נק׳ מבט הארי:

בקושי ישנתי בלילה. אני לא יודע למה, ממה נבע הלחץ הזה אבל לא הצלחתי להירדם טוב.
קמתי לשטוף פנים והסתכלתי על עצמי במראה, שטיפות המים זולגות על פניי ושיערי נראה פרוע ומבולגן. נשמתי עמוק והורדתי את מבטי.
ניסיתי להגיד לעצמי כל הזמן שלואי ובראן הם שתי אנשים שונים, הסיפור הזה יכול להסתיים אחרת. הסיפור הזה מרגיש נכון יותר, נקי יותר. אך הסתכלתי במראה קצת נחרד, ושטפתי שוב את פניי.
מה שהיה אתמול מרגיש כמו חלום, מרגיש קצת מטורף מכדי להיות אמיתי. אני לא זוכר חיבור שהיה לי בשנים האחרונות עם גבר, לא הצלחתי לראות מישהו שבאמת מצא חן בעיניי עד עכשיו וזה מטריף לי את הדעת. חלק בי הרגיש שאהבה זה הדבר הכי רע שיכול לקרות, כי כשנותנים את ליבך ומישהו מנפץ אותו אין הרגשה נוראית מזו. אבל כשנמצאים ברגע עם מישהו, שמנשקים מישהו והלב פועם בהתרגשות, זו ההרגשה הטובה ביותר.
אהבה היא כמו מטבע, היא מביאה איתה שתי צדדים.
לואי היה אחד שלא נתן לי אפשרות לחשוב על הצד הרע בזה, הוא הרגיש נכון וטוב. הוא לא מחפש דבר סתמי או שטחי, והוא לא יודה בזה אבל הוא די מחבב אותי למרות שאני יכול להיות אידיוט לפעמים.
מה שמזכיר לי, אני צריך להעיר אותו.
הלכתי לחדר האורחים ופעימות לבי האיצו את עצמן, כשפתחתי את הדלת לא היה שם אף אחד, רק פתק קטן בצבע צהוב על המיטה. צמצמתי את עיניי והתיישבתי בקצה המיטה, לוקח את הפתק וקורא אותו,

׳מצטער שלא אמרתי ביי, הייתי חייב ללכת. לואי.׳

קימטתי את הפתק וזרקתי לרצפה בתסכול, נושם ומשפיל את מבטי. כנראה שמוטב היה שהוא יצא מוקדם לפני שאראה אותו, אני לא הייתי רוצה שהוא יראה שאני לחוץ, הוא לא יבין למה. אני תוהה לעצמי אם הוא שם לב לזה כשביקש אתמול להישאר לישון פה, אני לא יודע אם הוא רצה סקס או באמת לישון פה, אבל כך או כך ריחקתי אותו ממני. זו משהו שאני חייב לעבוד עליו אם ארצה אותו, אני לא יכול לפחד מהקרבה הרגשית הזו יותר.
״בוקר טוב״ שמעתי קול נשי מהסלון, אם היא הגיעה בזמן שאני נמצא פה כנראה שאני מאחר למשרד.
״הוצאת את לאקי לסיבוב ?״ שאלתי כשיצאתי מהחדר, אשלי הסתכלה עליי והנהנה, נראה שהיא מביטה בי בדאגה אז לפני שתאמר דבר נוסף מיהרתי לחדרי. זה מורכב ביני לבין אשלי, למען האמת לא חשבתי שהיא תחזיק אצלי הרבה זמן.
״ראיתי אותו בבוקר...״ היא עמדה בפתח החדר שלי, אך התעלמתי והתחלתי להתלבש. עמדתי מול המראה וכיפתרתי את החולצה השחורה, משאיר את הכפתורים האחרונים פתוחים. ״הוא נראה נחמד-״
״אשלי, אכפת לך ?״ קטעתי אותה ודרך המראה הבחנתי במבטה שנופל מעט, ומשהו בזה כיווץ את לבי. אשלי הפכה ליותר מעוזרת אישית שלי במשרד, היא גם מוציאה את לאקי הכלב שלי לטיולים בבוקר. לפעמים עוזרת במטלות הבית, ולפעמים  נכנסת קצת יותר מדי לחיי האישיים. אולי אני אשם בזה בגלל שפעם נפתחתי בפניה עם כל החרא שהרגשתי, אם כי רגע אחרי צעקתי עליה להזדיין לי מהעיניים. ומאותה שיחה שבה פתחתי את כל מה שהיה על לבי, נראה שהיא מרגישה צורך לגונן עליי ולהיות שם בשבילי.
״אהיה במשרד״ היא אמרה לפני שהלכה מחדרי, ולשבריר שנייה הנוכחות שלה הייתה חסרה.
פתחתי את הטלפון והיו הודעות מזיינות שכל מאנדרו לגבי זה שאני מאחר, ועוד הודעה מליבי שהזכירה לי על זה שהבטחתי לה שאגיע איתה הערב לחתונה של חברתה הטובה.
לגמרי שכחתי מזה.
רציתי לבקש מסאם שיחליף אותי וילך איתה אך לא היתה בכוונתי ליצור איתו קשר כלשהוא, הוא מחפש את תשומת לבי בלי סוף, הוא התחיל לקפוץ למשרד שלי באמצע היום, דבר שלא היה קורה לפני.
אני בטוח שזה בגלל לואי, הוא יודע שקורה משהו. למעשה, הוא גם שאל על זה. אני לא חושב שאני חייב לו תשובות נוכח העובדה שלא הגדרנו את עצמנו כמשהו מעבר לזוג חברים שעושים סקס.
שלחתי הודעה לליבי,

׳עד כמה קריטי זה בשבילך שאגיע הערב ?׳

יצאתי מהחדר ולאקי הסתכל עליי ועיקם את ראשו, בחיוך ליטפתי אותו והמשכתי לצאת מהבית, נועל אחריי. הטלפון שלי צלצל והייתי בטוח שזה אנדרו אך זו הייתה ליבי, כמובן, היא לא סובלת הודעות.
״כן ?״ עניתי
״הארי אתה הבטחת״ אמרה כמו ילדה קטנה שכועסת. גלגלתי את עיניי, ״הערב הזה חשוב לי״
״למה ? זו רק חברתך-״
״לא !״ היא קטעה אותי, לא נראה שהיה בכוונתה לתת לי להוציא משפט שלם. ״זה של בת דודה שלי. אתה יודע מה יקרה אם יראו שאני מגיעה לבד ?״
״ליבי קבעתי משהו הערב״ אמרתי בפשטות, ״תשאלי את סאם״
״בחייך, סאם ?!״ היא שאלה בזלזול כאילו וזו האפשרות הכי נוראית שיכולתי להציע לה.
״בכל מקרה את לבד אז למה לעזעזל להעמיד פנים ?!״ כעסתי, שנאתי שהיא לחצה עליי. אך תוך כמה שניות היא ניתקה ואני בטוח שהיא קיללה אותי בכעס. גלגלתי את עיניי ותחבתי את הטלפון לכיס. מחוץ לגינה ג׳ורג׳ חיכה עם הרכב, נכנסתי למושב האחורי והוא התחיל בנסיעה.
״בוקר טוב מר סטיילס״ אמר, כלכך שנאתי את הרשמיות הזו. גם אשלי לפעמים קוראת לי מר סטיילס, הכל בגלל אנדרו שהרגיל אותם לדבר כמו רובוטים מזויינים. ובכן, פעם אחת צעקתי על אשלי שלא תקרא לי הארי אלא מר סטיילס, ושוב, היחסים ביני לבין אשלי כלכך מורכבים.
״בוקר טוב רוג׳ר״ החזרתי לו וראיתי שהוא נוסע לכיוון הבניינים, אז מיהרתי להוסיף, ״תסלח לי אבל את הבוקר אפתח בבית הקפה״
״אותו מקום כמו בפעם הקודמת ?״ שאל והסתכל עליי דרך המראה הקדמית, ושינה את דרכו לשם.
אני לא יודע אם זה יהיה נכון ללכת לשם עכשיו, אני נראה כמו אידיוט אובססיבי. לעזעזל, רק שלא יחשוב כך.
אשתה מהקפה ואפריע לו בקריאת העיתון ושתיית תה הלימונית ולואיזה שלו, כשמשקפי קריאה מלובנים על גשר אפו.
אך למרות שזה מה שחשבתי שיהיה, כשנכנסתי לבית הקפה הוא לא היה עם עיתון ותה, הוא ישב באחת השולחנות עם תיאו.
לבי התכווץ ודמי נדם לשנייה, אני לא יכול לקנא לו נכון ? אבל מה תיאו לעזעזל עושה פה ?
״תרצה להזמין ?״ אחת העובדות שאלה, אני בטוח שראיתי אותה פה לפני. איפה דילן האידיוט ?
״קפה בבקשה״ אמרתי, מתבונן בלואי שמקשיב לתיאו, הכעיסה אותי הסיטואציה הזו. למרות שאני לא יודע מה נאמר שם, ואני מקווה שכרגע הוא נפרד ממנו.
נשענתי על הדלפק בהמתנה לקפה, רק שלא הפסקתי להסתכל לכיוון שלהם. תיאו אמר לו משהו וחייך, הניח את כף ידו על של לואי ההמום ומיד הסטתי את מבטי בכעס והידקתי את שפתיי.
״הקפה שלך אדוני-״
חטפתי את כוס הקפה והלכתי לשולחן שלהם, מתיישב ביניהם ושתיהם הסתכלו עליי.
״ה-הארי״ לואי פלט ונראה חסר מילים, בעוד תיאו מביט בי בערמומיות,
״מה אתה עושה פה ?״ תיאו שאל, ולמען האמת זו אותה שאלה שהייתה לי.
״עסקים, הארי תרם לבית הקפה ו...״ לואי מיהר לומר, הוא הסתכל עליי ואז צמצם את גבותיו, ״תוכל לבוא רגע לחדר העובדים ?״
״בטח.״ הסתכלתי על תיאו בזמן שקמתי, לעזעזל אני שונא אותו. הלכתי אחרי לואי לחדר העובדים, בחנתי את גופו המושלם מאחור ומחשבות מלוכלכות עלו לראשי בשנייה. כשסגר את הדלת הוא הסתכל עליי מבולבל, הידק את שפתיו והלך מצד לצד. הוא לחוץ.
״היי,״ אחזתי בזרוע שלו והוא נעצר, אך לא הסתכל עליי ״מה קרה ?״
״קבענו לדבר, התכוונתי להיפרד ממנו״ אמר ומתח את כתפיו, הוא הסתכל עליי ושפתיו פעורות כאילו איבד את מילותיו. ואז פלט אנקה מתוסכלת ועצם את עיניו, ״הוא סירב להצעת העבודה בשבילי.״
גלגלתי את עיניי ונשמתי עמוק, האם תיאו אידיוט ? אנדרו הציע את זה רק לשלושה אנשים מהחברה, זו הזדמנות ענקית. לפי מה שאני יודע הוא ולואי יוצאים רק חודש, נראה שהם הכירו ברגע שהכרתי את לואי, רק שתיאו היה חכם וידע מה לעשות עם זה. אבל חודש זה לא מספיק זמן בשביל לדחות הצעת עבודה נהדרת.
״אז תאחל לו בהצלחה במציאת עבודה ותעיף אותו״ אמרתי, כעסתי קצת כי הוא לא עשה את זה ונראה שריחם עליו. ״לואי תביט בי״
הוא הרים את מבטו המובך אליי וליטפתי את פניו, מרגיש שמצאתי פינה חמה בזוג עיניו הכחולות. ליטפתי עם אגודלי את עצם הלחי הבולטת שלו, נשכתי את שפתיי והייתי צמא לשפתיו על שלי, אך לא נישקתי אותו, אהבתי לראות איך הוא רוצה את זה. חיכיתי שהוא ינשק אותי לפני שאני אעשה את זה. הקרבה אליו הייתה ממכרת, המבט התמים שהיה לו הוציא אותי מדעתי.
פחדתי שהוא טוב מדי בשביל להיות שלי.
״אני...״ שפתיו עדיין פרודות והוא נראה מבולבל, ״אני לא אוהב את המצב הזה״
״הייתם יחד חודש, אני חושב שהוא יתגבר מהר״ אמרתי והוא גלגל את עיניו. הוא שנא את חוסר הרגישות שלי בסיטואציות, קראתי אותו. הם היו חודש, בטח ידיו המטונפות נגעו בגופו המושלם של לואי. המחשבה על כך שיבשה את דעתי, אני קנאי לו, ידעתי את זה ולא הסתרתי את זה. אני לא מסתיר את זה שאני רוצה אותו נואשות, הוא ידע את זה מההתחלה.
״הוא מחכה בחוץ״ לואי אמר וידו על כתפי, הוא התקרב וחיכך את הלחי שלו כנגד שפתיי, חייכתי ועצמתי את עיניי. הוא לא מתכוון לנשק אותי ? הריח העדין שהיו לו שיכר אותי. הוא שיפשף את אפו כנגד שלי והיה חיוך על שפתיו, לבי הלם בחוזקה ודמי פעם בעורקיי, תפסתי בסנטר שלו לפני שנישקתי את שפתיו, חסר סבלנות לחכות שהוא יעשה את הפעולה הזו.  האוויר התרוקן מריאותיי והפכתי לחלש, הרגשתי שאתרסק. רציתי אותו, רציתי לטעום אותו ולענג אותו בדרכים שאף גבר לא, רציתי להיות החותם שיישאר על גופו לנצח.
הסתכלתי לכחול של עיניו ומיד היה חיוך נבוך על שפתיו, אצבעותיו משחקות בצווארון החולצה שלי. רציתי לראות את הילד השובב שמסתתר בו, רציתי שהוא לא ירגיש בושה לידי. אני מניח שזה חלק מהתהליך שאני עושה איתו עכשיו, זה עוד צעד לשם.
הוא נשך את שפתו התחתונה, ״היית צריך לחכות לדייט שלנו בערב״ אמר בנזיפה שקטה, חייך חיוך רחב שגרם לנשימתי להיקטע בגרוני. ״חסר סבלנות״
אין לו מושג עד כמה.
משום מה המבט שלי עצר על הבחור שבתמונה, הבחור המוכר שלואי סרב לומר לי מי הוא עד עכשיו. ליטפתי את שיערו והוא התבונן בי בשלמותו.
״לא אפריע לך בעבודה״ אמרתי בקול חריש ונישקתי נשיקה למצחו, מלטף את שיערו ולשנייה עוצם את עיניי ונושם אותו.
״לא שתית את הקפה שלך״ אמר בחיוך והביט בי בציפייה, הוא מבקש ממני להישאר.
״תצטרף אליי ?״ שאלתי והחיוך שלו התרחב, אך הוא הסיט את מבטו
״תיאו בחוץ״ המשפט הזה גרם לבועה שנבלעתי לתוכה להתפוצץ. אני רוצה לגרום לו להבין שאני לא משחק משחקים, שאני רציני לגביו. אני יודע שהוא חושב שאני איזה אידיוט שמחפש סקס זמין, ככה כנראה הצגתי את עצמי בלונדון. הוא חושב גם שאני כזה טיפוס קשוח, כשאני בעצם סתם עוד בחור שמכוסה בצלקות. היססתי לגביו, אך כשהייתי לידו לא היו לי מקום לספקות.
״מה אתה מתכוון לעשות לגבי זה ?״ שאלתי, מוכן לספוג דחייה. משום מה הוא חייך, כאילו אמרתי משהו דפוק.
״אני מצפה בקוצר רוח לדייט השני שלנו הארי״ אמר בקול שקט ונשך את שפתו בביישנות, חייכתי וליקקתי את שפתיי בזמן שבחנתי אותו, יופי טהור. ״אבל...״
״אבל ?״ שאלתי, טוויסט בעלילה.
״הוא זרק את ההזדמנות שלו למשרה בספרד בשבילי״ לואי אמר ומבטו הופנה הצידה, יש לי תחושה שאני לא אוהב את מה שיהיה לו להגיד. ״אם אגיד לו מחר ?״
״לואי-״
״אני יודע !״ קרא ועצם את עיניו בתסכול, נאנח ונשם עמוק לפני שהביט בי, ״אני לא רוצה לפגוע ברגשותיו, הוא הרגע סיפר לי שעשה משהו ענק בשבילי, אני לא יכול שנייה אחרי להגיד לו שזה לא מתאים״
״אתה חושב יותר מדי״ גלגלתי את עיניי וצביטה קלה בבית החזה שלי, מה אם הוא לא בטוח לגבי זה ? לגבינו ? ״אני חושב שמוטב שנדחה את הדייט.״
״מ-מה ?״ הוא זקף גבה, מביט בי כאילו ולא הייתי מובן.
״האם גמגמתי ?״ שאלתי, הוא גלגל את עיניו. כך חשבתי. התכוונתי ללכת והוא מיד אחז בידי,
״חכה, בחייך !״ קרא והסתכל לעיניי, ״אלוהים, אתה מוכן לסמוך עליי ?״
״אני בקושי מכיר אותך לואי״ חצי חיוך על שפתיי, פחדתי שאני מייצר לעצמי אשליה, שחשבתי שזכיתי בו והוא לא במקום הזה בכלל. מי רוצה לטעות ?
״מה ? הארי אתה צוחק...״ הוא נראה פגיע והתקרב להסתכל לעיניי, נראה שבלע רוק ומשום מה פחד השתקף בעיניו. ״מחר אעשה את זה״
״אז נדבר מחר.״ הסתכלתי לעיניו שניות בודדות ונראה שהוא בלע את כל מה שהיה לו לומר, ואני התחלתי להסס שוב ולהילחץ בדיוק כפי שהיה בבוקר.
יצאתי מפה, זורק מבט חטוף לתיאו שתופף עם אצבעותיו על שולחן העץ בהמתנה ללואי, והמשכתי ללכת.
נכנסתי למכונית ופתחתי חלון, שולף סיגריה מכיסי ושומע את אנחת הכעס של ג׳ורג, הוא שנא שעישנתי בתוך המכונית אבל שיילך להזדיין כרגע, זה לא מעניין אותי.