30.

נק׳ מבט לואי:

העברתי עמוד בעיתון היומי והרעש של הלעיסה הסיח את דעתי. נאנחתי והרמתי את מבטי לקירה שנראתה משועממת והסתכלה עליי,
״קירה, אכפת לך ?״ שאלתי, היא לא תבין שזה הדרך הנוחה שלי לפתוח את הבוקר, שאם הבוקר לא יתחיל כך ארגיש שמשהו חסר. עיתון ותה.
״מה ? אני לא עושה כלום״ אמרה בפשטות ונגסה מהמאפה שקדים שלה. נאנחתי וניסיתי להתעלם מקולות הלעיסה שלה. בדרך כלל קירה וברי לא מגיעים לבית הקפה, אני לא בטוח למה הם פשוט לא אוהבים את המקום. אולי זה מזכיר להם יותר מדי את דן, לפעמים היינו משתכרים פה אחרי שעות הסגירה של בית הקפה וזה היה מקום בילוי שלנו, היום כבר לא. תהיתי למה היא פה, היא לא עובדת היום ?
״אז ברי שילם על החוב של בובי, אה ?״ שאלה כאילו אינה יודעת זאת. הסתכלתי עליה והורדתי את משקפי הקריאה שלי, מבין שאין טעם לנסות לקרוא את העיתון ואולי לפתוח את הבוקר איתה יכול להיות נחמד.
״כן״ אמרתי בפשטות ובחנתי אותה, תהיתי למה ראיתי אותה ואת ברי יחד ביריד האוכל.
״נחמד מצידו״ אמרה, לוקחת ביס אחרון במאפה השקדים לפני שהניחה אותו בצלחת שלה וניקתה את כפות ידיה בעזרת מפית. ״אז הארי הביא לך את הצ׳ק בסוף ?״
״את מעודכנת... ברי סיפר לך ?״ שאלתי ושתיתי לגימה מן התה, היא חייכה בערמומיות ובחנה אותי, כאילו יודעת שאני יודע אבל לא יודעת. לעזעזל, היא לא תאמר דבר ! ״מה איתו דרך אגב ?״
״לא יצא לנו לדבר לאחרונה״ אמרה ונשכה את הציפורן הארוכה שלה, עיניה המאופרות הביטו סביב. לא האמנתי לה, זה גרם לי לגחך מהשטויות שהיא אומרת לי. ״אבל יצא לי לדבר עם סטף, זוכר אותה ?״
״היא לא מעניינת אותי״ אמרתי בפשטות, היא משכה בכתפיה. הודעה הופיעה על מסך הטלפון שלי והיא הייתה מתיאו,

׳היי, תוכל להגיע למשרדים לעזור לי לפנות את השולחן שלי ? אני לא יודע איך אעשה את זה לבדי...׳

גלגלתי את עיניי ונאנחתי, אני לא מבין איך הוא לא מבחין בזה שאני בקושי מקדיש לו תשומת לב. גם אין לי רכב והרבה זמן פנוי בשביל שאגיע למשרדי סטיילס, התכוונתי להיפרד ממנו היום-
״הכל בסדר ?״ קירה קטעה אותי והיה לי רצון לספר לה הכל, על תיאו, על הארי, על כל הדברים שקרו בחיי לאחרונה אך הרגשתי שזה לא הוגן שהיא לא מספרת לי דבר. נהייתי חסר סבלנות, שאלתי ישירות.
״את וברי שוכבים ?״ עיניה התרחבו ופיה נפער,
״לואי, מה ?״ היא שאלה מיד, נראית בהלם. לקחתי נשימה והידקתי את פי, אולי זה היה דפוק מצידי לשאול ?
״תשכחי מזה-״
״לא, מה פשר השאלה הזו ?״ היא התעקשה. גירדתי בעורפי והייתי נבוך מכדי להביט בזוג עיניה ולהסביר,
״אתם מבלים זמן יחד״ משכתי בכתפיי, ״רק שתיכם״
״מאין לך ?״ חצי חיוך מבולבל על שפתיה.
״את שוכחת אצלו דברים במכונית, חוץ מזה ראיתי אתכם״ אמרתי והיא העבירה את אצבעותיה בשיערה הבלונדיני והחלק. ״זאת אומרת אין לי בעיה עם זה, אבל למה לעזעזל אני לא יודע כלום ?״
״זה מסובך״ אמרה ונראתה לחוצה מעט, נראה כאילו רצתה לברוח מפה. ״זה לא כמו שאתה חושב שזה-״
״אז כמו מה זה ?״ קטעתי אותה, רציתי תשובות.
״לואי, תניח לזה״ היא נתנה מבט נוקב לעיניי עד שניתקתי איתה את קשר העין. נשמתי עמוק וקמתי ממקומי בלי להביט בה,
״בסדר, אניח לזה״ אמרתי. קיפלתי את העיתון ולקחתי איתי את ספל התה לדלפק, הודיתי לדילן עם מבטי ויצאתי מפה בכעס, מזמין מונית לבנייני סטיילס.

***

לחצתי לקומה השלישית, לקומה של תיאו והסתכלתי בטלפון שלי, נושך את שפתי התחתונה בציפייה להודעה מהארי. הוא באמת לא שלח דבר ולא יצר איתי קשר מאז אתמול, לא חשבתי שהוא כלכך חסר ביטחון, או שהוא פשוט לא רציני לגביי כלכך.
רציתי לכתוב לו שאני פה אך העדפתי קודם לסיים את זה עם תיאו ואז ללכת אליו. הארי היה לא מובן, כזה שיודע בדיוק מה הוא רוצה אבל אם לא אראה לו שאני בזה מאה אחוז הוא הופך ללא בטוח בעצמו. הנחתי שהוא חווה הרבה אכזבות מאנשים בעבר.
יצאתי מהמעלית וראיתי בתוך המשרדים הרבה אנשים, השולחן של תיאו היה בסוף ונראה שהוא נפרד מקולגות לעבודה. הלכתי לשם וקיבלתי כמה מבטים ששואלים מי אני ולמה אני פה.
עצרתי מאחורי ונתתי תפיחה קלה לכתפו, הוא הסתובב ומיד חייך,
״באת מהר, היי״ הוא חיבק אותי והרגשתי בחוסר נעימות, לא ידעתי מתי לדבר איתו, לא ידעתי איך אעשה את זה.
״אם לא תמצא משהו אז תמיד יש משרה פנויה בבית הקפה״ התלוצצתי, אם כי נראה שלא כדאי לי להתלוצץ כרגע. זה לחבק ולתקוע סכין בגב.
״אני אסתדר״ הוא הכניס חוברות לקופסא שלו ואז לקח נשימה והביט מסביב ״אז זהו זה״
״תיאו... יש לך דקה ?״ שאלתי בזהירות והוא נראה מבולבל.
״בטח, בוא למטבח, יש שם קצת שקט.״ הלכתי בעקבותיו למטבח וכשנכנסנו הוא סגר אחרינו את הדלת, הרגשתי לחוץ והתעסקתי בכלים הנקיים, מסדר אותם ועוצם את עיניי בתסכול. ״תודה שבאת, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך״
לבי התכווץ, למה הוא אומר את זה ?! אני מתכוון לסיים את זה ופתאום אני הופך להיות פיסת האור היחידה בחייו ? גם לא עשיתי דבר ואני פחות מדקה נמצא פה.
״האמת היא ש...״ גירדתי במצחי ונמנעתי מלהביט בו, נאנחתי בתסכול והסתובבתי.
״אתה יכול להגיד לי כל דבר, מה יש ?״ קולו חם, נשמע שהוא ממש רצה לשמוע את מה שיש לי להגיד. ״אם זה לגבי הארי אני לא כועס...״
״מה ?״ נשימתי נחתכה בגרוני ומיד הסתכלתי עליו, על מה לעזעזל הוא מדבר ?
״בחייך לואי, הארי לא טרח להסתיר שום פרט״ קולו עמוק ושקט, נקמני. לא שמעתי את גוון הקול הזה, נשמע שהוא מנסה לפגוע בי.
״תיאו אני...״ לא ידעתי מהה לומר, לא ידעתי מה הוא כבר יודע.
״זה בסדר״ הוא גיחך, ״חשבתי שזה יקרה למען האמת, הארי התערב איתי על זה והארי אוהב לנצח, נו טוב... הוא זכה בעשרים דולר.״
תיאו יצא מפה ואני נשארתי במקומי. בלעתי רוק וקפאתי, לא הצלחתי לחשוב בהיגיון ולעכל את דבריו. נשימותיי חדות ואני נעשה מטושטש מעט, אז התיישבתי והידקתי את שפתיי בכעס. הארי התערב עם תיאו עליי ? בגלל זה היה כלכך חשוב לו לצאת איתי ? כל זה פאקינג התערבות ? אולי בגלל זה הוא לא נפתח בפניי. הרגשתי נבוך וכועס, לא הבנתי איך הייתי כלכך אידיוט, איך חשבתי שתיאו בחור נחמד בזמן שלא הפריע לו להתערב עליי כאילו אני איזה סחורה פגומה. הידקתי את כפות ידיי בכעס ויצאתי מהמטבח, הולך במהירות למעלית ומזמין אותה. הכעס בער בי, זה לא נראה בעיניי הגיוני לעשות דבר כזה. מתיאו אתעלם, רציתי לסיים את זה וזה נגמר, אמנם בצורה מכוערת אך אני חושב שזה מובן לשתינו שזה נגמר.
בן זונה.
אבל הארי, חשבתי שהוא נחמד. איך יכולתי לטעות ?!
נכנסתי למעלית ולחצתי לקומה של הארי, כעסתי כלכך ותכננתי כבר איך להפוך את כל המשרד שלו, איך לנפץ את המחשב שלו ולהשחיט שוב את השטיח שלו.
שיצאתי מהמעלית מיהרתי למשרדו, מתעלם מג׳ניפר המזכירה שנראה התרגלה לנוכחותי המפתיעה. פתחתי את דלתו והוא עמד מול החלון הענק והסתכל על העיר, אך הסתובב כששם לב לנוכחותי.
״אתה חתיכת חרא !״ לקחתי את כוס השתייה החמה שעל השולחן שלו וזרקתי אותה עליו, השתייה החמה הושפרצה עליו בעוד הכוס התנפצה על הרצפה למיליון שברים של זכוכית. פיו נפער והוא מיד הסתכל עליי כעוס.
אני חושב שגם עכשיו זה היה נורא מובן שזה נגמר.

ואי סליחה אני שונאת את הפרק הזה🙊

Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top