19
Louis
אני רוצה לישון לידך...
הטלפון שלי ניגן בשקט את רשימת ההשמעה של המוסיקה העצובה שלי כשנתתי להארי לקבור את עצמו בשמיכותיי ולבכות על חזי.
אבל זה כל מה שאני רוצה לעשות עכשיו,
"אני מצטער, לואי, שאתה צריך להתמודד עם זה..." הוא משך באפו.
"לא, לא, זה בסדר. אתה... עזרת לי בבעיות שלי... גם לך מגיע לבכות."
ואני רוצה לחזור הביתה אליך,
שנינו החזקנו זה את זה בשתיקה והאזנו למוזיקה.
"ולואי?"
"כן?"
"זו לא אשמתך." הוא הביט בי, עיניו שבורות ומרוסקות. כמו זכוכית.
"א-אני פשוט-"
"אני יודע מה אתה חושב. זה היה קורה בכל מקרה." משכתי אותו חזק יותר. אלוהים, אני אוהב אותו.
אבל הבית הוא רק חדר מלא בצלילים הבטוחים ביותר שלי
"אבל דפקתי את זה. כמו שאני תמיד עושה. אני תמיד דופק את זה. עכשיו הכל רע." אמרתי, מעביר את ידי בשיערי, גורם לו לקום, אבל אז לצנוח שוב בתנועה מעוררת רחמים.
"הכל תמיד היה רע. זו לא אשמתך שאתה רומנטי משועמם." הוא אמר, מציץ בי.
"מה- היי!"
"הטקסטים החמודים שלך גורמים לי לעבור את היום. הכל תמיד היה רע, לואי. לא דפקת. עשית את החיים שלי טובים יותר. תזכור את זה תמיד."
"הולי שיט, אני אוהב אותך." אמרתי. הוא קבר את ראשו בחזהי יותר. הוא לא היה צריך לומר זאת בחזרה. הוא אמר די.
אז תבוא עכשיו...
ו..
תדבר
אליי
השקט היה תלוי בכבדות, כמו שמיכת צמר. הכאב הרגיש חלול בחזה שלנו, אך החום הקל. סובבתי את זרועותיי סביבו, לבי דפק בכל נשימה מטלטלת שהוא לקח.
עצמתי את עיניי ובהיתי באורות המהבהבים מעבר לעפעפיי.
"לואי?" קולו היה צרוד. פקחתי את עיניי.
"הממ?"
"תודה."
"שששש." קירבתי אותו קרוב אליי. "אנחנו נהיה בסדר."
"כן... אנחנו נהיה."
༄︎
Bạn đang đọc truyện trên: AzTruyen.Top