכתי בזלזול.
״אכפת להם ממך-״
״שידחפו את זה לתחת״ גלגלתי את עיניי, ״אני לא קונה את זה.״
״קח לך כמה זמן שאתה צריך בשביל לעכל את זה״ אמרה ברוגע והסתובבה ללכת לאוטו, נשמתי עמוק ובעטתי בחול שבאדמה בחניה הזו. כעסתי, רתחתי מזעם. מה יהיה בחג ההודיה ? זה עוד שבועיים !
״לואי״ שמעתי את אמא מצדי וראיתי שהיא באה לעברי, גלגלתי את עיניי והפניתי אליה את גבי, לא רציתי להיות פה כרגע. ״תביט בי.״
״בשביל מה ?״ כעסתי, מסתכל לעיניה הכחולות, ״בישרתם לי את הבשורה, פה זה נגמר״
״זה לא, בוא תשב ותאכל איתנו !״ היא דרשה, תמיד הרגשתי שזה מאוחר מדי מכדי להתפייס איתם, הם אף פעם לא ביקשו סליחה ממני על התפרצותם הלא הגיונית על המשיכה המינית שלי, ואני בטוח שהם מתעבים את העובדה הזו עד היום.
״אני לא רעב״ פלטתי בפשטות, היא נשמה עמוק ועם ידה הרועדת העבירה בשיערה, עצמה את עיניה ונראתה אבודה.
״זה לא החלטה סופית, אבל נראה שלשם זה הולך ו... יהיה בסדר״ אמרה.
״כשצמד המילים יהיה בסדר יוצא מפיך, הן מאבדות כל משמעות״ אמרתי,לרגע גם הרגשתי הילד העקשן והמעצבן שלא מקבל את העובדה שההורים שלו לא מסתדרים, אני לא יכול לדעת מה קורה בבית אבל זה נראה בעיניי הזוי, הם הזוג הכי טוב שהכרתי. אף פעם לא הודיתי בזה, הם היו המודל לחיקוי שלי.
״בוא לבפנים, בבקשה״ היא כמעט התחננה, ״נתעדכן בחיים של אחד השני, לא שמעתי ממך הרבה״
״את לא מתקשרת הרבה״
״לואי אני מבקשת ממך״ היא הסתכלה לעיניי במבט שבור, אבל אני הכרתי אותם טוב יותר. הם לא כאלה הורים מלבבים וחמודים, הם לא באמת מתעניינים בחיי.
״יש לי בן זוג חדש ואנחנו עושים דברים של הומואים אמא״ גלגלתי את עיניי,
״בחייך, אתה עדיין על זה ?״ תמצית כעס נשמע בקולה.
״שתהיה לכם ארוחה נעימה״ חייכתי חיוך מאולץ והלכתי למכונית של קירה, היא חיכתה בפנים והסתכלה עלינו מתוך האוטו כל הזמן הזה.
״אני מצטער שהבאתי אותך״ נאנחתי, חגרתי ולפני שנסעה המבט שלי לא ירד משל אמא.
״זה בסדר לואי״ היא אמרה בשקט, אבל זה לא היה בסדר. לא חשבתי שתהיה להם בשורה כזאת, אני לא יודע למה לעזעזל ציפיתי.
הנסיעה עברה בשקט ומלאת מחשבות, אפילו כמה חרטות על התנהגותי. איתם אני לא במיטבי, הם מוציאים אותי מאיזור הנוחות שלי ובעיניי אנשים אחרים זה נראה קצת קיצוני, אבל הם לא חוו איתי לגדול לצידם.
הצצתי בטלפון והייתה הודעה מהארי שהקפיצה את לבי,

׳יש לי בשורות שיפילו אותך מהרגליים, איפה אפגוש אותך ?׳

נאנחתי בתסכול, עוד בשורות. בלעתי רוק והסתכלתי על הדרך, נושם עמוק וניסיתי להירגע. לא רציתי לבאס אותו, אבל לא היה לי חשק להיפגש באיזה מסעדה או עוד דייט רומנטי. רציתי לנוח.

׳אתה בבית ?׳

שלחתי, ותוך שנייה הוא השיב להודעה שלי.

׳מסיים כמה עבודות נייר במשרד והולך הביתה׳

העבודה המחורבנת שלו. נאנחתי, נשכתי את שפתי במתח ושלחתי לו הודעה נוספת

׳אני בנסיעה עם קירה, שאבקש שהיא תוריד אותי בביתך ואחכה לך ?׳

חשבתי לעצמי שזה נשמע ממהר, אבל לא היה לי סבלנות לנסוע לבית שלי והוא יאסוף אותי משם, העדפתי לסיים עם זה בפעם אחת.

׳כן, אנסה לא להתעכב, אני יודע כמה קשה לך לחכות !׳

גלגלתי את עיניי, אני לא בטוח אם הבנתי את ההודעה. אני חושב שזה רמיזה כלשהיא, ישר קישרתי את זה לנושא שעליו דיברנו אתמול, על חוסר הניסיון שלי. והארי די חסר טאקט, זה בטח קשור. ובכן, אני בסדר עם לחכות.
ביקשתי מקירה להוריד אותי אצל הארי והיא התנדבה בשמחה, הרגשתי חבר נוראי היום וכשהגענו לאיזור המגורים של הארי הרגשתי צורך להתנצל,
״אני מצטער כלכך שגררתי אותך לזה״ הסתכלתי לעיניה אך היא חייכה והנידה בראשה
״אין לך סיבה להתנצל לואי, היית צריך חברה איתך וזה מובן״ הניחה את ידה על כתפי, ״חוץ מזה לא עבדתי היום וברי עסוק בללמוד למבחן, לא תאמין כמה מרוכז הוא בלמידה״
״אני יודע״ גיחכתי, הסתכלתי לעיניה ומיד משכתי אותה לחיבוק, היא אמנם לא בלטה היום מספיק אבל הנוכחות שלה עזרה לי מאוד, בדרך כלל אני יכול לאבד את זה עם ההורים שלי. ״תודה.״
״נראה שמישהו מחכה לך״ קולה עדין והמבט שלה על איזור מסויים, הסתכלתי והבחנתי בהארי עומד ליד השער לכניסה לחצר שלו. הוא לבש חולצה מכופתרת בצבע תכלת, היא לחצה על שרירי הזרועות שלו והקעקועים שלו בלטו מהזווית הזו. לרגע הוא נראה בעיניי מסתורי ומעניין כמו ביום הראשון שראיתי אותו ולא הכרתי, חייכתי מהתרגשות ונפרדתי מקירה, יצאתי מהמכונית וצעדתי אליו.
״תראה אותך״ הוא פלט לפני שנישק לשפתיי, וכל הרגשות השלילים נעלמו ברגע. ״שניכנס ?״
״אחריך״ חייכתי. נכנסנו בשער והכלב שלו, לאקי, רץ לכיוונו בהתרגשות.
״שלום חבר״ הארי ליטף אותו. המשכנו לתוך הבית והוא נעל אחריו את הכניסה, זורק את המפתח על השיש.
״ובכן...״ הוא צעד אליי באיטיות, ״מה מטריד אותך ?״
״איך אתה יודע ?״
״לא ראיתי אותך כלכך מכונס בעצמך״ אמר וליטף את פניי, נרגעתי למגע החם שלו והתמכרתי אליו. ״מה יש ?״
״זה דפוק, זה גם לא כלכך רלוונטי...״ עצמתי את עיניי בתסכול ״ההורים שלי סיפרו לי שהם מתגרשים״
״בגלל זה ?״ גיחך, לבי צנח וכעסתי על התגובה הקרה הזו. ״לואי זה קורה, זה לא אשמתך ואין מה לעשות נגד זה״
״הם אהבו את אחד השני, אני לא מבין...״ נאנחתי והתיישבתי בספה הנוחה שלו. הוא נשם עמוק ובא לשבת לצידי,
״יש דברים שחזקים יותר מאהבה״ אמר.
״זה לא אמור להעסיק אותי, אני גם כמעט ולא מתראה איתם אבל זה בשורה קשה לעיכול״ אמרתי. הוא הנהן, ידו אוחזת בידי ואגודלו ליטפה את עורי.
״הם מספיק בוגרים כדי לקבל החלטות כאלה, כל מה שתוכל לעשות זה לקבל את זה.״ לפעמים שנאתי את הכנות שלו, כי ידעתי שהוא צודק. ״חוץ מזה חשבתי שבעיניך נישואים זה סוג של בדיחה״
״כן, אבל מאחורי הגירושים שלהם עומדת פרידה״ אמרתי, צבטתי את בד המכנס במתח, ״ציפיתי שהם הזמינו אותי להיפגש בשביל סתם לדבר...למרות שאני מקשה עליהם כלכך עם ההתנהגות שלי איתם, לפעמים אני רוצה שזה יחזור להיות כמו פעם.״
״איך אתה מתנהג איתם, לולו ?״ הסתכלתי עליו וחיוך קטן נמרח בשפתיי, הוא קרא לי בכינוי חדש שלא שמעתי לפני. לולו.
״אני עצבני, אני לא מסוגל לכבד אותם אני פשוט-״
״יוצא מהכלים ?״ קטע אותי והשלים את מה שרציתי לומר. הנהנתי והיה לו חיוך, נראה שזה מוכר לו. אבל הוא ואמא שלו היו קרובים ממה שסיפר. ״הייתי ככה עם אבא שלי״
״מה הסיבה שלך לזה ?״ הייתי סקרן שידבר על זה, רציתי לדעת מה כל הסיפור עם אבא שלו.
״פשוט לא גדלתי איתו והוא ניסה לחפות על זה עם הכסף שלו״ אמר בפשטות, הוא הסתכל לנקודה באוויר לפני שהמשיך, ״אני ואמא שלי היינו גרים בדירה קטנה, היא חיה ממשכורת למשכורת ובכל זאת, תמיד היה לי את הטלפון הכי מתקדם, את האופניים הכי טובים, הנעליים הכי יקרות...״
״אבא שלך קנה לך ?״ שאלתי והוא הנהן
״אם הוא היה מנסה לבלות איתי זמן איכות אני הייתי שותק ולא משתף עם זה פעולה, כעסתי שאמא שלי מתקשה והוא לא עוזר לה בגלל ריב מטופש שהיה להם בעבר.״ הארי הידק את שפתיו, ״אפילו על אנדרו כעסתי כילד, חשבתי שהוא זכה בזה שיש לו הכל והוא לא מתקשה בדבר, אבל היום אני רואה שזה רק הפך אותי לאידיוט.״
״אל תהיה כלכך קשה עליו...״ גלגלתי את עיניי. הייתי סקרן לשאול עוד, אבל פחדתי שאלו יהיו שאלות לא במקום. ״ממתי נכנסת לחברה של אביך ?״
״בגיל שמונה עשרה הוא ביקש שאצטרף, אבל בגדול נכנסתי כשאמא שלי נפטרה״ הוא בלע רוק, ״לא היה לי דבר, היה לי רק את שיעורי הפסנתר שפרשתי מהם והרגשתי אבוד, אז פניתי אליו וכמו שסיפרתי קודם, היחסים לא היו מזהירים״
התבוננתי בו ולא רציתי לשאול עוד, נראה שהשיחה הזו מעצבנת אותו, למרות שהוא מתנהג כרגיל ולא הראה את זה. ״דרך אגב, מה שרציתי לספר לך...״ הוסיף והיה חיוך על שפתיו.
נשכתי את שפתיי בחיוך קטן, ״מה ?״
״הלכתי למיכאל.״ אמר, לקח לי שניות עד שנזכרתי שמיכאל זה המורה לפסנתר והתרגשתי נורא, קפצתי עליו בחיבוק חזק
״אני לא מאמין, הקשבת לי !״ קראתי בחיוך והוא צחק. עמדתי על ברכיי וליטפתי את פניו, הבטתי בגבר השבור שנמצא למולי והרגשתי שאני עומד לקרוס. ״מה היה ? תספר לי !״
״ובכן, כמו שאמרתי לך לפני, היה מספיק שאגיד לו שלום בשביל שהוא יקבל אותי ללהקה שלו, אז-״
״הצטרפת ?! הארי זה מדהים !״ קראתי. הוא חייך והסתכל עליי, עיניו בהקו ולשנייה נראה שהיה חסר מילים. אני חושב שזה יעזור לו יותר עם ההתמודדות של המוות של אמו, הוא צריך את זה גם בשבילו, זה לא פשוט לזרוק חלום.
״מחר יש תחרות קטנה בין כולם, זה מנגינה שאני מכיר וביצעתי אותה כמה פעמים אבל... עדיין לא ניגנתי שם, מה אם לא אצליח לנגן שם ?״
״הארי, אתה תהיה מדהים.״ אחזתי בידו והתקרבתי לנשק לכתפו החזקה, הוא חייך ולבי החסיר פעימה, הסתכלתי על אצבעותיו הארוכות, ״תפעיל את האצבעות שלך כמו שרק אתה יודע.״
״יש כמה דרכים שאני יודע להפעיל אותן״ קרץ לי ולבי נדם, פניי האדימו בשנייה וזה בהחלט היה רמיזה מינית. אלוהים, הוא חסר טאקט.
״טוב״ קראתי וקמתי, מתמתח ״שנלך לישון ?״
הוא לא השיב, אז הסתכלתי עליו, ״אתה נשאר ?״ שאל.
״רק אם אין לך בעיה עם זה״ אמרתי, חשבתי שזה בסדר שאזמין את עצמי לישון אצלו, נראה שעדיין יש לו קטע מוזר עם זה.
״שום בעיה.״ קם והושיט לי את ידו, אחזתי בה בחיוך והוא הוביל אותי לחדר השינה שלו. החדר מסודר והמיטה מזמינה, עדיין לא הרגשתי כלכך רצוי אצלו. הארי איטי בקטע הזה של מערכות יחסים, נראה שהוא רוצה להיפתח ואז הוא נסגר, שוב ושוב.
״בשביל שיהיה לך נוח...״ הוא זרק לעברי חולצה פשוטה שלו, צבעה שחור והיא כמה מידות מעליי.
״תודה״ חייכתי. הוא פשט מגופו את החולצה המכופתרת וסרקתי את גופו, חשתי את לבי הולם והתאווה בוערת בגופי, הארי היה גבר מושך, יכולתי להביט בו שעות.
ניסיתי להתרכז, ופשטתי את החולצה שלי מגופי, את הג׳ינס ולבשתי את החולצה השחורה שלו עליי, הוא בחן אותי וצעד לעברי, הפכתי לחסר נשימה מולו.
״לעזעזל תראה אותך״ לחש לפני שתפס בפניי ונישק את שפתיי ברוך, חייכתי נגד שפתיו לפני שכרכתי את זרועותיי סביבו ונישקתי אותו. הוא החליק את ידו בגופי ולחץ על הישבן שלי, גורם לצמרמורת לזחול בעמוד השדרה שלי. ״הגבר הכי יפה...״ קולו עמוק וצרוד, מנגינה לנשמתי. ״שלי.״ הוא נישק את שפתיי ונמסרתי אליו, הוא אמר שאני שלו. זה לא יכל להישמע כלכך טוב מפיו של מישהו אחר, זה נשמע מושלם.
שפתיו נעו בשלמות כנגד שלי, החלקתי את ידי מכתפו לבית החזה שלו, מרגיש את גופו החם והשרירי, נוטף גבריות. הרגשתי את קוביות הבטן שלו, הגוף שלו היה לוהט ולא הסתרתי את זה שאני חושב כך. הלשון שלו פילסה את דרכה בין שפתיי, קושר אותה עם שלי לפני שמנשק בתשוקה. הורדתי את ידי באיטיות ונעצרתי על גומי המכנס שלו, ואז הוא הפריד את שפתיו משלי ונראה חסר נשימה. התקרבתי ושפשפתי את שפתיי בעור הצוואר שלו לפני שהכתמתי את עורו בנשיקות.
״לעזעזל״ נשם וסיבב את מבטו, כאילו התנגד לי. חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה, סערת רגשות בגופי והאנדרנלין עדיין זורם בעורקיי. ״אל תתגרה בי טיפשון״ פלט ומיד חייכתי אליו, הוא נשם ונכנס למיטה, וכרגע לא היה לי חשק לישון. עליתי למיטה והתקרבתי אליו, מרכין נשיקה לכתפו ומלטף את פניו לפני שנישקתי את שפתיו, ונראה שהוא נשאב ולא יכל להתנגד בקלות. רציתי להתגרות בו, אהבתי להרגיש שהוא רצה אותי.
״אתה עייף ?״ לחשתי, מנשק נשיקה קטנה לשפתיו ומביט בו,
״אני מסוגל להישאר ער כל הלילה איתך״ מבטו הקפיא אותי ולבי הלם בחוזקה. נשכתי את שפתיי והתיישבתי על בטנו התחתונה, הוא נראה מבולבל מהפעולה הנועזת הזו ושפתיו נפערו. ידיי בצידי ראשו, נשענתי על הכרית, ונישקתי לשפתיו. הוא אחז בישבן שלי וקירב את גופי לאיזור מפשעתו, דואג שארגיש ואדע כמה חזק הוא עומד בגללי. אותו דבר אצלי, לעזעזל.
הוא הפך אותי על גבי ומבטו שובב לפני שנישק את עורי, גורם לי לעצום את עיניי בעונג, ידיו עברו מתחת לחולצה על גופי ונמסרתי אליו, אך נראה שהיה לו מעצור. הוא ידע באיזה נקודות לגעת בשביל לשגע אותי, הזין שלי כמעט קרע את הבוקסר. אבל הוא לא התקרב לאיזור, הוא היה כלכך מאופק עד שלא האמנתי. לא התכוונתי לבקש את זה כמו שאמר אתמול.
״הארי...״ נשמתי, הוא נשך את תנוך האוזן שלי לפני שנישק את עורי, ״אני לא מתכוון לבקש.״
״מצויין, אני לא מצפה ממך״ הסתכל לעיניי ונראה פקעת עצבים. הוא לגמרי משקר.
״מצויין״ נשמתי בשארית כוחותיי. הוא נראה מתוח, המתח המיני היה בשיאו ועצרנו. הוא נשם עמוק והעביר את אצבעותיו בשיערו, הוא נשכב לצידי, מבטו מאופק ואני בטוח שהוא רעב לחוש בפורקן, באורגזמה. המבט שלו לא יכל לשקר, ואני מרגיש בדיוק כמוהו.
היינו מסונכרנים, עצרנו. ולרגע שאלתי את עצמי למה עצרתי אם זה הרגיש נכון עכשיו, רציתי שייגע בגופי, רציתי להימסר אליו ולגנוח את שמו אל תוך חלל החדר. אך במקום זה שתינו אידיוטים מלאים באגו. הוא לא מוכן לעשות איתי דבר אם לא אבקש זאת, ואני מרגיש שאם אבקש אני אוריד מעצמי.
״כמעט שברתי אותך״ קולו חלש וחיוך קל מבצבץ מקצוות שפתיו.
״מה ?״ שאלתי, מנסה להבין את כוונתו.
״האם גמגמתי ?״ לא התגעגעתי לאמירה הזו. הוא הסתכל לעיניי לפני שאמר, ״היית שניות מלהישבר ולבקש ממני למצוץ את הזין שלך עד עילפון״
״ה-הארי״ הרגשתי נבוך. דמי בער בלחיי ולבי נדם, הדיבור המלוכלך הזה...
״אני סבלני״ חייך. גלגלתי את עיניי באנחה,
״אביא לך מדליה על זה״ אמרתי בציניות והתקרבתי לגופו, הוא חיבק אותי ונישק לראשי, ופה בין זרועותיו היה המקום הבטוח שלי.
״לילה טוב.״