הרגשתי חלש, כאבי ראש שלוחצים ומהדהדים ללא סוף. פקחתי את עיניי באיטיות, רואה מטושטש למספר שניות עד שהתמקדתי וראיתי שאני בחדר מוכר, חדרו של הארי. החלון קצת פתוח והאור מבחוץ חודר פנימה... בוקר ? בלעתי רוק, מרגיש את גרוני יבש. הייתי צמא וחלש.
״הארי...״ לחשתי, מתקשה להשמיע קול. הזזתי את קצות האצבעות שלי באיטיות, מותח את השרירים ומושך את עצמי מהמיטה כדי להתיישב. הייתי לבוש בטרנינג אפור וגדול, מי העלה אותי הנה ? הדבר האחרון שאני זוכר זה שהיינו למטה בסלון שלו, כוסות יין... התנשקנו. פרעתי את עיניי כשהכל צף לי בהדרגה, שכבנו, והוא... הוא נשך אותי. מיד הסתכלתי על הדלת הסגורה, הרגשתי שיהיה מיותר לקרוא בשמו מכיוון שהתקשיתי להשמיע קול. קפאתי במקומי כשחשבתי על זה שוב... הוא נשך אותי. אני זוכר את התחושה של השיניים שלו ננעצות בעורי, התחושה של זרימת הדם, החולשה והאופוריה. זה לא היה כואב, או מפחיד. העליתי את ידי לצווערי, היה תחבושת שכיסתה את איזור הנשיכה. נתקפתי פאניקה, חרדה,
״הארי״ קראתי, משתעל ומרגיש ביובש בגרוני, דם מכשף הורג ערפד. מי העלה אותי לחדרו ? התנשמתי בכבדות ושלחתי את רגליי אל מחוץ למיטה, מרגיש חלש ומנסה לעמוד, רגליי רועדות ואני מועד ונזער בשידה שלצידי, אך הדלת נפתחה.
הוא עמד שם, בריא ושלם, לבוש מכופתרת כאילו בדרכו להתחיל יום חדש ורגיל, ודבר משמעותי לא קרה.
״אלוהים אדירים...״ נשמתי, מביט בו כמו לראות גופה. נשימתי התייצבה ונרגעתי, הוא בסדר. הוא הסתכל לעיניי, נראה חסר נשימה ומבוהל בעצמו, ולפני שיכולתי לומר משהו הוא משך אותי לחיקו, לחיבוק עוטף וחם. עצמתי את עיניי ונשמתי את הריח המשכר שלו, מבולבל מכל מה שקרה.
״מה קרה ?״ שאלתי בשקט, הוא הסתכל על פניי וליטף ברכות,
״איך אתה מרגיש ?״ שאל, הסתכלתי סביב מבולבל,
״נשכת אותי״ אמרתי, לא מצליח להשלים משפט הגיוני.
״מוטב שתשב״ אמר והוביל אותי למיטה, התיישבתי וחשתי הקלה בלהילחם עם הגוף שלי.
״אני חלש, הארי מה...״ עצרתי, ״אני משתנה ?״
״לא״ הוא כמעט גיחך, אך השפיל את מבטו. ״זה לא היה אמור לקרות״
״איך אתה חי ?״ שאלתי, מתבונן בו שוב כדי לוודא שהוא בשלמותו ודבר לא השתנה.
״איבדת דם, כדאי שאביא לך משהו לשתות״ הוא התכוון לקום ומיד עצרתי אותו בכך שתפסתי בידו,
״אני בסדר״ שיקרתי, זה יכול להידחות לאחר כך. ״איך אתה חי ?״
הוא הסתכל על נקודה באוויר ונשך את שפתו התחתונה. הוא מוכן להסביר לי ? בלעתי רוק וצמצמתי את גבותיי, מתבונן בו. ״אסור לך לספר על זה לאף אחד.״ לפתע אמר, מאופק, נראה מבקש עם עיניו.
״מה ?״ לא הבנתי את הבקשה, ״הארי...״
״אתה סומך עליי ?״ קולו חלש וצרוד, הנהנתי לחיוב.
״מה הופך אותך לשונה ?״ שאלתי, לא מוריד ממנו את עיניי.
״הדם שלי.״ השיב, מהדק את שפתיו ומנסה לעקל אותן לחיוך מרגיע, ״העונש שלי, חיי נצח.״
״העונש שלך ?״ שאלתי, הוא הנהן בראשו. ״עשיתי דברים נוראים בחיי״ אמר, שמעתי על זה דבר או שניים. ״המכשפים שמרו על השלום וראו בזה התנהגות לא ראויה, אז הם הענישו אותי.״
״למה אתה מתכוון ?״ שאלתי מבולבל, הוא התיישר כדי להתיישב מולי, אחז בידי.
״תתן לי להראות לך״ הושיט את ידו השנייה, הסתכלתי עליו בהיסוס
״אתה לא יכול לבחור מה להראות לי״ אמרתי לו, כך אלכסה טענה בפניי,
״אני דווקא כן.״ אמר. הסתכלתי על ידו ואחזתי בה, עוצם את עיניי ומרגיש בחשמל הזורם בקצות האצבעות שלי ומתחבר אליו, עד שפקחתי את עיניי והייתי בחדר ניתוחים. הסתכלתי סביב והיה די חשוך וריק, איפה אני ?
המשכתי ללכת וקפאתי במקומי ששמעתי צווחה מאחד החדרים. לבי הלם בחוזקה ובטני התכווצה בפחד, זיהיתי את קולו, ולעולם לא שמעתי אותו ככה. בלעתי רוק והתקרבתי לחדר, הדלת הייתה פתוחה והיו בפנים ארבעה אנשים בחלוקים לבנים, מנתחים. אחת המנתחות הסתובבה וידה הייתה מלאה בדם כהה, הדומה לצבע סגול. התקרבתי עוד קצת וקפצתי מבהלה כשראיתי את הארי שוכב במיטה ומשותק, וכל הבטן שלו פתוחה.
״א-אלוהים״ רעדתי.
״תחתוך את מעי הגס,״ המנתחת אמרה באדישות. הנדתי בראשי, מתקרב ומבועת לראות את המנתח חותך את האיבר הפנימי של הארי והארי צווח בחוסר כוחות, מזיע וחלש,
״תפסיקו״ נשמתי, מבוהל ורוצה לברוח מפה. ״למה אתם עושים את זה ?״
״מתרפא״ המנתח אמר, והבחורה רשמה משהו בפנקס. התקרבתי והסתכלתי על הארי, דמעות חנקו את גרוני ויכולתי להרגיש את התסכול והפחד שלו
״אני מצטער״ אמרתי, פוקח את עיניי במהירות ומביט בו. חוזר לנקודה שבה היינו, ויוצא מראשו. הם עינו אותו...
״למה הם עשו את זה ?״ קולי חלש, דמעות עומדות בעיניי,
״כי הם תפסו ערפד, ורצו לראות את כוחות הריפוי שלו.״ סיפר, ״הם יכלו להרוג אותי, בעצם זה מה שהם התכוונו לעשות לבסוף.״
״מה ?״ שאלתי מבולבל, נשימתי רעדה, ״הבטן שלך הייתה פתוחה, והדם שלך...״ הסתכלתי לעיניו, יש לו דם שחור. ״הדם שלך היה סגול״
״לכל ערפד יש דם סגול, לואי.״ אמר כמובן מאליו. לעולם לא שמתי לב לדמם של כל הערפדים, הכרתי רק אותו מקרוב. ״הם עינו אותי ימים, הכאיבו לי ברמות שלא יכולתי להכיל יותר... עד שביקשתי מהם להרוג אותי״
״הארי...״ פלטתי, מלטף את פניו ומרגיש בצורך לחבק אותו, אבל לא עשיתי את זה כרגע.
״הבעתי חרטה על כל הזוועות שעוללתי, אמרתי להם שלעולם לא רציתי להיות ערפד, ושזה הדבר הנורא שקרה בחיי... לא הייתי כזה לפני הרי, הייתי אדם טוב״ אמר, נראה מבולבל עם עצמו. ״הם בקושי הקשיבו לי, כל מה שהם רצו לדעת זה איפה בראנדון מתחבא״
״וידעת ?״ שאלתי בזהירות, בוחן אותו.
״אם הייתי יודע הייתי מספר להם, כריסטיאן צדק...״ גיחך בכאב, ״אסור לתת את הכוח הזה למישהו שמעוניין בו. בראנדון הפך לרע, מוות רדף אותו והרגשתי האבא הנוראי בעולם. אז אם להסגיר אותו היה גורם למותו, לא הייתי חש אשמה לגבי זה״
״הוא...״ צמצמתי את גבותיי בבלבול ״הוא הבן שלך״
״היה.״ הדגיש והסתכל לעיניי במבט קר, אני לא מאמין לו שהוא לא מרגיש דבר כלפי בנו.
״אז מה המכשפים עשו ?״ שאלתי, סטינו מהנושא.
״הם הפכו אותי לאנושי...״ אמר מבולבל, ״אני רק זוכר שהתעוררתי ברחוב, חלש, בן אדם.״
״זה אפשרי ?״ שאלתי מיד,
״אף אחד לא יודע איך הם עשו את זה״ סיפר. ״חייתי במשך שנה שלמה כבן אדם, איבדתי את עצמי״ גיחך, ״אין לך מושג מה זה להרגיש את כל הצער שגרמת במשך עשרות שנים... גרמתי להרבה צער.״
הוא היה עד כדי כך נוראי ? שאלתי את עצמי. ״ובראנדון ?״ שאלתי,
״לא ראיתי אותו כל התקופה שבה הייתי אנושי.״ סיפר,
״איך הרגשת ?״ שאלתי בסקרנות, הארי אנושי ?
״כאב.״ אמר, תשובה אחת פשוטה ומלאה כלכך. ״אבל הרגשתי שקיבלתי הזדמנות נוספת.״
״לעולם לא חשבתי שרצית להיות אנושי״ אמרתי, מתבונן בו,
״רציתי לסיים את החיים שלי בכבוד, בזקנה.״ סיפר, הוריד את מבטו וצמצם את גבותיו, הסתכל עליי ואחז בידי
״לא...״ היססתי אם לתפוס את ידיו, ״אני לא רוצה לראות משהו נוראי״
״השינוי שלי״ אמר. הסתכלתי לעיניו והרגשתי שאני מוכרח לסמוך עליו, אז אחזתי בידיו ועצמתי את עיניי, נכנס לראשו פעם נוספת וצולל בזכרונותיו.
פקחתי את עיניי והייתי בבר, רצפת עץ ומוזיקה רגועה ומיושנת. צעדתי פנימה והבחנתי בהארי יושב על הבר, שותה לבד. הסתכלתי סביב ולבי נחת כשראיתי את כריסטיאן מתיישב לידו.
״יין אדום, בבקשה״ כריסטיאן ביקש. הם לא הסתכלו אחד על השני ועברו מספר שניות שקטות, עד שהארי הרים את מבטו לכריסטיאן, נראה מבולבל מכך שישב לצידו. נראה שהם לא מכירים אחד את השני, אז הנחתי שזו הפעם הראשונה שהם נתקלים אחד בשני בכלל.
״שמעת על הגופות בבקתת אורגן ?״ לפתע כריסטיאן שאל את הארי, הארי הסתכל עליו מבולבל. כאילו הוא ידע משהו... ״ערפו את ראשם, אכזרי״
״תסלח לי...״ הארי נמנע ממנו והסתכל על הברמן, ״אוכל לקבל חשבון ?״
״כלכך מוקדם ?״ כריסטיאן שאל, הארי התעלם ממנו. ״בחייך, תצטרף אליי למשקה נוסף״
״אני לא מעוניין...״ הארי מלמל.
״אני מתעקש.״ כריסטיאן הסתכל לעיניו ועברו שניות של שתיקה בין שתיהם. האם הוא הפעיל עליו שליטה מוחית ?
״אמרתי שאני לא מעוניין.״ קולו של הארי חלש. הוא לא יכול לכפות עליו... הם הביטו אחד בשני מבט ארוך עד שהארי קם והתכוון ללכת. נשארתי בבר, מביט בכריסטיאן שותה מהמשקה שלו בלגימה אחת ארוכה ומסתובב ללכת בעקבות הארי. הלכתי אחריהם והרחוב היה חשוך, הארי הלך במהירות עם כפות ידיו תחובות לכיסי המכנס, נראה שנמנע מכריסטיאן. האם הוא ידע שהוא ערפד ברגע שפנה אליו ?
״איפה הוא מסתתר ?״ כריסטיאן שאל מאחוריו, הארי האט עד שעצר, סיבב חצי מבט, ״איפה בראנדון ?״
״מאין לי לדעת ?״ הארי שאל במשיכת כתפיים. כריסטיאן צעד אליו, לא נראה מרוצה מהתשובה.
״אתה אנושי אז זו לא הבעיה שלך יותר ?״ כריסטיאן שאל, מעקם מבט.
״אדוני... תסלח לי, אני לא מעוניין בבעיות״ הארי הרים את ידו,
״היית צריך לחשוב על זה לפני שנתת לו את הכוח הזה, להיות ערפד דורש שליטה, משמעת עצמית״
״זה לא ענייני יותר״ הארי הדגיש, נראה מעוצבן מהשיחה. כריסטיאן הנהן בראשו
״הם נתנו לך מה שרצית...״ אמר בשקט, התקרב להארי באיטיות ובחן אותו מקרוב. ״בעצם, קיבלת מתנה על כל הזוועות שחוללת עם בנך.״
״שילמתי מחיר כבד עד כך-״
״לא מספיק אם יש לך זמן לבלות בפאב בזמן שהוא ממשיך להשאיר אחריו קורבנות.״ כריסטיאן קטע אותו. המצב ביניהם מתוח, נראה שהארי חושש ממנו ומנסה לא להראות את זה. זה הורגש, החוסר נעימות הזו באוויר, ״אתה לא ראוי למחילה, עדיין.״
״תסלח לי ?״ הארי שאל, כעוס. ״מי אתה לעזעזל לקבוע את זה ?״
״כריסטיאן,״ כריסטיאן אמר ברוגע ולפתע הוורידים בלטו סביב עיניו והוא פתח מעט את פיו שחשף ניבים, הארי לא היה מוכן לרגע שכריסטיאן נשך את צווארו, הוא ניסה להתנגד והיה הרבה יותר חלש ממנו. יכולתי להרגיש אותו מתחנן שיפסיק, וכריסטיאן לא עזב. רק כשהארי איבד הכרה כריסטיאן נתן לו מדמו, סידר את שרוולי החולצה שלו ועזב את המקום.
התקרבתי להארי והנחתי את שתי אצבעותיי תחת האוזן שלו, אין דופק. הרמתי את מבטי לראות את דמותו של כריסטיאן מתרחקת,
ואז פקחתי את עיניי והייתי שוב בחדר עם הארי.
הוא פקח את עיניו הירוקות, איך הוא יודע שהוא יכול לבחור מה להראות לי ? היה לו אינטרציה עם מכשף ? הרי אני לא בטוח אם אני יכול לראות את זכרונותיו ללא רשותו.
״וככה כריסטיאן העניש אותי״ אמר. משהו פה לא הגיוני...
״סתם ככה ?״ שאלתי מבולבל, ״אחרי שנה ? הוא נזכר להעניש אותך ? למה דווקא הוא ? איך כל זה מתקשר לדם השחור שלך ו-״
״לואי״ הוא קטע אותי, התנשמתי, הייתי מבולבל ולא הצלחתי לחבר את התמונה.
״הוא ערפד מבוגר, וכשנודע לו שהייתי אנושי אחרי כל מה שעשיתי עם בראנדון, הוא לא הניח לי לקבל את זה״
״הוא בבירור רצה שתעצור את בראנדון פשוט, אני לא חושב שיש לזה קשר אלייך״ אמרתי, הוא צמצם את עיניו, ״מה עשית לאחר ששינה אותך ?״
״חברתי לבראנדון, לא כי רציתי...״ הסיט את מבטו, ״השינוי הזה היה אחרת.״
״מאיזו בחינה ?״ שאלתי, שמחתי על כך שהוא משתף אותי סוף סוף.
״לא שלטתי בעצמי, הכל היה מוגבר פי כמה מפעם קודמת. הייתי רעב יותר, כאילו זה שולט בי״ סיפר, ״ועדיין.״
״אבל אתה שולט בזה...״ בחנתי אותו, למרות שאתמול בערב גרם לי להבין שאני טועה. הוא לא כלכך שולט בזה, הוא במלחמה עם עצמו... יש פה מפסידים ? זאת אומרת, ואם ישתה דם, הוא יכול להפסיק לפני שיהרוג את אותו אדם, לא ?
״זה הקללה שלי״ אמר, ״הם הפכו אותי לחזק יותר-״
״אתה ניסוי״ פלטתי, הם בדקו אותו כערפד ושיחררו אותו למשך שנה, הוא הניסוי שלהם. אבל למה ? ״מה המכשפים רצו ?״
״להשבית את כל הערפדים, או להרוג אותם או להפוך אותם לאנושים״ הסביר, ונראה מבולבל בעצמו.
״אינך זוכר איך הם שינו אותך ?״ שאלתי, מביט בעיניו ולאחר שניות הוא הניד בראשו, ואני לא בטוח למה אבל לא לגמרי האמנתי לו. ״למה שיהפכו אותך לחזק יותר ? זה לא הגיוני...״ הנדתי בראשי, למה שכריסטיאן ישנה אותו לערפד אם הארי היה מסוכן כמעט באופן זהה לבראנדון ? למה שירצה שפיכות דמים ? הוא הרי רצה לעצור את זה, אני לא מאמין בכך שרצה להעניש את הארי.
״בשביל להעניש אותי״ השיב. הסתכלתי לעיניו והנדתי בראשי, יש משהו גדול מזה. ״כריסטיאן רודף שלום, הוא לא מעוניין במלחמה נוספת.״
״אלוהים אדירים...״ נשמתי, הבנתי. ברגע אחד מסך הערפל התבהר לי פתאום, ראיתי את התמונה השלמה. לבי החסיר פעימה כשהגעתי להבנה הזו, ואני בטוח בה ללא היסוס. איך לא הבנתי את זה קודם ? ״ה-הארי, אני מוכרח ללכת״ התכוונתי לקום, הוא עזר לי בכך שאחז בידי. פניתי לשידה שבה היו הבגדים שלי מונחים ולבשתי אותם בזריזות,
״אתה לא מתכוון לספר לי מה אתה חושב ?״ שאל, ״סיפרתי לך מחצית מחיי״
״עד שאהיה בטוח״ אמרתי, צועד לדלת ומרגיש עדיין סחרור קל,
״לואי״ הוא קרא ואחז באגני, מלווה אותי לצידו. ירדנו במדרגות בשקט, היססתי אם זה זמן נכון לדבר על שתינו. הרמתי את מבטי אליו והוא לא נראה מאיים, או כועס, אפילו לא מתחרט. כך שהנחתי שאנחנו עומדים במקום יציב, חוץ מהקטע המבלבל של הנשיכה. התקדמנו לדלת ועצרתי, לא אשאיר אותו עם מסקנות שגויות.
״נהניתי אתמול בערב הארי״ אמרתי, מודה לו. זה היה מיוחד עבורי, באמת. הוא גרם לי להרגיש טוב יותר מכל אדם אחר, ושמחתי על כך.
״לאן אתה הולך ?״ שאל, מתעלם מדבריי. חייכתי והשפלתי את מבטי, הוא חייב להיות כזה ? נשמתי עמוק והבטתי בו,
״אני מאחר לעבודה, ומאחר וזה דפוס קבוע לאחרונה כדאי שאמהר״ אמרתי, מחייך כדי להקל על האווירה. הוא ידע שאני מתרץ, זה ברור לי.
״מתי אתה מסיים ?״ שאל, קולו עמוק ומלא ביטחון. לבי החסיר פעימה כששאל את זה,
״אתקשר אלייך״ אמרתי, הוא נראה סקרן לדעת על מה חשבתי, וזה משהו שלא אוכל לשתף אותו. עדיין. עמדתי על קצות האצבעות והתקרבתי אליו, מביט בעיניו בהיסוס, אם זה יהיה בסדר לנשק אותו לשלום. אך הוא נישק את שפתיי נשיקה רכה, אוחז בפניי כאילו הייתי טהור כלכך בעיניו, והתמסרתי לתחושה. הסתכלתי לעיניו והבלעתי חיוך.
״תהנה בעבודה״ קולו חלש, חייכתי והסתובבתי ללכת מביתו.
הזמנתי מונית כדי להגיע לבית שאליו הייתי צריך להגיע, הייתי מלא במחשבות לגבי זה... איך לא שמתי לב לזה קודם ? זה כלכך ברור פתאום. אין לי ספק בזה.
הארי שונה מהם, לא סתם הוא היה חלק ממי שתכנן את המלחמה נגד המכשפים, זה לא צירוף מקרים. לא סתם בראנדון הצליח להתחמק מהפשעים שעשה בלי לקבל על כך עונש, הכל היה מתוכנן בשביל המלחמה שפרצה. ואם להיות כנה, זה אחד המהלכים החכמים שראיתי.
אבל הארי היה כלי במשחק הזה, והם השתמשו בו היטב. הם הרסו את הנשמה שלו, גרמו לו להאמין שהוא המפלצת שהם חושבים שהוא. למרות שהיצרים שלו היו מוגברים, כדי להגיע לנקודה הזאת. העניקו לו כוח חזק יותר, וככל שהיה חזק ככה היה קשה יותר לשלוט בו. בגלל זה הוא מהסס הרבה, הוא חושש. הוא יגיד שהוא לא מפחד מדבר אך לאבד שליטה מבעית אותו.
איך לא שמתי לב לזה קודם ?
המונית עצרה מחוץ ביתו, שילמתי לנהג ויצאתי, הולך באיטיות ומרגיש את פעימות לבי הולמות בחוזקה. שעות הבוקר המוקדמות, בספק שהוא נוכח. התקדמתי אל דלת ביתו ודפקתי, ממתין. עברו שניות ארוכות עד שהדלת נפתחה, הוא עמד מולי. מביט בי מבולבל, עיניו כחולות וחודרות, נראה זועף. שפתיי נפרדו, התבוננתי בו שניות ורציתי להרגיש את זה, רק להיות בטוח שאני לא טועה, ורק אז יכולתי לומר את זה.
״מה מביא אותך לפה ?״ כריסטיאן שאל, איבדתי את נשימתי לרגע, מול דמותו.
״אני יודע מה אתה.״ אמרתי בפשטות, מושך את תשומת לבו שלא משאירה צל של ספק. צמצמתי את עיניי ועיקמתי את ראשי, איך הוא יכל לבגוד בהם ככה ? ״אתה מכשף משושלת טומלינסון.״
הוא קפא, הבעת פניו מבולבלת והוא נראה חסר מילים.
״המכשפים רצו להרוג את הערפדים על התנהגותם הבלתי הולמת, ומשום שאתה נכלל כערפד היית חלק מהמטרה שלהם. אז לקחת את הארי והפכת אותו לחזק יותר, כדי שיביס אותם לפני שיביסו אותך.״
״מסקנה מעניינת, אני חייב להודות״ קולו רגוע ושליו, אבל ידעתי שצדקתי. הדם השחור הגיע לגופו לאחר שכריסטיאן שינה אותו, מה שאומר שכריסטיאן השתמש בכישוף כדי להעצים את כוחותיו של הארי. כריסטיאן השתמש בהארי למטרתו האישית.
״בגדת בשושלת שלך״ בחנתי אותו בזלזול,
״אינך יודע דבר, לכן מוטב שתפסיק להיכנס לעניינים שלא שלך״ הוא נראה כעוס, ״למי עוד סיפרת על זה ?״
הסתכלתי לעיניו, מבולבל מהשאלה הזאת. ״אף אחד.״ פלטתי, ורגע אחרי הרגשתי כאב חד מהדהד בראשי ומשתק אותי. תפסתי בראשי ועצמתי חזק את עיניי, הוא משתמש נגדי בכישוף. בכאב הצלחתי להרים את מבטי ולכוון אליו את ידי, להשתמש בדיוק באותו כישוף כפי שלמדתי מהספר של נייט, ואיכשהוא התגברתי על כוחותיו והוא התקפל מולי.
״איך...״ הוא התקשה לדבר, והשמיע קול כאוב מגרונו.
״באמת חשבת שלא אתקרב לכישופים ?״ שאלתי, אני חייב לבחון הכל עד הדבר האחרון, אני סקרן, מאז ומתמיד הייתי כך. ״אתה לא מאיים עליי כריסטיאן.״
״תראה אותך...״ מלמל, הפסקתי להכאיב לו והתבוננתי בו מזדקף, בוחן אותי. ״קצת חצוף לדבר כך בביתו של אדם אחר, לא ?״
כעסתי, אני לא יודע למה ככה כעסתי. הרגשתי שהוא אשם בכל, הוא הראש מאחורי כל הדברים הרעים שקרו, כל מה שהארי אוכל את עצמו לגביהם. הוא הסיבה להכל, לצער, לכאב, לסבל.
״אל תיכנס למשהו שגדול ממך, ילד״ אמר. עמדנו אחד מול השני, לא אשקר שהרגשתי מאויים ממנו, הוא הרי בן מאות שנה ומכיר כל טריק שאוכל לעשות, גם לא יכולתי להרוג מישהו אחר בשל טעויותיו, אני לא כזה.
״אני לא איש של מלחמה״ אמרתי, נושם עמוק על מנת להירגע, ״לא באתי הנה לפתוח מולך חזית״
״אז מוטב שתלך״ אמר. לא הייתי רצוי פה מהרגע שהגעתי, אני לא מופתע.
״אבל יש לי שאלות-״
״אני בהחלט לא אהיה מי שאספק לך תשובות, מוטב שתלך.״ קולו תקיף יותר, מבטו לא זז ממני, ״עכשיו.״
הסתכלתי לעיניו הכחולות לפני שהסתובבתי ללכת. ושוב חיפשתי תשובה לשאלה שלי, למה הוא היה המטרה של המכשפים ? ואיך זה הגיוני להיות גם מכשף וגם ערפד ?

מרגישה שיצא מבולגןןן
תגידו את דעתכם תמיד מרגש אותי וכיף לקרוא 🥲🥲❤️