נק׳ מבט לואי:

כבר לא הופתעתי מנוכחותו של בראנדון מחוץ לדירתה של ליה, זה הלחיץ אותי כמובן אבל נראה שהוא לא מסתיר את העובדה שהוא פה יותר מדי.
יצאתי מהמכונית והתקדמתי לעברו, ״אני מניח שציפית לי...״ אמרתי, הוא מגחך ובוחן אותי במעט זלזול,
״הרבה זמן לא התראינו, גורם לי לתהות מה שלום הבן המתוק שלך-״
״אל תדבר עליו.״ קטעתי אותו, כעוס מההיערבות שלו. ״אני באמת לא מבין מה לעזעזל הקטע שלך, נראה שאתה מנסה למרר את חיי ללא סיבה״
״פה אתה טועה ידידי...״ הוא התהלך באיטיות, נעצר והביט בי ״אתה לא מי שמעניין אותי פה.״
״אז ?״ שאלתי,
״הקרבה שלך לאבא שלי.״ אמר, גורם לי לגלגל את עיניי בכעס. הוא מנסה לפתות את הארי לשתות שוב דם טרי, ואז טוען שאכפת לו ממנו ?
הנדתי בראשי, ״תסתלק מפה.״ אמרתי בכעס, הוא מחייך,
״זו דרך חצופה להתייחס לאורחים, אפילו לא הספקתי לברך את ליה על הלידה-״
״בראנדון אני לא פאקינג צוחק״ אמרתי, הוא גיחך והסתכל על פניי,
״תרפה את השרירים, שלא יהיו לך קמטים״ אמר, הוא בלתי נסבל.
״אתה מתערב בחיי יותר מדי ללא סיבה, ואם תמשיך כך אתה תצטער על זה״ אמרתי, והחיוך שלו מתרחב
״אני מת על האיומים החסרי תוכן שלך טומלינסון, תשתף אותי״ התקרב בביטחון,
״אגיע לאמילי״ לחשתי, ופעם ראשונה שהוא נרגע ממשפט שאמרתי. שהוא נראה מבוהל ואף חושש, ואני אפילו לא מודע למי הבחורה הזאת. הוא בלע רוק, התבונן בי ונראה מבולבל, הוא כבר לא התלוצץ וזרק בדיחה לאוויר, מה שגרם לי לחשוב שהיא בחורה מיוחדת עבורו. הנחתי שמשפחה, הוא כך רק עם משפחה.
״מי אמר לך את השם הזה ?״ קולו חלש, הוא אפילו לא איים עליי. משהו עצר אותו, היא הייתה עד כדי כך חשובה עבורו. ״תענה לי !״ קפצתי מבהלה כשצעק.
״עשיתי את שיעורי הבית שלי״ אמרתי, הוא הניד בראשו ונשך את שפתו התחתונה,
״הארי לא היה מזכיר אותה...״ לחש, והגלגלים מאחורי עיניו החלו לפעול. ״אתה ילד של אמא, אה ?״
״תסתלק לעזעזל מפה״ אמרתי בכעס, הוא הנהן בראשו וחייך, מעקם את ראשו ומביט בי.
״אני מת על החוצפה שלך, לואי״ אמר, מסתובב והולך מפה, ״תמסור לליה מזל טוב, שתהנה ממנו כמה שתוכל.״
לבי צנח והכעס בער בי, רציתי לפגוע בו, אך החזקתי את עצמי ונתתי לו ללכת. ולאחר שהלך, התחרטתי שלא הגבתי למשפט הזה.
הסתובבתי לביתה של ליה אך עצרתי מחוץ לדלת, שולח להארי הודעה.

׳אני משתגע ! בראנדון חצה כל גבול, תדבר איתו !׳

נאנחתי, נושם עמוק לפני שדפקתי בדלת. יכולתי לשמוע כמה קולות מבפנים, וכשפתחה את הדלת בחיוך הבחנתי שיש אנשים בסלון,
״היי,״ נישקתי ללחייה של ליה, ״איך את מרגישה ?״
״נהדר, תראה מי פה״ ליה פתחה את הדלת לרווחה, גרייס ואלכסה ישבו בסלון ואלכסה מיד נופפה בכף ידה, לבי נחת מהנוכחות שלהן, הסתכלתי על ליה.
״מי... מי זאת ?״ שאלתי, מעמיד פני תם. למה שתיהן פה ?
״אל תחשוש, לואי״ גרייס פלטה, מגלגלת את עיניה, ״אנחנו חברות.״
היא ראתה שזה לא מוצא חן בעיניי, שתי ערפדיות בקרבת ליה ודילן, לא אהבתי את זה.
״ממה יש לו לחשוש ?״ ליה גיחכה, ״דילן ישן בחדר, תרצה להצטרף אלינו ?״
״האמת...״ פלטתי, מסתכל על שתיהן וחש בצורך להישאר כדי לגונן על ליה, אך נראה שהכל תחת שליטה.
״דילן יפהיפה, לואי״ גרייס חייכה אליי, גורמת לי להסתכל עליה יותר מדי כדי לחפש טיפת אנושיות שנעלמה ממנה מאז השתנתה.
״ומיוחד, דרך אגב״ אלכסה אמרה, מיישרת את מבטה. ״אני מניחה ששמת לב לזה בעצמך כבר.״
לבי נחת, אני יודע למה היא התכוונה. אפשר להרגיש את כוחותיו, וערפדים יכולים להרגיש מי לא אנושי. היא הרגישה עליו, וזה סיכן אותו.
״דילן שלנו באמת מיוחד, אני משוכנעת שהוא התינוק הכי יפה שקיים !״ ליה קראה בחיוך רחב והתיישבה בכורסא הנוספת שבסלון,
״כל אמא חושבת ככה על הבן שלה״ גרייס אמרה, וליה התעקשה על דבריה.
״אין לך מה לדאוג,״ אלכסה חייכה אליי, ״אנחנו שומרות עליו.״
זו הסיבה שהן פה ? הנהנתי בראשי. ״אז אלך, חשבתי שיהיה ער ואבלה איתו קצת-״
״בחייך, הוא תינוק״ ליה צחקה עליי, אבל בכל זאת אהבתי להרים אותו ולהסתכל לעיניו הקטנות. זה הבילוי המשותף שלי איתו שעליו אני מדבר.
״שיהיה לכן יום מהנה בנות״ חייכתי אליהן,
״להתראות יפיוף...״ אלכסה קראה, ליה חייכה אליי וגרייס נופפה. יצאתי מהבית והרגשתי שזה היה בזבוז זמן לעבור פה, הייתי צריך להתקשר לפני.
כשיצאתי מביתה הטלפון שלי צלצל, שיחררתי נשימה בהקלה משום שהנחתי שזה הארי שחוזר אליי אחרי ההודעה שהשארתי לו, אך עצרתי במקומי כשראיתי שזה היה ג׳קסון.
נשכתי את שפתי התחתונה ואני לא יודע למה היססתי במקום לנתק ישר, למה הרגשתי את המתח שבוער בגופי, בצורך לענות לשיחה.
״כן ?״ עצמתי את עיניי, כמעט מתחרט.
״חשבת על זה ?״ שאל, נשכתי את שפתיי ונאנחתי, ממשיך ללכת לכיוון המכונית שלי.
״אמרתי לך שלא, ג׳קסון״ אמרתי בטון רגוע, שמעתי את הנשימה העמוקה שלקח. ״אני לא רואה צורך בלהחזיק אותם כמו חיות״
״לכל מי שנלכד יש דם בידיים, יש אדם שרצח. מה שונה מהם לרוצח ?״ שאל, רגוע ושפוי. שנאתי את ההיגיון שיש בזה, ובכל זאת לא חשבתי שאוכל לקחת חלק בזה. ״אתה מרחם עליהם מפני שאתה מדמיין את הארי במקומם ?״
״אל תעשה לי פסיכולוגיה הפוכה...״ אמרתי,
״יודע מה ?״ שאל, ״אתן לך את כל הזמן שתצטרך, וכשתחליט אהיה פה.״
״החלטתי ג׳קסון...״ גיחכתי בחוסר נוחות, ״סירבתי להצעה הזאת.״
״שתחליט שאתה מצטרף אלינו״ אמר בביטחון, גורם לי לגלגל את עיניי. הוא היה כלכך בטוח שאראה את הרע שבערפדים, ויכולתי לראות את הרע אך לקבל את זה. הקבוצת ערפדים הקרובה אליי לא הרגו אף חף מפשע, חוץ מזה אני מרגיש בנוח שגרייס ואלכסה נמצאות עם ליה ודילן משום שידעתי שהן לצידי, שאם יקרה משהו הן יגנו עליהם.
״שיהיה לך יום טוב, ג׳ק״ קולי חלש, וניתקתי את השיחה.
רציתי לראות את זה שוב, את הערפדים המוחזקים אצלם ולהבין מה עשה כל אחד מהם. אני לא שופט או האחד שיחליט מי ראוי לחנינה, אבל כל אחד היה רוצה לדעת למה מישהו קיבל עונש חמור כלכך.
בראנדון אמר לי בעבר שלהרוג זה קל מדי, לענות זה הנקמה האמיתית.
אין לי ספק שהם מענים את הערפדים, ומי יודע במשך כמה זמן.
האם הם תמיד היו שם ?
התקשרתי לנייט, חייב להבין מה לעזעזל קורה פה.
נכנסתי למכונית ונעלתי את כל הדלתות, חיכיתי שנייט יענה ובנתיים הנעתי את המכונית.
״הרבה זמן...״ ענה, גורם לי לגלגל את עיניי.
״אוכל לשאול אותך משהו ?״ שאלתי, יצאתי מהחניה ״תמיד היו בבניין של הציידים ערפדים כלואים ?״
״למה אתה מתכוון ?״ שאל, כאילו השאלה שלי לא הייתה מספיק ברורה.
״כשניהלת שם, היו ערפדים כלואים בקומות העליונות נייט ?״ שאלתי בזהירות ובצורה ברורה,
״לא, אני לא מחזיק באסירים ולא מעוניין להצטרף למלחמות שאין לי חלק בהן.״ אמר. אז המכשפים הביאו את כולם איתם, ״הצטרפת אליהם ?״
״מה ?״ גיחכתי מבולבל, ״למה שתחשוב כך ?״
״כי הם נתנו לך לראות את הערפדים שכלאו״ אמר, כאילו זה מן הסכם סופי איתם להצטרפות אליהם.
״לא נייט, לא אקח בזה חלק״ נשמעתי עצבני, ואולי תמיד יוצא לי לדבר איתו בחוסר סבלנות. ״טוב אני בנהיגה, להתראות״
השיחה נותקה, ונהגתי לכיוון הבלאק, התחלתי לבקש מהארי יותר תשומת לב מבעבר, להיות מובטל זה די משעמם ופתאום הדרמה פחתה. מדי פעם היססתי אם זו הייתה הבחירה הנכונה, ואולי אני מרגיש רגוע יותר משום שיש לי יותר זמן כדי לאפס את עצמי.
הגעתי לבלאק ויצאתי מהמכונית, נכנס פנימה ומבחין בעובדים שמכינים את הבר לקראת הערב.
״היי, ג׳יימס נמצא ?״ שאלתי,
״כן, הוא בדיוק קיבל לקוח״ הברמן אמר, מייבש את כוסות הזכוכית שעל הבר. הנהנתי בראשי והלכתי לכיוון הדלת הראשונה המובילה לסטודיו שלו, דלת הסטודיו סגורה אז דפקתי פעמיים.
״לא עכשיו״ שמעתי את הארי מבפנים, גלגלתי את עיניי ונכנסתי בכל זאת. גבר שכב במיטת הקעקועים על בטנו, גבו חשוף והארי מקעקע את כתפו. בלעתי רוק והרגשתי עקצוץ בבית החזה שלי,
״מה אתם מציירים ?״ שאלתי בחוסר התעניינות ונכנסתי פנימה,
״מקעקעים, לואי...״ הארי מלמל בשקט בזמן שקיעקע את עורו השזוף, בדיוק הטעם שלו. בלעתי רוק והסתכלתי על גופו השרירי של הבחור, במשך כמה זמן הוא שוכב פה ונותן להארי לצייר על גופו ?
״אנחנו מקעקעים זאב,״ הבחור אמר, יש לו קול מחוספס. ״איך זה נראה ?״
הסתכלתי לכיוון הכתף, לא מתרשם ומגלגל את עיניי. ״כמה זמן נותר ?״
״יש סיבה לכך שבאת, לואי ?״ הארי שאל בשקט, קולו צרוד וסקסי. ומה אם הגבר נהנה מלשמוע אותו מעליו ? אני לא קנאי, אבל גם לא אוהב לראות את הארי נוגע בעורו של גבר אחר, גם אם זה בשביל לצייר עליו בלבד.
״התגעגעתי אליך״ אמרתי, לא מסתיר את רגשותיי.
״ובכן, זה לא זמן מתאים יקירי...״ הוא מלמל, גלגלתי את עיניי וצעדתי לשבת על הכורסא. הארי הרים את מבטו אליי בחצי חיוך והניד בראשו,
״מה ?״ שאלתי, הוא התעסק בדיו של אקדח הקעקועים לפני שחזר לקעקע את כתפו.
״אני לא רגיל לנוכחותך בשעות כאלה״ פלט, התבוננתי בו ומשום מה חשבתי שזה די לוהט שהוא מרוכז כך. הוא לא נמשך אליו, נכון ?
״הנחתי שאני יכול להגיע בלי הזמנה...״ מלמלתי, ״קיבלת את ההודעה שלי, דרך אגב ?״
״הטלפון שלי על שקט״ אמר. גלגלתי את עיניי ובחנתי את החדר, הסתכלתי על הקיר והופתעתי לראות תמונה חדשה על הקיר, ציור מוכר על ידי האמן אדוורד מונק, אישה בעלת שיער אדום המחבקת גבר, ושפתיה נושכות את צווארו. הגבר מוצא את נחמתו אצל האישה, אך האישה שואבת את כוחו כמו ערפד. שיערה האדמוני של האישה מרמז על דם, והרקע מרמז על יגון וחשיכה. הרבה מקשרים את זה לאהבה, ומה שטמון בו.
״כמה אירוני מצידך לבחור ביצירה הזו...״ מלמלתי, מיישר את מבטי להארי, היצירה קרויה ׳הערפד׳.
״מצא חן בעיניך ?״ שאל בשקט, קצת קר כרגע. אך כך הארי, והכרתי אותו מספיק כדי לא לחשוש שמשהו לא כשורה.
״אני שונא את הציור הזה, אני חושב שהמסר שלו שגוי״ אמרתי, הארי חייך ונשך את שפתו התחתונה,
״סיימנו״ אמר בשקט לבחור, והבחור קם והסתכל על הקעקוע שבגבו דרך המראה,
״זה נראה מטורף״ הוא התלהב מזה, ובצדק. הארי עשה עבודות די מרשימות, אף פעם לא החמאתי לו עליהן. הבחור שילם להארי ויצא מהסטודיו, רק שסגר את הדלת הארי הסתכל עליי וגרם ללבי להחסיר פעימה.
״מה לא אהבת בזה ?״ הכווין את מבטו לכיוון הציור וצעד לעברי באיטיות, גורם לי לחוש מתוח מנוכחותו, לא להתרגל לאווירה הקיימת בינינו, למתח המיני שגורם לי לרצות לקרוע את בגדיו מעליו בכל פעם שמביט לעיניי עם החצי חיוך שלו.
״לא כך נראית אהבה, הארי״ אמרתי.
״אני לא מסכים איתך״ אמר, גורם ללבי לנחות
״אז איך היא נראית ?״
״לפעמים כואבת״ לחש, לבי התכווץ, לא שיניתי את הבעתי וחשפתי בפניו את החשש שעלה לי כשאמר את זה. הפחד שישבור את לבי, כי לא צפיתי שדבר כזה יכל לקרות. ״היא לא מושלמת״
״אבל אין דבר מושלם״ גיחכתי, קמתי אליו, מביט בעיניו ומוצא פיסת שלווה ורוגע אצלו. ״ואולי זה הדבר היחידי שיפה בציור הזה, אבל כל השאר ?״
״אוכל להחליף את הציור הזה בדיוקן שלך״ התלוצץ וקרץ, חייכתי והסטתי את מבטי, הוא ליטף את זרועותיי והרים את ידו ללטף את פניי, ״היית מתקשר לפני...״ לחש, מתקרב לנשק נשיקה קלה לשפתיי שגרמה לי ליפול מהקרקע.
״חשבתי שיהיה נחמד אם אפתיע אותך״ סיפרתי, ״לא ציפיתי לבחור במיטת הקעקועים שלך״ גלגלתי את עיניי ושמעתי את הצחוק שלו.
״זה לא בריא לקנא״ אמר, הוא היה מלא בביטחון, וכרגע אחז בפניי והתקרב לנשק נשיקה נוספת. ״במיוחד לא במצב שלנו, שאתה אמור לדעת שאני לא חושב או מעוניין באף אחד אחר.״
״אינני יודע מה עובר בראשך בקביעות, הארי״ לחשתי, בולע רוק ומרגיש שהרסתי את הרגע שלנו. אך הוא נישק את שפתיי בתשוקה שפילחה את איבריי, השאירה אותי כנוע לו.
״אתה.״ לחש כנגד שפתיי, גורם לפרפרים לקרוע את בטני ולחיוך קל להימרח על שפתיי. הסתכלתי לעיניו והרגשתי בלבי הולם בחוזקה, כפות ידיי כנגד בית החזה שלו ויכולתי לחוש את פעימותיו, נשכתי את שפתי התחתונה והפכתי לחסר מילים ברגע.
״שלא אשכח,״ אמרתי, מכחכח בגרוני ומלטף את שיערו, ״ההורים שלי עושים מחר ברביקיו ביער, הם ישמחו שתצטרף.״
״זה נשמע מעולה, אגיע.״ אמר, חייכתי והנהנתי בראשי.
״נהדר.״ אמרתי, מתקרב ומנשק לשפתיו, והוא אחז בפניי כדי לשלוט על הקצב ולנשק אותי ביותר פראות, ידו השנייה אוחזת באגני ומקרבת את גופי לשלו. נשמתי כנגד שפתיו לפני שחזרתי לנשק אותו בתשוקה, מרגיש את דמי בוער בעורקיי ובטני מתהפכת עשרות פעם.
״אני אמור לקבל לקוחה נוספת בעוד עשר דקות...״ נשם כנגד שפתיי, מסתכל עליי בהיסוס משום שזה היה ברור מה יצא מהסיטואציה הזאת.
״עשר דקות זה די הרבה זמן״ לחשתי, תוך כדי פורם את כפתור המכנס שלו ופותח את הרוכסן, מסתכל לעיניו הירוקות. זה בהחלט לא משהו שציפה שאעשה, וזה גרם לי לחייך.
ירדתי על ברכיי והורדתי את המכנס מגופו,
״לואי ?״ שאל, אהבתי להיות לא צפוי עבורו, ואמנם חששתי מלעשות דברים כאלה בפומבי אך הוא צודק, זה באמת מוסיף לריגוש. כי הרגשתי את לבי הולם בחוזקה ולחץ בגופי, תוך כדי שאני מוריד את תחתון הבוקסר שלו וחושף את הזין החזק שלו מולי. הרמתי את מבטי להסתכל על המבט המופתע שלו, אך המלא ציפייה. ליקקתי את שפתיי ואחזתי בזין שלו, מתקרב עם שפתיי לעטוף את הכיפה לפני שהחדרתי אותו עמוק לגרוני ומצצתי, שומע את הנשימה החלשה שיצאה מגרונו.
לפעמים הוא גורם לי לשכוח ממה שחשוב באמת, ולתהות לעצמי מהם באמת הדברים החשובים באמת עבורי.
כרגע זה היה הוא.