"אין לי לאן ללכת..." קים טאהיונג אמר ליונגי. זה האמת. אין לו באמת לאן ללכת. כן, הוא יכול ללכת בחזרה לבית הוריו אבל לא עכשיו. הוא צריך להתאפס קודם ואז הוא יחזור לשם.

"אתה תפתור את זה. אני יעזור לך בכל דרך שתצטרך, פשוט לא להישאר כאן." יונגי אמר.

זה היה לטאהיונג להבין אם הוא מרגיש נעים בסביבתו בגלל ההתנהגות הקרה שלו. הוא פשוט... בלתי קריא.

"למה לא? למה אני לא יכול להישאר כאן?" טאהיונג שאל אותו. יונגי הוא הבעלים, אז אם הוא יאמר לו שהוא לא יכול להישאר, אז הוא יעזוב. בכל מקרה אם הוא ישאר איתם זה רק יגרום לו לחשוב על ג'ונגקוק יותר. 

"אם יש סיבה מספיק טוב, אז אני אעזוב." הוא אמר שוב. "עבדתי כלכך קשה כדי לגרום לו להיות כאן, אם תחשוב לחיים שלו אז ג'ימין יעזוב-"

"אני הזמנתי נודלס שעועיות שחורות וכופתאות בשבילנו. זה אמור להיות כאן בקרוב, טאהיונג למה שלא תנוח ותלך לישון קצת. אני אעיר אותך שהאוכל כאן." ג'ימין קטע את השיחה בין יונגי וטאהיונג. הוא ישב מול יונגי.

טאהיונג החליף מבטים עם יונגי, הוא מרגיש פגוע מצד אחד מרגיש דיי רע.

"כן, למה שלא תלך ותנוח." יונגי אמר אחריי שג'ימין נתן לו מכה קטנה לכתף. מחייך לטאהיונג.

טאהיונג, מי שהיה מבולבל משינוי ההתנהגות שלו, הסכים להצעה של השניים והלך לנוח. כל הרחמנות העצמית הזאת גרמה לעיניו להיות נפוחות ודביקות.

"כן, תנוח טוב." יונגי אמר שוב ונתן לטאהיונג חיוך שדיי הלחיץ אותו.

הבחור הזה משוגע! איך ג'ימין יוצא עם מישהו כזה?

טאהיונג הלך במהירות לחדר האורחים והחליט לקחת שם מנוחה. העפעפיים שלו היו כלכך כבדות, אחריי חמש דקות שהוא נשכב הוא פשוט הצליח להירדם, הוא לא ידע שלבכות היה כלכך מעייף.

-

"בשביל מה זה היה? זה כאב." יונגי אמר אחריי שטאהיונג עזב את המטבח.

"אל תצעק חזק, וגם לא כלכך הכאבתי לך, אל תהיה תינוק לגבי זה." ג'ימין ענה לו.

"אבל אני לא תינוק, אתה התינוק." הוא אמר בקריצה, ג'ימין ניסה לתת את המבט של 'מה שתגיד', הוא הוא הסמיק כל-כך חזק שיונגי חשב שזה חמוד.

"קטעת אותי בכוונה." יונגי אמר לג'ימין. "זה בגלל שהלכת להגיד דברים מיותרים. "זה באמת היה מיותר? הוא יודע את האמת עליך?" יונגי שאל. "כן, בגלל שהכל היה בעבר." ג'ימין ענה.

"האם אתה מקנא עכשיו, מין יונגי? אף פעם לא היית קנאי בעבר." ג'ימין חייך. הוא מצא את זה משעשע להתגרות בחבר הקנאי שלו. זה מצחיק לראות אותו קנאי. יונגי הביט הרחק מג'ימין. "כמובן שאני קנאי, זה טאהיונג." הוא מילמל והזעיף פנים.

ג'ימין הניח את ידיו על פניו של יונגי כדי שיביט בו, יונגי הופתע מהפעולה של ג'ימין. 

"אתה באמת תינוק," ג'ימין אמר ונתן לו את החיוך הכי מתוק בעולם שאפילו שהעיניים שלו מחייכות. ואז נתן ליונגי נשיקה קצרה על השפתיים.

"בייבי שלי." ג'ימין אמר, ואז ניגש לחדר אורחים כדי לבדוק את טאהיונג, אבל זה היה תירוץ. הוא התבייש להיות באותו חדר עם יונגי אחריי מה שעשה.

יונגי מצד שני, נשאר חסר נשימה מהפעולה של ג'ימין. הוא אף פעם לא עשה את זה לפני כן, הוא מחייך כמו אידיוט במטבח. הוא כלכך חלש לג'ימין. 

"אני צריך לעשות שיחה עם בעלו כמה שיותר מהר."

______________________________________________________________

יונגי מנסה לגרש את טאהיונג מהבית, העבר של ג'ימין וטאהיונג עדיין מעורפל, ונראה שיונגי רוצה לפתור את הבעיות שהן לא שלו.
איך יונגי לדעתכם?😣