כן, שוב התמונה הזאת, והפעם באמת.

{דראקו}

לאחר שנה, ה19 ביולי .

כן, אני יודע מה אתם חושבים על התאריך.

למה לא ביום הולדת שלי, או של הארי. נכון?
זהו, שניסינו למצוא תאריך באמצע.
אני והארי מתחתנים היום, מי היה מאמין?

הארי נכנס לחדר ההלבשה "היי דריי״
"חשבתי שזה עושה מזל רע לראות את החתן לפני החתונה ."
הוא צוחק "מדובר על הכלה, אתה לא הכלה." הוא מתחיל לנשק את צווארי.
אני צריך לעצור אותו, אחרת אנחנו נגיע למצב שאנחנו נגיע בבגדים מקומטים ושיער פרוע לחתונה שלנו, שאגב, כוללת כמעט חצי מעולם הקוסמים. וזה יכול להיות מאוד....לא נעים, בלשון המעטה.
להפתעתי, הארי נעצר. "טוב, אנחנו לא רוצים להיראות כמו חיות ביום החתונה שלנו. נכון?" הוא אומר ומסדר את עניבתי, עוזב את החדר בחיוך ממזרי.
אני ניגש למראה "הארי!" האידיוט ה-הוא... השאיר לי סימן!!! אני שומע את צחוקו מבעד לדלת.
אני מטיל לחש הסוואה על צווארי ויוצא לעבר השביל, אוחז בידה של אמי. הוסכם שיהיה רק מלווה אחד, וכיוון שהארי יתום, זה אני.
" אני כל כך שמחה בשבילך." היא אומרת בעיניים רטובות.
אני מחבק אותה "גם אני אמא"
כשאנחנו מגיעים לתחילתו של השביל, לסתי נשמטת בהפתעה.
נדמה שהארי מפזר אלפי שמשות מסביבו, הוא כל כך יפה, עיניו הירוקות נוצצות כמו ביום שהתנשקנו לראשונה, טדי הקטן הולך לפנינו ומפזר פרחים על השביל. היום שיערו בצבעי ירוק ואפור,הצבעים שלנו.
"דראקו" הוא נוגע בידי.
לפני שאני שם לב, אני כבר נמצא בסופו של השביל, ליד הארי, מנסה נואשות שלא להתנפל עליו בזה הרגע.
"דראקו" הוא מנער אותי מהבהייה בו.
"מה?"
שאקלבולט מכחכח בגרונו "טוב, אז לאחר שמר מאלפוי טרח להסיר את המבט מארוסו, אנחנו יכולים להתחיל" גל צחוק עולה מהקהל, מה שלא ממש עוזר לפנים שלי להישאר לבנות .
"האם אתה, דראקו לוציוס מאלפוי. מסכים לשאת את הארי ג'יימס פוטר? באש ובמים, לחיים ולמוות?" הוא לא עונד לי טבעת נוספת ,כיוון ששנינו הסכמנו שאם תהיה לי עוד טבעת אחת ,אני אראה כמו ראפר בן שישים .
"אני מסכים"
"והאם אתה, הארי ג'יימס פוטר, מסכים לשאת את דראקו לוציוס מאלפוי-"
"כן כן, אני מסכים " הוא קוטע את שר הקסמים, שלא מסוגל להפסיק לצחוק. הטבעת של הארי שונה ופשוטה יותר, זהובה עם חריטה של שמי.

"אם כך, אתה מוזמן לנשק את החתן."
הארי תוקף את שפתיי בכזאת תשוקה, שאני בטוח שכל הקהל מנסה שלא להסב מבט. הוא עומד להחדיר את לשונו לפי, ואז כנראה נזכר שיש לנו קהל. הוא מתנתק ממני ומאדים במבוכה.
"חבל שפרד לא כאן, הוא היה צוחק על זה" הוא אומר בלחישה.
"הוא איתנו."

____

כעבור שלושה חודשים

{הארי}

״היי, הארי. בוא רגע." דראקו קורא לי מחדר השינה שלנו.
" מה? "אני נשען על מפתן הדלת, מצפה לראות אותו חצי ערום או מהלך מאלפויי-פוטרי בסגנון, אבל במקום זאת הוא רק מצביע על ארגז בגודל בינוני.
" לא רציתי לפתוח את הארגז הזה עד שנסיים לפרוק את כולם. זה האחרון. " הוא אומר ופותח אותו.
בתוך הארגז יש מאות דפים, פתקים, מתנות שנתנו אחד לשני לימי ההולדת וגם... המטבעות שלנו.
אנחנו יושבים על המיטה במשך שעות, ממיינים את תכולת הארגז ומעלים זכרונות.
"מה אתה אומר דראקו? אולי נתלה אותם?"
" אני לא חושב, הם מזכירים לי תקופה אפלה בחיים שלי."
"טוב, אנחנו חייבים שיהיה לנו משהו שרק שלנו בבית, נכון?"
"יש לנו. המיטה שלנו." הוא עונה, זווית פיו מתרוממת בחיוך.
"נו באמת, זה לא נחשב. וחוץ מזה,סקורפיוס ואלבוס כל הזמן עולים עליה. "

סקורפיוס ואלבוס הם הבנים שלנו.
טוב, אנחנו לא ההורים הביולוגים שלהם, אבל אנחנו עושים את ההכי טוב שאפשר, ובהתחשב בעובדה שהם שני שתלטנים בני 5, אנחנו מצליחים לא רע.
"אולי תצייר משהו?"
"עכשיו?"
"למה לא? בשביל מה שיפצתי את הבית של סיריוס? יש לך סטודיו עכשיו."
"טוב, אני מניח שזה בסדר." חיוך נכלולי עולה על פניו "אבל רק אם תשמש לי כדוגמן."
אני מחייך "עשינו עסק."

כאשר דראקו סיים את הציור, השמש התחילה לזרוח ואני עייף כהוגן כתוצאה מחמש שעות של עמידה בתחתונים.
"אני יכול לפתוח עכשיו את העיניים?"
"כן"
אני פוקח את עיניי.
הציור מדויק כל כך, שאם לא הייתי יודע עד כמה בעלי מוכשר, לא הייתי מאמין שהוא זה שצייר אותו. באמצעו של הקנבס ניצבות דמויותינו החבוקות, מחוסרות חולצה, בצדדיו של הקנבס מצוירים ציורים נוספים שלנו, ציור אחד מכל שנה, לפי נקודת מבטו של דראקו. בשביל השנה הראשונה יש יד שמוחזרת לבעליה, בשנה השנייה מצוירים זוג מחפשים במדים אדומים וירוקים, שנה לאחר מכן, השיעור בטיפול בחיות הפלא, בשנה הרביעית אני לא מצויר, אלא רק דראקו, שדמותו נראית שפופה, דבר שמתמיה אותי מעט, דבר לא קרה בשנה הרביעית.
"דראקו...מה -" אני מנסה למצוא מילים.
הוא משפיל את עיניו "זאת השנה שאבא שלי החליט... להמיר אותי."
"הוא איננו עכשיו."
הוא מחייך מבעד לדמעותיו "כן, הוא איננו."

אלבוס וסקורפיוס מתפרצים לסטודיו ללא שום הקדמה.
"שלום אבא. למה אתה בוכה?" סקורפיוס הקטן מתחיל לדבר "פאפא, למה אתה עם תחתונים?"
אני מסמיק "כי... אמממ"
"אבא ביקש מהארי לדגמן לו בשביל אחד הציורים שלו. סקורפיוס, למה שאתה ואלבוס לא תלכו לשחק? "
"דראקו, עכשיו 5 בבוקר" אני נוזף בו,והוא מצחקק "בנים, לכו לישון. זה הזמן של המבוגרים."
"גם אנחנו מבוגרים" סקורפיוס מזדקף בגאווה, והוא נראה כל כך דומה לדראקו באותו הרגע, שאני לא יכול להאמין שדראקו הוא לא אביו הביולוגי. "אנחנו כבר בני 5."
דראקו מחייך "כן סקורפיוס, אני בטוח שאתם מבוגרים, אבל מה אתם אומרים שתתנו לנו קצת זמן לבד?"
אני מאדים.
"טוב אבא" סקורפיוס עונה בצייתנות ואוחז בזרוע אחיו "בוא אלבוס, הם רוצים לעשות את הדבר עם הקולות המגעילים." אני פורץ בצחוק למשמע סקורפיוס, דראקו לעומת זאת, נראה מבועת. (הארי הוא אני ה.כ)
"אני שמח שיש לנו אותם."
"גם אני."
"שנלך לחגוג את הצבתו של הציור בחדר שלנו?" אני קורץ.
"בהחלט." אני מסתכל על הקנבס בפעם האחרונה להיום, מחייך, ומצטרף אל דראקו במורד המדרגות.

____

איבדתי המון,ההורים שלי, סדריק, סיריוס, דמבלדור...בשנה האחרונה אפילו איבדתי את רון, שנרצח בקרב על הוגוורטס.

אף אחד מהאובדנות הללו לא כאב כמו שהיה כואב אילו הייתי מאבד את דראקו.
בשנה החמישית הייתי בסך הכל ילד שאיבד יותר מדי, ומתוך ים האנשים שיכלו למצוא אותי באותו היום, דראקו מצא אותי. הילד שיש לו הכל, נסיך סליתרין, ודווקא הוא דאג לי יותר מכולם. מעולם לא הייתי משער שהוא עבר התעללות. אבל הכאב חיבר בינינו, ואני אסיר תודה על כך, כי זה ברור לי שמה שקורה בינינו, הוא רק ההתחלה של סיפור גדול יותר.

***

           יותר מאלף מילים לאפילוג. הריעו לי.

אז הגענו לסופו הסופי ביותר של born from pain, סיפור שנקשרתי אליו ברמות מטורפות, כל בוקר הייתי קמה עם רעיונות חדשים, איך לא להרוג דמויות שאני אוהבת במיוחד, וקטעי דרארי חדשים. הגעתי לרמה שהדבר הראשון שעשיתי בבוקר הוא לכתוב רעיונות על דף, והתוצאות לפניכם.

תודה רבה לכל אלה שהיו איתי מתחילת הסיפור, (וגם לאלה שקראו רק אחרי שהספר נגמר, אני מעריכה את כולכם) יעצו לי, הגיבו, והצביעו.

תודה מיוחדת ל funnyilcool3 שהייתה אחד מהעוקבים הראשונים שלי (העוקב ה11 בערך😂) , שרק התחלתי לכתוב את הסיפור על סטוני,
שהזמינה לי כרטיסי טיסה על חשבונה ולא היססה להעביר ביקורת בונה (אני אוהבת אותך על זה, סירייסלי) ודחקה בי להאריך את הפרקים.

אתם מוזמנים לשאול אותי שאלות בתגובות, מכל סוג. (על העלילה, עליי, על הדמויות, חורים בעלילה, לשאול את הדמויות, או אפילו סתם שאלות מטומטמות 🙃)

נתראה בפאנפיק הבא(יש גם קישור בתגובות) ויום מנצנץ לכולם 🌈🌈🌈✨✨✨
https://www.wattpad.com/story/259683848?utm_source=android&utm_medium=link&utm_content=share_writing&wp_page=create&wp_uname=PrincessDraco6&wp_originator=3Y7Amy4RE2Sv4a2YK72oiifLiwfa9xqAQxpEqa8FiILb6Ps8W0s8mp5c7ILie%2B8juz9Uwn3eIvJsxO5gYr8TVMk6PtY093Drt02MUfullGIBflmkhtFvOffqWamlAAr6