Harry

"האז!"

"בובאר!"

שמטתי את התיק שלי ורצתי אליו. התנגשנו בחיבוק. סובבתי אותו סביב ושתלתי נשיקה על לחיו.

"התגעגעתי אליך כל כך!" לואי אמר וחייך.

"גם אני." נישקתי אותו שוב על השפתיים.

"אני אוהב אותך!"

"אני אוהב אותך גם."

"איכס, דוחים." אמרה אמה. פנינו אליה ונתתי ללואי לעמוד על רגליו. "שניכם נפרדתם למשך שעה וחצי ואתם מתנהגים כאילו זה היה שנים."

"רק מכיוון שלא מצאת את אהבת האמת שלך, זה לא אומר שאתה צריך להיות מדכאת." לואי אמר והוציא את לשונו.

הבזקתי לג'יין חיוך.

ג'יין נופפה בידה בביטול. "תני להם להיות צעירים, אמ'י"

"אנחנו הזוג הזקן עכשיו?" היא שאלה מבולבלת. "חשבתי שזאין וליאם הם הזוג הזקן."

חזרתי ללואי, הוא חייך אלי. "מוכן להיות מבוגר? הלוואות סטודנטים? שיעורי מכללות?"

"מוכן כמו שאהיה תמיד." הוא נאנח. "לפחות אני צריך לעשות את זה איתך."

הוא נישק אותי שוב על השפתיים. חום עקצץ לי באצבעות. אני מאוד אהבתי את זה כשזה קרה. "בוא נלך, בובאר."

הוא הגיע כה רחוק מהילד הרגיש עם חבורה בפניו לפני כמה שנים. היו לו אותן עיניים- סופת הוריקן מתגברת כשהוא נסער, או גלי החוף הגועשים. יכולתי לטבוע בעיניים האלה.

"אנחנו הולכים או...?" לואי אמר והוציא אותי מדמיונות. "תפסיק לבהות בי ככה. יש לי משהו על הפנים?"

הפנים שלי התחממו. "לא, אני פשוט אוהב אותך באמת."

"גם אוהב אותך, האז." הוא נשק אותי שוב. "עכשיו, בוא נזוז"

༄︎
עוד פרק אחד!