"אני אחזור," יונגי אמר כאשר הוא קם מהמושב שלו. כבר סיים לאכול את הפסטה שלו. ג'ימין חשב איך לדבר עם ג'ין מבלי שזה יראה חשוד, מביט למעלה ליונגי, נבהל מההצהרה הפתאומית, הוא קיווה שיונגי יעזור לו עם המצב שבידיו. "לאיפה אתה הולך?" הוא נתן לו את את המבט התמים ויונגי הבין את זה. הוא גיחך בזמן שליטף את ראשו של ג'ימין. "לעזור לחבר."

"היונג יש לך חבר? מי ירצה להיות חבר שלך?" טאהיונג נדחף.

"תזהר פרחח, תמשיך לדבר ככה ואני אחנוק אותך בבית." יונגי הזהיר אבל טאהיונג צחק והוציא לשון החוצה. ג'ימין צחק ויונגי נתן את המבט של 'אני גמור איתך ילד' לפני שהוא יצא מהמסעדה.

ג'ימין נשאר עם ג'ין וטאהיונג והוא חייב לעצור את כל הבדיחות הגרועות של ג'ין שבנוסף נתן לטאהיונג יחס חם, יחס שונה. ג'ימין מעולם לא ראה את הבוס שלו מתנהג ככה סביב אחרים והוא איבד את זה, דווקא מכל האנשים זה חייב להיות טאהיונג.

ג'ימין שם לב שהרבה אנשים התחילו להיכנס למסעדה והוא הביט על השעון, בדרך כלל אנשים מתחילים לבוא בשבע אבל ג'ימין לא חשב על זה יותר מידי. ההזמנות התחילו לבוא וג'ין צריך לחזור למטבח להביא את ההזמנות.

מושלם! ג'ימין חשב לעצמו.

לפני שהוא יכל לומר משהו, הוא שם לב ללקוחות, שזה למעשה לקבוצת בנות שהסתכלה עליהם ולחשו אחת לשניה וגיחכו. ג'ימין רקן לעבר טאהיונג שכבר סיים את הארוחה שלו.

"טאהיונג-י..." ג'ימין לחש.

"כן ג'ימינ-י?, הוא לחש בחזרה, נוטה לעבר ג'ימין.

"יש לי משהו בין השיניים, חכה, תן לי לחייך אלייך..." הוא לחש בחזרה וחייך.

הצחקוק התגבר עכשיו.

"לא כלום, שום דבר-" טאהיונג ציחקק.

"אני מבטיח לך שאני יעזור ליונגי לחנוק אותך בבית אם אתה משקר לי." ג'ימין ניסה להישמע מאיים, בזמן שלחש.

"אין שם כלום, הנה תראה." טאהיונג שם את הטלפון מול פניו של ג'ימין, כבר על מצב מצלמה. הוא הסתכל על טאהיונג, ואז על הטלפון ואז סביב המסעדה היכן שרוב הלקוחות הסתכלו עליהם, לבדוק את שיניו יהיה הדבר הכי רע והכי מביך אז הוא החזיר את הטלפון לטאהיונג.

"אוקי בסדר, אני מאמין לך..." ג'ימין לחש.

"אתה הרגע אמרת שאתה לא מאמין לי, הנה תסתכל!" טאהיונג עדיין ניסה לדחוף את הטלפון לפניו של ג'ימין.

"ואני אמרתי שאני מאמין לך!" ג'ימין דחף את הטלפון חזרה לטאהיונג והם נכנסו ללחש של וויכוחים למשך כמה דקות, הם אפילו לא שמו לב שג'ין היה מאחורי ג'ימין, צופה בהם עם מבט תוהה. משתחווה קצת, קרוב לג'ימין.

"מה אתם עושים?" הוא לחש, שני הבחורים הופתעו ואז צחקו מהטיפשות שלהם. ג'ין רק הניד את ראשו והסתכל על טאהיונג, הוא שמח שטאהיונג נראה מאושר כאן ורגוע מספיק כדי לצחוק מסביב.

"ג'ימינ-י, אנחנו קצרים במלצרים, אתה יכול לעזור לי? עדיין לא שבע ויש הרבה לקוחות כבר..." ג'ין הרגיש רע ששאל את ג'ימין לעזור לו למרות שהיום הוא יום החופשי והם קצרים בעזרה והוא הבטיח לתת לג'ימין עוד יום חופש.

ג'ימין הסכים על המקום, לא בגלל יום חופש נוסף, בגלל שזה ההזדמנות המושלמת שלו לדבר עם ג'ין מבלי להיראות חשוד. הוא שאל את טאהיונג אם הוא בסדר לשבת לבד לכמה זמן והוא הניד בראשו שכן. הוא הציע לעזור להם אבל ג'ין וג'ימין השתיקו אותו בעניין בסירוב. ג'ימין שם את הסינר והתחיל לשלוח את ההזמנות ללקוחות. היו צחקוקים וצרחות לוחשות שהוא שמע. ג'ימין פשוט נתן להם את הסימן ההיכר שהיה החיוך שלו לפני שהסתכל לעבר טאהיונג, בגלל שהוא צחק עליו. זה לא הפתיע את טאהיונג שבנות מתחילות להסתכל לעבר ג'ימין, הוא היה פופולארי, אפילו אז.

מזלכם שהחבר שלו לא כאן.

יונגי הלך למשך חצי שעה וטאהיונג משועמם בגלל שהוא לבד וכולם הלכו לעיסוקים שלהם אז הוא החליט לשחק בטלפון שלו. הוא אהב לעדכן את עצמו בכל מה שקורה. כאשר הוא גלגל למעלה, כותרת אחת כמעט הרגה אותו רק מלקרוא את זה

קים טאהיונג הוא זונה ממין זכר!

הוא הניח את הטלפון שלו מידית, מנסה להרגיע את עצמו. לחץ נשטף בכל גופו, כלכך הרבה מחשבות באו במכה.

מה אם אמא ואבא קראו את זה?

תנשום טאהיונג.

האם ג'ונגקוק קרא אותם?

תנשום טאהיונג!

מה אם הם יתחילו ללכת לג'ונגקוק גם?

לא!

הוא עצם את עיניו והסתכל סביב המסעדה כדי לחפש אחר ג'ימין אבל הוא נפגש עם עיניהן של הבנות, הוא חייך בנימוס והנהן מה שגרם להן להנהן במהירות ולנופף לעברו.

הוא צריך להרגיע את עצמו. הוא הכין את עצמו בשביל זה, הוא ציפה לזה. אבל עדיין.

היו שם תמונות מחוברות למאמר ואחרי שהוא אסף קצת אומץ לעצמו, הוא לחץ על הכותרת וגלגל, נמנע מלקרוא את הכתבת, הוא רק סקרן לגבי התמונות שהשאירו הרבה תגובות.

זו הייתה תמונה של ג'ימין מחזיק את ידו והם שמו עיגול על זה. זה היה מהמסיבה. הוא גלגל למטה שוב ומצא מבחר תמונות שלו עם ג'ונגקוק במהלך הדייט שלהם עם הגלידות. תמונות כאשר הוא הולך זה לצד זה עם ג'ונגקוק, צוחק איתו ותמונה אחת הבליטה את טאהיונג, כאשר זה היה ג'ונגקוק שניגב שדחף את הגלידה לפיו. טאהיונג חשב שלמרות שהוא היה רוצה לראות את התמונות מתחת שם טוב, הוא לא לחשוב אבל לשים לב עד כמה הם שמחים יחד.

בדיוק בזמן, ג'ונגקוק התקשר אליו. בהתחלה הוא עבר התקף חרדה. הוא כנראה ראה את זה איפשהו או קרא את זה, או יותר גרוע מישהו בטח אמר לו על זה. הוא לא יכול אבל נכנס למערבולת של מחשבות, הוא מפחד אבל לא מספיק כדי לדחות את השיחה.

"היי..." הוא ניסה להישמע כרגיל אבל לא הצליח.

"היי טאה, זה אני. אתה פנוי היום בערב?" ג'ונגקוק אמר בקו השני.

"אוו... אני עם הבנים עכשיו. למה?" טאהיונג נשמע מתחרט.

"אני פשוט חשבתי להוציא אותך לדייט..." הוא נשמע ביישן. זה מטורף איך טאהיונג יודע שג'ונגקוק ביישן עכשיו.

"אתה לא מחוץ לעיר?" טאהיונג שאל, הוא היה בטוח שג'ונגקוק אמר לו שהוא מחוץ לעיר והוא יחזור מאוחר.

"משהו קרה אז חשבתי מוקדם ואני... א-אני באמת התגעגעתי אלייך..."

טאהיונג יכול לשמוע את החיוך של ג'ונגקוק, הוא משוגע? הוא מדמיין דברים עכשיו? לפתע כל המחשבות השליליות נעלמו, כל הדאגה שלו התאדו באוויר. זה ההשפעה שיש לג'ונגקוק עליו. הוא לא יכול שלא, הוא לא יכול להתמודד עם זה. רק ג'ונגקוק יכול לעשות לו את זה. לא משנה מה הוא עושה, זה חייב להיות ג'ונגקוק.

"אני מתגעגע אלייך גם..." טאהיונג אמר בכנות, מעומק ליבו. זה כמעט גרם לו לדמוע והוא הרגיש הקלה קיצונית, להגיד את זה בקול.

"אני יכול בבקשה, לקחת אותך לדייט?" ג'ונגקוק שאל וטאהיונג אמר שכן. טאהיונג הסכים שג'ונגקוק יאסוף אותו מביתו הוריו בעוד כשעה. טאהיונג אז שלח הודעה ליונגי אם הוא חוזר למסעדה או לא. יונגי ענה לו אומר שהוא בדיוק עומד להיכנס. טאהיונג קם, התכוון ללכת לג'ימין ולומר לו על הדייט עד שיונגי נכנס. 

"היונג! סיימת לעזור לחבר הדמיוני שלך?" טאהיונג ננעל על ידי יונגי.

"אתה הבאת את זה על עצמך, פרחח!" יונגי הראה לו ללא רחמים.

"אני מצטער היונג! תפסיק! תפסיק!" טאהיונג אמר בזמן שהקיש על ידו של יונגי אינספור פעמים, יונגי שיחרר את ידו.

"למה החבר שלי נעול את החבר הכי טוב שלי?" ג'ימין שאל את שניהם. הוא סיים לשרת את הלקוחות. טאהיונג רק צחקק בזמן שיונגי גלגל את עיניו. ג'ין היה בהלם בדיוק כמו ג'ימין.

"סיימת כאן. אני יש לי מקום שאני צריך ללכת אליו..." טאהיונג אמר לג'ימין וחטף מבט לג'ין, "איפה אתה הולך?" ג'ימין שאל. "ג'ונגקוק לוקח אותי לדייט." הוא אמר בביישנות, סוג של ביישן אבל הביא את שלושת הבחורים לתגובות שונות.

ג'ין היה בהלם לחלוטין.

ג'ימין מחייך אבל הסתכל לעבר ג'ין, הוא שמח אבל מרגיש חרטה.

יונגי רק גיחך, גאה.

טאהיונג לא שם לב לתגובות שלהם בגלל שהוא חשב שלאנשים יש תגובות שונות לדברים. ג'ימין רק מלמל 'אוקי' פשוט והם אספו את דבריהם. ג'ין עדיין עמד על מקומו, רואה איך טאהיונג מאושר עכשיו.

הם הודו לג'ין ולפני שטאהיונג יכל להסתובב, ג'ין הרים את ידו. "טאהיונג-י. אתה פנוי מחר? אני דיי צריך את העזרה שלך במשהו..."

טאהיונג נזכר שנאמג'ון עובד על התיק האחרון שלו לפני החתונה uחזר ואמר לו שהוא בסדר לסגור את התיק לבד ואמר לו ליהנות את ימיו לפני שהוא מתחיל לעבוד מה שגרם לו לשמוח.

טאהיונג חייך ברכות לג'ין ואמר שהוא ידבר איתו מחר מה שגרם לגין לחייך לרווחה אבל החיוך נעלם שהוא בטעות חטף מבט לג'ימין.

ג'ין זוכר את השיחה שהיה לו עם ג'ימין. הוא יודע שמה שהוא עושה זה טעות אבל הוא פשוט לא מסוגל... והוא עשה את ההחלטה שלו.

\\

פארק טאהיונג התגרה בטאהיונג ללא הפסקה על הדייט שלו עם ג'ונגקוק, טאהיונג חושב שאימו נלהבת יותר ממנו.

"בייבי למה שלא תלבש משהו מואר ודק ככה ג'ונגקוק יחמם אותך ואולי שניכם תחזרו לעסקים," היא נתנה לו את המבט וטאהיונג זרק עליה כרית אבל בטעות פגע בפניה. טאהיונג צחק עד שהכרית הכה בפניה והוא הסתובב סביבה. "אמא אני כלכך מצטער לא התכוונתי, את בסדר?" הוא היה מודאג אבל זה נעלם שהוא שמע אותה מצחקקת, חש הקלה.

"אני כלכך גאה בך בן," היא אמרה, מלטפת את לחיו וטאהיונג נתן לה את החיוך המרובע שלו. "קדימה, בוא נכין אותך. אנחנו לא רוצים לתת לג'ונגקוק לחכות נכון?" היא אמרה עם גיחוך. "הוא היה זין כלפיי תשעה חודשים, ניתן לו לחכות." טאהיונג אמר ואימו השתתקה, לוחשים קללה וצוחקים.

טאהיונג שם את בגדיו שהיו על מיטתו פנימה לתוך האחרון כאשר הוא קיבל הודעה מג'ונגקוק, אומר שהוא בחוץ. אחריי שנתן תגובה מהירה, טאהיונג לקח מבט מהיר על עצמו במראה, מוודה שהוא נראה מושלם לדייט שלהם.

הוא ירד למטה ומצא את ג'ונגקוק מדבר עם הוריו, הוא נראה רגיל אבל לא פחות ממושלם בעיניו של טאהיונג. ואותו דבר לג'ונגקוק, טאהיונג יכל לשים כל פיג'מה מפוארת לדייט שלהם וזה עדיין יראה מושלם בעיניו.

הם נפרדו מהוריו של טאהיונג ויצאו לדייט שלהם. ג'ונגקוק פתח את הדלת לטאהיונג, מנסה להיות הג'נטלמן המושלם.

"לאיפה אנחנו הולכים?" טאהיונג שם את החגורה.

"בכנות? אין לי שמץ," ג'ונגקוק אמר וטאהיונג נתן לו את המבט. "אמרתי לך, התגעגעתי אלייך. אנחנו יכולים לנסוע מסביב ואם יש מקום שאתה רוצה ללכת אליו אני אקח אותך." הוא אמר, מחייך.

"אין לך שום תוכנית? שום דבר?" טאהיונג שאל שוב. "יש לי משהו שתכננתי בשבילנו."

"אכפת לך לשתף איתי?" טאהיונג שאל, ברצינות

"רק אם תיתן לי נשיקה?" ג'ונגקוק ענה. מראה לטאהיונג את החיוך הארנבי שלו וטאהיונג גלגל את עיניו, מסמיק.

ג'ונגקוק רק צחק, אוהב את הרגע והוא קיווה שזה הרגע שלא יעלם לעולם.

ג'ונגקוק וטאהיונג רק נסעו מסביב ודיברו הכול מהכל. אומרים אחד לשני כמה הם התגעגעו. זה נראה כאילו שמעולם לא היה להם בעיות שהיו צריכים להתמודד איתם, כאילו שהם לא היו במשבר גירושים.

ג'ונגקוק החנה ואמר לטאהיונג לכסות את עיניו עם עניבה שהוא הביא. טאהיונג הסתייג אבל ג'ונגקוק שיכנע אותו ולבסוף, הוא הסכים. ג'ונגקוק הדריך אותו למקום וטאהיונג אומר חוזר ונשנה לא לעזוב אותו וג'ונגקוק ענה 'לעולם' בכל פעם.

הם עזרו וג'ונגקוק שיחרר ממנו את העניבה. זה היה מטושטש בהתחלה אבל הכול התבהר בשביל טאהיונג.

חסר נשימה

"איך אתה-" טאהיונג לא יכל לסיים.

"באדיבות גיסי אני מבטיח ששלי יותר מרגש משלך. אני קניתי אותם לפני זמן מה כדי לקשט וחשבתי שאני לא אוכל לעשות את זה, זה גרם לי להתעצבן, והתנהגתי כמו מטורף כל הלילה אני מצטער הייתי פשוט עצבני-" ג'ונגקוק נקטע, טאהיונג נישק אותו הרגע. זה היה מהיר, זה היה חם. זה היה מושלם.

"פשוט תשתוק ותנשק אותי." טאהיונג אמר, חם, וכולו מסומק.

ג'ונגקוק ליטף את לחיו של טאהיונג, בוהה לתוך עיניו עם אהבה ולא לקח הרבה זמן עד שהוא חיבר את שפתיהם, מושך את טאהיונג קרוב אליו.

"אני אוהב אותך, ג'ון."

| יום לאחר מכן |

טאהיונג ניפגש עם ג'ין היום כמו שהוא הבטיח. כנראה ג'ין רק צריך את העזרה שלו עם לקנות מצרכים למסעדה. ג'ין אמר שהוא מרגיש רע לשאול אותו לעזרה וטאהיונג ענה שכלל לא אכפת לו. איך לו שום דבר לעשות.

כאשר טאהיונג הגיע, הוא חייך לג'ין שנראה לבוש בצורה מהודרת מידי בשביל לקנות מצרכים. הוא צחקק.

"היי טאה, מוכן ללכת?" ג'ין אמר בדרך מעודדת.

"כדי לקנות מצרכים, אנחנו יוצאים לדרך!" טאהיונג אמר, מתרגש. סוף-סוף יש לו חברים חוץ מג'ימין ויונגי.

הם יצאו לקניות משתמשים ברכב של ג'ין כיוון שהוא התעקש שהרכב של טאהיונג נראה יפה ויקר בשביל קניית מצרכים.

הם קנו עוד ועוד וג'ין נראה כאילו, טאהיונג לא העז לומר אבל זה נראה כאילו ג'ין מחזר אחריו, אבל הוא לא רצה לחשוב על זה ככה, אבל הוא התעלם מכל הסימנים.

במשך הזמן הוא התכתב עם ג'ונגקוק ללא הפסקה מאז אותו הלילה וג'ין הביט לעבר פניו השמחות של טאהיונג, פוגע מזה שזה לא הוא שגרם לו לחייך בגלל רק בגלל שג'ונגקוק גורם לו לחייך ככה לא אומר שהוא לא יכול.

ג'ונגקוק שלח לו לינק מה שהוביל לדברים שהוא קרה על עצמו אתמול. כל הכותרות והדברים שהוא קרא לא אמיתיים. הלינק נשלח עם הודעה.

בייבי, אני נפתור את זה בסדר? אל תדאג. אני שומר עלייך.

טאהיונג חייך, הודעה קטנה גרמה לו להרגיש פחות הקלה. פחות. הוא שמח שהוא לא צריך להתמודד עם זה לבד. ג'ונגקוק יודע על זה, הוא קרא את זה ובחר להישאר איתו. שהם עם זה ביחד.

זה בסדר טאהיונג. הכול בסדר.

הוא ענה לג'ונגקוק, אומר שהוא בסדר והוא עם ג'ין, עוזר לו עם הדברים של המסעדה. הוא ניסה להסיח את עצמו מהרס עצמי. הם הגיעו למסעדה וטאהיונג עזר לו להוריד את הסחורה. ג'ין חזר לאני המקורי שלו שהוא מדבר על כל מיני דברים ועושה בדיחות. 

ג'ין דיבר על מתכון חדש כאשר ג'ונגקוק סימס לטאהיונג. אומר לו שהוא קרוב לאזור. "ג'ין היונג, אתה מסתדר נכון? ג'ונגקוק כאן ואני פוגש אותו..." טאהיונג לא חיכה שג'ין יענה לו שהוא עזב את המטבח ועבר את הדלת. הוא התכוון להחזיר לג'ונגקוק תשובה כאשר הדלת נפתחה בכוח, יחד עם צעדות רגליים כבדות.

"טאהיונג," ג'ין קרא לו. "תפסיק לעשות את זה לעצמך!" 

"לעשות מה היונג?" טאהיונג שאל.

"לחזור אליו. תשכח ממנו. מלאהוב אותו. פשוט תפסיק, הוא לא שווה אותך." מחשבותיו של טאהיונג התרוקנו, אין לו מושג מה לעשות, לא היה לו מושג מה בכלל הולך. ראשו של טאהיונג חזר לפעול.

"אני תמיד אשים אותו ראשון, הוא בעלי, אנחנו נשואים." טאהיונג ענה, מבולבל.

"כמו שהוא עשה בשבילך? הוא שיקר לך טאה, שוב ושוב ושוב. כמה הזדמנויות נתת לו? כמה פעמים לא היה לו אכפת ממך?" ג'ין שאל.

"למה אתה אומר את זה?" טאהיונג לא יכל להבין את הסיבה כיוון שלמה ג'ין עושה לו את זה.

"אני אוהב אותך טאה, אני אוהב אותך יותר מידי מכדי לראות אותך ניפגע." ג'ין התוודה.

"אני יכול לגרום לך לחייך כמו שהוא עשה. אני יכול לגרום לך לאושר כמו שהוא עשה. אני מסוגל ליותר מזה אם תיתן לי הזדמנות. אני בחיים לא אפגע בך כמו שהוא עשה. אני לעולם לא אשקר לך כמו שהוא עשה. אני אשים אותך ראשון. אתה רק צריך לבחור אותי." ג'ין התחנן.

אז זה הסימנים שהוא התעלם מהם. זה הוביל לזה.

"אני מצטער ג'ין. אני כלכך מצטער שהתעלמתי מכל הסימנים. אני מצטער אם הובלתי אותך לזה, אבל אתה יודע איפה אני עומד. אני הייתי כנה איתך מהיום הראשון. אני מחבב אותך ג'ין, אתה החבר הראשון שלי חוץ מג'ימין ויונגי ואני לא רוצה לאבד אותך... אבל בבקשה, אל תגרום לי לבחור... בגלל שזה תמיד יהיה הוא." טאהיונג אמר, הוא שבור לב. הוא יודע שהוא אגואיסט אבל הוא באמת לא רוצה לאבד את החברות הזאת.

ג'ין הלך סביב טאהיונג, באיטיות, מובס.

"אם רק הייתי מוצא אותך ראשון, אם רק היית פוגש אותי קודם." ג'ין אמר בזמן שליטף את לחיו של טאהיונג.

"אני מצטער..." טאהיונג לחש.

"אתה שאל אותי למה אמרתי את הדברים האלה... אמרתי את זה בגלל שראיתי את ג'ונגקוק סביב הפינה. אמרתי כדי לפגוע בו. אמרתי בגלל שאני רוצה שהוא יבין. אמרתי את זה, בגלל שרציתי שהוא ישמע." ג'ין אמר, נראה רציני.

טאהיונג לקח צעד לאחור, רחוק מג'ין, איך הוא יכל?

"הוא הלך משמאל, הוא עזב ברגע שאמרתי את כל הדברים האלה. טאהיונג, רק בגלל שאמרתי את זה כדי לפגוע בו לא אומר שלא התכוונתי לזה. אם הוא החליט לעזוב אותך בגלל מה שאמרתי, אז תחזור אליי." ג'ין אמר.

"אני אתן לך ללכת לעכשיו. לך תמצא אותו."

\\

ג'ונגקוק עצבני מעבר. הוא כועס. הוא שמע במקרה את השיחה שג'ין אמר לטאהיונג, דמו רותח והחלק הכי נורא. ג'ין צודק.

ג'ונגקוק עצבני על הכול. הוא כעס אחריי שקרא את הכתבות על טאהיונג וג'ימין ועכשיו זה ג'ין. הוא הלך באופן חסר תכלית בסמטה שהוא אפילו לא שם לב היכן הוא. היה חשוך ונטוש, למרות שהיו מספר חנויות ותחנת משטרה קרוב, למרות זאת, הוא המשיך לתהות מסביב עד שבחור עצר אותו.

"אתה נראה יפה מכדי להסתובב כאן." הבחור אמר.

טאהיונג ניסה להתקשר לג'ונגקוק ללא הצלחה. אבל כשלפתע השיחה שלו הלכה ישירות לתא קולי, הוא ידע שמשהו קרה ויש לו הרגשה רעה. הוא התקשר לכולם, לאמא שלו, ג'ימין, יונגי, אימו של ג'ונגקוק, לכולם. לטאהיונג יש התקף חרדה.

ג'ימין ויונגי עוזרים לחפש את ג'ונגקוק. הוא המשיך להתקשר לג'ונגקוק אבל זה הלך ישירות לתא הקולי. טאהיונג רץ מסביב, מחפש אחר ג'ונגקוק, לא היה לו אכפת מאנשים שהסתכלו עליו, לא היה לו אכפת לו אכפת מהלחישות, כל מה שהוא חשב זה לחפש את ג'ונגקוק ולהבהיר את האי הבנה בגלל שיש להם מספיק בעיות אחרות.

הוא רץ ללא מטרה במשך חמד דקות כאשר הוא שמע מהומה ורעש של סירנה. הוא לא ראה מי היה שכוב על אלונקה אבל הוא קיווה שזה לא ג'ונגקוק. הוא רץ מסביב להמולה והלך ישר לשוטר.

"מה קרה כאן?" הוא שאל, חסר נשימה.

"זה היה ניסיון שוד, הוא הלך מסביב שחמש בחורים קפצו עליו. הבחור הזה היה צריך לדעת לא להסתובב בסמטה הזאת לבד. זה נראה שהוא לא מכאן, תסתכל על השעון שהוא שם." הוא אמר במהלך שהוא הראה לטאהיונג את השעון כאשר הוא דיבר. זה נאטם בתוך שקית ראיות.

ליבו של טאהיונג נעצר. זה של ג'ונגקוק. ויש לו דם מסביב.

לא!

"לאיפה אתם לוקחים אותו? לאיזה בית-חולים?" טאהיונג שאל בזמן שאחז את השעון.

"אדוני אני צריך שתעזור את השעון-" הוא נקטע על ידי טאהיונג.

"לאיזה בית חולים!"

"בית חולים K Seoul." השוטר ענה במהירות, מופתע מטאהיונג.

הוא הרים את השעון מידו של השוטר ורץ למסעדה בחזרה למקום שהוא השאיר את הרכב שלו. ג'ימין התקשר לשאול אם הוא מצא את ג'ונגקוק אבל טאהיונג בכה ללא הפסקה. לא מסוגל להגות שום מילה. ג'ימין אמר לא לחזור למסעדה וזה בדיוק מה שהוא עשה.

טאהיונג ניסה להסביר לג'ימין ויונגי אבל כל מה שיצא לו זה 'ג'ונגקוק' 'כואב' ו'בית חולים' בזמן שהראה להם את השעון המדמם של ג'ונגקוק והם ישר הבינו.

הם הגיעו לבית חולים דיי מהר כאשר ג'ימין נסע במגבלת מהירות חוקית בקושי בהתחשב במצב שהיה חירום. זה הורידו את טאהיונג בקלה בזמן שהם החנו את הרכב. טאהיונג הלך לחפש אחר ג'ונגקוק בחדר החירום כאשר הוא נעצר על ידי אחות.

"ג'ון ג'ונגקוק, איפה הוא?" הוא שאל את האחות.

"אדוני אני מבקשת שתיקח צעד." האחות ניסתה לדבר לטאהיונג, לא שהוא הקשיב.

,ג'ון ג'ונגקוק, הוא היה באלונקה מקודם והשוטר אמר שהוא כאן, איפה הוא?" טאהיונג שאל שוב.

"אדוני בבקשה, אם אתה מתעקש להקים מהומה אני אצטרך להתקשר למאבטחים. בבקשה, תקח צעד." האחות אמרה לו.

"איפה הוא? אני צריך לראות אותו? אני-"

"טאהיונג?"

זה היה הקול של ג'ונגקוק וזה הגיע מאחוריו, הוא סובב את גבו רק כדי למצוא את ג'ונגקוק עומד בדלת נראה מבולבל.

ג'ונגקוק הביא את טאהיונג לאחד החדרים שהוא עשה שם את הבדיקה וסגר את הדלת.

"טאהיונג, מה אתה עושה כאן?" ג'ונגקוק שאל.

"אני כאן בשבילך! הם אמרו לי ששדדו אותך! שנפגעת והשעון והדם ואמבולנס והשוטר אמר-" טאהיונג דיבר בצורה לא ממוקדת.

"תפסיק בייבי, אתה לא מדבר בהיגיון. תיקח נשימה בשבילי אוקי? לאט. תדבר אליי." ג'ונגקוק ליטף את לחיו, מקווה שזה ירגיע את אותו. טאהיונג ניסה להירגע אבל כתם הדם שהיה על החולצה של ג'ונגקוק גרמה לו לאבד את זה.

"היי לא, זה לא שלי. בייבי זה לא שלי. לא נפגעתי. טאהיונג אני בסדר," ג'ונגקוק אמר בחיפזון. "זה של השודדים, זה לא שלי. טאהיונג-י אני בסדר." הוא פתח את כפתורי החולצה לראות לטאהיונג שהוא לא נפגע כלל.

טאהיונג בכה לרווחה, הוא הוקל עד שרגליו רעדו, ג'ונגקוק השאת את טאהיונג וזה נצמד אליו, מפחד שילך ממנו. ג'ונגקוק ישב על המיטה וטאהיונג על ברכיו. הוא ליטף במעגלים את גבו של טאהיונג, ניסה להרגיע אותו.

"בחיים אל תעשה לי את זה שוב." טאהיונג לחש בבכי בזמן שנצמד לתוך ג'ונגקוק.

"אני אוהב אותך ג'ונגקוק, לא אכפת לי מה אנשים חושבים, אני לא יכול לשלוט בהם. הם יכולים להגיד מה שבא להם. כל עוד אתה איתי... כל הימים הרעים היו כלום בשבילי, איתך..." הוא הביט לתוך עיניו של ג'ונגקוק, דומע, מחשבותיו בבלגן.

"אני שונא את זה שאני לא יכול להתווכח, אני שונא שהוא צודק. אני שונא איך שהתייחסתי אלייך רע. אני שונא את זה שהוא איתך בזמן שאתה לא איתי. אני שונא את העובדה שהוא, מושלם בשבילך." ג'ונגקוק לחש.

"ג'ונגקוק בבקשה..." טאהיונג התחנן, מפחד.

"אבל למרות זאת, אני מסרב לתת לך ללכת... בגלל שאתה שלי. ואני יודע שדפקתי הכך, אני יודע שאכזבתי אותך הרבה פעמים ואני יודע שלא מגיע לך אותי... אבל אם תיתן אותי, אני אתקן הכול... אני מבטיח שתמיד אשים אותך ראשון, שאם אני אגרום למצב להיות רע אני אדבר איתך ראשון. אני לעולם לא יעזוב אותך לבד ואני מבטיח להיות לצידך... אני תחזור אליי..." ג'ונגקוק נשם החוצה ושם את ראשם יחד, ידו על מותניו של טאהיונג.

"אתה מנסה להיות ביישן כדי להיראות מושך יותר ג'ון ג'ונגקוק, אני הרגע אמרתי לך שאני אוהב אותך ואתה שואל אותי את זה?" טאהיונג לחש.

"אני תמיד שתגיד את זה בקול, אני צריך לדעת אם אתה בטוח שאתה בוחר אותי." ג'ונגקוק אמר וטאהיונג הביט ישירות לתוך עיניו. החוסר וודאות. בדיוק כמו שהוא ראה את ג'ונגקוק וליסה, הפעם זה התור של ג'ונגקוק, עליו ועל ג'ין.

"כמו שאמרתי לג'ין היונג, זה תמיד יהיה אתה. לא אחר חוץ ממך. מההתחלה זה היה אתה ג'ונגקוק ואני-" טאהיונג ניסה להישמע חמוד אבל ג'ונגקוק קטע אותו עם נשיקה.

"אוקי הבנתי..." ג'ונגקוק אמר בין הנשיקה. הוא יכל להרגיש את החיוך של טאהיונג מה שגרם לו לחייך והנשיקה שלהם הייתה לוהטת עוד יותר.

"אותו דבר לגביי." ג'ונגקוק אמר לטאהיונג.

"אני אוהב אותך ג'ון, תודה שחזרת אליי."

טאהיונג הביט לתוך עיניו של ג'ונגקוק ורואה ראה, ברור כשמש, שג'ונגקוק אוהב אותו בדיוק כמוהו. הוא לא בטוח על כלום, הוא לא חסר ביטחון על ליסה יותר. ג'ונגקוק הבהיר לו את זה. כן, כל התשעה חודשים פגעו בו שוב אבל הפעם הזאת, הוא לא יתעלם מהסימנים.

הוא וג'ונגקוק עשו הרבה טעויות במשך הנישואים שלהם, זו הייתה אי-הבנה טיפשית מה שגרם שיכל להימנע אם הם היו מדברים אחד עם השני. אבל מה שהיה היה, כל מה שהם יכולים לעשות זה ללמוד מהטעות שלהם.

והוא כבר עשה שלום עם העבר שלו, הוא מצא סגירת מעגל עם ג'ימין, הוא מקווה שג'ין יעשה שלום עם ההחלטה שלו.

זה היה זמן רב, מכאיב ורכבת הרים לטאהיונג אבל אם הוא יעבור את זה שוב רק בשביל שהוא וג'ונגקוק יהיו כאן, ברגע זה, אז הוא יעשה את זה שוב. הוא יעבור את הכול שוב בגלל שהוא אוהב היכן שהוא נגמר.

בזרועותיו של ג'ונגקוק.

הסוף.

_________________________________________________________

אני לא מאמינה שהגענו לסוף כבר, תשעה חודשים עברו כלכך מהר🤧!!
חסר רק האפילוג כדי להיפרד סופית מהספר המדהים הזה.🥲❤!! סליחה שהעלתי מאוחר, אני ישנתי שנצ🤐🥺... מקווה שאהבתםם, עוד יומיים יעלה האפילוג❣