טאהיונג פקח את עיניו. הראייה שלו מטושטשת אבל אז זה נהיה ברור. הוא הסתכל מסביב, מבולבל. לקח לו חמש דקות כדי להבין שהוא נמצא בחדר שלו, בבית שלו. הדבר האחרון שהוא זוכר זה שהוא שתה את הטקילה שלו. אולי את שלושת השוטים שהוא שתה.

הראש שלו הרג אותו, הכאב ראש הרג אותו. טאהיונג נשכב על הישבן והתחיל לרכך את ראש בעזרת ידו. הוא לא זוכר איך הוא הגיע הביתה, אבל תודה לאל שג'ונגקוק לא נמצא בחדר עתה. אולי הוא הלך לעבודה, טאהיונג חשב. הוא הכריח את עצמו לזכור מה קרה אמש אבל לא יכל.

הוא זכר את הברמן עם העור החיוור, בחור שצעק עליו, ג'ונגקוק שמוריד את חולצתו. רגע, ראשו חזר לפעול. הוא הסתכל על עצמו, הוא לבוש, עדיין מסריח מהשתייה שנשפך עליו. הוא נאנח בקלות.

הכאב שלו התחיל לכאוב שוב, אבל באיזה שהוא צורה הוא נזכר... לאט. הכל מתחיל לחזור אליו. ובכל דבר, הכוונה היא בהכל. מהמועדון עד לדברים שהוא אמר לג'ונגקוק בחדר האורחים. טאהיונג קם וניגש לחדר האמבטיה לשטוף את פניו.

"לעזאזל עם זה." הוא קילל את עצמו.

"פאק!" הוא שפך את המים לפניו באגרסיביות, איך הוא יכל לדבר אל ג'ונגקוק כאילו היה זר בזמן שקשקש דברים. הוא אפילו דיבר איתו על הגירושים, והחלק הכי נורא שהוא נתן לג'ונגקוק לראות אותו בוכה. הוא בכה את ליבו לפניי ג'ונגקוק.

"לעזאזל!" הוא קילל את עצמו בפעם השלישית. אבל זה היה מאוחר מידי. הוא כבר סיפר לג'ונגקוק, וג'ונגקוק כבר יודע. מאוחר מידי להתחרט, אין דבר שהוא כבר יכול עכשיו. אז הוא החליט לקחת מקלחת ארוכה. מנסה לקרצף את הטעויות שהוא עשה אמש.

אחריי המקלחת הארוכה, טאהיונג החליט לבדוק את הטלפון. היו שם מלא הודעות ושיחות שלא נקראו. הוא קרא את ההודעות אחד אחריי השני.

_

בעלי:

אני כבר במסעדה.

איפה אתה? אני מחכה כבר רבע שעה.

טאהיונג?

תגיד לי לפני אם אתה לא מתכנן להגיע. אתה גורם לי להיראות כמו אידיוט מחכה לך כבר שעה.

אני עוזב, אני אחכה לך בבית.

איפה אתה לעזאזל, למה אתה לא בבית?

למה אתה לא עונה לשיחות שלי?

אני נשבע אם זה הדרך שלך לעשות צחוק, אני מבטיח לך שאני לא צוחק.

תענה לשיחות שלי!

אל תדחה את השיחות שלי, לעזאזל!

-

טאהיונג הפסיק לקרוא את ההודעות של ג'ונגקוק. הוא פשוט ראה שאין טעם לקרוא אותם. אבל שם אחד תפס את תשומת ליבו.

_

פארק ג'ימין:

היי טאהיונג, זה ג'ימין. הגעת הביתה בבטיחות? היית מאוד שתוי אתמול.

פשוט תשלח לי הודעה, אוקיי? כדי שאוכל לדעת שהגעת בבטיחות.

_

הוא חייך אחריי שקרא את ההודעות של ג'ימין. הוא השיב לו הודעה מהירה, לאחר מכן ניגש לארון הבגדים שלו. הוא לקח את התיק השחור הגדול והתחיל לשים את הדברים שלו בפנים. הוא לא שם הרבה. רק את הדברים החיוניים, חמישה בגדים שיספיקו לו לשבוע, הוא החליט לעזוב בעוד שג'ונגקוק נמצא בעבודה. אחריי שאסף את חפציו, הוא לקח מבט אחרון בחדר השינה שלהם כאשר הוא נלחם בדמעות שלא יזלגו. ואז סגר את הדלת. הוא הלך במהירות לעבר המדרגות רק כדי למצוא את ג'ונגקוק יושב בסלון הבית, צופה בטלוויזיה.

טאהיונג צפה בשעון שלו, זה יום שישי, ג'ונגקוק היה צריך לעבוד היום אז למה הוא לא? טאהיונג חשב לשניה ואז החליט ללכת על קצות האצבעות לעבר הדלת, עד שהצליח הטלפון זימזם.

"טלפון מטופש!" טאהיונג אמר לעצמו. הצליל מהטלפון של טאהיונג גרם לג'ונגקוק לשבות את תשומת ליבו אליו. הוא היה מופתע לראות את טאהיונג נקי כולו. אבל הוא עוד יותר היה מופתע לראות את טאהיונג מחזיק תיק כאילו שהוא מתכנן לעזוב. ג'ונגקוק במהירות קם מהספה וניגש לטאהיונג שמתחמק מקשר עין איתו.

"מה העניין עם התיק?" ג'ונגקוק שאל אותו וטאהיונג רק שתק. "אתה הולך לאנשהו?" ג'ונגקוק שאל שוב וטאהיונג עדיין שקט.

"תענה לי שאני שואל אותך בצורה יפה!" ג'ונגקוק אמר אבל בברור. היה מתיחות בקול שלו. טאהיונג ידע שהוא הולך לאבד את זה. "קים טאהיונג!" ג'ונגקוק געש.

"אני עוזב." טאהיונג פתח את פיו אבל עדיין נמנע מלהביט בג'ונגקוק. "עוזב? במה אתה מתכוון שאתה עוזב?" ג'ונגקוק שאל אותו. הלב שלו מתחיל לפעום במהירות לא נורמלית.

"בוא נדלג על החלק שאנחנו מעדיפים פנים שאני לא זוכר מה אמרתי לך אמש," טאהיונג אמר בקול קריר. "אני מעולם לא התכוונתי להגיד לך, אבל אני מתכוון למה שאמרתי. אני רוצה להתגרש." טאהיונג לבסוף הסתכל לכיוון של ג'ונגקוק.

"העורך דין שלי ייצור קשר עם שלך, אז פשוט תחתום על המסמכים." טאהיונג אמר והפנה את גבו לעבר ג'ונגקוק והתחיל ללכת משם. רק לחשוב על טאהיונג עוזב אותו הביא את ג'ונגקוק לקצה גבול. הוא אחז בזרועו, כלכך חזק שזה הפתיע את טאהיונג, ג'ונגקוק אף פעם לא היה קשה כלפיו לפני כן.

"מה לעזאזל קים טאהיונג! פשוט ככה אתה רוצה לעזוב אותי, בגלל הקנאה המטורפת שלך? האי-הבנה המטופשת שלך? הקשבתי אתמול לשטויות שלך עכשיו הגיע התור שלי שתשמע את מה שיש לי להגיד. אתה בדיוק תכננת לעזוב, העורך דין שלך יצור קשר? אל תדבר פאקינג שטויות!" ג'ונגקוק לגמרי איבד את זה. הוא לגמרי כועס על טאהיונג שמחליט פשוט ככה לעזוב. מה אם הוא היה הולך לעבודה היום, טאהיונג באמת מתכוון לעזוב ככה? בלי לתת לו לדבר?

טאהיונג משך את זרועותיו בחזרה, במידה שווה ואגרסיבי כמו ג'ונגקוק. שניהם כועסים בברור. הם הולכים להתחרט על מה שהם מתכננים להגיד אחד לשני.

"קנאה מטורפת? אי-הבנה מטופשת? פאקינג שטויות? זה אתה שצריך להפסיק לדבר שטויות!" טאהיונג הביט במבט נוקב בג'ונגקוק שגם מביט בו באותה מידה.

"אתה חושב שרק בגלל שראיתי אותך עם המזכירה היפהפה שלך אתמול גורם לי לחשוב שאני רוצה להתגרש ממך? זה מה שאתה חושב?" טאהיונג אמר.

"זה היה בברור שרצית מההתחלה להתגרש ממני, משתמש בי ובליסה כדי להתגרש, אתה רק רוצה להפיל את האשמה עליי." ג'ונגקוק אמר.

טאהיונג צחק בחוסר אמונה אחריי ששמע מה שג'ונגקוק אמר. אבל הלב שלו לא יכל לשאת את זה עוד. "כן ג'ונגקוק, מה שאתה אומר, פשוט תחתום על המסמכים." טאהיונג אמר ונענע בראשו. דמעות החלו להתקבץ אבל ג'ונגקוק עצבני מידי מכדי לראות את טאהיונג פגוע.

"אני לא אחתום על המסמכים עד שתגיד לי את האמת, למה אתה לפתע שואל לגירושים?" ג'ונגקוק דוחף את טאהיונג לומר את האמת. הוא עדיין לא מרוצה, הוא המשיך והמשיך עד שטאהיונג נשבר.

"אני ראיתי אותך, בסדר. ראיתי את שניהם, אני יודע שאתה אוהב אותה, אתם רואים אחד את השני כבר שמונה חודשים." טאהיונג צעק. ג'ונגקוק לא היה צריך לדחוף אותו לומר את האמת, כי הדבר הכי נורא הולך לצאת מעכשיו.

"אני בכלל לא בוגד בך, אם בזה אתה מאשים אותי. אני לא שוכב איתה!" ג'ונגקוק אמר לטאהיונג.

"לא, אבל אתה אוהב אותה. והיא אוהבת אותך. אבל היא נחמדה מידי מכדי לא לשכב עם מישהו שנשוי." טאהיונג אמר. מעיף את דמעותיו, הוא בוכה הרבה בזמן האחרון.

"טאהיונג, אני לא-" ג'ונגקוק ניסה להגיד משהו אבל טאהיונג קטע אותו.

"תפסיק את זה, אוקי, פשוט תודה בזה. זה לא עובד בנינו יותר. אתה צריך להיות שמח, אתה יכול להיות איתה והיא תקבל אותך עכשיו שאני מחוץ לתמונה." טאהיונג אמר.

"אתה החלטת את זה על דעת עצמך, כלום לא ישתנה טאהיונג. אנחנו בסדר." גונגקוק אמר לטאהיונג. אבל ג'ונגקוק עצמו לא מאמין למה שהוא אומר. הוא יודע שהוא לא מרגיש כל-כך כבר לטאהיונג, אבל המחשבה לתת לו לעזוב אף פעם לא חרצה בראשו.

"באמת? אז אם אנחנו כזה בסדר איך זה שלא שמת לב?" טאהיונג שאל את ג'ונגקוק.

"שמתי לב למה?" ג'ונגקוק שאל בחזרה.

"זה שהפסקתי לשים את טבעת הנישואין שלנו."

_______________________________________________________

ג'ונגקוקי אמר לטאה שהוא לא בוגד בו
אבל טאה ראה אותו עם המזכירה...
זה באמת סוף הנישואים של טאהקוק!?
מה אתם חושבים על זה?
אוהבת מלאא מלאא❤!