נאמר לטאהיונג שהוא הולך להתראיין בסוף השבוע הזה מה שאומר עוד שלושה ימים מעכשיו. הוא מוחרד ועצבני באותו הזמן אבל אימו הבטיחה לו שזה שום דבר ולא כמו ריאיון רשמי. זה ריאיון פשוט כמו שיחה עם חבר.

טאהיונג בילה את רוב הזמן שלו במשרד של אביו, לומד את כל מה שהוא יכול מנאמג'ון. כלל לא אכפת לו, הוא צריך את הסחת הדעת הזאת, אבל הוא לא יכול לא לחשוב על זה, המחשבות שלו נודדות לבחור מסוים שמאיר את עולמו עם חיוך ארנבי. הוא מדבר עם ג'ונגקוק מידי פעם אבל לא לעיתים קרובות. הוא עונה מתי שהוא יכול אבל משאיר את השיחה קצרה.

זה לא שהוא לא רוצה לדבר עם ג'ונגקוק, זה פשוט שהוא מבולבל. הוא מבולבל מההתנהגות של ג'ונגקוק ומבולבל מעצמו. ישנם כלכך הרבה סיכויים לטאהיונג אבל הוא פשוט לא יודע.

"טאהיונג?" הוא התעורר לפתע מהמחשבות.

"כן?" הוא שאל. נאמג'ון הביט בו, מודאג.

"אתה בסדר?" טאהיונג פשוט הנהן לחיוב. "כן, אני בטח עייף." הוא הוסיף.

"עצבני על הריאיון שלך מחר?" עיניו של טאהיונג כמעט יצאו ממקומן.

"מה? זה מחר?" נאמג'ון רק התגרה בטאהיונג, הוא חושב שהוא עצבני בגלל הריאיון מחר אבל אם לשפוט מהתגובה שלו, זה משהו אחר שמציק לו.

"כן זה מחר, אתה בסדר?" נאמג'ון הפסיק לכתוב רשימה במסמכים והביט בו. טאהיונג התנשף ושם חיוך אבל לפני שענה לנאמג'ון הוא קטע אותו. "אפילו אל תחשוב על להגיד 'אני בסדר' בגלל שאני לא אקנה את זה."

טאהיונג נשף את האוויר ונאנח לאחור, מניח את גבו על גב הכיסא והביט על התקרה. "מה אני הולך לעשות ג'וני היונג?" הרגשה מיושנת, טאהיונג מוסיף את 'ג'וני' מתי שהוא נמצא במצב שהוא לא יכול להתמודד או לפתור.

"זה לגבי ג'ונגקוק?" טאהיונג רק הביט בו, הוא לא ענה לשאלה ונאמג'ון ידע שזה לגבי ג'ונגקוק אם טאהיונג כלל לא ענה לו. "אתם עדיין מדברים?" הוא שאל בזהירות. טאהיונג הניד את ראשו לחיוב.

"מה מציק לך?" נאמג'ון ניסה למצוא את הבעיה המרכזית של טאהיונג. הוא לא יכול לפתור אם הוא לא יודע את הבעיה.

"אני לא יודע מה לעשות בנישואים האלה. אני מתכוון עכשיו שאני יודע הכול, אני מרגיש כאילו, כמו אידיוט. ההסבר שלו לא עזר ואני עדיין כועס, אני כועס על ג'ונגקוק על ששיקר לי במשך זמן רב. אני יודע שהוא לא התכוון אבל אני מרגיש שהוא בוחר את ג'קסון על פניי ואני כועס! הוא יכל לספר לי היונג! והשינוי התנהגות שלו במשך כל הזמן הזה פשוט, איך אני אמור לקרוא לזה, נדפק? רגע אחד הוא אומר את כל הדברים האלה אבל אז הוא עושה את ההפך הגמור. רציתי להאמין למילים שלו, אני כן אבל אני מפחד. מה אם אתן לזה הזדמנות והוא ישתנה שוב?" הוא נעצר ואז המשיך.

"אני לא רוצה שזה יגמר, אני רוצה לתת לג'ונגקוק הזדמנות נוספת אבל אני מפחד, מה אם הוא יפגע בעתיד בגללי? מה אם משהו יקרה לו בגללי? מה אם אנשים יגידו לו דברים בגללי? מה אם בגללי..." טאהיונג לא יכל להחזיק את זה יותר. הוא בכה. הוא שמר את רגשותיו  עמוק בפנים ועכשיו זה חוזר אליו והוא מוצף רגשית.

"אני ראיתי איך ג'ימין ויונגי מתנהגים בבית ואני לא יכול פשוט. אני מקנא ממה שיש להם בגלל שאני רוצה את זה גם. אני רוצה את זה עם ג'ונגקוק ועכשיו אני..." הוא ניגב את דמעותיו. בכנות, הוא עייף מלבכות על אותם הדברים שוב ושוב.

"מה אם לעולם לא אוכל לקבל את זה." הוא אמר בזמן שחייך.

נאמג'ון היה בשקט בכל הזמן, לא בגלל שהוא לא ידע מה להגיד, זה בגלל שהוא רצה שטאהיונג יפרוק החוצה. טאהיונג מרגיש הרבה רגשות עכשיו והוא לא יודע איך להתמודד עם זה. הוא כועס על ג'ונגקוק על ששיקר לו, הוא נפגע מההתנהגות של ג'ונגקוק במשך מספר חודשים אבל באותו זמן הוא אוהב את ג'ונגקוק, הוא מתגעגע אליו, הוא מתגעגע לג'ונגקוק הישן שתמיד היה מתוק ודואג, האחד שהבטיח לו שלעולם לא יעזוב את הצד שלו לא משנה מה.

"היי, אני יודע שאתה מרגיש מבולבל עכשיו ואני לא יכול להאשים אותך, יש לך את כל הזכות לכעוס אבל אני לא רוצה שתעשה החלטה מהירה שתתחרט עליה אחר כך. אתה לא יכול לדבר על זה עם ג'ונגקוק?" נאמג'ון שאל. הוא בכנות חשב שטאהיונג וג'ונגקוק צריכים לשבת ולדבר.

"הוא מחוץ לעיר. הוא יחזור מחר מאוחר. ובכל מקרה, אני לא יכול לדבר איתו." טאהיונג נהם. "למה לא?" נאמג'ון שאל. "אתה רציני? אני פשוט... לא יכול. אני לא יכול להתעמת. אני לא יהיה בבלגן הזה." הוא ענה. הוא שנא את החלק הזה בו, הפחדנות והחרדה לכך.

נאמג'ון נאנח ואז דיבר. "האם חשבת אולי ללכת לבית שלך? אני מתכוון שלך ושל ג'ונגקוק." 

"לא..." טאהיונג ענה.

"אני חושב שכדאי לך." נאמג'ון וטאהיונג עמד לומר משהו אבל נאמג'ון לא סיים. "הוא מחוץ לעיר נכון? אין לך למה לפחד. אני חושב שכדאי לך לחזור, תישאר במשך שעה או יותר, אני חושב שאתה צריך להיזכר בכל הזיכרונות שהיו לכם. הטוב והרע ששניכם חלקתם. ואני חושב שרגע של שלווה יכולה לגרום לכם להחליט." טאהיונג בדממה הקשיב למה שנאמג'ון אמר.

"אני רוצה שתחשוב, ובכוונתי לחשוב אני מתכוון לזה ברצינות, ממה שאתה הכי תפגע. להישאר נשוי לג'ונגקוק ולעבור הכול ביחד, או לתת לו ללכת וללמוד לחיוך בלעדיו." הוא הוסיף.

"טאהיונג-י זה העצה האחרונה שלי בשבילך. אחריי זה אני אעשה כל מה שתבקש ממני לעשות. מה שתחליט לעשות עם הנישואים שלך, אני אעזור לך." הוא המשיך אחריי שראה שטאהיונג מקשיב לו בדממה.

טאהיונג יוצא שנאמג'ון לא מפעיל לחץ עליו כדי לגרום לו להגיע להחלטה, זה פשוט שעניין הנישואים שלהם נמשך זמן רב מידי ממה שזה היה אמור להיות. טאהיונג רק הנהן לחיוב וחייך לנאמג'ון שחייך אליו בחזרה גם.

\\

הנסיעה לביתו נמשך הרבה זמן. בהתחלה הוא לא רצה ללכת אבל איכשהו המילים של נאמג'ון צלצלו בראשו. ג'ונגקוק לא בבית, אין לו ממה לדאוג. הוא החנה את הרכב בחניה הפרטית ויצא. הוא לקח את המפתחות של הבית ופתח את הדלת ונכנס.

כלכך הרבה זיכרונות הוצפו, רק הסלון היה מספיק אבל טאהיונג המשיך ללכת. הוא נכנס למטבח, לפתע סקרן מה ג'ונגקוק אכל שהוא כבר לא בסביבה. הוא פתח את המקרר רק כדי לראות קימצ'י, כמה קופסאות של אורז מוכן וביצים, המקרר היה במלואו ריק. לאחר מכן הוא מסתכל על ארון מטבח רק כדי למצוא אותו מלא עם מגוון של ראמן ארוזים. ליבו רטט, לדמיין את ג'ונגקוק בא הביתה מהעבודה שיש לו ראמן לארוחת צהריים. טאהיונג ניגב את דמעותיו ולקח נשימה עמוקה.

הוא הלך לחדר השינה שלהם. ידו רעדה כאשר הוא פתח את הדלת. הדבר הראשון שהוא ראה היא המיטה שלהם שלא הייתה מסודרת. טאהיונג הלך בתוך החדר שלהם והתקרב למיטתם ליבו נשבר עוד יותר. ג'ונגקוק ישן בצד שלו של המיטה, בצד המיטה של טאהיונג. היה שם חולצה מקומטת וטאהיונג הרים אותה, רק כדי למצוא שזה החולצה שלו. הוא לא ידע למה הדבר הזה שבר אותו כלכך שהוא בוכה ככה.

האם זה אפשרי שג'ונגקוק מתגעגע אליו כלכך שהוא ישן בצד המיטה של טאהיונג? האם זה אפשרי שג'ונגקוק מתגעגע אליו שהוא מחבק את החולצה שלו שהוא ישן?

זה פשוט כלכך לא מציאותי, וטאהיונג בכה עוד יותר ולא יכל לעצור.

הוא לא ידע למה, אבל הוא הרגיש עצוב.

\\יום לאחר מכן\\

טאהיונג שם מייק-אפ כדי לכסות את השקיות מתחת לעיניים. הוא עמד לעזוב לריאיון והוא שמח שזה ריאיון ברדיו. אנשים לא יוכלו לראות עד כמה שהוא מכוער ונורא כמו שהוא נראה כרגע. יונגי וג'ימין ליוו אותו לסטודיו שהם התעקשו שהוא נראה חיוור.

"עצבני?" ג'ימין שאל.

"לא, אני פשוט רוצה שזה יגמר." טאהיונג ענה. הם הודרכו על ידי העובדים ובחורה הראה להם את הדרך. היא הייתה בעלת גזרה רזה ועדינה ונראתה יותר צעירה מהם. היא הציגה את עצמה בתור ננה.

הם עצרו מול דלת שכתוב בה 'סטודיו 3'. ננה נקשה על הדלת, היא פתחה קצת והציצה כאשר הכניסה רק את ראשה. היא אמרה משהו ועקבה אחריי ההנהון. היא פתחה את הדלת ונתנה לבנים להיכנס. 

שני אנשים שכבר בתוך החדר עמדו להשתחוות כדי לברך אותם כמעט ומיד גם הבנים עשו את אותו הדבר. הבחור לקח את ההזדמנות ולחץ את ידיהם ואמר להם לשבת.

"השם שלי הוא קים יונג-ג'ה וזו היא נינה. אנחנו נהיה אלה שיעשו את הריאיון." טאהיונג רק הנהן לחיוב.

"השם שלי הוא קים טאהיונג, זה פארק ג'ימין ואחריו מין יונגי." בזמן שטאהיונג הציג אותם, ג'ימין נתן להם חיוך נלהב שגרמו לעיניו להיעלם בזמן שיונגי נתן להם חיוך מאולץ. סופרים את השניות לזה שיעבור שאז הוא יוכל לחיוך הביתה ולישון.

"אוקי טאהיונג-שי. אז בעיקרון זה רק לענות על שאלות במקום ריאיון בגלל שנאמר לנו לשמור את זה פשוט ומקרי ככל שאנחנו יכולים. כך גם אמרנו למאזינים שלנו לשלוח שאלות שהם רצו לשאול דרך הודעות." נינה התחילה.

טאהיונג מודאג, מה אם הם ישאלו אותו שאלות רציניות או פרטיות?

"אמרנו להם שאפשר רק עשרים שאלות. הקו שלנו התפוצץ מאז הבוקר ואנחנו כבר עברנו עליהם. בחרנו את השאלות הפשוטות ולא מבלבלות." יונג-ג'ה הוסיף.

טאהיונג הינהן לחיוב ונאנח, זה יותר טוב.

"זה כמעט הזמן." ננה אמרה להם ונינה נתנה לה את הסימן האוקי.

"בבקשה שימו עליכם את האוזניות ותסדרו את המושב שלכם ככה יהיה לכם יותר נוח לדבר במיקרופון." טאהיונג עשה כמו שנאמר לו. הוא לא מתוח או עצבני ברגע הזה והוא מאוד גאה. שהוא שם את האוזניות, המנגינה כמעט הסתיימה.

נינה ספרה עם '1' '2' '3' עם אצבעותיה והמנגינה הפסיקה והריאיון התחיל.

"ברוכים הבאים לרדיו של FM בשביל אלה שאיתנו ובשביל אלה שרק נכנסו, זו נינה ואני עם-"

"יונג-ג'ה כאן."

"אז כמו שהבטחנו, לפני שאנחנו מסיימים את העונה שלנו, יש לנו אורח מיוחד!" נינה אמרה בהתלהבות.

"כן! וכאן יושב בדיוק מולי מה שמאוד רע בגלל שאני נראית בטטה מולו!" יונג-ג'ה אמר מה שגרם לנינה וטאהיונג לצחוק טיפה.

"קדימה טאהיונג-שי, תגיד שלום למאזינים." נינה אמרה. טאהיונג נאנח קדימה טיפה. "שלום לכולם, זה קים טאהיונג." הוא אמר בחיוך, עכשיו הוא עצבני.

"כן, אז אתה הבן של פארק טאהיי נכון?" נינה שאלה.

טאהיונג הרגיש לא בנוח עם השאלה הזאת אבל הוא מנחש שאנשים ידעו במוקדם או במאוחר והוא חשב למה לא לסיים עם זה עכשיו.

"כן, אני הבן של קים מינג'י ופארק טאהיי." הוא אמר עם חיוך.

"הבן של שני האנשים הכי מפורסמים בקוריאה. אני מקנא בך." יונג-ג'ה אמר בצחוק. טאהיונג רק צחק טיפה, בכנות הוא כלל לא יודע איך להגיב או להתנהג.

"אוקי בלי משחק מקדים, בואו נתחיל. אז השאלה הראשונה!" נינה אמרה בזמן שהביטה בכרטיסיות בידיה. "מה המאכל האהוב על טאהיונג?"

זה היה קל.

"אני אוהב לאכול גאפצ'ה אבל האהוב עליי הוא המבורגר." הוא ענה והפ דיברו על מקום בעיר שמוכרת המבורגרים מדהימים וטאהיונג אמר שילך לשם לנסות.

"אוקי שאלה הבאה." יונג-ג'ה הביט על הכרטיס וקרא. "מה הצבע האהוב על קים טאהיונג?"

טאהיונג חשב על זה בצורה קשה לפני שענה. "אפור." הוא אמר להם את הסיבה למה הוא אוהב.

"בדרך לשאלה חדשה, הספקנו כבר עשר שאלות," נינה אמרה. "מה הדייט האידיאלי או המקום ללכת לדייט לטאהיונג."

"אני אוהב ללכת לפארק שעשועים ולשחק משחקים עם הפרטנר שלי כדי להעביר זמן טוב ובנוסף אני אוהב ללכת לנהר האן בערב וליהנות מהצפייה. זה גם אידיאלי."

הם המשיכו וטאהיונג ענה להם פשוט כמה שהוא יכול ועכשיו הוא כולו רגוע. הוא הביט לעבר ג'ימין ויונגי מידי פעם וג'ימין נתן לו אגודלים למעלה שמצביעים על כך שהוא עושה טוב בזמן שיונגי, בואו פשוט נגיד שהוא ישן.

"שאלה אחרונה." נינה אמרה.

"האם לקים טאהיונג יש חברה או תפוס?"

טאהיונג ידע שהשאלה הזאת תישאל אבל הוא עדיין מופתע.

"אני מתערבת שהרבה בנות ירצו מענה על זה. אני לא בת אבל אני עדיין רוצה לדעת טאהיונג-שי..." יונג-ג'ה ניסה להצחיק.

טאהיונג צחק טיפה וענה. הוא ידע שהשאלה הזאת תבוא אז הוא התכונן אליה.

"לא, אין לי חברה." טאהיונג ענה עם חיוך ונינה הוציאה אנחה מכוונת והם פשוט צחקו. טאהיונג יודע שנינה רק צוחקת כדי להרים את האווירה ולא היה לו אכפת.

"אבל אני כבר תפוס." הוא הוסיף אחריי שכולם נרגעו. הם עשו צחוק מנינה. יונג-ג'ה שאל אותו כי הוא דיי מבולבל.

"אין לך חברה אבל אתה תפוס?" טאהיונג הינהן לחיוב.

הוא חייך וענה.

"אני נשוי כבר שלוש שנים."

______________________________________________________

חלום שלי להתחתן כבר😒😫!!!
לא העלתי מלאאא זמן פרק, סליחה😟...
נשאר עוד שלושה פרקים לסוף הספר וכמובן שתצא עונה שניה אבל לא ידוע מתי...
אני דיי חושבת שחלקכם מחכים לסמאט בסוף אבל לא יהיה. אני מקווה שזה עדיין לא הוריד את הערך מהספר. כי הוא כזה מדהים, ואני אהבתי לתרגם אותו🥰!!
בנוסף יש לי ספרים נוספים בעמוד מקווה שתאהבו אותם גם.
יכול להיות שבחודשים הקרובים ספר חדש יצא, כתבתי כמה פרקים במשך כל הזמן הזה שלא היה לי מה לעשות, והוא קורע מצחוק (לדעתי כן)...
חפרתי מספיק, אוהבתתת🥰🤩!!