נק׳ מבט לואי:

ארזתי את כל בגדיי במזוודה, הרגשתי כלכך לחוץ לקראת מחר. לא סיפרתי לברי ולקירה על הטיסה ללונדון. הם ישנאו את הרעיון, הם יגידו שזה דפוק מצידי להסכים לזה ואני חצי מסכים איתם אך בכל זאת לא רוצה שישנו את דעתי. אז שיקרתי ואמרתי שאני נוסע למשפחה שלי, שזה לא משהו שקורה הרבה והייתי בספק אם יאמינו בכלל. לונדון... העיר הגדולה. שלושה ימים תמורת סכום שיוציא אותי מהבור שאליו דן הכניס אותי, לא בכוונת תחילה כמובן. זה נשמע לי מופרך בהתחלה שהארי היה מוכן לשלם ככה תמורת שלושה ימים, באמת אין לו ערך לכסף כנראה. לא דיברתי איתו מאז שבוע שעבר שהגעתי למשרד שלו, ושנאתי שנשארתי מלא מחשבות עליו. על זוג עיניו הירוקות שסרקו אותי בכל פעם מחדש, על השפה הבשרנית שהוא נושך כשאני מסמיק, לעזעזל זה הביך אותי ושיגע אותי בו זמנית.
״לואי !״ שמעתי את קייל מחוץ לחדרי ומיד גלגלתי את עיניי. ״יש לך אורח !״
זה בטח ההמבורגר שהזמנתי. יצאתי מהחדר והודיתי לקייל בשקט, המשכתי ועצרתי למול תיאו שהיה מחוץ לדלת, מחייך ומושיט לי וורד אדום.
״אלוהים, תיאו״ פלטתי נבוך ומבולבל, אלה לא שעות העבודה שלו ? הוא התקרב ונישק לשפתיי לפני שנכנס פנימה.
״רציתי לראות אותך לפני שתסע למשפחה״ אמר והלך לחדרי, הוא ישן אצלי השבוע אך לא עשינו כלום, זאת אומרת, לא שכבנו. זה היה כלכך תמים ומתוק, כלכך אמיתי. והרגשתי כלכך מזוייף כי אני משקר לו.
״זה כלכך נחמד מצידך״ אמרתי בחיוך וסגרתי אחרינו את הדלת. הוא התיישב ליד המזוודה שלי וחייך מוזר.
״מזוודה ?״ שאל מבולבל ואז הסתכל לעיניי, ״למה לא תיק גב פשוט ?״
״זה לשלושה ימים, אי אפשר לדעת מה אצטרך״ אמרתי בלחץ וסגרתי את המזוודה, בולע רוק מחניק מלחץ. הרגשתי נורא עם עצמי, והוא הסתכל עליי והבין שמשהו לא כשורה, אני מכיר את המבט הזה. ״תיאו, יותר נוח לי עם מזוודה, תניח לזה, בסדר ?״
״לאן אתה טס ?״ שאל בחצי חיוך, כאילו ומחליט להפסיק להעמיד פנים. ״ראיתי את הדרכון במזוודה, ההורים שלך גרים בארץ לפי מה שסיפרת״
״עסקים תיאו, אני נשבע ששום דבר מסריח לא מתרחש פה״ אמרתי והתיישבתי לצידו, הוא נראה מעט כועס ושנאתי שהגענו לשלב הזה. לעזעזל אנחנו בהתחלה, הכל אמור להיות מושלם וללכת חלק. הנחתי את ידי על כתפו והסתכלתי לעיניו ״אתה בוטח בי ?״
״רק אם תספר לי את האמת״ אמר והסתכל לתוך עיניי, הרגשתי שאני חייב לו לפחות את זה.
״תיאו זה באמת עסקים, שלושה ימי עבודה שיעזרו לי מאוד״ לא הצלחתי להסביר בהיגיון, ונראה שהוא לא ניסה להבין.
״יש לך משהו נוסף חוץ מבית הקפה ?״ שאל.
״הייתי צריך כסף, אז הארי הציע לי משהו״ פלטתי נשימה והוא קם מהמיטה שלי אך מיד אחזתי בידו ״בחייך תיאו״
״הארי הארי ?״ שאל והלך מצד לצד בכעס. תיאו שנא אותו, כל פעם שהוא עלה בשיחה בטעות ראיתי איך הוא נהפך לכועס יותר. ״מה לך ולו ?״
״עסקים אני נשבע-״
״ככה זה מתחיל״ קטע אותי ולקחתי צעד לאחור. הוא חושב שאני אשליך את עצמי על כל אחד ? ״אני מצטער בייב, זה הארי והוא חתיכת חרא״
״זה רק ענייני עבודה״ אמרתי בפשטות ובקול רגוע, מביט לתוך עיניו. ״תיאו, תסמוך עליי בבקשה״
״אני סומך עליך״ אמר בחיוך וקימט את אפו ״אבל אני לא סומך עליו״
יכולתי להבין אותו, והוא אפילו לא יודע איזה מילים הארי זורק לעברי לפעמים. אבל אני לא צעצוע שאפשר לשחק בו, גם לי יש בחירות, הכעיס אותי שהוא העלים את הצד שלי בכל זה.
״הייתי נשוי״ אמרתי והוא מיד הסתכל עליי כאילו הנחתתי פצצה. חשבתי שאם אסביר את זה מהצד שלי הוא יהיה מבין יותר בנוגע לכל העניין, למרות המבט המבוהל. קירה הייתה מתעצבנת עליי על פתיחת הנושא הזה, אבל לעזעזל זה כבר חלק ממני. ״וכמה חובות שהיו לבעלי עברו אליי, נשאר לי לתת את החלק האחרון בחוב ולא היה לי אותו, אז הארי הציע שתמורת זה שאהיה העוזר האישי שלו בסוף שבוע הזה אקבל את הסכום שאני צריך״
״כמה זמן היית נשוי ?״ שאל בתדהמה, כאילו ולא הקשיב לשאר הסיפור. השפלתי את מבטי ובלעתי רוק, באמת שלא אהבתי לדבר על זה.
״שנתיים״ השבתי בפשטות.
״על כמה עומד החוב הזה ?״ שאל, גיחכתי כי הבנתי שהוא כנראה חשב שהוא יוכל לעזור.
״זה עשרת אלפים דולר תיאו״ אמרתי והוא נאנח והניד בראשו באיטיות.
״יש אפשרויות אחרות״ אמר והתהלך מצד לצד, אך לא היה משהו אחר שיכולתי לחשוב עליו, לא בתזמון כזה קצר.
״תיאו אני עושה את זה״ אמרתי, בטוח בעצמי. לא אתן שהוא ישנה את ההחלטות שלי, איך אינו סומך עליי ? לא הוכחתי שאני נאמן כשלא השארתי טיפ למלצר שזרק לעברי משפט מחמיא ? ״ואני רוצה שתתמוך בי״
״אני מצטער״ פלט ונשך את שפתיו, בלעתי רוק שצרב ומיד קמתי אליו ואחזתי בידו.
״תיאו...״ הייתי מבולבל, לא הבנתי מה הוא אומר.
״אני צריך לחשוב על זה״ אמר ולא הביט בעיניי, אז עזבתי את ידו. לא הבנתי אותו, שפתיי נפרדו ורק חיכיתי שידבר, לעזעזל שידבר. ״עלינו כזוג, אני צריך פשוט לחשוב לעזעזל...״
״מה ?״ הרגשתי את הדמעות עומדות בגרוני, לא יכול להיות שהוא רציני. בגלל טיסה מטופשת ? בגלל שסיפרתי שהייתי נשוי ? בגלל מה ?
״אני מצטער לואי״ הוא פלט ונזהר לא להסתכל לעיניי, הסתובב ויצא מהחדר.
התרסקתי על המיטה כשאני בוהה בקיר, מרגיש את החנק בגרוני ואת לבי מתכווץ. רציתי לבכות לתוך הכרית, רציתי לכעוס עליו.
הוא הרגע נפרד ממני, ממתי הוא כזה מבולבל ? הוא לא מבין באיזה מצב אני נמצא ?! לעזעזל, כאילו ובכלל רציתי במצב המחורבן הזה !
עצמתי את עיניי ופלטתי נשימה רועדת, לעזעזל.

״אל תבכה״ דן אמר והניח את ידו על גבי בנחמה. השפלתי את מבטי לחולות ומשכתי באפי. ״הוא חי חיים טובים לפחות, ובמלואם״
״הוא היה הכלב הכי טוב בעולם״ פלטתי ודן חייך ומשך אותי לחיבוק.
״לעזעזל אתה כזה רגיש שבא לי להקיא״ הטון שלו היה ציני שגרם לי לצחוק, הסתכלתי על החיוך שלו והוא מיד טפח בכתפי. ״החיים ממשיכים לואי״
הסתכלתי על הקבר של צ׳אקו והנחתי את ידי על החולות, פולט נשימה ועוצם את עיניי.
״אני נשבע לך שהשמש עוד תזרח עליך.״  אמר וזה גרם לי לחייך, איך לעזעזל הוא תמיד כלכך חיובי ? והמשפטים הללו שלו שצריך לפעמים להתאמץ בשביל להבין את כוונתם.
״תודה דן.״