נק׳ מבט הארי:

צעדתי פנימה לבית הקפה, הייתי מודע לזה שאולי לואי יסלק אותי בדרמטיות אבל באתי בכל זאת. נכנסתי וקיבלתי מבט חטוף מדילן, הוא בהחלט שנא אותי.
״הקפה הרגיל״ אמרתי לו והיה לו חיוך ציני.
״עשרת אלפים דולר״ אמר, זקפתי גבה עד שהבנתי שלואי סיפר לו כנראה.
״אתה מצחיק״ פלטתי ללא טון מסויים בקולי, בוחן אותו ופולט נשימה מאפי. מי חשב שלנער מתבגר תהיה חוצפה כזו ? ״אשמח שתעיף את עצמך להכין את הקפה-״
״מי אתה חושב שאתה עם הדיבור הזה ?״ שאל בחיוך קשוח, נתתי לו סיבה לפתוח את מה שיש לו לומר לי. מה הוא חושב באמת. ״אף אחד לא עובד אצלך, תנסה בגישה יפה יותר בבקשה״ אמר וידו על מותנו, ממתין.
״אתה צוחק ?״ צמצמתי את עיניי, הוא לא שינה את הבעתו המזלזלת כלפיי. ״פשוט תכין את הקפה הרגיל לעזעזל״
״מה עם בבקשה ?״ הוא קרא מאחורי שכבר התקדמתי לשבת באחת השולחנות. הסתכלתי לכיוון המשרד של לואי, הקפצתי את הרגל שלי והרגשתי טיפש לחלוטין. הרגשתי כמיהה לא מוסברת לבחור הזה, כאילו אני מוכרח לראות אותו, גם אם יצעק עליי ויסלק אותי, הייתי מוכרח לראות אותו. אני לא בטוח למה נהייתי כזה אידיוט, אני לוקח את תירוץ בית הקפה שלמעשה אני סקרן לגביו.
לא יכולתי להתנצל על כמה מניאק יצאתי, לא יכלתי להיראות פגיע מולו כי משום מה אני מרגיש כלכך חשוף מול עיניו הכחולות. אני לא בטוח מה יש בו, למה הנוכחות שלו מוציאה אותי מדעתי, למה הנשיקה שהייתה לנו לא יוצאת לי מהראש ?
ראיתי את דלת המשרד שלו נפתחת והוא יצא בעודו צוחק, ובעקבותיו תיאו.
לבי נחת ודמי נדם מגופי, הידקתי את לסתי והסתכלתי לכיוון אחר. חשבתי שהוא אמר שהם נפרדו, לא שזה משנה. הסתכלתי שוב והם חלקו נשיקה, וכשתיאו הסתובב ללכת לואי הסתכל עליי וחיוכו ירד. תיאו יצא מבית הקפה ובחנתי את לואי, הוא התעלם ונכנס למטבח, בטח להרעיל את כוס הקפה שלי.
פתחתי את הטלפון להמוני הודעות מאשלי-

׳הפגישה שהייתה אמורה להיות לך מחר נדחתה לשבוע הבא באותו יום ואותה שעה, כמובן שאזכיר לך׳

׳החולצה הלבנה שלך נקרעה בניקוי היבש, אל תדאג אדאג לתבוע אותם׳

׳יש לך ישיבה עם בית המלון-

הפסקתי לקרוא את ההודעות כשכוס הקפה נחתה בשולחן שלי, הרמתי את מבטי ללואי והוספתי חיוך
״סוף סוף אתה גם ממלצר-״
״מה אתה רוצה הארי ?״ הוא קטע אותי והתיישב מולי, כאילו ואני ממזר שבא לאיים עליו. אך לא רציתי דבר.
״באתי לשתות קפה״ אמרתי בפשטות וקירבתי את הקפה אליי, קורע לתוכה שקית סוכר ומערבב.
״אני חושב שזה די ברור שאתה לא רצוי פה״ אמר בלי להביט בי, ולמרות הכעס הוא עדיין היה ביישן איתי. הוא הרים את עיניו התמימות להסתכל עליי וזה שבה אותי. בלעתי רוק ולקחתי לגימה מהקפה הטעים, מניח בחזרה בשולחן ומביט בו. ״דיברנו על זה עוד בלונדון״
״על מה ?״ שאלתי.
״לעזעזל איך אתה כזה אדיש ?!״ הוא כעס בקול שקט והסתכל עליי בכעס. ״סיפרתי לך שאני צריך את הכסף בשביל חוב, איך יכולת להיות חתיכת חרא ולהגיד לי שאתה לא חייב לי כלום ?״
״כי אני באמת לא חייב לך כלום״ אמרתי עם אותו גוון קול רגוע שהיה לי מלפני.
״אלוהים, אז בשביל מה באתי ללונדון ?״ הוא שאל ולבי החסיר פעימה, אך נמנעתי ממנו לעת. ״היה לך את סאם שתזיין אותו כשתרצה ואת ליבי שתשתעשע איתה. ואני ? לא עשיתי חצי מהעבודה שהעוזרת האישית שלך עושה, לא באמת הועלתי במשהו״
הסתכלתי לעיניו והוא נראה נסער ושבור, משהו בי רצה לגונן עליו.
״לא באמת נגמרו החדרים באותו מלון, אתה בכוונה רצית שנהיה באותו החדר״ אמר בביטחון, ״ולא היית צריך עוזר אישי שם, הרי העפת אותי מהפגישה שלך עם מרקוס״
״אז ?״ שאלתי בפשטות והוא טפח על השולחן בכעס עם ידיו, גורם לפי להתעקם לחיוך מזה שאני גורם לו לאבד את זה.
״אז אתה פשוט לקחת אותי איתך בשביל להתחיל איתי״ אמר בביטחון. ליקקתי את שפתיי והוא מיד גלגל את עיניו, ״תוריד את המבט הזה ממני״
״אם הייתי מציע לך להצטרף איתי ללונדון, היית מצטרף ?״ שאלתי והוא נאנח בכעס.
״ל-לא״ הוא נשם, ״אבל באמת הייתי צריך את הכסף הזה הארי״ קולו דעך, הוא בלע רוק והוריד את מבטו. עקצוץ הופיע בבית החזה שלי והתעלמתי ממנו כמה שיותר. ״ואני לא בא לבקש נדבות, אני מבקש את זה כי עשינו הסכם בינינו ואני מלאתי את החלק שלי.״
״אשלם לך״ אמרתי, עיניו בהקו בתקווה מיד. הכסף עבורי באמת לא היה בעיה, אבל זה היה הדבר היחיד שגרם לו להתעסק במשהו שקשור אליי.
לואי עניין אותי, הוא משך אותי כמו שאף גבר לא. אני רציתי ממנו.  עדיין לא הייתח בטוח איך או מה, ניסיתי לגלות את זה.
״אני לא חושב שזה המקום לדבר על זה״ הסתכלתי סביב ואז עצרתי על המשרד שלו, ״שניכנס למשרד ?״
״משרד״ גיחך כאילו והחדר עם הספה הכחולה לא היה ראוי לכינוי ׳משרד׳. ולפי איך שהוא נראה, הסכמתי עם זה. ״אתה תנסה משהו״
״אנסה מה ?״ ליקקתי את צד פי ובחנתי אותו, הוא נראה נבוך והסיט את מבטו. הוא היה סקסי בעיניי, לא אשקר שדמיינתי איך זה יהיה לזיין אותו.
״תוריד את המבט הזה״ אמר במבוכה וקם ממקומו, מסמן לי עם ראשו לבוא אחריו.
השארתי את הקפה מאחור והלכתי בעקבותיו, בוחן תוך כדי את הישבן העגול שלו וגופו המושלם שבקושי נראה בגלל בגדיו הרחבים. נכנסנו למשרד וכשסגר אחריי את הדלת הוא התרחק מעט, כאילו היה בטוח שאנסה משהו.
״אל תשכח שזה היית אתה שנישקת אותי״ אמרתי והוא מיד קפץ נבוך, זקף את גבותיו.
״מה ? לא, מה- אני לא מבין מה זה קשור״ כשהוא לחוץ והמילים מתבלבלות בפיו הקטן, לחייו מאדימות בשנייה.
״אז אתה לא צריך לקחת את המרחק הזה״ אמרתי בפשטות ועשיתי צעד לעברו, הוא בהחלט נלחץ מזה.
״אז, לגבי התשלום״ אמר, כחכח בגרונו והסתכל לעיניי.
״אני מוכן לשלם חצי״ הצעתי, הוא גלגל את עיניו ושוב הפך לכועס.
״אתה כלכך קמצן״ עקץ אותי בתסכול, הסתכל לעיניי מספר שניות ״מה אני אמור לעשות בשביל להרוויח את החצי השני ?״
בחנתי אותו והרגשתי את נשימתי נקטעת בגרוני, חייכתי בשובבות והוא מיד דחף אותי מבית החזה שלי.
״אתה סוטה, לא״ הצביע עליי בהאשמה
״אני צוחק״ אמרתי בשקט, ״אבל שמחתי לראות שהבנת למה התכוונתי״
״תשתוק״ קטע אותי והסיט את מבטו. המחשבות שלנו בהחלט מסונכרנים. התבוננתי בו והרגשתי שאני מכיר אותו, בלי לדעת עליו הרבה. זיהיתי לפי המבטים שלו מה הוא מרגיש, שמתי לב כשניסה להסתיר את זה. ראיתי מתי הוא בוחן אותי, אולי באותה דרך שבה בחנתי אותו. וזה עשה לי משהו בגוף שלא הכרתי לפני. זרמים מעקצצים שאיימו להגיע עד מכת חשמל ממוטטת, העיניים הכחולות הללו היו טובות מדי.
״אז... תיאו ?״ שאלתי, כאילו זה נפלט מפי ללא שליטה. תמיד הייתי האדם החסר טאקט והישיר ונראה שזה לא משתנה. הוא פער את פיו ולקח נשימה,
״סאם ?״ שאל, והסתכלתי עליו חסר מילים. כרגע חשבתי לעצמי שזה בהחלט לא עניינו מה איתי ועם סאם, בדיוק כמו שזה לא עניינו מה איתו ועם תיאו. שניות של מבטים אחד על השני בלי מילה, ולא נראה שהיה צריך.
״לואי אני...״ לקחתי נשימה בעיניים עצומות, ״מתנצל״
״זה נראה שהיה קשה לך להוציא את המילים הללו מהפה שלך, יפה, מכובד. תודה, סולח״ דיבר במהירות, גיחכתי וליקקתי את שפתיי. ״לא לקח לך הרבה זמן, רק כמעט שבועיים״
״אז תיאו״ אמרתי שוב, סקרן להבין מה לואי רואה באידיוט הזה.
״תפסיק״ לפתע הסתובב והלך לחלון, עמד מולו ולפי איך שגבו נמתח הוא לקח נשימה, ״אל תתחיל עם זה הארי, זה לא מוצא חן בעיניך״
״שגבר מתעניין בך ?״ שאלתי ונראה שהכנות שלי הפתיעה אותו, ולפי פניו האדומות גם הביכה אותו. צעדתי אליו באיטיות והוא ניסה להימנע מקשר עין איתי.
״אני בזוגיות״ אמר ונראה לחוץ בכל צעד שהתקרבתי אליו, כאילו היה מגנט שמשך אותי לעברו. שלחתי את ידי לאגנו ונראה שקפץ מהמגע שלי, אך כשהסתכל לעיניי נרגע אליו. התבוננתי בעיניו הכחולות והטהורות, לבי האיץ את פעימותיו והתשוקה בערה בגופי ופילחה את איבריי.
״לא מעניין אותי שאתה בזוגיות״ אמרתי בשקט והוא נראה חסר נשימה והסתכל לצד השני במבוכה, ליטפתי את פניו ונשכתי את שפתי התחתונה,
״ה-הארי זה שגוי״ קולו לא יציב, נשימותיו רכות. הרגשתי כמה הגרון שלי יבש ואני פתאום חסר מילים.
״אז למה אתה לא עוצר אותי ?״ שאלתי, מרכין נשיקה לצוואר שלו ושומע אנקה חלושה מסוף גרונו, הוא אחז בכתפיי והרגיש חלש. שפשפתי עם שפתיי את האוזן שלו לפני שלחשתי, ״תעצור אותי״
״או שמה ?״ לפתע נכנע גם והסתכל לעיניי, מהוסס, ומלא תשוקה. תפסתי את קצה הסנטר שלו בשביל להרים את מבטו אליי, העברתי את האגודל שלי על השפתיים הבשרניות שלו שרציתי לחוש כנגד שלי, אך לא אנשק את שפתיו כשהוא מהסס. לא כשהוא לא בטוח בזה, אולי גם לא רוצה. הייתי מוכרח לשלוט בדחפים שלי, ובנקודה הזו, מולו, זה היה הכי קשה. הקרבה אליו הפכה אותי למשוגע, השתוקקתי לכופף אותו מעל הספה הכחולה ולזיין ממנו את הצורה, באותה הדרך שבה השתוקקתי רק לנשק את שפתיו. הוא בלבל אותי, לא הכרתי את זה.
״מוטב שאלך״ הורדתי את ידיי ממנו והתכוונתי ללכת אך משום מה הוא תפס את הזרוע שלי, פיו פעור כאילו מתכוון לומר משהו אך איבד את המילים, ומיד שיחרר את הזרוע שלי ולקח צעד לאחור בלי להביט בי.
״כ-כן, מוטב כך״ אמר ועיניו ברחו ממני. בחנתי את גופו מספר שניות לפני שהסתובבתי לצאת.
שילמתי לדילן על הקפה ויצאתי, מוצא את דרכי למכונית. כשנכנסתי פנימה שלפתי את הטלפון מהכיס והתכוונתי לשלוח מייל לאנדרו, הוא לא נוכח השבוע כך שאני לוקח פיקוד על רוב העסק.
אני עדיין חושב שזה תכסיס, לא יתכן שרגע אחד הוא מנסה להעיף אותי מחוזה ואז רגע אחר אני מקבל יותר אחוזים ושליטה. אני לא סומך עליו.
הוא גם הפיל עליי את כל עניין הפיטורים עם קומה שלוש, שנאתי את זה.
שלחתי את המייל הראשון-

הנדון: פיטורים - תיאו מורגן.