Chaper 17 - Better

יום אחריי,  טאהיונג החליט לבלות זמן עם הוריו. עבר זמן מאז שהוא ביקר אותם ולהוריו כלל לא מזיז מזה שהוא כאן. טאהיונג בילה את היום בשיחה עם אביו, צוחק עם אימו ומאוחר יותר באותו יום הוא עוזר לה עם הגן בחוץ.

טאהיונג אוהב גננות, זה עוזר לו לשכוח אדם מסוים שתמיד מעסיק את ראשו. נראה שהוא מבלה טוב את הזמן, והוא נראה יותר טוב ממה שהוא היה לפני שהגיע לבית הוריו. אימו בהתה בו ולא בכוונה, היא חייכה בשינוי המצב של הבן שלה. אז היא לקחה את ההזדמנות שלה.

"מתוק, אתה נראה יותר טוב. אתה סוף-סוף בסדר?" אמא שלו שאלה. הידיים שלה מסדרים את האדמה של אחד הפרחים.

"אני בסדר..." הוא ענה.

"אני אוהבת את זה. חיוך נראה טוב עליך. אתה צריך לעשות את זה לעיתים קרובות." היא המשיכה.

"אני אנסה. אני מתכוון אני עדיין שבור עליי ועל ג'ונגקוק אבל זה מה שאני החלטתי, ואני עושה זאת בשבילו אז אני חייב להתמודד עם זה, הוא יהיה בסדר." הוא אמר.

"תני לי זמן, אז אני בסדר גמור." הוא המשיך.

זה נראה כאילו שהוא מקבל את העובדה שהוא וג'ונגקוק לא נועדו להיות ביחד.

"אתה לא יודע שהוא בסדר. מה אם הוא בוכה עכשיו לבד?" אמא שלו בדקה אותו. טאהיונג בהה באימו לשניה ואז הביט לעבר דבר אחר. "בטח, בוכה. הוא שיחק אותה עם המצגת. והבחור הזה, האדם שאין לו שם מחברת M היה מאוד מורשם. אבא סיפר שלי. אמא, הוא בלתי מושפע, עם ובלעדיי." טאהיונג ענה. בכנות, הוא לא רוצה לחשוב ככה.

ג'ונגקוק מסתדר בלעדיו. אם יהיה מישהו שיגיד לו ההפך, הוא מפחד שהוא ירעד, הוא מפחד שהוא ירצה לרוץ חזרה הביתה, לג'ונגקוק.

"טוב, משהו אמר שהוא מאוד מושפע... זה היה בעצם מישהו." אמא שלו מילמלה אבל טאהיונג הצליח לקלוט כל מילה. אבל הוא ניסה להבין מה שהיא אמרה אבל בעצם אין לו שום מושג.

"בן, אתה חוזר חזרה לג'ימין היום?" אבא שלו, משום מקום, פתאום הופיע. מפחיד בצורה מצמררת את טאהיונג ואימו. טאהיונג בטעות צרח בקולניות ואמא שלו שהחזיקה קצת מהאדמה, עף לפנים שלה ולשיער. קצת אפילו עף לכיוון טאהיונג. אבא שלו,  הסתכל על שניהם טאהיונג ואמא שלו עם מבט של 'מה אתם עושים' ושניהם צחקו, מצאו את המצב מצחיק.

"כן אבא, אני חוזר חזרה לג'ימין אבל אני מבטיח שאבקר אתם לעיתים קרובות יותר." טאהיונג אמר, מנגב את דמעותיו. הוא צחק כלכך חזק שהוא בכה. הוא אפילו נד בראשו להעיף את הליכלוך שהיו על השיער שלו.

"תגיד לגמד הזה לבוא לארוחה הערב. תגיד לו להביא גם את המישהו המיוחד גם, ומתוק שלי, תגיד לו שאני לא מקבלת 'לא' לתשובה." אמא שלו דיברה. היא נתנה חיוך. טאהיונג לרגע קפא. המחשבה על אמא שלו מגלה שהמישהו המיוחד הזה יתברר בחור ומאוד אדיש ביחד, גורם לו לדאגה בגלל שברצינות, יונגי מפחיד. אבל אמא שלו סקרנית אז הוא הסכים ונכנס כדי לטלפן לג'ימין.

"שלום? טאהיונג? הכל בסדר?" ג'ימין ענה לשיחה בפחות מחמש שניות. טאהיונג מופתע.

"זה רע, ג'ימיני." הוא אמר. הוא בטעות גרם לקולו להישמע עצוב ומאוד מוטרד.

"למה? מה קרה? אתה רוצה שאני אבוא ואקח אותך? איפה אתה עכשיו?" ג'ימין נשמע מדאג.

"כן, אתה חייב לבוא לקחת אותי, ואתה צריך להביא את יונגי איתך. בגלל שאמא הזמינה את שניכם לארוחה והיא לא מקבלת 'לא' בתור תשובה." טאהיונג אמר. ג'ימין צעק מקו השני, וטאהיונג פשוט צחק.

בתחילה, ג'ימין לא היה מרוצה אבל אחריי הרבה שכנועים הוא הסכים לבסוף, עכשיו הבעיה הוא לשכנע את יונגי שמאוד יקשה עליו בגלל העצלנות שלו. ג'ימין מרוצה שטאהיונג נשמע שמח. הוא חוזר חזרה להוריו ואמר להם. ג'ימין אולי עזב את טאהיונג בעבר, לבד אבל עכשיו הוא לא יעזוב את טאהיונג שוב. הוא היה חלש ופגוע, לראות את טאהיונג מאושר עם ג'ונגקוק, לא יודע על רגשותיו, זה כאב. אבל עכשיו הוא שונה, הוא בוגר וחזק, ויש לו את יונגי.

טאהיונג לאחר מכן חזר לחדרו כדי להתארגן ולארגן כמה דברים. רק כמה דברים קטנים ונחוצים בשביל הימים הרגילים. הוא מתרגש חושב על לחזור לביתו של ג'ימין שהוא היה מהמהם ושר. זה היה מוזר, אפילו טאהיונג בעצמו לא יכול להסביר את זה. ג'ימין היה החבר הכי טוב שלו, הם היו ביחד מאז שהם היו קטנים, אבל פתאום, מיד אחריי סיום הלימודים ג'ימין נעלם בלי עקבות. לא היה לטאהיונג דרך לתקשר איתו ואפילו הוריו של ג'ימין אמרו שהוא עבר ומאז הם לא שמעו ממנו. הוא ניסה להתקשר אליו ולכתוב לו אבל לא היה שום צורך בכך. ג'ימין היה רוח רפאים. אבל עכשיו, הוא הופיע, באופן מפתיע, לאחר שבע שנים. עדיין אותו ג'ימין, מבעבע ותוסס, ועדיין שם בשבילו.

גם כן, יש את יונגי.  בתחילה הוא לא חיבב את יונגי בגלל שהוא נראה חסר הבעה ומפחיד והוא פשוט לא יכול לדמיין את זה שג'ימין יוצא עם מישהו כמו יונגי, אבל אחריי שבילה שלושה ימים בביתם, הוא הבין, יונגי בעצם אדם מאוד חמים ודואג. הוא אולי נותן תגובות רעות אבל הוא באמת מתכוון לזה. וטאהיונג גם מאוד אוהב להתקוטט עם יונגי, זה הדבר האהוב עליי לעשות עכשיו. ברור שהם רק מתקוטטים על דברים ילדותיים כמו, מה כדאי להם לאכול לארוחה או של מי התור לכבס את הבגדים. אבל רוב הזמן הם היו רבים על ג'ימין.

נשמע קול של מישהו שנוקש על דלתו וזה גרם לראשו להסתובב, אחריי שאמר לאדם להיכנס, דלת חדרו נפתחה. חושף את אימו שהתלבשה היטב. טאהיונג נחנק מהמחשבה על אמא שלו לבושה כלכך טוב רק כדי לאכול ארוחה עם ג'ימין ויונגי.

אמא שלו הביטה על הבן שלה, מהמהם ושר כאשר הוא מארגן את בגדיו, הוא כן נראה יותר טוב ממה שהיה אתמול. אבל היא עדיין לא קיבלה את ההזדמנות שלה לדבר, לדבר עם טאהיונג היטב על העניין שלו עם ג'ונגקוק. וגם היא רוצה לדבר על החוסר ביטחון של טאהיונג. היא לא מבינה למה טאהיונג מרגיש חסר ביטחון או למה הוא מרגיש קטן בהשווה על הבחורה שהוא דיבר עליה, בעיניים שלה טאהיונג הוא מושלם. היא לא אומרת את זה בגלל שהיא אמא שלו, אבל בגלל שברצינות, טאהיונג יפהפה. וטאהיונג בכלל לא מציג את עצמו כאל הבן של פארק טאהיי וקים מינג'י, הוא בכלל לא אוהב תשומת לב בגלל שהוא תמיד חושב את עצמו מכוער או לא שווה בשביל תשומת לב. אז אפילו עמיתים שלה וחברים דוגמנים, רק קוצץ קטן של אנשים יודעים מי זה טאהיונג.

זה החלק של הסיבה למה הוא רצה לשמור את הנישואים שלו עם ג'ונגקוק בסדר נמוך כמה שיותר. אחד, הוא מפחד שהנישואים שלו ישפיע על התדמית של הוריו, וגם, התדמית של ג'ונגקוק. מאז הוא חשב שמאז שג'ונגקוק יהיה המנכ"ל של החברה של אביו, הוא לא רוצה את שהתדמית שלו תהיה מושפעת מידי.

קים טאהיונג באמת אוהב פרטיות ולא אוהב תשומת לב וחשיפה. איך היא קיוותה שהוא יראה עד כמה באמת יפהפה הוא באמת נראה, איזה מושלם הוא,  שאין דבר שהוא צריך להיות חרד לגביו. היא קיוותה שהבן שלה יהיה בטוח בעצמו.

היא התקרבה אליו וישבה לצידו במיטה. "להוט לעזוב את ההורים שלך?" היא שאלה.

"לא אמא, אני מבטיח שאבוא לבקר אותך ואת אבא לעיתים קרובות. מבטיח." הוא אמר לאימו. עושה מחווה חמודה כדי להמס את ליבה של אימו. ברצינות, הוא לא נראה חמוד? "אז תיקח את הרכב שלך איתך, אז לא תוכל להשתמש 'ג'ימין עסוק כדי להסיע אותי' או 'ג'ימין לא יכול להסיע אותי'" היא אמרה.

טאהיונג הפסיק. לפני, לא היה לו סיבה לקחת את הרכב, הכוונה, ג'ונגקוק היה זה שתמיד שהסיע אותו אם הוא רצה ללכת לאיפשהו. נראה שעכשיו הוא יצטרך להסיע את עצמו למקומות. הוא לא רצה להיות נטל לג'ימין עוד שהוא כבר. אז הוא החליט להסכים.

איכשהו, הכאב הוא פחות בלתי נסבל עכשיו. הכאב היה יותר מידי מתי שהוא, טאהיונג, שמר את זה בבטנו. מיד אחריי שהוא סיפר לאימו על איך שהוא באמת מרגיש. ואז לפתע הוא מרגיש יותר טוב, משקלו של העולם כבר לא הןטל על כתפו. אולי הוא מרגיש רענן, או שאולי הוא כבר התרגל לכאב של הגעגוע העז לג'ונגקוק, או שאולי הוא החליט שליסה היא האחת בשביל ג'ונגקוק והוא קיבל את העובדה.

זה יכול להיות מעבר לזה, או שאולי זה מעבר לזה. אבל פשוט לא אכפת לו. בפעם הראשונה, לא אכפת לו מכלום והכל. הוא לא רוצה לדעת מה ג'ונגקוק עושה, או אם הוא עם ליסה. הוא גם לא רוצה לדעת אם הוא בוכה או צוחק ברגע הזה, שמח או עצוב. גם לא אכפת לו אם יש הסבר להתנהגותו של ג'ונגקוק. עכשיו, הוא רוצה לשים את עצמו ראשון, הוא רוצה להיות אנוכי, ומסיבה זאת, סוף-סוף, אחריי ימים בלי ג'ונגקוק לצידו, הוא מרגיש...

יותר טוב.

_____________________________________________
אם לא תגידו לי מה אתם חושבים על הפרק הזה אני חונקת מישהו חחחח❤
אני שרופה, זה פרק מדהים לדעתי, גם אם לטאהיונג אין את הביטחון הזה הוא סוף-סוף חושב גם עצמו. ובכלל אמא שלו, זה הכי נראה שהיא הצופה (אנחנו בעצם).
אני מאוהבת❤ ואתם גם?🙈❤.

Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top