"אכפת לך אם אני ישב כאן?" ג'ונגקוק שאל את טאהיונג עם עם החיוך המקסים ביותר שהומצא אי פעם. טאהיונג הביט למעלה עליו. צאהיון צודקת, הוא באמת הופך לארנב שהוא מחייך. "טאה?" ג'ונגקוק שאל ולפתע עיניהם של כולם מסתכלים עליו. הוא יכל להרגיש את החום בלחיים.

כן!

"לא, בכלל לא." טאהיונג לו לו וג'ונגקוק סוף-סוף לקח את המושב. "אתה נראה טוב, דרך אגב." ג'ונגקוק אמר לטאהיונג והוא לא יודע אם ג'ונגקוק שמע אותו או קרא את מחשבותיו. "תודה." היה כל מה שהוא יכל להגיד. הוא יותר מידי ביישן כרגע. יונגי שיושב לצד ג'ונגקוק, מול ג'ימין הסתכל על ג'ונגקוק וטאהיונג. מייצר חיוך קטן אבל אז זה הלך שהוא הביט סביב ג'ימין שהיה עם הבעה רצינית ובבירור מסתכל על ג'ונגקוק. לא שג'ונגקוק מושפע מזה, הוא כנוע לטאהיונג.

ג'ימין מצד שני, יודע שג'ונגקוק יהיה תמיד הנקודה הרגישה לטאהיונג והוא מבין את זה. לכולנו יש נקודה רגישה לאנשים שאנחנו אוהבים. אבל ג'ימין רוצה להיות בטוח שג'ונגקוק עובד בשביל ההזדמנות השניה. הוא מסרב לתת לזה ללכת בקלות. אם ג'ונגקוק רוצה את טאהיונג בחזרה, הוא צריך להוכיח את ערכו. שני ההורים דיברו בניהם על עסקים ונאמג'ון, שיודע הרבה גם הצטרף לשיחה בזמן שג'ונגקוק, טאהיונג ג'ימין ויונגי ננטשו לגמרי. טאהיונג לא ידע אם זה היה במכוון או לא אבל זה מרגיש ככה.

הוא פשוט בהה במתאבן במולו. הוא לחוץ מול ג'ונגקוק פתאום. אולי השיחה שהיה לו עם צאהיון היא הסיבה לכך. שהוא נזכר על כל עניין הארנב, הרגיש הרגיש שמח. באופן לא מודע, הוא חייך כמו אידיוט. "אכפת לך לשתף?" ג'ונגקוק לפתע שאל. "מה?" טאהיונג שאל. "אתה חייך בצורה כלכך מאושרת, אני פשוט רוצה לדעת מה גרם לך לשמוח." ג'ונגקוק ענה. "זה כלום... אני פשוט נזכרת בשיחה שהייתה לי עם ילדה קטנה אתמול, זה הכול." טאהיונג סיפר לו.

"מקווה שהיא לא שאלה אותך להיות הנסיך המקסים שלה. שונא להתחרות עם ילדה קטנה..." ג'ונגקוק אמר לו. ואז ג'ימין לעג וטאהיונג הביט בג'ימין שגילגל את עיניו אל ג'ונגקוק. יונגי לקח לגימה מהשמפניה שלו. מאחר וזה אירוע שהם הגישו בו שמפניה ויונגי מרוצה מזה, עוזר לו להסיח את דעתו מלצפות בדרמה שקורת עכשיו מולו. ג'ונגקוק התעלם מג'ימין כאילו הוא לא היה שם מה שגרם לג'ימין להתעצבן עוד יותר. אבל ג'ונגקוק מחזיק את זה גם, מגיע לו כל הספקנות.

"איך היה היום שלך טאה? אתה אף פעם לא עונה להודעות שלי." ג'ונגקוק ניסה להתחיל שוב.

"תבין את הרמז. הוא לא מעוניין!" ג'ימין ענה.

"ג'ימינ-י..." טאהיונג.

"מה הבעיה שלך?" ג'ונגקוק.

"מי צריך למלא חדש?" יונגי יונגי בלע את השמפניה ועמד. הוא לא יכל לסבול את זה יותר.

"אני צריך." נאמג'ון אמר והרים את כוסו. יונגי לאחר מכן עמד כדי לקחת עוד שמפניה ונידב את טאהיונג שילך איתו. עוזבים את ג'ונגקוק וג'ימין בשולחן. מביטים אחד בשני למוות.

"אני מצטער. לא ידעתי שהם יהיו כאן. אבא לא אמר לי כלום לגבי זה." טאהיונג אמר ליונגי. "זה בסדר." זה כל מה שהוא אמר. יונגי היה שקט לאחרונה וטאהיונג באמת שנא את זה. הוא הרים את זרועו של יונגי, חושב ברכות מה גרם ליונגי להסתובב להסתכל עליו. "היונג, אתה בסדר?" טאהיונג שאל מודאג. "למה שלא אהיה?" יונגי שאל בחזרה. "אתה הפכת לשונה לאחרונה אז תהיתי אם הכול בסדר." טאהיונג אמר לו. היה הבזק של הפתעה בעיניו של יונגי אבל מהר מאוד הוא סובב את ראשו וניקה את גרונו. "הכול בסדר. אל תדאג לגבי זה." יונגי הרגיע אותו עם חיוך קטן. "היונג אני יודע שאני תינוק לפעמים אבל אני כאן, אוקי? אם משהו מטריד אותך-" לפני שהוא יכל לסיים את המשפט שלו, יונגי חתך אותו. "אין שום דבר, אני בסדר." יונגי אמר שוב. אבל הוא לא עצבני או כועס. הוא פשוט, אומר לטאהיונג שהוא בסדק והוא לא רוצה לדבר על זה. "קדימה, בוא נרים אותם ונלך. הם בטח תוהים מה גורם לנו לקחת כלכך הרבה זמן." יונגי הרים שני בקבוקים של שמפניה ועזב עם טאהיונג.

הארוחה הלכה בצורה מושלמת וכולם נהנים מהזמן הטוב הזה. צוחקים ומתבדחים. אפילו ג'ין הצטרף לארוחה כפי שאימו של טאהיונג התעקשה. ג'ונגקוק ניסה לפלרטט ולהיות כזה מתוק עם טאהיונג מה שגרם לטאהיונג לא להיות בטוח מה לעשות מה שכמובן גרם לג'ימין להתערב. היו זמנים שטאהיונג חייך והקשיב  להערות סרקסטיות של ג'ימין והוא פחד שג'ונגקוק אולי יקח ללב מתגובה של ג'ימין. והנה הוא ג'ין, איך לתאר אותו, חמוד ואולי, פשוט אולי, מנסה לפלרטט עם טאהיונג גם. מול ג'ונגקוק למרות זאת.

אבל טאהיונג עדיין מודאג לגבי יונגי, דרך הסעודה, הוא פשוט לוקח חתיכות קטנות ושותה מהשמפניה שלו שגרם לטאהיונג לאבד את הספירה של כמה כוסות יונגי כבר הספיק לשתות.

משהו בהחלט שגוי.

אבל יונגי התעקש שהוא בסדר וטאהיונג לא רצה לדחוף את יותר מידי. אז הוא חושב שזה יהיה הכי טוב להשאיר את זה לג'ימין. הארוחה נגמרה ובזמן שכולם עולים על רכבם, טאהיונג הלך לאימו לדבר איתה.

ג'ימין ויונגי הלכו לרכבם אבל יונגי עבר אותו, גורם לג'ימין לקמט את מצחו. "איפה אתה הולך, הרכב בדיוק כאן," ג'ימין אמר ליונגי אבל הוא פשוט המשיך ללכת הרחק ממנו אז לג'ימין אין ברירה אבל ללכת אחריו. "אני צריך לקחת הליכה, אתה יכול ללכת," יונגי אמר. "איפה אתה הולך בשעה כזאת מאוחרת?" ג'ימין שאל אבל יונגי כלל לא ענה לו. הוא פשוט המשיך ללכת, הרחק מג'ימין. "אוקי קדימה, תגיד לי לאיפה אתה הולך, אני אסיע אותך." ג'ימין אמר שוב.

"אמרתי שאני לוקח הליכה, לא לנסוע." יונגי ענה בקול חזק. "אוקי זהו זה! מה לעזאזל הבעיה שלך?" ג'ימין למעשה יורה על יונגי. הם היו דיי רחוקים מטאהיונג והאחרים אבל הצעקה הזאת הייתה דיי קולנית, הם כולם סובבו את ראשם. "אמרתי שאני בסדר, אני רק צריך לקחת הליכה." יונגי עמד פנים לג'ימין שהיה לגמרי עצבני. "מה הבעיה שלך? טאהיונג צודק, אתה מתנהג מוזר." ג'ימין אמר לו ויונגי פשוט לעג. "זה לקח לטאהיונג להגיד לך שאני לא מתנהג כמו עצמי? אתה אפילו לא יכול להגיד לכולם? אה ג'ימין?" יונגי שאל אותו באומץ. אולי זה היה השמפניה שהסתובב בראשו.

"למה אתה מתנהג ככה?" ג'ימין שאל אותו. הוא מפחד מהשינוי התנהגות של יונגי אבל הוא לא הראה את זה. "זה השמפניה זה כלום." יונגי גירד את האחור של ראשו והוציא אנחה. "לך." יונגי אמר לג'ימין. הוא מתכוון לזה הפעם. הוא באמת רוצה שג'ימין ילך ויעזוב אותו בגלל שהוא מפחד שהוא עלול להכאיב לו. הוא הסתובב והתחיל ללכת משם, הפעם הזאת מהר. אבל ג'ימין לא וויתר, הוא רדף אחריו והרים את זרועו אבל הוא הופתע כאשר יונגי משך בזרועו, סותר לידו חזק ובגסות. המבט בפניו, עיניו, הכול, היה שונה. ג'ימין באמת, מפחד.

"אמרתי לך ללכת!" ואז הוא הלך משם.

_______________________________________________________________

כרגע זה הפרק האחרון שאני יעלה...
אני לוקחת הפסקה של כמה ימים עד שארגיע את עצמי נפשית מההלוויה.
אני מאוד אוהבת אתכם ומקווה שאהבתם את הסיפור❤❤!!!