Harry

היום לואי הגיע לבית הספר עם פנס גדול ושחור בעין. הוא נראה מוסח יותר מהרגיל. הוא חייך אלי חיוך מתוח כשיצאנו מאלגברה.

הגעתי ללואי בסמוך לסוף ארוחת הצהריים כשהוא צועד במהירות מהקפיטריה, "אחי- העין שלך- מה קרה?"

"זה כלום. א-אני נפגעתי מכדורגל בפארק." הוא אמר ונמנע ממבטי.

תפסתי את פניו וסובבתי אותו כדי לבדוק את הפציעה. זה היה סגול כהה, מעט נפוח. עיניו נאלצו להביט בי. אלה היו בריכות עמוקות של ים סוער וחשוך. קר ובלתי נלאה.

"אתה בטוח? נראה שיש לך הרבה פציעות..." אמרתי בדאגה. תמיד חשדתי שמישהו פוגע בו.

הוא הסיט את ידי. "מה אני יכול לומר? אני בחור מגושם."

הוא לא הביט בי. "לואי... אין דרך לעזאזל שאתה יכול-"

"תגיעו לשיעור! אתם תאחרו!" מורה צעק במסדרון.
הוא פנה לעזוב. תפסתי את מפרק כף היד שלו. הוא התכווץ. "איי!"

בהיתי בו בעיניים פקוחות לרווחה. הרמתי את שרוול הקפוצ'ון שלו וזה היה מאוחר מדי למחות על זה.

חבורה בגודל של בייסבול הייתה על זרועו. שחור וכחול. הוא משך את זרועו בחזרה. "אחרי הלימודים." הוא אמר.

עיניו שידרו את הכל. הוריקן מהבהב. חשוך ועמוק, עצוב.
ואז, הסכרים בעיניו עלו שוב והוא הסתובב. הוא סידר את שרוולו ומיהר לשיעור.

יכולתי רק לבהות בגבו הנסוג.

༄