נק׳ מבט הארי:

ישבתי עם אלכסה בבית קפה שבו לא משכנו תשומת לב, ידענו שאף אחד לא יוכל להאזין לנו פה משום שהיה די רועש.
״היא נראית טעימה...״ מלמלה ובחנה מלצרית, ״שאבקש ממנה לחתוך את הווריד שלה היישר לתוך כוס קפה ולארוז ?״
״את משתמשת בטריקים ישנים שלי ?״ גיחכתי, קצת מופתע משום שהיא הזדעזעה ממני כשהייתי עושה את זה. ״השתנית.״
״זה רע ?״ שאלה, לא מביטה בי ומבטה נודד לסביבה. האיפור שלה עדין מבדרך כלל, היא גם התלבשה נורמלי. ״שקיות הדם לא משביעות״
״זה תירוץ.״ אמרתי בשקט, והיא הסתכלה לעיניי וקיבלתי את תשומת לבה. ״גם אני הייתי מתרץ לעצמי בהתחלה כשרציתי לשתות דם, זה עוד תירוץ כדי להרשות לעצמך לטעום אותו טרי.״
״אני שולטת בעצמי, אל תדאג אדוארדו״ אמרה ברוגע. אבל ידעתי שהיא נמצאת בשלב הזה של חוסר השליטה, הדם הטרי משכר, גורם לנו לרצות עוד. היצר הרצחני שלנו מתעורר ואנחנו נהנים מלהרגיש את השליטה, וחששתי שדווקא היא תיפול לזה. יכול להיות שהיא באמת בשליטה, או שהיא משקרת לעצמה.
״מה איתך ?״ שאלה בשקט, ״אתה ולואי נראים די עמידים.״
״עוד אחת שהימרה שניפרד אחרי שבוע ?״ זרקתי לאוויר ונאנחתי,
״חד משמעית.״ אמרה בכנות, ״זה מפתיע שלא, האם אתה... מפתח רגשות ?״
״לא״ אמרתי, מסתכל לעיניה והיא מיד חייכה.
״רגשות זה חולשה, לא כך אמרת לי בכל השנים הללו ?״ שאלה בעוקצנות, משום שהייתי נוזף בה לגבי זה. היא הייתה חלשה ונתנה לרגשות לשלוט בה, היא נכנעה להם פעם אחר פעם. רציתי אותה חזקה לצידי, אני חושב שחלק בי ניסה להפוך אותה לדומה לבראנדון משום שהתרגלתי להעביר את השנים איתו. אבל הבנתי שדבר לא משלים את החסר, לכל אחד יש את המקום שלו.
״רגשות זה חולשה, אני לא חושב אחרת בגללו״ אמרתי בגלוי, יודע בדיוק שהרגשות שלי כלפי לואי השפיעו על כלכך הרבה דעות שהיו לי, הוא שינה משהו אצלי ולפעמים שנאתי את זה. שמעתי מספר פעמים שהשתניתי, הרגשתי על עצמי. מאופק יותר, בשליטה יותר. הוא גרם לי לרצות להיות טוב יותר בשבילו, וידעתי שאף פעם זה לא יהיה מספיק.
״כמה אירוני...״ גיכחה, ״דווקא הוא.״
״הוא שונה,״ לבי החסיר פעימה, לואי היה מיוחד. הוא היה מכיל, דעתן אך עם ראש פתוח. הוא לא פחד ממני, הוא לא מכיר בי כמפלצת. ״הוא טוב מהם.״
״לגבי זה אני מסכימה״ אמרה, ״הוא בצד שלנו בשונה מהם״
״יצא לך לדבר עם כריסטיאן ?״ שאלתי, מתבונן בה. היא הנידה בראשה,
״לא, הבנתי שביקר בעיר״ אמרה, ״יש לך מושג מה הוא רוצה ?״
״לא״ הידקתי את שפתיי, הוא לא רחמן כמו שמציג את עצמו, הוא גרם לכל המלחמות ולא לקח אחריות פעם אחת. ״מאז שהתקרבנו ללואי הוא התרחק.״
״אני מניחה שיש לו הסיבות שלו.״ אמרה, מרימה את ידה כדי לקרוא למלצרית. הבחורה עם הסינר השחור ניגשה אלינו לקחת הזמנה,
״כוס קפה בבקשה״ אלכסה ביקשה, הבחורה הלכה להביא לה את הקפה.
״לא כוס קפה מלאה בדם טרי היישר מהווריד שלה ?״ שאלתי בהתגרות, היא הרימה את ידה מולי ונשמה עמוק,
״אתה צודק, זה תירוץ״ אמרה. ״איזה דוגמא אשמש לגרייס ?״
״של מה שאת באמת, ערפדית״ אמרתי בפשטות, היא חייכה חצי חיוך וליקקה את שפתיה,
״קל לך לומר, מתי הייתה הפעם האחרונה בה נשכת ממישהו ?״ שאלה. היא חושבת שהפסקתי בגלל לואי, בלי לדעת שמדי פעם אני שותה את דמו. ״או הרגת ? אני מניחה שעבר זמן רב״
״אנחנו מורידים פרופיל״ אמרתי,
״אבל אתה לא כזה אדוארדו...״ קולה שקט, היא מסתכלת לעיניי. ״אתה לא מה שאתה מציג לו שאתה.״
שנאתי את המשפט הזה, וחששתי שלואי יראה אותי בדרך שהיא רואה אותי.
״אל תחששי שאפגע בו, לא אעשה את זה.״ אמרתי בביטחון, היא הידקה את שפתיה ובדיוק קיבלה את הקפה שלה. כשהמלצרית הלכה אלכסה הסתכלה עליי בחזרה, לוגמת מכוס הקפה.
״אני לא יודעת כבר מה יותר מדאיג אותי...״ גיחכה, מתבוננת בי במבט סקרן. ״שאתה תפגע בו, או...״ עצרה, בוחנת אותי ולוקחת נשימה. ״שהוא יפגע בך״
גיחכתי, כאילו זה דבר שלא יכל לקרות מעולם. שיברון לב, חוויתי כאלה בעבר, לא בהיותי ערפד. חוויתי אכזבות רבות שזה די דומה. ״את חוששת לי, נסיכה ?״ שאלתי,
״אתה זוכר אותנו יושבים לשיחה בבית קפה ?״ שאלה והביטה סביב, ״הוא מוציא ממך את הטוב שלא חשבתי שקיים בך.״
בכל אחד קיים טוב, רציתי לומר. אבל שנאתי להיראות חלש מולה. להיות טוב שווה ערך לחלש, ולא אהסס להראות את החוזק שלי אם צריך. אז צריך הגדר מדוייק למהו טוב.
״אף אחד לא חושב שזה יחזיק מעמד״ פלטה, נושכת את שפתה התחתונה.
״מזל שלא ביקשתי את דעת הסביבה לגבי זה-״
״אני יודעת איך אתה מגיב כשאתה מאבד משהו שיקר לך, הארי.״ קטעה אותי בשקט והסתכלה לעיניי, אך חלק בי סירב להחזיר לה מבט ומצאתי את עצמי מסתכל לספל הקפה שלה, מרגיש את לבי מתכווץ מלדמיין שמשהו לא יעבוד וזה יגמר בינינו.
לעזעזל, איך התאהבתי בגבר הכי לא צפוי ?
״אין לך ממה לחשוש...״ אמרתי שוב, שלפתי את הארנק מכיסי והנחתי כמה דולרים על השולחן, היא מיד חייכה.
״ג׳נטלמן״ פלטה,
״הייתי רוצה לומר שהיה נהדר לפגוש אותך, אבל לא באמת.״ קמתי ממקומי, היא הביטה בי בחיוך. היא לא חיבבה את מי שאני, ומצד שני הייתי בשבילה כשהייתה צריכה אותי, ולהיפך.
כמו חתול ועכבר שנקלעו לסיטואציה משותפת, אנחנו צוות שלא מחוייב להיות יחד, אבל לא נפרדים במשך שנים.
יצאתי מבית הקפה הישר למכונית שלי, נכנס פנימה ומניע, אך כשסיבבתי את המפתח האוטו לא הניע.
״מה ל...״ פלטתי, שותק כשהבחנתי בבראנדון מול מכסה המנוע עם כמה חוטים בידו, מצמצם את גבותיו בבלבול ואז מגחך,
״רגע, זה חיוני לרכב ?״ שאל וצחק. גלגלתי את עיניי בתסכול ועצמתי אותן לאחר מכן.
״בבקשה תגיד לי שלא תלשת את זה-״
״אני כן״ הנהן בראשו, ״שנעשה הליכה ?״
יצאתי מהמכונית, מביט בו בחוסר אמון. הוא זרק את חוטי החשמל לרצפה, משלב את זרועותיו בחיוך ומסתכל עליי, ״אתה כופה את עצמך על אנשים ?״
״חשבתי שתשמח לאיחוד משפחתי קטן״ אמר. הלכנו במדרכה ונראה שבראנדון נהנה מכמות האנשים, הוא נהנה מהחוזק שלו, ממי שהוא. ״היא הייתה יפהיפיה, לא ?״
״מה ?״ שאלתי, לא מסתכל כמוהו על כל אישה שעוברים מולה. הוא חייך אליהן ובהחלט קיבל את תשומת ליבן של הנשים. ״אשאיר לך את המפתחות שלי כדי שתיקח את הרכב למוסך״
״מה ?״ צחק, חושב שאני מתבדח. ״בטח, אעבור גם לעשות לרכב שטיפה,״ גיחך בזלזול, גורם לי להסתכל עליו. ״בחייך הארי.״
״בחייך בראנדון״ עצרתי, זוקף גבה,
״ממתי החפצים החומריים משנים ?״ שאל במשיכת כתפיים,
״חפץ ? זו פאקינג מכונית״ אמרתי, הוא גלגל את עיניו והמשיך ללכת. ״לא אמרת לאלכסה שלום ?״
״לא. נמנעתי ממנה מהרגע שחזרתי לעיר,״ סיפר. היה ביניהם סיפור מורכב, שתיהם ניסו לפתות את אחד השני כדי לקבל משהו, אינטרס. אז היה משהו לא ברור ביניהם, ועכשיו זה מוזר גם אחרי עשרות שנים עבורם. ״אתה יודע איך זה...״ חיוך על פניו.
״לא, האמת שלא״ פלטתי בשקט.
״אז לואי, משונה בעיניך לאחרונה ?״ שאל, מצמצם את עיניו כאילו יודע משהו. לואי התנהג כמו פרנואיד לאחרונה, הוא בקושי ישן ולא אכל ארוחות שלמות, הרבה הטריד אותו לאחרונה. שובו של כריסטיאן וכל מה שקרה.
״אל תגיד לי שאתה דואג לו״ גלגלתי את עיניי, הוא גיחך בצורה שאופיינית לו לאותה הסיטואציה.
״בבקשה...״ מלמל, כמו דיווה. ״הוא נפגש עם המכשפים, הארי״
הסתכלתי עליו כדי לראות שהוא לא מתלוצץ, הוא הנהן בראשו. ״מאין אתה יודע ?״ שאלתי,
״מישהו צריך לפקוח עליהם עין״ אמר.
״חשבתי שאתה מתכוון לעזוב״ אמרתי, והוא חייך ומשך בכתפיו,
״זה מוקדם מדי מכדי להרים ידיים, לא כך ?״ שאל, הנהנתי בראשי. מוטרד מהעובדה שלואי שוחח איתם. הם יכולים להפנות אותו נגדי בשניות, ״דיברתי איתו על זה, אבל אני לא יודע אם אפשר לסמוך עליו״
״הוא אמין״ אמרתי, הוא נאנח ועצם את עיניו,
״ומה אם אתה מאוהב מכדי לראות את זה ?״ לפתע שאל, ולא רציתי להיות מוגדר בעיניי אחרים כ׳מאוהב׳. ״מה אם הוא שחקן טוב מדי, הארי ?״
״אני סומך עליו״ אמרתי, מסתכל לעיניו הירוקות. לואי היה אמין בעיניי, ויכול להיות שיש לו הסיבות שלו לפגוש את המכשפים, אבל בטח שהסיבות לא כדי לפגוע בנו. ״תודה שסיפרת לי, בראנדון״
״ובכן, מישהו צריך לפקוח עיניים-״
״אני בסדר״ קטעתי אותו, הוא הרים את כפות ידיו ככניעה,
״טוב, לא אוסיף אז.״ אמר.
״ידוע לך משהו על כריסטיאן ?״ שאלתי, הוא חייך,
״מה אקבל תמורת המידע הזה ?״ שאל בחזרה, גורם לי לצחוק ולגלגל את עיניי,
״אודה לך מאוד ?״ שאלתי, והוא הניד בראשו.
״או שלואי יעשה איזה כשף שינתק אותי מהשושלת של כריסטיאן וכולנו נהיה מרוצים״ אמר, חיוך רחב על שפתיו.
״אם כל המכשפים שנקלעו לדרכנו במהלך השנים לא ידעו איך לנתק אותנו ממנו, אז בטח שהוא לא יידע.״ אמרתי, מחדיר לו טיפת היגיון. ״אז ספר לי, מה כריסטיאן עושה פה ?״
״מאין לי לדעת ? אני לא השליח שלו-״ עצר, החל לחייך עד שגיחך, ״בעצם... אני כן״
״אז הוא בקשר איתך ?״ שאלתי, הוא מניד בראשו,
״מי חשב שכריסטיאן מהגברים שלא מתקשרים ביום שלמחרת ?״ התלוצץ, ״הוא לא יצר איתי קשר שוב.״
״ממה הוא מסתתר ?״ שאלתי בשקט, מביט סביב בסקרנות ולא מצליח להעלות על דעתי השערה.
״יש לי ניחוש, אתה לא תסכים איתי אבל מה אם... מה אם לואי שונה ?״ שאל, גורם לי להסתכל עליו. ״כריסטיאן לא הרג אותו.״
״עדיין... זה לא אומר שהוא לא מאיים עליו.״ אמרתי, האטנו עד שעצרנו,
״מחשבה מטורפת, אוקיי ?״ גיחך, לקח נשימה ודיבר עם ידיו, ״אלכסה הייתה קרובה לכריסטיאן בזמנו, מה אם היא הצילה אותו בגלל שכריסטיאן אמר לה ?״
״זה לא נשמע הגיוני-״
״תחשוב על זה״ קטע אותי, ״היא לא נלחמה לצידך, היא הייתה שם לקחה אותו וברחה כדי למסור אותו לאמנדה, מה לעזעזל נסגר עם זה ?״
״אלכסה לא לוחמת ברוחה, היא חלשה.״ אמרתי. הוא חייך וגלגל את עיניו,
״ומה אם אתה ממעיט בערכה ?״ שאל, ״היא ערמומית לפעמים, היא איננה כזאת טובה כפי שמציגה את עצמה.״
״אף אחד מאיתנו לא, בראנדון.״ הסתכלתי לעיניו, קצת תוהה לגבי ההשערה שלו, היא יכולה להיות הגיונית.
״אתה חושב שהם דומים ?״ לפתע שאל והמשיך ללכת, צמצמתי את עיניי והלכתי בעקבותיו,
״מי ?״
״כריסטיאן ולואי״ הוא הסתכל עליי, גיחכתי, מניד בראשי.
״אין לכריסטיאן ילדים״ אמרתי,
״יש משהו בזה שאתה הופך לערפד ומגן על הצד האנושי שנשאר ממך, מי כמונו יודעים את זה-״
״הוא לא יכול להיות דם מדמו, לא כל בני טומלינסון משפחה.״ מיהרתי להיכנס לדבריו,
״זה רק ניחוש פרוע, כן ?״ שאל, והכל רץ למול עיניי. כריסטיאן לא חס על המכשפים, הוא שונא אותם.
״תמיד ידעת שהוא מכשף ?״ שאלתי, הוא מסתכל עליי בבלבול, ״כריסטיאן.״
״מעטים ידעו את זה, זאת אומרת... זאת הייתה שמועה בעבר שהרבה היו סקפטים לגביה, אבל נורא הגיוני. אז האמנתי לגבי זה, כן״ אמר, תחב את כפות ידיו לכיסי המכנס המחוייט. ״הוא הסיבה להכל.״
״אל תעמיד פנים שאינך אוהב את העובדה שאתה ערפד...״ גלגלתי את עיניי, הוא מחייך.
״זה נהדר״ אמר, וכשאני מסתכל עליו ונזכר בהיותו אדם, לפני השינוי, אני חש עקצוץ בבית החזה. תמיד התחרטתי על ששיניתי אותו, הרגשתי שהרסתי את כל הטוב שהיה בו, האשמתי את עצמי בכל פעם שלקח חיים של מישהו. גם כשלא הרגשתי אשמה ועשיתי את זה איתו, לפעמים התקשיתי לקבל את זה שהרסתי את חייו.
״שניכנס ?״ לפתע אמר, עמדנו מול הבלאק, הוא היה סגור לאנשים כרגע משום ששעות הצהריים עכשיו.
״אל תגיד לי שנפלת לאלכוהול...״ אמרתי בציניות, הוא גיחך והתלווה לצידי פנימה. הנהנתי אל האחראי כאמרת שלום, הוא הידק את שפתיו והרים את ידו.
״מי זו ?״ בראנדון שאל, צועד אל אחת הבחורות שישבה באחת הכיסאות. היא הרימה את מבטה אליו, ויכולתי להרגיש אותה. היא התרגשה מתשומת לבו אליה, רוב הבנות הרגישו ככה אלינו. משהו בהיותנו ערפדים מושך אותן, בלי שהן יודעות מה אנחנו. כמו קסם, אנחנו מושכים יותר בעיניי האחרים.
״כריסטינה״ אמרה בחצי חיוך,
״אוכל להציע לך להצטרף אלינו ?״ בראנדון שאל אותה בשקט, היא הסתכלה לכיוון הבר בהיסוס,
״אני אמורה לעבור ראיון האמת כך ש-״
״התקבלת.״ בראנדון אמר בחיוך, היא הסתכלה לעיניו ופתאום חייכה. ״תצטרפי אלינו.״
הוא כפה עליה, והיא קמה ממקומה ואחזה בידו כדי ללכת איתו לכיוון סטודיו הקעקועים שלי, ידעתי מה הוא מתכוון לעשות.
״בראנדון...״ קראתי, מהסס, הוא הסתכל עליי בחיוך רגוע,
״זה בסדר, הארי.״ אמר ברוגע. הוא עקף את הדלת הראשונה והלכתי אחריהם, מגלגל את עיניי ומרגיש כמו משגיח.
״לאן אנחנו הולכים ?״ שאלה, הוא הסתכל לעיניה לפני שלחש,
״אל תפחדי.״ היא עמדה במקומה, והוורידים בלטו מהעיניים שלו, הניבים החדות יצאו מחניכיו והוא נעץ את השיניים שלו בצוואר שלה. הסטתי את מבטי ונשכתי את שפתי התחתונה, תוך רגע מריח את הדם שלה ומרגיש את התאווה בוערת בעורקיי. הצצתי לכיוונם, הוא הסתכל עליי וניקה את הדם שמסביב שפתיו,
״לזכר הימים הטובים, תצטרף ?״ הציע, מחייך אליי והניבים שלו בלטו החוצה. הלב שלי פעם בחוזקה ונאלצתי להתנגד לכך עם כל טיפת כוח שהייתה לי. בראנדון הסתכל לעיניי בחיוך ערמומי ותפס בידה, הסתכל לעיניה ולחש, ״תישארי בשקט, נסיכה.״
הוא שלף אולר מהכיס שלו וחתך ווריד בידה, גורם לעיניי להיפרע,
״בראנדון...״ פלטתי, בולע רוק ובוהה בדם שנוזל מידה.
״זה מתבזבז-״
״לא״ אמרתי, מביט בו בכעס, ומחזיר את מבטי לדם שנוזל מידה.
״לא נהרוג אותה אם מזה אתה חושש״ גלגל את עיניו, עשיתי צעד לעברה ואחזתי בידה, מרגיש צמרמורת בגופי והתאווה בוערת בעורקיי, הסתכלתי על הדם שנוזל מידה והרגשתי את הוורידים הבולטות בעיניי, הניבים שיצאו מהחניכיים שלי והחוסר איפוק שהיה לי כשנעצתי את שיניי בחתך שלה ומצצתי את דמה החם. עצמתי את עיניי והתענגתי על כל טיפת דם, שונא את האשמה שבאה יחד עם ההנאה.
״ילדה טובה...״ שמעתי את בראנדון לוחש לה, ופקחתי את עיניי. מנתק את השיניים שלי מבשרה ומעלה את מבטי אליה, היא נראתה מבוהלת קצת אך כפופה לשליטת הכפייה של בראנדון.
״לעזעזל״ פלטתי והסתובבתי, מנקה עם ידי את הדם שמסביב פי, ועוצם את עיניי בתסכול. נותן אגרוף לקיר בכעס, ״לעזעזל !״
״בגלל מה ?״ בראנדון שאל בשקט מאחוריי, ״נהנית״
״תשתוק !״ צעקתי בכעס, מסתובב אליו והוא נראה רגוע מתמיד. צעדתי לבחורה והסתכלתי לעיניה, עד שהרגשתי אותה תחת שליטתי, ״תשכחי ממה שקרה עכשיו, ותחבשי את כל הנשיכות. את לא זוכרת איך זה קרה, בסדר ?״
הנהנה בראשה באיטיות, הנהנתי אחריה.
״תצאי מפה.״ הוריתי לה, והיא פתחה את הדלת כדי לצאת החוצה. הסתכלתי על בראנדון בכעס, הוא חייך כאילו השיג משהו. ״אל תביט בי כך, זה לא-״
״כמו פעם״ קטע אותי והנהן בראשו. הסתכלנו אחד על השני בשתיקה, והוא חייך באיטיות. האנדרנלין זרם בעורקיי במהירות, וכמעט שכחתי למה שמרנו על פרופיל נמוך. זה בער בי, ההרג, הדם, רציתי את זה יותר.
״זה לא הדבר הנכון״ אמרתי ההיפך ממה שהרגשתי, והוא גלגל את עיניי,
״אז למה זה לא מרגיש כך ?״ שאל, הוא עקף אותי כדי לצאת מפה.
נגעתי בשפתיי שנשאר עליהן הטעם של הדם הטרי, בלעתי רוק ועצמתי את עיניי, זה אחרת מלנשוך את לואי.
לא היה אכפת לי מאותה הבחורה הזרה, אז נהניתי מזה יותר. כשנשכתי את לואי חששתי שייפגע, הרגשתי רע עם זה.
״לעזעזל...״ נשמתי, מקבל צלצול טלפון ושולף אותו מכיסי, וזה היה הוא. ״הלו ?״
״ליה ילדה !״ צעק בהתרגשות לטלפון, עם צחוק עדין ומתרגש, ״אני אבא !״
״ל-לואי זה נהדר״ ניסיתי לשמוח בשבילו, אבל לא הייתי במקום הזה. עברתי את זה מזמן כשהשתניתי, אין לזה ערך עבורי יותר. אז זייפתי את השמחה שלי אליו, ואולי כי זה טראומה שקיבלתי אחרי שבראנדון גדל והפך להיות ההיפך ממה שרציתי שיהיה, אבל ילד זה לא תמיד אושר.
״אתה חייב לבוא !״ ביקש, עצמתי את עיניי ולא הרגשתי שאני רוצה בזה.
״לואי, אתה מתרגש״ צחקתי, שומע את זה בטון הקול שלו. ״זה הזמן של המשפחה להיות שם, אני לא משפחה.״
״אל תסתכל על הפרטים השוליים הללו, תוכל לשבת על הבר עם כוס שקית תרומת דם מבית החולים״ אמר כבדיחה, ושתקתי. מרגיש עקצוץ בבית החזה שלי, ״ה-הארי, אני צוחק״ הוא גיחך בחוסר נוחות.
״כן, אני יודע״ ניסיתי לחייך, נושם עמוק. ״מזל טוב.״
״זה בן, כבר הזכרתי את זה ?״ שאל, ופלאשבקים מהלידה של בראנדון צצו בראשי. זה היה אחד הרגעים המרגשים בחיי. אבל אם הבן שלו מכשף כמוהו יכול להיות שבני טומלינסון יתעקשו על לגדל אותו בסביבתם וללמד אותו כשפים ותרבותם.
״הוא יעשה לך צרות...״ גיחכתי, נושך את שפתיי,
״לא כולם סוציופתים-״
״לואי״ קטעתי אותו ועצמתי את עיניי, הוא גיחך והשמיע קול מבולבל, מהוסס. זה לא שהגנתי על בראנדון מפני המילה הזאת, זה כי הרגשתי כרגע בדיוק כמוהו. שלא יראה את הצד הזה שבי. ״מזל טוב, יקירי.״
ניתקתי את הטלפון, נושם עמוק ומכניס בחזרה את הטלפון לכיסי, הרגשתי בלאגן אחד גדול.