"הנה אתה." קולו של ג'ימין הקפיץ את יונגי.

"מה אתה עושה כאן? איפה טאהיונג?" יונגי שאל. מופתע לראות את ג'ימין. הוא בכוונה עזב את ג'ימין וטאהיונג לבד ביחד, חושב שזה יכול לעצבן את ג'ונגקוק עוד יותר.

"מחפש אחרייך, מה אתה חושב?" ג'ימין ענה.

"לא היית צריך לעזוב את טאהיונג לבד. לך תחפש אחריו." יונגי הוביל אותו לכיוון טאהיונג. הוא מנסה לעשות כאן משהו.

"אוקי, תעצור. מה אתה עושה?" ג'ימין שאל. הוא מת כל הערב לשאול אותו את השאלה הזאת.

"למה את מתכוון מה אני עושה? אני עומד כאן ומדבר איתך." יונגי ענה וג'ימין נתן לו את המבט.

"זה לא מה שהתכוונתי דביל. מה שהתכוונתי הוא מה אתה מנסה לעשות? אתה חושב שלא שמתי לב שאתה בכוונה עזבת אותי עם טאהיונג כל הזמן הזה? אומר לי לסדר את השיער שלו ואת החליפה?" ג'ימין שאל.

יונגי לא ענה לו. הוא הביט הצידה, לא מעז להביט בג'ימין.

"אתה צריך ללכת לטאהיונג. הוא אמר לך לא לעזוב אותו." יונגי אמר לו.

"מתי שטאהיונג אמר 'ג'ימין אל תעזוב אותי' הכוונה הייתה 'ג'ימין ויונגי אל תעזבו אותי'" ג'ימין הדגיש.

"ברצינות, לך אליו כבר!" יונגי אמר לו.

"לא תעצור. אתה מתנהג מוזר. מה הבעיה שלך?" ג'ימין שאל. בברור עצבני מיונגי שלא עונה על התשובות שלו.

"תזוז ג'ימין. בוא נחפש את טאהיונג." יונגי ענה.

"לא, קודם תגיד לי מה הולך פה." ג'ימין התעקש.

הם נשארו ככה חמש דקות עד שיונגי נכנע.

"בסדר! אני מנסה לגרום לג'ונגקוק לקנא. שמח?" יונגי ענה. הוא נכנע.

"בזה שאתה משתמש בי? למה שג'ונגקוק יקנא? הוא יודע שאני חבר טוב של טאהיונג." ג'ימין אמר לו.

"ג'ונגקוק ידע שאהבת את טאהיונג לפניי. אז ניחשתי שהוא יקנא אם אתה תהיה עדין כלפי טאהיונג. אמרתי לג'ונגקוק שרק אתה יכול לגרום לטאהיונג להיות מאושר..." יונגי אמר לו לבסוף.

"אתה אמרת לו מה? מתי? איפה? איך?" ג'ימין מופתע ממה ויונגי ידע שהוא אמר יותר מידי אבל זה כבר מאוחר מידי כדי לקחת את מילותיו חזרה. ג'ימין מעולם לא היה צריך לדעת שהוא נפגש עם ג'ונגקוק לפני כן.

"מתי שטאהיונג שלח את מסמכי הגירושים. אני לא ידעתי. זה היה צירוף מקרים. אני באתי לשם כדי לעצבן אותו אבל מסיבה כלשהי הוא כבר היה עצבני אז אלתרתי את התוכנית שלי." יונגי הסביר.

ג'ימין זוכר את זה. מתי שטאהיונג שלח לג'ונגקוק את מסמכי הגירושים, זה בטח היה אחריי שהוריד אותו בבית הוריו.

"זה למה אתה מתנהג מוזר כל הלילה? כדי לגרום לג'ונגקוק לקנא?" ג'ימין שאל. יונגי פשוט הנהן לחיוב.

"ומה איתך? אתה מקנא? על זה שאני רגיש כלפיי טאהיונג..." ג'ימין שאל את בן זוגו. יונגי שנא את השאלה הזאת והוא ידע שג'ימין שואל אותו בכוונה. ג'ימין יודע שהוא מקנא. יונגי גילגל את עיניו שהוא ראה את הגיחוך שהיה על הפרצוף של ג'ימין.

"אתה לא צריך להתערב בעניין של טאהיונג וג'ונגקוק." ג'ימין אמר ליונגי.

"אני רק מנסה להחזיר אותם להיות זוג." יונגי אמר. "אבל טאהיונג כבר מוכן לעבור הלאה, אם זה מה שהוא רוצה, אנחנו צריכים לעזור לו ולתמוך בו!" ג'ימין אמר ליונגי. הוא לא אוהב שיונגי מתערב בעניין הנישואים של טאהיונג.

יונגי הביט בג'ימין. האם הוא ימצא את עצמו מטופש או דביל אם הוא יגיד לו שהוא רוצה שטאהיונג יחזור לג'ונגקוק בגלל שהוא מפחד? מפחד שג'ימין יעזוב אותו כדי להיות עם טאהיונג יום אחד.

"בוא נלך לחפש אותו. עזבנו אותו להרבה זמן." יונגי אמר. הוא החליט לשמור את המחשבות לעצמו. הוא לא רוצה שג'ימין ידע את המחשבות הילדותיות שלו. כאשר הם עזבו, הם שמעו את קולו של טאהיונג, הוא מדבר עם אישה. הם היו מאחורי הקיר, קרוב למזרקה איפה ששניהם דיברו והשיחה נשמע בטווח השמיעה שלהם. דמם רתח, מלשמוע את השיחה הזאת.

כלבה - ג'ימין.

פאקינג נחשה - יונגי.

הם שמו לב שטאהיונג עזב אותה והלך לאיפשהו והם עזבו גם כדי לדבר איתו אבל לפני שג'ימין הספיק לקרוא לטאהיונג, הם ראו אותו נגרר לתוך חדר על ידי ג'ונגקוק. ג'ימין התכוון להיכנס לקחת את טאהיונג החוצה אבל יונגי עצר אותו.

"אתה אמרת לא להתערב. אני לא אם אתה לא..." יונגי אמר. כמעט מתחנן לג'ימין שיעזוב אותם לבד. זה ההזדמנות של ג'ונגקוק כדי לסדר דברים עם טאהיונג ויונגי נתן לו את ההזדמנות הזאת, מקווה שזה לא יגמר רע.

\\

"היי בייבי, התגעגעתי אלייך..." ג'ונגקוק

מתוך אש לתוך מחבת מעופפת, מדהים.

הוא מעולם לא קילל את יונגי וג'ימין באותה מידה שהוא עשה כרגע, מבפנים, ברור. הוא הביט לג'ונגקוק שעמד מולו. הוא ישקר אם הוא יגיד שהוא לא עצבני בגלל שהוא כן. הוא לא ראה את ג'ונגקוק שבוע פלוס ולראות אותו מקרוב, ג'ונגקוק נראה שונה. קצת שונה. למרות החיוך והבעת השמחה שהוא לובש כרגע על פניו. עיניו שחורות ועייפות, שפתיו טיפה סדוקות ויבשות, ליבו של טאהיונג נצבט מהמראה של ג'ונגקוק שנראה ככה אבל הוא ניסה להילחם. הוא נלחם מהדחף לחבק את ג'ונגקוק עכשיו.

הוא שם לב שידו של ג'ונגקוק עדיין אוחזת במותניו אז הוא כחכח בגרונו וניתק את ידיו ממנו. ג'ונגקוק מאוכזב מהפעולה של טאהיונג, זוכר איך שנתן לג'ימין לגעת בידו מוקדם יותר, גורם לו לקנא אבל הוא נתן לידו ללכת ממנו. חושב שטאהיונג מרגיש לא בנוח עכשיו.

"אני יודע שאמרת שאתה לא רוצה להיפגש אבל הנה אנחנו. חייב להיות גורל..." ג'ונגקוק אמר לטאהיונג.

"כן, אתה באת למסיבה הזאת איתה, בטח גורל." טאהיונג לא רצה להישמע קנאי אפילו שהוא כן עכשיו וג'ונגקוק יודע זאת בגלל שהוא גיחך מיד אחריי מה שטאהיונג אמר והוא איחל שהוא יוכל להוריד ממנו את החיוך מהפרצוף שלו. זה מעצבן שג'ונגקוק שנראה שהוא לוקח את העניין הזה בקלות בגלל שזה לא. לפחות לא לו.

"נשמע שמישהו מקנא" ג'ונגקוק התגרה בו. בכנות, הוא שמח שטאהיונג קנאי. הוא מלא שמחה ברגע הזה. אם זה גרם לו לקנא, זה אומר שהוא עדיין דואג לגביו, נכון?

רואים? הוא לא לוקח את זה ברצינות. טאהיונג באמת עצבני שהוא דחף את גופו של ג'ונגקוק כדי שכך הוא יוכל לעזוב את החדר ולמצוא את ג'ימין ויונגי, אבל לפני שהוא יכל לעזוב, ג'ונגקוק חיבק אותו, מוציא צחוק קטן.

"אוקי בסדר, זה היה מוקדם מידי. אני מצטער." הוא אמר בזמן שחיבק את טאהיונג, צמוד. מעריך את העובדה שטאהיונג תחת זרועותיו. הוא הצמיד את אפו לצוואר של טאהיונג, מסניף את ריחו שכלכך התגעגע, הוא כמעט בכה.

שלא מרצון, בגלל שזה היה משהו שהוא התרגל עשות, לא משנה מתי ג'ונגקוק היה מחבק אותו, הוא היה מחבק אותו ישר בחזרה.

"בבקשה תקשיב... אני יודע שאמרת שאתה צריך זמן לפני שתוכל לפגוש אותי. אבל אני באמת צריך לספר לך. אני התכוונתי לזה שאמרתי שמעולם לא בגדתי בך עם ליסה. אני רק הבאתי אותה לכאן בגלל שג'קסון ביקש ממני. הוא זה שדלוק עליה." ג'ונגקוק סיפר לטאהיונג. הוא עדיין מחבק אותו ואין לו שום תוכנית לשחרר אותו בקרוב.

"הילדה שראית אותה איתנו. זו האחיינית שלה. אחותה הייתה חולה ומאושפזת אז היא הייתה צריכה לדאוג לה, ואמרתי לה שהיא יכולה להביא את האחיינית שלה למשרד, אני מצטער שהיית צריך לראות את זה, הייתי צריך להסביר לך מוקדם יותר..." ג'ונגקוק לחש.

"להסביר לי מה?" טאהיונג שאל.

"הילדה הזאת היא הבת של ג'ני, וג'ני היא אחותה של ליסה." האמת הפתיעה את טאהיונג. לג'ני יש בת? למה אימו לא סיפרה לו? אלא אם כן היא לא ידעה בעצמה. זה היה סוד, מכולם. וליסה היא אחותה? זה מסביר את המילים וההתנהגות שלה מוקדם יותר. למה היא ניסתה להפריד בין ג'ונגקוק וטאהיונג כדי שיהיה יחד עם ליסה. בגלל שהיא אחותה.

ובכן, זה מסביר הרבה.

"מה מסביר הרבה?" ג'ונגקוק שאל. טאהיונג לא שם לב שהוא אמר את מחשבותיו בקול.

"היא, אני לא יודע. אמרה לי שאתה וליסה נראים טוב ביחד ואמרה שאני לעולם לא אוכל לעמוד לצידך." טאהיונג סיפר לו. הוא יכל להרגיש איך גופו של ג'ונגקוק נמתח. ג'ונגקוק עצבני, הוא יכל להרגיש את זה.

"אל תשים לב למילים שלה." ג'ונגקוק אמר לו. אבל הוא לא יכל להבין עד כמה זה עמוק זה הטריד את טאהיונג.

"את ג'ני פגשתי לראשונה שאכלתי צהריים עם ג'קסון. הוא התחיל את החברה שלו ואמר שהוא רוצה לדבר איתי ביזנס וזה מה שעשינו. אנחנו שוחחו לגבי עבודה ואז הוא קיבל שיחת טלפון, אומרים לו שאחד הדוגמניות שלו הובלה לבית חולים בגלל שהיא התעלפה. אז ג'קסון הלך לבית חולים לבדוק אותה, והוא הביא אותי איתו. אנחנו הגענו וג'קסון בדק אותה והדבר השני שידענו, הדלת נפתחה בתנופה וילדה קטנה רצה לג'ני, בוכה בזמן שהיא קוראת בשמה של אימה עם אישה נוספת, ליסה." טאהיונג רק המשיך להקשיב לסיפור של ג'ונגקוק, לאמת שלו.

"ג'קסון היה בחרדות. הוא לא ידע בגלל שג'ני לא סיפרה לו. המוניטין של ג'קסון כבר היה מוכפש בגלל שאחת מהדוגמניות שלו הייתה מעורבת בסמים עם החבר שלה ועם העניין של ג'ני יבוא לאוויר זה יכול לסכן את המוניטין של ג'קסון והחברה שלו. ואולי אפילו יכול להשפיע על אביו. הוא באמת היה על סף דמעות. אז אמרתי לו שכדאי שנשמור על כך בסוד עד שעניין הסמים יעלם. אבל אז לא ציפיתי שג'ני תהיה אחת המועמדות לקוריאה טופ-טאן מה שגרם לדברים להיות יותר מורכבים," ג'ונגקוק הסביר. אבל טאהיונג עדיין מקשיב, גורם לג'ונגקוק להיות עצבני מסיבה כלשהי. במצב שלו, איפה שהוא מחבק את טאהיונג, הוא לא יכול לראות את ההבעה שלו, מה שהקשה עליו לנחש על מה הוא חושב.

"אני התכוונתי לספר לך על ג'ני, באמת התכוונתי אבל אז ג'ני גילתה שאני נשוי לבן של פארק טאהיי והיא התחננה אליי, ליטרלי ירדה על ברכיה, מתחננת שלא לספר לך בגלל שהיא פחדה שאתה עלול לפלוט את זה לאמך." הוא אמר והוציא אנחה. הוא הרגיש שטאהיונג משחרר את ידיו ממנו, מנסה לשבור את החיבוק ולהשתחרר. אז ג'ונגקוק החזיק אותו טיפה, אבל ידיו עדיין על מותניו של טאהיונג.

"ואתה הבטחת לה שתשמור על כך בסוד ממני," טאהיונג לבסוף דיבר.

"אני יודע שפגעתי בך..." ג'ונגקוק אמר לו.

"אתה בטוח עשית,"

"אני מצטער..." ג'ונגקוק התחנן.

"אני בטוח שאתה." 

ג'ונגקוק לא יכל להוציא מילה לטאהיונג שעמד מולו עכשיו. האדם שמולו הוא לא הטאהיונג שהוא מכיר. המילים שלו וההבעות שלו פשוט, קרים. וזה היה מבעית.

"אז אתה בחרת לשקר לי." טאהיונג אמר. זה היה כלכך רך שזה כמעט נשמע שהוא אומר את זה לעצמו.

"אני לא התכוונתי-"

"אתה חושב שלא יכולתי לשמור על כך בסוד? זה למה בחרת לשים אותי בחשכה?" טאהיונג שאל.

"לא! ברור שלא!" ג'ונגקוק התנגד לזה מיד.

"אז למה לא אמרת לי?" טאהיונג שאל. הוא פשוט רצה לדעת למה. הוא מנסה להבין למה.

"זה היה פשוט החלטה ברגע שלא מתוכנן מתי שהבטחתי לה." ג'ונגקוק ענה לה.

"אתה חיית עם 'ההחלטה הלא מתוכננת' הזאת חודשים. ונראה שהסתדרת עם זה מצוין. תשעה פאקינג חודשים ואפילו לא פעם אחת לא היה לך את ההגינות לבוא להגיד לי את האמת לגבי זה. אי פעם ניסית בכלל?" טאהיונג שאל, קולו נשמע כלכך מתוח לג'ונגקוק. הוא דחף את ידיו ג'ונגקוק ממנו.

"אני לא יכולתי..." ג'ונגקוק ענה.

"אתה לא יכולת, או שלא ניסית!" טאהיונג לחץ על כל המילים. מדגיש לו את זה, ג'ונגקוק הוא אחד שלא ינסה להגיד לו, במקום זאת הוא לא יכל. וזה באמת, הכאיב לטאהיונג. הוא הסתובב להביט לפניו של ג'ונגקוק כאשר הוא שאל אותו.

"טאהיונג-"

"יש לך אמונה בי בכלל? אתה לא סומך עליי מספיק?" טאהיונג שאל. הוא לא ידע איזה הבעה יש לו על הפנים אבל בשביל ג'ונגקוק, ההבעה שלו הייתה כלכך קרה.

"אני כן! זה פשוט שבאותו זמן לא ידעתי מה לעשות. אני-" ג'ונגקוק הרגיש מתוסכל. הוא לא ידע איך להתמודד עם טאהיונג החדש שעומד מולו.

"תעצור! אתה מבין את זה נכון, זה לא יגרום למצב שלנו להיות יותר טוב, נכון? מה חשבת שיקרה אחריי שתספר לי את זה? אני מתכוון, מה הטעם עכשיו? זה מאוחר מידי. אתה אמרת לי את זה מאוחר מידי!" הוא אמר לג'ונגקוק. הוא הרים את קולו קצת יותר אבל הוא לא התכוון לצעוק.

ג'ונגקוק פשוט נתן לטאהיונג להוציא את הכעס בגלל שהוא ידע, הוא האשם ואין משהו שהוא יכול להגיד לטאהיונג כדי לגרום לזה להיות בסדר אבל הוא סרב להאמין שזה היה מאוחר מידי.

טאהיונג טלטל את ראשו והוציא צחוק ספקני.

"לא, אני לא יכול להמשיך עם זה. אני לא יכול להמשיך לתת לך את הכרטיס העובר הזה. אני לא יכול להמשיך לנסות להבין אותך, קוקי... אני לא יכול..." הוא ענה. וטלטל את ראשו לאט יותר.

ג'ונגקוק ידע, הוא עומד להפסיד את טאהיונג. הוא הבין שטאהיונג מוותר עליו, אבל הוא לא יכול להמשיך לתת לזה לקרות. הוא הלך למול טאהיונג, מנסה לחבק אותו שוב. מנסה להרגיע אותו אבל טאהיונג פשוט דוחף אותו ממנו.

"זה היה האמת שלך. מוכן לשלי?"

______________________________________________________________

אתם מבקשים עוד פרק ואני פשוט לא יכולה להישאר אדישה לזה🤧❤...
אז הנה עוד אחד ומקווה שאהבתם🤭❤!!!
אוהבת💜!!