6
Harry
חמישה חודשים אחר כך
התגעגעתי ללואי. הוכנסתי לשיעור ספרדי אחר והייתי מאוד לבד.
החדשות הטובות: מישהו שהייתי חבר שלו נכנס.
החדשות הרעות: זה היה במקרה נייל הורן.
"הארי סטיילס! הרבה זמן לא התראינו!" הוא אמר והחליק לשולחן העבודה ליד שלי.
"התראנו אתמול בבית של ג'יין." הזכרתי לו.
"כן," הוא אמר, מגלגל את עיניו. "זה נקרא הגזמה לאפקט דרמטי. בכל מקרה, בנות לוהטות בעיר?"
"התשובה תמיד תהיה לא, נייל." אמרתי.
"זה בגלל שאתה הומו כמו זין, מה הדבר הכי גיי שאתה יכול לחשוב עליו?"
"אני סטרייט."
"כן, נכו- הולי שיט-" אמר נייל, מביט בבחורה שפשוט הלכה.
היה לה שיער קינמון ארוך, ועור חיוור. היא היתה יפה, אבל שום דבר עם עניין רב. לא לי, לפחות.
"מעולם לא ראיתי אותה. בטח היא חדשה." אמר נייל והנמיך את קולו. "לעזאזל."
"אה," אמרתי ופתאום נזכרתי. "היא הילדה שעברה לגור ממש במורד הרחוב. דיברתי איתה לפני כמה ימים."
נייל פער את עיניו והסתכל עליי. "אחי, אתה מכיר אותה? אתה צריך להכיר לי, גבר!"
משכתי בכתפי. "היי, היילי!" היא חייכה בחום והתכופפה.
"היי הארי," נייל היה פעור עיניים.
"מה קורה, היילי. אז זה החבר שלי.." סימנתי לנייל.
"היי, אני היילי," היא אמרה, ברור שהיא לא בטוחה מה לחשוב עליו.
"ואני חסר מילים," הוא אמר וחייך לעברה.
השתעלתי. "נייל. שמו נייל."
היילי הרימה גבה, לא מתרשמת.
"אז מה שלומך, ילדה?" אמר נייל ופוקק את מפרקי אצבעותיו. הבחנתי בחיוך קטנטן על פניה של היילי.
"הממ." היא שילבה את זרועותיה.
נייל כופף את שריריו הלא קיימים. "התאמנתי. את יודעת, הרגיל,"
התנדנדתי מאחורי ספר הלימוד שלי.
היילי גלגלה את עיניה. "אה הא,"
"כיתה, להתיישב!" המורה שלנו לספרדית נבח עלינו.
נייל השתתק במהירות, אך חייך לעצמו.
༄
ראיתי את לואי מחכה לי בחוץ, רגל אחת מונחת על הסקייטבורד שנתתי לו. "היי לואי!"
הוא גיחך. "מה קורה, סטיילס?"
לואי עמד עם תנוחה חדשה. עיניו נצצו משעשוע. לואי הפך לאדם חדש ובטוח בעצמו. זה גרם לי להרגיש שמח.
"מה קורה, גבר?"
"נפגשים בבית של ג'יין היום בשש."
"מי בא?"
לואי משך בכתפיו. "מי שהגיהנום יביא, אתה בפנים?"
"לעזאזל כן. מה נעשה אז עד שש?"
לואי החליק באיטיות כשהלכתי לצידו. "לא יודע. יש פארק בקרבת מקום."
"בטח, למה לא?"
ישבנו בצל עץ אלון גדול, בשקט נוח.
"אז" אמרתי. "איך הכל?"
"די טוב. אמא שלי יצאה אתמול לדייט הראשון שלה עם פול."
"היא בסדר?"
"אה כן, היא מרגישה נהדר." לואי הסתובב אלי, עיניו משקפות את אור השמש יפה כמו הים במהלך שקיעה. "מה איתך?"
"אותו דבר כמו תמיד." משכתי בכתפי.
לואי רכן לעברי מעט והניח את ראשו על כתפי.
חייכתי. "אתה עייף?"
"טוב, לא. אבל כן."
"תודה על התשובה הישירה."
"בבקשה."
לואי הרים שוב את ראשו. הוא חייך אלי. יכולתי להרגיש כל נשימה שהוא לקח.
הוא רכן קדימה,
ונישק אותי.
עיניו התרחבו בהבנה. הוא תפס את הסקייטבורד שלו וקם. "חייב לעוף!" הוא התחיל לרוץ.
"לו- חכה!"
לא היה טעם לרדוף אחריו. נגעתי בשפתיי במקום בו השתהה. זה הרגיש כל כך מוזר. כל כך מוזר. אם כי הרגיש טוב.
הוא נעלם.
༄
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top