טאהיונג צעד בחדרו של ג'ימין במשך שעתיים, תוהה אם לתת שיחה לג'ונגקוק או לא. הוא יודע שהוא הבטיח ליונגי, אבל... הוא לא יכול. הוא פשוט לא יכול. ג'ימין כבר עזב לעבודה וזה רק הוא ויונגי. 

מה כדאי לו לעשות? מה כדאי לו לומר? מה כבר יש לג'ונגקוק להגיד לו? בואו נגיד שהוא נותן לו שיחה, ואז מה? בואו נגיד שהוא מקשיב למה שיש לג'ונגקוק להגיד, ואז מה? מה אם הוא לא יאהב את מה שיש לו להגיד? מה אם כל מה שג'ונגקוק יאמר יפגע בו? האם הוא יהיה מסוגל לקחת את זה? האם הלב השבור שלו יקח את זה?

לא, אני לא יכול.

הוא יתנצל ליונגי אבל הוא לא יכול. ברור שבזמן, יונגי צעד מחוץ לחדר שלו, שיער פרוע ופה מפוהק. הוא יצא כדי לחפש את טאהיונג, רק כדי למצוא את טאהיונג עם עיניים נוראיות, מביט בו בחזרה. הוא היה מבולבל בהתחלה כאשר ראשו לא היה מרוכז עדיין. אבל אז, כאשר ראשו חזר לפעול מחדש, הוא זוכר, אבל אם לראות מהמבט של טאהיונג, הוא ניחש שהוא לא רוצה לדבר עם ג'ונגקוק כמו שהוא הבטיח. 

"תן לי לנחש, ברחת כמו שפן." יונגי אמר.

"אני מצטער היונג..." טאהיונג ענה. מפחד להביט בו. טאהיונג מספיק עירני כדי לדעת כמה מפחיד יונגי.

"למה?" יונגי שאל.

"אני מפחד מידי כדי להקשיב למה שיש לו להגיד... מה אם הוא יפגע בי שוב? אני לא יכול היונג..." הוא אמר. מקווה שיונגי יראה לו רחמים.

"איך אתה יודע שהוא הולך לפגוע בך?" יונגי שאל. הוא רק קם אז הוא לא יכול להיות נחמד.

"בגלל שהוא תמיד פוגע בי. אני לא יכול היונג. אני יודע שהבטחתי לך אבל אני לא יכול. אני מצטער..." טאהיונג ענה.

יונגי לקח נשימה עמוקה. הוא ניסה להיות רציונלי.

"מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות? הוא פוגע בך? הוא עשה את זה כבר, הרבה פעמים. הוא לא יכול לפגוע בך יותר." יונגי אמר.

"אבל..." טאהיונג הביט מטה לטלפון.

יונגי בכלל לא התכוון אבל הוא דיי עצבני.

"אתה לא חושב שאתה מתחיל להיות אגואיסט עכשיו?" יונגי שאל. ברור, הוא רק אומר את זה כי הוא שם לב כמה ג'ונגקוק נראה גמור עכשיו.

"מה? אני אגואיסט? אתה דוחף אותי ומצווה עליי להתקשר לג'ונגקוק יודע טוב מאוד שהוא הולך לפגוע בי רק כדי שלך יהיה עבודה שקטה? לא, אני אגואיסט. אתה לא." טאהיונג התפוצץ. הוא יודע שיונגי יותר בוגר ממנו ושהוא מתחיל להיות גס רוח אבל הוא לא אוהב את זה שיונגי מכריח אותו ככה. הוא קיווה שיונגי יהיה יותר מתחשב.

"אתה לא יודע את זה, אתה לא יודע שהוא הולך לפגוע בך, אתה פשוט בעיוורן מסיק את זה שהוא הולך להכאיב לך מבלי שבכלל תקשיב לו. מה אם הוא רוצה להתנצל? מה אם הוא באמת רוצה לדבר. מה אם יש שם משהו שאתה צריך לדעת, מה אם הוא רוצה שתדע?" יונגי אמר בקול מאוד סוער.

"איזה סיבה? מה עוד יש שאני צריך לדעת?" טאהיונג שאל בתסכול את יונגי. אבל טאהיונג הוא טיפש, הוא לא יכל להבין בהיגיון מאחורי המילים של יונגי, שהוא יודע משהו.

"ולכן אמרתי לך להתקשר אליו, רק אחר כך תדע." יונגי אמר, בשלב הזה הקול שלו התרכך. הוא התקרב לטאהיונג, ההבעה שלו התרככה. 

"תראה, אם אתה לא יכול לעשות את זה לבד אז אל, אני כאן איתך, אני אהיה איתך לכל הזמן, אם מה שיש לו להגיד יפגע בך אני אבעט בו כלכך חזק. אבל אתה חייב להיות אמיץ טאהיונג, אתה חייב להקשיב למה שיש לו לומר." יונגי אמר. 

"מה אם המצב היה הפוך? מה אם אתה האחד שצריך לדבר עם ג'ונגקוק אבל הוא ייתן לך?" יונגי שאל אותו.

ניתן לראות שהשכנוע שלו עובד בגלל שהוא יכול לראות שטאהיונג מקשיב לו. מזל שפארק ג'ימין קיים כדי לשכנע אותו לעשות דברים, הוא למד מספר טריקים ממנו.

"תבטיח לי שתהיה איתי כל הזמן?" טאהיונג שאל, הוא רק רצה להיות בטוח. 

"כן, אני אחזיק לך את היד אם אתה רוצה אבל אתה לא כי אז זה יהיה מוזר." יונגי ענה.

"בסדר. אבל קודם, בבקשה תצחצח שיניים." טאהיונג התגרה.

"א-אתה חתיכת פרחח! אני כבר עשיתי."

-

ג'ונגקוק בודק את הטלפון שלו כל חמש שניות. הוא כבר עושה את זה מאז הבוקר וכבר כמעט לילה וטאהיונג עדיין לא התקשר אליו. הוא בדק את הטלפון שלו שוב. עדיין אין שיחה או הודעה. כל העבודה שלו נערם היום. הוא עדיין לא התחיל לעשות דבר. עסוק ומחכה שטאהיונג יתקשר אליו. הוא אורז, לאחר מכן ישב,  ואז עומד, ושוכב על הכורסה אחר כך, ואז שוב עומד ואורז שוב. הוא חסר מנוחה.

הוא אמר לליסה ספציפי לסדר את לוח השנה שלו ולא לתת לאף אחד להיכנס למשרד שלו. עד שהוא ישמע מטאהיונג. הוא לא יעשה כלום. הוא הוציא את הטלפון שלו כדי לבדוק שוב, אבל כלום. כל ההודעות היו מהוריו, מחברים אבל הכי מכל מג'קסון. הוא פחד להזמין את ג'ונגקוק לאחד מסיבות המודל, הוא לא בטוח בעצמו אבל הוא לא במצב רוח כדי ללכת למסיבות ברגעים שלו.

הוא עמד ובדיוק בזמן, הטלפון שלו זימזם. ג'ונגקוק היה כלכך מופתע שהוא כמעט הפיל את הטלפון אבל תפס את זה בזמן.

זה טאהיונג

זה יכול להיות אמיתי? האם הברמן עם העור החיוור שיכנע אותו? הוא לא יכול להאמין לזה. טאהיונג מתעלם ממנו כבר מאז הריב שלהם לפני שבוע ועכשיו הוא מתקשר. לפתע ג'ונגקוק לחוץ. הוא נבוך, אבל עדיין יכול לענות לשיחה, הוא מרגיש כאילו הלב שלו הולך לצאת מהחזה שלו.

"שלום." הוא נשמע להישמע נורמלי אבל במקום זה הוא הוא נשמע איטי. זה לא מה שהוא כיוון אליו, אבל טאהיונג לא ידע זאת.

"היי, ג'ונגקוק." טאהיונג ענה. הוא הביט לעבר יונגי. הטון של ג'ונגקוק נשמע כאילו הוא לא רצה לדבר בכלל.

"יונגי אמר לי להחזיר לך שיחה אז עשיתי אבל אם עכשיו זה לא זמן טוב אז-"

"לא! עכשיו זה הזמן המושלם. אין זמן יותר מושלם מעכשיו." ג'ונגקוק קטע אותו ואמר הנשימה אחת.

טאהיונג יכל לשמוע כמה ג'ונגקוק היה נבוך שהוא אמר את זה והוא חשב כמה חמוד הוא עכשיו. הוא לא יכל לעצור את זה אבל הוציא גיחוך. וצחוק קטן.

"אני מתגעגע לזה..." מבלי לחשוב, ג'ונגקוק אמר את זה.

מבלי להזהיר, הלב של טאהיונג פעם בחוזקה.

אף אחד מהם לא חשב לדבר לאחר מכן, רק שניהם מקשיבים לנשימה של אחד והשני. איכשהו זה הרגיע את שניהם. אבל יונגי לא יכל לספוג את השקט, כאילו, הם בטלפון אבל אף אחד מהם לא מדבר? אז מה היה העניין?

"ג'ונגקוק? האם יש משהו שאתה צריך לדבר איתי עליו?" טאהיונג לבסוף את השקט.

"נכון, יש... יש משהו." ג'ונגקוק ענה.

"זה לגביי ולגבי ליסה. זה לא מה שאתה חושב. אם תתן לי הזדמנות, אני יכול להסביר לך, תיפגש איתי?" ג'ונגקוק שאל. זה היה כמעט כמו לחישה, בגלל שהוא פוחד שטאהיונג יאמר לא.

מה כדאי לטאהיונג להגיד? האם כדאי לו להגיד כן, או לא?

_________________________________________________________________

מה לדעתכם? טאהיונג ייתן הזדמנות גם אם נראה שהוא מצליח לעבור הלאה?
וכמובן תודה על הפרגון ואהבה, חשבתי שלא אצליח לעלות כבר בזמן האחרון🏳️‍🌈❤.אם לא אכפת לכם אשמח אם תבדקו את הספר החדש שהעלתי לחשבון שלי.
Hidden parale / Taekook.
אוהבת❣