הצמדתי את כוס האלכוהול לשפתיי אך לא שתיתי ממנה, התבוננתי סביב. כל האנשים שהגיעו לחתונה היו כה רשמיים ונחמדים, ציפיתי למשהו מהנה עם מוזיקה ואוכל. גם השתייה החריפה פה נוראית.
היו המון כיסאות מסודרים בשורות, על כל כיסא וורד לבן. שתיתי את תכולת הכוס בבת אחת מרגיש את השתייה המרה מתפשטת בבית החזה שלי וגורמת לנשימותיי להתקהות.
״נכון שהיא יפהיפיה ?״ ליבי שאלה בשקט והסתכלה על הכלה בהערצה, אני חושב שהיא פשוט דמיינה את עצמה במקומה.
״היא בסדר״ פלטתי והסתכלתי על ליבי שלא הייתה מרוצה מההתנהגות שלי.
״הארי אתה מוכן לשם שינוי לזרום ?״ נשמע שהיא יותר ביקשה את זה. ״אתה משבית שמחות״
״שום דבר פה לא שמח, ולמה הטקס מתעכב כלכך ?״ שאלתי, מבחין במלצרית עם מגש משקאות ומיהרתי לעצור אותה ולקחת חדש, להניח במקומו את הכוס הריקה.
״החתן לא מוכן״ ליבי מלמלה והסתכלה סביב, חייכה לכל מי שהבחין בנוכחותה וכשפנו אליה היא התקרבה אליי יותר ואחזה בזרוע שלי. ״אז, זיינת אותו כבר ?״ היא חייכה בשובבות והעבירה את הלשון שלה על שיניה העליונות.
״את מי ?״ שאלתי באדישות והסתכלתי סביב, לא מקדיש לה הרבה תשומת לב.
״את הלואי הזה״ אמרה בפשטות ולבי החסיר פעימה. התעלמתי מהשאלה הזו, זה בהחלט לא מה שעניין אותי לגביו, וממש לא רציתי לחשוב עליו כרגע.
ליבי תמיד חשבה שאני מסתכל על גברים כאובייקט מיני בלבד, אולי כי היה לנו קטע כזה לסמן מישהו בפנימייה ולהתערב אם נצליח לשכב איתו או לא. היא יותר כזו, מאבדת עניין בגבר לאחר שהם שכבו, ואני לעומתה התבגרתי.
לא הרגשתי שזה נכון לדבר על לואי באופן מיני ולספר מה היה, לא רציתי להיראות מתרגש מדי לגביו, לא רציתי לחלוק את החלק הזה בחיי. פתאום הרגשתי שיש לי משהו שארצה לשמור לעצמי, למרות שזה עדיין לא התפתח אבל אני סבלני.
״מכיוון שזה איזור פתוח אני מניח שאפשר לעשן פה״ מלמלתי בזמן שהושטתי את ידי לכיס המכנס המחוייט שלי אך ליבי מיד תפסה בידי בשביל לעצור אותי.
״הדודים שלי חושבים שאתה הבן זוג שלי, אל תעשן מולם״ קולה שקט והמשחק שלה היה כלכך מיותר. שנאתי להיות איתה בסביבת המשפחה שלה, היא הפכה להצגה אחת גדולה של הילדה המושלמת, שהיא לא הייתה.
״אמרתי לך לקחת את סאם״ פלטתי ושלפתי סיגריה בכל זאת, היא הסתכלה עליי בכעס ועיניה לא הרפו ממני כמה שניות, היא הנידה בראשה בחוסר שביעות רצון לפני שהלכה ממני בכעס.
הנחתי את הסיגריה בין שפתיי וחיטטתי בכיס, לא מוצא מצית. .קיללתי בשקט ותפסתי בסיגריה, הסתכלתי סביב וחיפשתי אחר מישהו שמעשן, אך משפחתה מושלמת מדי. עד שהבחנתי בבחור שראיתי עשן מכיוונו, ניגשתי בלי להסס.
״תסלח לי...״ טפחתי קלות על כתפו ושהסתכל עליי לבי צנח, אלוהים זה אדי ? עיניו החומות התבוננו בי מספר שניות באותו מבט מופתע שהיה לי
״הארי ?״ הוא קימט את עיניו וחייך, ״ואוו, איך גדלת״
״זמן, אתה יודע איך זה״ אמרתי והייתי חסר מילים, לא חשבתי שאפגוש אותו. ״מה אתה עושה פה ?״
״אני מנגן בטקס, זה לא משהו גדול זה סתם...״ הוא גירד בעורפו, צנוע. אדי ואני הכרנו בשיעורי המוזיקה, אפשר לומר שהוא היה המתחרה העיקרי שלי. תמיד זה היה אני נגדו בבחינות ותמיד השמות שלנו היו הכי בולטים, עד שפרשתי.
״יש לך מצית ?״ שאלתי, לא מתכוון לשאול על הקריירה החדשה שלו במוזיקה, לא היה בכוונתי לפרגן לו. אני לא יודע אם מקנאה, אני שנאתי את זה שהסתכלתי עליו ורק תהיתי לעצמי מה היה קורא אם לא הייתי עוזב את שיעורי המוזיקה.
הוא הושיט לי מצית אדומה שבעזרתה הדלקתי את הסיגריה, שאפתי ממנה עמוק ופלטתי את העשן הסמיך, בוחן אותו שוב.
״אתה פה עם בראן ?״ שאל, לא התכוונתי להיכנס לכל הסיפור הזה, אז השבתי בפשטות.
״לא.״ זקפתי את גבותיי, הוא הנהן והידק את שפתיו.
״אתה יודע שמיכאל צריך עוד פסנתרנים ?״ שאל, כאילו מציע לי הזדמנות אך ויתרתי על זה מזמן.
״אני כבר לא מתעסק בזה״ סירבתי בעדינות. ״תודה בכל מקרה.״
״הארי, חכה״ הוא קרא כשהתכוונתי להסתובב וללכת, הוא הושיט לי את כרטיס הביקור של מיכאל, זה גרם לי לגחך כי יש לי כזה בדיוק תלוי על המקרר בביתי. הוא נמצא שם כזיכרון לעבר. ״אתה חייב לנסות, הוא עדיין מזכיר אותך כאחד הטובים שהיו אצלו״
״אחשוב על זה״ אמרתי והבחנתי באנשים שמסמנים לו לבוא. ״אני חושב שאתה צריך ללכת״
״הו, כן״ הוא חייך, לא יכולתי לתת לו ללכת כשהרגשתי שיצאתי כזה חרא. אז הוא הצליח ואני לא, לא סיפור גדול.
״אדי ?״ קראתי, הוא הסתכל עליי במבט שואל. ״בהצלחה״
״תודה חבר״ הוא טפח על כתפי ומיהר לפסנתר הלבן שהיה ליד הכומר. נראה שכולם מתיישבים והטקס עומד להתחיל.
לקחתי שאכטה מהסיגריה בעודי מתבונן בכרטיס הביקור של מיכאל, תחבתי אותו לכיסי והלכתי לחפש את ליבי בין כל המושבים.

**

הורדתי את הבלייזר השחור ותליתי אותו על הקולב, עמדתי מול המראה בעודי פותח את כפתורי החולצה הלבנה, הרגשתי עייף מכדי לחשוב. למה לא לערוך חתונה בשעות הבוקר ?
הבחנתי בלאקי שעומד בפתח החדר שלי ומביט בי, הוא אפילו לא קשקש בזנבו כשנכנסתי.
״שלום לך״ עיוותתי את קולי וליטפתי את הפרווה הנעימה שלו, הוא מיד התהפך על גבו בשביל להביא לי את הבטן שלו, ליטפתי אותו והוא התלהב מתשומת הלב שהענקתי לו.
הרגשתי שלא הצלחתי להעניק לו מספיק תשומת לב.
דפיקות בדלת גרמו ללאקי מיד לקום ולהסתכל לדלת. קמתי באנחה קלה והלכתי לדלת, מציץ בעינית ומבחין בדמות מוכרת לפני שפתחתי.
״לרגע חשבתי שזה סאם״ אמרתי וחזרתי לחדרי, הוא סגר אחריו את הדלת. אני מותש מניסיונותיו של סאם לקבל זיון נוסף, לא חשבתי שיהיה כלכך קשה להפסיק את זה.
״אני ומרי רבנו שוב״ הוא אמר מאחוריי והלך למטבח להכין לו שתייה חמה, ״אוכל לישון אצלך ?״
״רק אל תרעיש״ פלטתי לפני שחזרתי לחדר, פושט את המכנס ומחליף אותו בטרנינג שחור ונוח שאהבתי לישון איתו. יצאתי מהחדר והסתכלתי עליו, הוא היה מתוסכל. תמיד במשרד הוא דמות סמכותית ובלילות שבא הנה הוא נראה נורא.
״אנדרו, חשבתם ללכת לטיפול זוגי ?״ שאלתי בניסיון לעזור. לא היינו האחים הכי קרובים, אבל לאחרונה המצב הזה חוזר על עצמו. הוא בא אליי ומבקש להישאר רק ללילה, אבל זה כמעט כל יום לאחרונה.
״לא דיברנו על זה״ מבטו נפול, אצבעותיו מתופפות בעדינות על השיש.
״חשבתם להתגרש ?״ שאלתי בזהירות והוא מיד הסתכל עליי,
״זה אחרת כשילד מעורב בזה״ אמר כאילו זה מובן מאליו, הנהנתי בהבנה שכנראה לא אבין את עמדתו כרגע. ״אני רק רוצה להגיע לעבודה בראש שקט.״
״אתה חייב להפסיק לשים את העבודה במקום הראשון״ אמרתי והוא נראה כעוס.
״אני יודע שאתה לא אוהב את העבודה הזו, אבל אני רציתי לעבוד בראש החברה הזו עוד מגיל עשר כשאבא לקח אותי לעבודה שלו, אז זה חשוב לי.״ אמר. גלגלתי את עיניי ושוב, לא הצלחתי להבין אותו. הוא חלול בדיוק כמו אבא. ״חוץ מזה כל העברות האלה לספרד משגעות אותי, אין לך מושג על כמה מסמכים צריך לחתום״
״אז בטח זה הקל עליך שתיאו סרב״ אמרתי והוא היה עם מבט מבולבל, החיוך שלי ירד באיטיות כשהבנתי שמשהו לא כשורה.
״על מה אתה מדבר ?״ שאל, ״תיאו הסכים לזה בלי להסס״
לא הבנתי... לואי אמר שתיאו סרב להצעה.
״בכל אופן, תודה שאתה נותן לי לישון פה שוב. לילה טוב״ הוא טפח על כתפי שעבר אותי אל חדר האורחים.
מיד נכנסתי לסרטים עם עצמי, להשערות שלואי המציא את זה שתיאו סרב כי הוא לא היה מוכן להיפרד מתיאו, כל הלחץ הזה השפיע עליי והייתי מוכרח לשכב במיטתי בשביל להירגע. שנאתי את כל העניין של להיכנס למערכת יחסים, זה הרגיש שונה וזה הרגיש חרא כשחשבתי שאולי אני טועה. שנאתי את הלחץ הזה, את הפחד הלא מוסבר שהכה בי.
הייתי פחדן, היססתי מאה פעם לפני שפעלתי ופחדתי בכל בחירה.
לא חשבתי שמה שהיה עם בראן ישפיע עליי ככה, אני שונא אותו על זה כלכך.
אני אברר את זה מחר, אני מוכרח להפסיק לקפוץ למסקנות.