*כן ,אני יודעת ,הכותרת נשמעת כמו סיפור שמספרים לילדים לפני שינה 😂,זה לא .*

יש בסוף הודעה חשובה, תקראו.

{הארי}

חודש עבר ,דראקו עדיין לא כתב ,ואני מתחיל לדאוג .

אני מוציא את המטבע מכיסי ואנחת אכזבה נפלטת מפי ,הוא ריק .

דראקו ,אתה כאן ?
לאחר שנייה אני מקבל תשובה ,כאילו דראקו רק חיכה לרגע שאני אכתוב לו .

כן

למה לא כתבת ?

העיניינים מסתבכים ,נדבר כבר ברכבת . תשובותיו קצרות ותמציתיות ,וזה מעורר בי דאגה .

מה קורה ?

דראקו ,תענה לי .

דראקו!!!

אני בוהה במטבע בריקנות ,ואני לא יכול שלא לחשוב שצדקתי .
____

{דראקו }

אני יושב בשולחן הגדול שבסלון ,מוקף באוכלי מוות ומרגיש לא שייך ,ומתפלל להסחת דעת ,דבר שקשה לי לבצע בעצמי ,לאור הגופה המסתובבת מעל ראשי .

המטבע בכיסי מתחיל להתחמם כמו מתוך סימן ,אני מוציא אותו ורואה את ההודעה הראשונה מהארי זה זמן רב .

‏ ‏דראקו ,אתה כאן ?

כן

אתה בסדר ?למה לא כתבת ?

העיניינים מסתבכים ,נדבר כבר ברכבת .

״דראקו ,האם יש דבר היותר חשוב מלהקשיב לאדונך ?״ שואל וולדמורט .

שנאה חולפת בגופי ,אך אני מנסה לשמור על קולי מאוזן ״לא ,אני מצטער לורד ״ אני יורק את המילה מפי בזלזול ,אך ניכר שהוא לא שם לב .

״אלא אם זה החבר שלך ,הארי פוטר ?״

גופי נרעד ״לא אדוני ״

״אני גאה בך ,דראקו .השגת את הנער פוטר ,נוכל להשתמש בזה לטובתנו ״
לא אהבתי את המילה ׳השגת ׳ ,כאילו הארי הוא הצעצוע שלו .

״מ-מה הכוונה ?״ קולי נרעד למחשבה שמישהו יפגע בגבר שאני אוהב .

״תוכל לפתות אותו אליי .אלא אם ...״ הוא מהרהר ״אלא אם אתה באמת אוהב אותו ״ משלים .

קולות צחוק ולעג עולים מהשולחן ,ודואגים ברגע שפי נפתח .

״לא ״

״טוב ויפה .אם כך ,דראקו ,אני מצפה ממך לסייע לי .״
____

{הארי}

החופש סוף סוף נגמר ,מעולם לא שמחתי כל כך לחזור להוגוורטס .

הקדמתי את זמן ההגעה לרציף בחצי שעה ,בצפייה לפגוש את דראקו מוקדם יותר ,הדרסלים לא התנגדו ,הם התפטרו ממני מוקדם מהצפוי .למה שיתלוננו ?

חמש דקות ,עשר ,עשרים ...ככל שהזמן עבר התגבר חששי שהוא לא יגיע .

אני רואה את הוויזלים ,ואת ג׳יני ולונה שלובות ידיים ,אני מחייך ושמח לראות את ג׳יני מאושרת עם האדם שמיועד לה .

בחמש דקות האחרונות ,אני רואה אותו עומד לצד אמו ,ובוחן אותו במבטי .

הוא הפך גבוה ורזה יותר ,פניו הפכו למלוטשות יותר ,מפוסלות יותר ,אבל העיניים שלו הן אלה שתופסות את מבטי ,הן רדופות מבט מעונה ,מבטן כשל אדם מבוגר ,שחזה בדברים שאף אחד לא צריך לראות .

ובכל זאת ,ליבי פועם בחוזקה למראהו .

הוא מבחין בי ,ופניו נמתחות בחיוך .

אנחנו עולים לרכבת ובוחרים תא ,שדראקו מיד מטיל עליו את כל לחשי ההגנה וההשתקה האפשריים,דבר שמתמיה אותי בהתחלה ,לפחות עד שהוא תוקף את שפתיי ומתחיל לפרום את כפתורי חולצתי באגרסיביות שלא אופיינית לו ,הנשיקה הזאת שונה ,היא רעבה יותר ,נואשת יותר .אני מבחין בזה ודוחה אותו מעליי בעדינות.

״דראקו ,הכל בסדר ?״אני שואל בדאגה .

הוא מנענע בראשו בעיניים מושפלות .

״אתה תספר לי ?״

הוא מהנהן .

אני מתיישב לצידו והוא נשען על כתפי ,כך שאני יכול לשמוע את נשימתו העדיין לא יציבה .״זה הוא ״ לוחש ״וולדמורט ״
אני נחרד למשמע שמו פעם ראשונה בחיי ,ומתחיל להריץ בראשי את הסיטואציות הנוראות ביותר ,מעינויים ועד אונס.*

״הוא היה אצלנו באחוזה במשך כל הקיץ ,כל יום ,כל בוקר התעוררתי וראיתי את הפנים המכוערות שלו .ראיתי אנשים מתים ,מעונים ,לא יכלתי שלא לעזור להם . והארי...הוא נתן לי משימה .״

המשפט האחרון מחסיר מליבו פעימה .״מה הוא נתן לך לעשות ?״ קולי קריר .

״ה-הוא אמר לי להרוג את דמבלדור ״הוא עונה בלחישה מבוישת ,ולבי מתכווץ .הוא לא בחר בזה ,הוא לא אשם בבחירות הדפוקות של המשפחה שלו .

דראקו כנראה שם לב לשתיקתי ״הארי?״

״הכל בסדר דראקו ,רק תבטיח לי שאתה לא עומד לעשות את זה.״

״אני לא.״

***
*שכתבתי אונס התכוונתי להכרחה -כמו לרצוח בכפייה .
יאי ,עוד פרק .
אל תשכחו להצביע ולהגיב אם אהבתם
איי לארב יו אול אנחנו עוד מעט באלפיים צפיות .❤️💚❤️💚❤️

אני מעלה את התקציר לספר החדש לפרופיל שלי ,אני אתחיל להעלות ברגע שאני אסיים לכתוב את זה וכמה פרקים לפאנפיק הבא.
לכתוב! לא להעלות ! (לדוגמא :העליתי עכשיו את פרק 21 ,אבל יש לי במחברת עד פרק 30 ,אני פשוט צריכה להקליד וזה כבר לא בעיה .) אני עושה את זה בשביל שאני לא אתקע עם פאנפיק לא גמור .
שם הפאנפיק : Hallucinations -הזיות
יום מנצנץ לכולם 🌈🌈🌈✨✨✨