עבר זמן רב מאז ראיתי את הקרובים אליי, וגם הטלפון שלי לא היה זמין כך שלא היה דרך להשיג אותי. הטלפון נשאר בתחנת המשטרה והארי מטפל בזה, הוא הלך לשם כדי שלא יביעו עניין בגופה שנעלמה להם, אני.
זה היה די נוראי להתעורר בחדר הקפוא בתוך מגירה. נחשבתי כמת בעיניהם וקמתי לחיים. חדר המתים היה מרתיע, נבהלתי כי זכרתי כל דבר שקרה לי ולרגע תהיתי לעצמי אם זה החיים לאחר המוות.
אני צועד ברחוב לכיוון ביתה של ליה, מתכוון בהמשך ללכת לבקר את אבא ולהראות נוכחות. אבל לא אוכל להישאר זמן רב, לא אוכל לחזור לגור שם. הארי היסס אם בכלל לתת לי ללכת לבדי, הוא חשש שאין לי מספיק שליטה על עצמי.
אולי הוא צודק, כי כל אדם שעבר מולי שמעתי את פעימות לבו, פתאום התרכזתי רק בעורק הפועם שלו. וזה נעלם ברגע שהתרחקנו, ולקחתי נשימה עמוקה כדי לא לעורר את זה שוב.
שתיתי בבוקר, שקיות הדם שונות מדם טרי ושנאתי להבין את זה. אני מרגיש שעד כה היה לי קל לומר על כל הערפדים שהם חסרי מצפון, שהם קרים ואכזריים. עד שנכנסתי לנעליהם, עד שהרגשתי את הרעב בוער בחלציי, כמעט וקשה לשלוט בו. בעיקר כשהרגשתי את האדם מולי חש פחד, זה עורר כל יצר שלא ידעתי שקיים בי.
הגעתי לדלת ביתה של ליה ודפקתי, משפיל את מבטי ומצליח לשמוע צעדים מתוך הבית, היה קשה לי להתרכז בקולות וניסיתי לעשות את זה כדי להיות בשליטה.
הדלת נפתחה והיא עמדה מולי, מסתכלת עליי מבולבלת. ״לואי...״ פלטה, ואני מרגיש את החשש שלה, אך נושם עמוק.
״היי-״
״לא התקשרת״ אמרה לי, צמצמתי את גבותיי והצלחתי לשמוע צעדים נוספים מבפנים. היא גיחכה במבוכה, עומדת כחוצץ בין הדלת. ״זה לא זמן מתאים עכשיו...״
״לורן פה ?״ שאלתי, נאנח. ״באתי לראות את דילן.״
״אני יודעת, אבל-״
פתחתי את הדלת למרות התנגדותה, וקריאתה בשמי. ולא ציפיתי לראות גבר זר יושב בסלון ביתה, שהיה בעבר שלנו. הסתכלתי עליו והיא הורידה את מבטה, מסתכלת עליי במבט מתנצל... האם היא בדייט ? כלכך מהר אחרי הלידה של דילן ? מה אם זה לוקח את תשומת הלב שמגיע לדילן ?
״דילן לא פה, אמא שלי שומרת עליו״ אמרה בעדינות, נראתה נבוכה. הבחור מביט בי ומחייך כאמרת שלום כמו אידיוט. הסתכלתי לעיניה והנהנתי בראשי, אני לא אמור להרגיש ככה אבל הייתה צביטה בלבי, לא אשקר.
״מצטער על ההפרעה, תהנו״ אמרתי והסתובבתי כדי ללכת מביתה, יוצא החוצה ונושם עמוק. כל רגש הפך אצלי בכעס לשנייה, ופה נכנס התפקיד שלי לשלוט בזה. לכן חשבתי על דילן, אם ליה תהיה מאושרת הוא יהיה מאושר. אבל לא רציתי שיגדל לצד גבר אחר, אך לא יכולתי לגדל אותו בעצמי לצידה. לא אהבתי לראות ׳דמות אב׳ אחר ממני בביתה, גבר אחר שיכול להיות שדילן יגדל לצידו.
המשכתי ללכת לכיוון ביתי, עדיין מוטרד ממחשבות על הגבר שבביתה של ליה. הוא גם נראה חתיכת אידיוט, אני בטוח בזה. הם בטח יוצאים תקופה אם היא הסכימה שייכנס לביתה.
ניסיתי להדחיק את המחשבות הללו כשהתקרבתי לביתי, מרגיש שנשימתי קופאת מלכת ואני מאט, חששתי. פחדתי, אני לא יודע למה. בלעתי רוק והמשכתי ללכת, דופק בדלת ולא נכנס לבד. השמש החמה מחלישה אותי ואני מרגיש עייף, רעב, לכן לבסוף פתחתי את הדלת בעצמי והבחנתי באבא שהיה בדרכו לדלת.
הוא פלט אנחת רווחה עם חיוך ומיהר לחבק אותי,
״כלכך דאגתי לך ! איפה היית ?!״ קרא, כשאני מחוץ בין זרועותיו. חייכתי ועצמתי את עיניי, נושם עמוק ומרגיש שלבי נוחת כשריח הדם שלו היה באוויר. התרחקתי קצת וניסיתי לשמור על חיוך,
״אני יודע שזה לא מתאים לי להיעלם...״ התהלכתי בחלל הסלון כדי למצוא הסחת דעת, ״הייתי חייב רגע, אני מצטער שלא הודעתי״
״הדאגת אותי״ אמר, מביט בי ומצמצם את גבותיו, כאילו אני מוזר בעיניו. ״התקררת ?״
״מה ?״ גיחכתי, לא מבין את השאלה. ״לא, אני לגמרי בסדר אבא״
״תרצה לאכול משהו ? אני בדיוק עושה לי ביצים מקושקשות״ אמר ופנה למטבח, מביט לעברי בשאלה, ואני מניד בראשי.
״בדיוק אכלתי עם הארי״ ציינתי והוא חייך והנהן בראשו,
״אז סידרתם את העניינים ביניכם ?״ שאל, זה שימח אותי שאהב את הארי. ״הוא בא אליי לפני מספר ימים וחיפש אותך... איפה היית ?״ שאל שוב, ואני מתוסכל מולו. הייתי עצור נורא, שקלתי כל מילה לפני שהוצאתי אותה מהפה. כל מבט משונה שלו בי הדאיגה אותי, כי מה אם ישים לב ?
״הוא מצא אותי״ אמרתי בפשטות, מחייך לעברו, ואיכשהוא הצלחתי להעביר את נושא השיחה למשהו אקראי ואחר.
ביליתי איתו את אחר הצהריים, התגאיתי בעצמי על השליטה, וזה נכון. הרגש חזק מתאוות הדם. זו מלחמה אינסופית אני חושב, כי כששותים דם אז הרגש מתכהה וכמעט נעלם.
צריך לדעת איך לשלוט בזה.
אחר הצהריים הלכתי משם וחיבקתי אותו לשלום, יוצא מהבית ומתהלך לבדי, מביט בשמש ששוקעת בין הבתים של השכונה. היה ריק ברחובות ואני מניח בגלל הדיווחים האחרונים על התקיפות בעיר, אני חושב שזו פעם ראשונה שלא היה לי טיפת חשש לגבי זה.
הרגשתי אפילו כוח מזה שמפחדים ממני, ופה הייתי צריך לדעת לעצור את זה ולהבין שזה שגוי, כי זה באמת כך.
אני שמח שהצלחתי לבלות עם אבא את היום, אשתדל ליצור לנו יותר זמן איכות יחד. למרות שכולם צדקו... זה היה שונה. הדיבורים על המחירים שמזנקים ועל מזג האוויר לא עניין אותי ולו בקצת. הסדר עדיפויות שלי השתנה, לא היו לי את הרצונות שהיו לי כאדם אנושי. אני לא חולם יותר להתאהב ולהקים משפחה, להיות שלם עם עצמי, או משהו בסגנון.
זה נעלם.
לפעמים אני מעוניין בלהביט בשמש שוקעת ולככב בחושך הלילה, בלצוד ולהטיל אימה, וזה שגוי.
לא היתה לי מטרה ספציפית, הרגשתי שאני חי בלי לחשוב. אולי זה משהו טוב עבורי ? לא הייתי ככה מעולם, והלואי הזה די טוב משחשבתי שיהיה.
הרגשתי דקירה בכתפי וקפאתי, מצמצם את גבותיי בבלבול ומביט מעבר לכתפי, היה בחור בחלוק לבן שהסתתר מאחורי רכב חונה וכיוון אליי כלי שיורה חצים, ולפי העייפות המהירה שנפלה עליי זה היה חץ הרדמה. נפלתי על ברכיי והשטתחתי על הרצפה ללא שליטה, עיניי עדיין פקוחות ואני נאבק בעצמי לא לעצום אותן, אני מסתכל על הבחור שצועד אליי ואין לי ספק שהוא מהציידים.
זה לא יכול להיות... הם לא צדים יותר, אז מה הם עושים ?
לא הצלחתי להחזיק את עצמי עוד, ונפלתי לשינה עמוקה.

***

רעש של דפיקות על ברזל, צעקות של אנשים, עיניי נפקחו במהירות.
היה חושך אך הצלחתי לראות בבהירות, אני שוכב על הצפה קרה בתוך כלוב שהיה לי מוכר. התיישבתי ושפשפתי את עיניי, הייתי חלש, אבל הבחנתי בדמויות הלובשות לבן יוצאים מהחדר. הסתכלתי מסביב וזיהיתי בשנייה איפה אני, כי יצא לי להיות פה בעבר רק בצד השני של הכלוב.
אנחנו בבניין של הציידים, אנחנו כלואים. חשבתי שהם לא תופסים ערפדים יותר... מה קורה פה ?
״ברוך הבא מהמתים״ שמעתי קול מוכר מהתא לידי ושסיבבתי את מבטי הופתעתי למראית עיניי. בראנדון ישב שם, על שפתיו חצי חיוך מטופש שלובש תמיד. ״סופו הידוע של כל מי שמתאהב בערפד״
״מה אתה עושה פה ?״ שאלתי מבולבל, מתקרב לצד הכלוב כדי לדבר אליו. ״אתה בן ברית שלהם-״
״כריסטיאן הרג את ג׳קסון״ אמר. מנחית עליי ידיעה קשה ומפתיעה, לא היה לי שמץ של מושג.
״אלוהים״ נשמתי, מתקשה לעכל את זה. ג׳קסון היה עם כוח חזק, הוא הדריך מכשפים וישב בראש הציידים, הוא היה המנהיג שלהם. מעבר לכך, הוא היה אדם טוב.
״היינו כלכך קרובים ללמצוא פירצה בגדר״ בראנדון אמר בשקט, נושך את שפתיו ומסיט את מבטו, הוא מתייסר על משהו.
״על מה אתה מדבר ?״ שאלתי, הם הסתירו משהו ממני, מכולם בעצם.
״אנחנו התכוונו לעשות לזה סוף לואי״ אמר, ״לערפדים.״
״מה זה בכלל אומר ?״ צמצמתי את גבותיי, הוא חייך.
״לחשוב בהיגיון...״ לחש, מסתכל לעיניי, ״אין דבר טבעי בערפד״
״בולשיט״ אמרתי מיד, הוא האחרון שידבר כך, הוא מת על עצם היותו ערפד. ״אינך נהנה ?״
״אל תתעקש איתי כי אתה אחד מאיתנו ואתה נהנה מהחיים הללו״ הוא גלגל את עיניו, ״אין דבר מהנה בלהרוג חפים מפשע, אין פה איזון״
״עשית את זה במשך כל חייך״ הטחתי בו,
״והצטערתי על זה.״ אמר. ״הצטערתי בעיקר לראות את המשפחה שלי אחרת ממה שהכרתי, את אחותי ואת אבא שלי.״
״אתה עושה את זה בשבילם״ אמרתי, לא מוכן להאמין שהוא באמת חושב ככה. כולם דיברו על בראנדון כעל ערפד אכזרי חסר מצפון.
״אני לא מת על החיים האלה גם, טומלינסון...״ פלט ונשם עמוק. ״שפטת אותי מהר מדי״
״שפטתי אך ורק את מה שהצגת בפניי״ אמרתי,
״אני בספק.״ פלט.
״אתה לא מעוניין בלהפסיק את זה, אתה מעוניין בלחתוך את הקשר שלך מכריסטיאן כי אתה פחדן״ הטחתי בו, אבל הוא גיחך כאילו אמרתי משהו מצחיק.
״אני כבר שנים רבות לא מקושר לשושלת של כריסטיאן״ לחש, החיוך שלו יורד והוא מסתכל לעיניי. צמצמתי את גבותיי בבלבול, ושוב היצר הסקרן שלי היה קיים, וחשבתי שזה נעלם לגמרי. ״יש מקורי נוסף״
״מי זה ?״ שאלתי, מסתכל לעיניו אך החיוך שלו התרחב וחשף שורת שיניים לבנות וגומה בצד אחד של הלחי. גלגלתי את עיניי ממנו כשראיתי שהוא לא מתכוון להשיב.
״אני חושש שאנחנו לא באותו צד.״ אמר, הוא היה מבלבל, אני בכלל לא מבין באיזה צד הוא. ״אני עדיין לא רואה בך אחד שאוכל לסמוך עליו״
״משום שאני לא אובייקטיבי ?״ שאלתי בשקט, מסתכל עליו, יש סיבה אחת שהוא לא יסמוך עליי, או שתיים. אם ארצה לנקום את מותה של אמי, או אם אסור שהארי ידע. ״זה משהו שאתה מסתיר מהארי ?״
״הוא לעולם לא יסכים לזה״ אמר בפשטות, כך שצדקתי. ״הארי יישאר ערפד בכל מחיר, הוא איבד הכל בשינוי שלו, או כך הוא חושב״
״מה התוכנית ?״ שאלתי, צמא לעוד מידע שנראה שהוא לא מתכוון לומר לי אותה.
״תמצא דרך להוציא אותנו מפה ואולי אשתף אותך״ אמר. יישרתי את מבטי לחלל הענק והמלא בכלובים שבתוכם סגורים ערפדים. ״ושלא תסמוך על אחד מהם, רובם פה בגלל שהם חסרי שליטה, ואולי בעצם גם אתה כזה טומלינסון...״
״לך לעזעזעל...״ גלגלתי את עיניי, נושם ומביט סביב, אין דרך שאוכל להשיג את הארי. ״הארי הוא התקווה האחרונה שלנו״
״אם לא יתפסו אותו״ בראנדון אמר, גורם לי להסתכל עליו. ממתי החל להמעיט בערכו ? חשבתי שהארי ערפד מסוכן וחסר שליטה בעיניהם, ולכן אני יודע שכשמישהו יפעל נגדו כך הוא יהיה. אכזרי, וחזק. זו הדרך שלו לשרוד, ולעזעזל עם כולם הוא עושה אותה מצויין.
״אתה סומך עליו ?״ שאלתי אותו, הוא מסתכל לעיניי והיה די רציני כרגע.
״מדי פעם כן...״ מלמל בשקט וגלגל את עיניו, ״הוא באמת התקווה האחרונה שלנו לואי.״
״הוא ימצא אותנו פה-״
״לא״ הניד בראשו ונשם, ״זה מה שהם רוצים. אינך קולט ?״ גיחך, ונראה שפספסתי פה משהו. ״הם כלאו אותי, הם כלאו אותך. שתי האנשים החשובים בחייו של הארי, אבל זה מלכודת.״ לחש,
״למה ?״ שאלתי מבולבל,
״כריסטיאן לא אידיוט...״ אמר, ״הוא ידע את מי להרוג ואיזה שבט של מכשפים להזמין הנה, הוא חושב שהוא כלכך פאקינג חכם...״
״לא הבנתי״ אמרתי, מצמצם את גבותיי.
״מי שיושב בראש הציידים עכשיו זה מישהו מהשבט שהארי נלחם נגדם, כך שיש להם ולכריסטיאן מטרה משותפת...״ אמר, נושם עמוק ומיישר את מבטו. ״להרוג את הארי.״
״מ-מה ?״ גמגמתי, מבוהל. ״למה ?״
״כי יש משהו שאתה לא יודע על הדם השחור לואי״ אמר, מתקרב לצד התא כדי ללחוש, ״הוא בעל יתרונות וחיסרונות רבים.״
״אינני רואה יתרון אחד.״ אמרתי, והוא חייך.
״חקרנו על זה, אני וג׳קסון...״ סיפר, אני זוכר שקים הייתה עם דם שחור, לפני ששינו אותה בחזרה לבת אדם. ״לא סתם כריסטיאן יצא מדעתו לגלות שיש עוד ערפד עם דם שחור, לא סתם הוא יצא מכליו אחרי שגילה על קים.״
״כי זה אומר שיש מקורי נוסף ששינה אותו, לא ?״ שאלתי,
״גם״ אמר, מהנהן קלות בראשו,
״כי רק ערפד עם דם שחור יכול להרוג מקורי.״ סיפר ולבי צנח, שפתיי נפערו, לא ייתכן...
״אבל הארי בצד שלו, הארי לא יהרוג אותו״ אמרתי, הוא מהנהן בראשו.
״בשבילך הוא כן״ אמר, גורם לי להסתכל לעיניו בבלבול, לא הבנתי למה שיגיד את זה. ״אהבה הופכת אותנו לטיפשים, לא ?״
אני מסתכל עליו מבולבל, מבודד את הרעשים של הצעקות של כל הערפדים מסביב, ומנסה לחשוב בהיגיון.
״ברגע שהארי יהרוג את כריסטיאן כולם ימותו איתו.״ אמרתי, מניד בראשי, ״אז התוכנית שלך גרועה״
״אני מצאתי דרך להעביר את הקשר שלי למקורי השני, כך שהתוכנית שלי מצויינת.״ אמר בביטחון,
״איך בדיוק ?״ שאלתי, ״בכך שכולם ימותו ואתה תישאר היחידי בחיים ?״
״אני רוצה להשיב שכן אבל...״ גיחך, ״זאת לא התוכנית לואי.״
״אז מה התוכנית ?״ שאלתי. הוא מסתכל לעיניי ומתקרב לסורגים עם פניו, מעקם מעט את ראשו.
״קודם כל... להרוג את כריסטיאן״ לחש, ״את השאר תשאיר לי.״
״הארי בחיים לא יעשה את זה״ אמרתי, בספק אם יש לבראנדון תוכנית כזאת מעולה. הוא מסתכל עליי מבין הסורגים, החשיכה לא הפריעה לי לראות אותו בבירור,
״בשבילך הוא יהרוג.״ אמר, הנדתי בראשי,
״ויישאר עם רגשות אשם למשך חייו ?״ שאלתי, בולע רוק ונושם עמוק.
״זה הדבר היחידי שהוא לא ירגיש אשם לגביו״ לחש בטיפת כעס, ״כריסטיאן הרס את חייו בכך שנתן לו את הדם השחור, הארי לא היה דומה למה שהוא עכשיו.״
״הוא לא נוראי בעיניי, אומר לך את זה...״ גלגלתי את עיניי,
״משום שאתה מניח לרגשות שלך להתכהות, אבל בוא נתוודה שחשבת אחרת לפני שהשתנית לערפד״ לחש, ולבי נחת. הוא נגע בנקודה הנכונה, וזה הבהיל אותי. ״אפילו לפעמים פחדת ממנו.״
הסתכלתי לעיניו, נושם ומניד בראשי, הארי היה נראה לי אכזרי וחסר רגש, אבל היום אני מבין אותו. אני מצליח להכיל את כל מה שנראה בעיניי חסר מוסר או היגיון, כי אני מבין איך ערפד מרגיש. אני מבין את תאוות הדם הזו, ואת החוסר רגש כלפי בני האדם.
זה לא אמיתי ?
״אתה לא נותן לעצמך קרדיט בראנדון...״ אמרתי בשקט, מסתכל לעיניו הירוקות והחשוכות. ״הארי אוהב אותך.״
״לא חסרה לי אהבת אב, חסר לי האמון שלו״ אמר, ״בגדתי בו פעמים רבות בעבר כי הוא לא אמין בעיניי, לכן לא אוכל לסמוך עליו״
״זה הארי...״ אמרתי, מעקם את ראשי.
״נכון, ולכן גם אתה לא שיתפת אותו בקרבה שלך למכשפים״ אמר, ״כי אי אפשר לסמוך עליו״
״דעתו של הארי שונה״ ניסיתי לגונן עליו, ובראנדון גיחך בזלזול.
״אז תספר לו ותתן לו לחבל בסיכוי שלך לקבל את חייך בחזרה.״ אמר, והסתובב ללכת לצד השני של הכלוב שלו. בלעתי רוק ועצמתי את עיניי בתסכול, רציתי את חיי בחזרה. רציתי להיות אב פעיל לדילן, ובן טוב לאבא שלי שנותר לבדו. רציתי להישאר חבר טוב לסטיב ופול, ובן זוג שאפתן עם הארי.
לא רציתי להיות כמו עכשיו, חושב על מנת הדם הבאה.
״בסדר, אני משאיר את הארי מחוץ לזה״ אמרתי בכובד לב, כי לעשות משהו מאחורי גבו יביא השלכות.