נפגשתי עם אלכסה בבית קפה, נראה שהיא הזמינה לעצמה תה והרגישה בנוח. הסתכלה סביב על השוהים כאילו הם המנות המיוחדות בתפריט.
״היי,״ אמרה. התיישבתי מולה, היא הביטה בי בחיוך, שפתיה צבועות בבורדו ״הופתעתי שרצית לפגוש אותי״
״אני תמיד שמח לפגוש אותך״ אמרתי, היא צחקה
״אתה שקרן טוב״ אמרה, לוגמת מהתה. כחכחתי בגרוני והורדתי את מבטי,
״מה שלומך ?״ שאלתי לנימוסים, אך נראה שהיא רצתה לחסוך את זה.
״מה אתה רוצה ?״ שאלה. גלגלתי את עיניי, היא לא נחמדה כמו בדרך כלל.
״אוקיי, תראי...״ נשמתי, מתיישב זקוף ״תוכלי לספר לי על בראנדון ?״
״על... מי ?״ גיחכה, נראית מבולבלת. היא לא יודעת שאני יודע.
״את בטח הכרת אותו, הבן של הארי-״
״השיחה נגמרה״ קטעה אותי וגלגלה את עיניה, לגמה מהתה
״א-אלכסה״ התחננתי במבטי והתקרבתי אליה, נושך את שפתיי. ״בבקשה״
״מה אתה יודע עליו ?״ שאלה, נראה שהנושא הזה גדול משחשבתי. הסתכלתי מספר שניות לעיניה, מהסס אם לשתף את הפרט הזה בשלב כלכך מוקדם של השיחה.
״אני יודע שהוא בחיים״ אמרתי, מצפה לראות אותה מופתעת אך היא נראית כמו מישהי שנתפסה על חם. ״אלוהים... ידעת״
״תהיה בשקט״ נזפה בי, ״אסור שהארי יגלה על זה״
״את צוחקת איתי ?״ גיחכתי, מבולבל, ״אלכסה-״
״בוא נסתלק מפה״ קמה ממקומה ולקחה את המעיל השחור שלה איתה, לא היתה לי הזדמנות לשאול דבר נוסף אז קמתי והלכתי בעקבותיה, אך המלצרית עצרה אותה לגבי התשלום לתה.
״את מלצרית נדיבה ולכן תשלמי על זה בכספך״ אלכסה אמרה לה, ומשום מה המלצרית הנהנה. הסתכלתי מבולבל והמשכתי ללכת בעקבותיה, עד שהבנתי שהיא כפתה עליה. פלטתי נשימה וגלגלתי את עיניי,
״אני שונא שאתם עושים את זה״ אמרתי מאחוריה, היא הביטה בי בחצי חיוך.
״החלק הכי טוב בלהיות ערפדית״ אמרה. היא הלכה לכיוון המכונית שלי, טופחת על הדלת ״תפתח״
״למה ?״ שאלתי מבולבל, פותח בעזרת השלט את המכונית והיא נכנסה פנימה. אנחנו נוסעים לאנשהוא ? נכנסתי למושב הנהג ושסגרתי את הדלת אחריי הבחנתי בעיניה הגדולות מביטות בי.
״מי עוד יודע על זה ?״ שאלה, אנחנו ממשיכים את השיחה מאותה נקודה שעצרנו ?
״לא אמרתי לאף אחד, למה זה-״
״מצויין״ קראה, קוטעת את דבריי, ״ואתה הולך להשאיר את זה ככה, ברור ?״
״למען השם, את מוכנה להסביר לי מה הבעיה בזה ?״ שאלתי. היא חייכה וליקקה את שפתיה,
״אני לא יודעת מאיפה להתחיל, בכנות...״ נשמה עמוק והסתכלה על השמשה של האוטו, ״אמרתי לך בעבר שהארי מסוכן...״ קולה חלש, ״כשהוא היה עם בראנדון הם עשו טרור, אני לא צוחקת...״
״כמו להפליץ בחדר ולסגור עלייך את הדלת ?״ שאלתי, מתבדח כדי להקל על האווירה והיא גלגלה אליי את עיניה.
״מצחיק, לא״ אמרה. ״אמנם לא הייתי באותה תקופה, אבל שמעתי סיפורים״
״אפשר לשאול בת כמה את ?״ שאלתי, תמיד הייתי סקרן לגבי זה.
״בגיל אמך, אם זה לא היה ברור עד עכשיו״ אמרה, הבטתי בדמותה הצעירה וזה היה קשה לעיכול. ״עם השנים חברתי לכריסטיאן, לאחר המלחמה עם המכשפים... הוא נראה לי השפוי יותר והיה לי קל לצדו״
״שפוי ? הוא הורג את מי שלא מציית לחוקיו״ אמרתי, לא מסכים איתה. אני זוכר את הרגע שגילה שאני מכשף, הארי תיאר את תגובתו של כריסטיאן כחריפה, גרם לי להאמין שאני חייב לחשוש ממנו.
״יש סיבה לכך״ אמרה, היא מגנה עליו ״הארי ובראנדון היו שופכים דמים בזמנם, שותים דם ומשאירים שלל גופות אחריהם, זה בתקופה שבראנדון השתנה״
״הם נשמעים כמו צמד חברים ולא אב ובן״ אמרתי, גם בתמונה הם נראים אחים מן המניין. נשמע שהם השפיעו הרבה אחד על השני.
״הם היו כאלה״ אמרה בחצי חיוך, ״המכשפים גילו על השינוי של בראנדון והרגו את אמו, במקום להרוג את הארי על ששינה מישהו לערפד...״
״הארי סיפר לי״ אמרתי, היא הסתכלה עליי בהבעה קפואה,
״הוא דיבר על זה ?״ שאלה, מבולבלת ומופתעת.
״אחרי שביקשתי עשרות פעמים״ אמרתי,
״הוא לא מדבר על זה אף פעם.״ אמרה. ״אל תיכנס לשם איתו״
״חשבתי שאת לא דואגת לי״ אמרתי. היא בחנה אותי ואז חייכה,
״הארי ובראנדון חשבו שזה יעבור להם בשתיקה, אז המכשפים התערבו״ סיפרה, קולה שקט ״הם תפסו אותם, הארי לעולם לא סיפר לי מה הם עשו לו שם אבל יש שמועות שהם עברו עינויים״
״זה לא הגיוני״ גלגלתי את עיניי, במיוחד כשפעם היו פרימיטיבים, ואם הארי טען שלדעת המכשפים הם ניגוד של הטבע אז הם היו הורגים אותו. היא לא מספרת לי את הסיפור האמיתי... הסתכלתי לעיניה בהיסוס, לא סמכתי על דבריה לצערי.
״אתה מוזמן לשאול אותו״ אמרה, עצמתי את עיניי בתסכול. היא יודעת שהוא לא ידבר על זה. ״כריסטיאן סיפר לי את הפרטים הללו, בצורה מבלבלת ולא מובנת״
״הם לא כאלה קרובים ממה שאני רואה, אז מאין לו לדעת ?״ שאלתי,
״כריסטיאן הוא דמות חשובה בחייו של הארי״ אמרה, נשמעת דרמטית. ״הוא שינה אותו״
לא, הוא לא. חשבתי לעצמי בזמן שהסתכלתי לעיניה. למה היא והארי מספרים שתי דברים שונים ? הארי אמר שקונור שינה אותו, והיא טוענת שזה היה כריסטיאן. נאנחתי, נושך את שפתי התחתונה ומביט מהחלון. שאלתי את עצמי האם אני מעוניין לשמוע את הסיפור המלא, אולי אניח לזה ? אבל נראה שהעבר לא מרפה מן העתיד. גם רציתי להכיר את הארי יותר לעומק, להבין למה אומרים עליו את כל הדברים המשוגעים הללו. רציתי להבין את המניע שלו, לראות את האמת. נחשפתי לזה כבר, מה זה עוד קצת מהסיפור הזה ?
הנעתי את האוטו, חוגר את חגורת הבטיחות.
״מה אתה עושה ?״ שאלה,
״אנחנו הולכים לראות אותו, את בראנדון״ אמרתי, נועל את הדלתות של המכונית ובשנייה היא נבהלה וניסתה לפתוח,
״השתגעת ?״ שאלה, לחוצה כפי שלא ראיתי אותה מעולם. ״לעזעזל לואי, אתה מודע לזה שאני יכולה לשבור את הדלת הזו בלי להתאמץ נכון ?״
״אני מקווה שלא כי קשה נורא להשיג חלקי חילוף לרכב הזה-״
״תפתח את הדלת המזויינת !״ קטעה אותי.
״אל תחששי ממנו, הוא נראה בחור נחמד בתמונות״ אמרתי, מודע לכך שהוא לא לפי הפחד שלה. לא ראיתי את אלכסה כך מעולם, גם לא כשהציידים תפסו אותה. נראה שזה לא היה סכנה ממשית, אבל בראנדון כן.
״הוא יהרוג אותי״ אמרה בפחד, הסתכלה לעיניי ונראתה מתחננת. ״הוא יהרוג אותי״
״הכרת אותו ?״ שאלתי מבולבל
״תפתח את הדלת״ ביקשה, לא מצליחה להתרכז בשאלותיי.
״ממה יש לך לפחד ?״ שאלתי, מתבונן בה, בהחלט לא אעשה דבר שיסכן אותה. ״אלכסה, את איתי... אני אגן עלייך״
״הלוואי ויכולתי לסמוך עליך״ היא ניסתה לא לפגוע בי, אני יודע. היא לא יודעת את כל הכשפים שלמדתי, אני חזק יותר משהייתי כשרק הכירה אותי.
״אז אני מבקש ממך, תסמכי עליי״ הסתכלתי לעיניה, היא פחדה. הסקרנות שלי רק גדלה לגבי הנושא הזה, איך יתכן שהיא יודעת שהוא חי ולא אמרה דבר להארי ? הם מכירים כבר עשרים שנה.
״למה אתה רוצה לראות אותו ?״ שאלה, מבולבלת בעצמה. ״מה לעזעזל אתה יודע ולא מספר לנו ?״
הסיפור הזה שהם לא מספרים קשור למכשפים, כי היא חושדת בי כרגע. לא הצלחתי לקבל את חלקי הפאזל, לא הצלחתי להבין דבר. ״המלחמה מול המכשפים, הארי ובראנדון עמדו בראשה״ אמרה, מתיישבת בכיסא ונושכת את קצה הציפורן שלה במתח, מביטה מהחלון החוצה. ״הם היו אכזריים, אני... אני לקחתי חלק בה כי לא הייתה לי ברירה, לאף אחד לא הייתה ברירה״
לא הופתעתי, הבנתי שהארי היה הראש במלחמה הזאת. הוא ידע את הפרטים הללו של נקודות החולשה של המכשפים. ״עד כמה אכזריים ?״ שאלתי, היא הסתכלה לעיניי ומבטה היו פגיע, כאילו והיא חזרה לאותו יום.
״אתה יכול לראות בעצמך״ קולה חלש. היא הושיטה את שתי ידיה, התבוננתי בה מבולבל, והיא סימנה לי לבטוח בה. אחזתי בידיה ועצמתי עיניים, מרגיש עוצמה. כמו באותו ערב עם הארי שחיכה לי מחוץ לבית, כשאחזתי בזרועותיו והרגשתי את הכוח שלי מתעצם, הרגשתי חוזק. פקחתי את עיניי והתחושה נעלמה. היא פקחה את שלה ונראתה מבולבלת,
״אל תפחד״ אמרה, אבל לא יכולתי לעשות משהו שלא הבנתי.
״למה אני מרגיש את זה ?״ שאלתי,
״אתה שולט בנו...״ לחשה, בלעה רוק ונראה שפחדה לומר את זה. כמו שפחדו מעצם היותי מכשף, הם מפחדים שאשתמש בזה לרעה. ״תעצום את עיניך, לואי.״
עצמתי את עיניי והגעתי לאיזור שומם, רחוב חשוך ולא מוכר. צעדתי מבולבל, מביט לצדדים ומביט בשני אנשים שלבושים בצורה משונה, מיושנת. קפאתי כשהבחנתי באלכסה, היא במקום שקט ודיברה בטלפון.
״אלכסה ?״ קראתי, מתקרב אליה, והיא לא שומעת דבר. היא הייתה מעודנת יותר, היא לא מאופרת כמו בדרך כלל, ובגדיה פשוטים. ג׳ינס עם חולצת פסים וורודה, ציפורניה לא צבועות בלק... הסתכלתי סביב, איפה אני ?
״הוא אמור להגיע בכל רגע, אל תלחץ עליי״ אמרה לטלפון, נראית לחוצה. הטלפון היה עם מקשים ואנטנה, זו תקופה אחרת. הבחנתי בדמותו צועדת לעברה, הוא נראה בדיוק אותו הדבר רק קשוח יותר, היה בו משהו ריק, אפל. מבטו חודר וקשוח, הנוכחות שלו משכה את תשומת לבה באופן מידי. היא ניתקה את הטלפון וניסתה לחייך אליו, ״אני מחכה לך נצח, אדוארדו״
הוא חייך חצי חיוך ערמומי, מתבונן בה במן תשוקה, כאילו השיג אותה. המבט שלו היה אפל משראיתי לפני, והרגשתי את הפחד שלה... אני בטוח שהוא יכל להרגיש בעצמו. ״חששתי שלא תגיעי״ הטון שלו, כמו שהיה איתי בהתחלה. כאילו קיבל את הסיטואציה שלה ציפה, כאילו שולט בה.
״ואסרב לפגישה איתך ?״ שאלה בפלרטטנות, אבל אני מוכרח להודות שהייתה גרועה בזה, היא לא ככה היום. היום היא פתיינית, היא יודעת מה להגיד ואיך. האם אני רואה את העבר שלהם ?
״לגבי זה...״ עם אגודלו ניקה את צד פיו, עיניו בהקו כשהביט בה. ״זה בסדר מבחינתך שאביא מישהו ?״
״מ-מה ?״ ניסתה לגחך, אבל הפחד שהרגישה היה חזק מכדי לזייף משהו אחר. ולפני שיכלה לומר משהו נוסף הבחנתי בבראנדון מגיע לכיוונם. שפתיי נפערו מדמותו, ההליכה שלו זהה לשל הארי. שיערו קצר יותר, היה לו חיוך בטוח בעצמו, כזה שלא ירד. הוא היה נמוך מהארי, אבל שרירי כמוהו. הסיטואציה הזו הבעיתה אותי, שתי גברים על בחורה אחת.
״אלכסה...״ קראתי מבוהל, מנסה להתקרב אליה והרגשתי שלא יכולתי, משהו הכביד עליי ככל שהתקרבתי.
״נראית טעימה...״ בראנדון אמר ובחן אותה מכף רגל עד ראש, היא ניסתה לחייך בנחמדות, אבל עיניה הבוהקות חשפו את הפחד שלה.
״מי זה ?״ קולה חנוק קצת, היא ידעה מה קורה.
״חבר, עכשיו...״ הארי הסתכל לעיניה, ״תהיי ילדה טובה אל תזוזי ואל תשמיעי קול״
היא קפאה, הסתכלה עליהם מבועתת וחיפשה אחר מישהו ברחוב, אני לא חושב שהיא הייתה לבד.
״היא מחפשת את החבר שלה בטח״ בראנדון חייך, ״הרגתי אותו, די חבל, הוא נראה נחמד״
לעזעזל... אלכסה רעדה בכל גופה, מבטה מתחנן לרחמים ונראה שזה העיר את תאוותם יותר.
״נמאס לי מהציידים האלה״ בראנדון לחש, התקרב אליה ולא היה לה לאן לברוח, או איך. היא בשליתטם, לא זזה כפי שהארי כפה עליה. הוא תפס בסנטר שלה כדי שתהיה מוכרחה להביט בו, ״אני לא נוטה לנשנש בשעות הערב אבל לעזעזל כמה שאת מעוררת תיאבון״ בראנדון לחש כשירד עם שפתיו לצווארה וקפצתי כששמעתי את הנשיכה של בשרה, את שיניו ננעצות בעורה. היא קפצה במקומה ונראתה קפואה, ולאט לאט הפכה לחלשה ורפויה כששתה ממנה את דמה. הסתכלתי על הארי, מבוהל מהמבט שלו. הוורידים הקיפו את עיניו והוא ליקק את שפתיו כשצפה בהם.
״תעשה משהו, ה-הארי תעשה משהו !״ צעקתי, מתנשם בכבדות ומבוהל, הרגשתי את איבריי מתכווצים מהמראה המזוויע הזה, רעדתי ולא הצלחתי להישאר במקומי, הסתכלתי למרחקים ולא היה אף אחד באופק. ״מישהו ! הצילו !״ צעקתי, מתנשם בכבדות ומרגיש את הרעד בברכיי.
״מספיק״ שמעתי את הארי, ומשום מה חשתי הקלה. הסתכלתי עליו, כל האנרגיה שלי התרכזה בתקווה הקטנה שהיתה לי כרגע, למרות שידעתי את הסוף. רק התחננתי שזה לא יהיה אכזרי.
״היא ציידת, הארי״ בראנדון אמר, מנקה עם מפרק ידו את הדם שנזל מצד שפתיו. הוא קורא לו הארי ולא אבא.
״ונעניש אותה על הבחירות השגויות שלה״ הארי אמר, התקרב ואחז באלכסה שהייתה רפויה וכמעט התמוטטה על הקרקע. בראנדון הביט בו בהערצה, בחיוך רחב למעשה הנוראי שעמד לעשות. הארי נשך את ידו והצמיד לפיה של אלכסה, ולאחר מכן תפס מגרונה, הסתכל לעיניה והיא הביטה בו בחולשה, לאט לאט הרים אותה מגרונה, מביט בעיניה כדי שתזכור כל רגע מזה.
״תפסיק...״ קולי חלש, רעדתי בעצמי, שנאתי את הסיטואציה הזאת. שפתי התחתונה רעדה, גופי בגד בי ברעידות קלות, הרגשתי חסר אונים, חלש כלכך.
״תגמור עם זה״ בראנדון לחש, חסר סבלנות. וברגע אחר הארי הטיח את ראשה כנגד הקיר ולאחר מכן נתן לה ליפול לקרקע. רעדתי ונפלתי על ברכיי, קול חנוק נפלט מגרוני. עיניי פעורות ושפתיי נפרדו, הייתי חסר נשימה בעודי מביט באלכסה מוטחת על רצפת הרחוב, הדם שלה נוזל מהקיר, לא הצלחתי לומר דבר או לחשוב בהיגיון, התבוננתי בה עד שהצלחתי לפקוח את עיניי,
היא נמצאת למולי, עיניה עדיין עצומות ומבטה מושפל. הבחנתי בכפות ידיי הרועדות על שלה, אחד מול השני בתוך המכונית. הייתי מבועת. היא פקחה את עיניה והסתכלה עליי,
״לואי ?״ שאלה, רעדתי ועזבתי את כפות ידיה, לא מצליח לומר דבר. שפתיי פרודות ונשימותיי רועדות, לא הצלחתי להפסיק לראות את זה, להרגיש את הפחד הזה, עד שלבי התכווץ בכאב חד שמפלח כל איבר בגופי. הסתכלתי עליה והרגשתי את הדמעות עומדות בגרוני, ״מה ראית ?״ שאלה,
״אינך יודעת ?״ שאלתי מבולבל, הייתי בטוח שהיא בוחרת מה להראות לי. הנידה בראשה וניסיתי לנשום כדי להירגע, בניסיון כושל.
״אתה רועד... מה זה היה ?״ שאלה, הסתכלתי לעיניה ורציתי לחבק אותה,
״השינוי שלך״ אמרתי. הבעתה לא השתנתה, ולאחר רגע היא גיחכה, משפילה את מבטה. ״אלכסה ?״
״הכל היה מתוכנן, שאפגש עם הארי וחברי ירה עליו חץ הרדמה וככה נתפוס אותו...״ סיפרה בשקט ונשכה את שפתה התחתונה, הרימה שוב את מבטה אליי.
״איך...״ לא הצלחתי לשאול דבר, או להבין. ״איך אחרי דבר כזה את מסוגלת לסלוח לו ?״
״לעולם לא סלחתי לו.״ אמרה, מדגישה את המשפט הזה. בלעתי רוק והזדעזעתי, רציתי לשאוף אוויר צח ופתחתי את חלון המכונית, ״אם הארי לא היה משנה אותי, בראנדון היה הורג אותי״
״אל תסתכלי על זה כאילו הוא הציל אותך״ גיחכתי, לא מצליח להבין אותה.
״אני יודעת שמה שהיה שם היה אכזרי, אבל אם תסתכל על זה מהצד השני... נפגשתי איתו כדי ללכוד אותו ולהרוג אותו... שתינו לא היינו הטובים בסיפור הזה״ אמרה, ובכל זאת לא הצלחתי להצדיק את הדרך בה עשה את זה. היא אישה... אני לא מסוגל להרים יד על אישה, נראה שהוא לא רואה מה היא, ואין דבר שעומד בדרכו. מפתיע אותי שהיא הייתה ציידת בעברה, אני תוהה לעצמי איך היא קיבלה את זה.
״איך את סומכת עליי שאראה את כל זה ?״ שאלתי, נראה שהם רק מנסים להסתיר ממני מידע,
״כי אנחנו באותו צד לואי, תמיד היינו״ אמרה ברוגע. זה חימם לי את הלב, במיוחד כשאני יודע שהיא זו שחילצה אותי בתקופת המלחמה כדי שלא אפגע, היא מסרה אותי לאמי. הנהנתי בראשי,
״אני מצטער שנאלצת לעבור את זה״ קולי חלש, גיליתי רחמים כלפיה. היא הידקה את שפתיה והנהנה, משפילה את מבטה. ״זה כואב למות ?״ שאלתי בסקרנות, הם צריכים למות בכדי להשתנות לערפד.
״לעזעזל״ גיחכה, נראה שהנושא כבד לה.
״אני מצטער-״
״לא, לא זה בסדר״ קטעה אותי, אך נראה שקשה לה לדבר על זה. היא נראיתה כאובה, וכאב לי גם. הרגשתי בדיוק את מה שהיא הרגישה בסיטואציה הזאת. ״כאב לי פיזית כלכך שקיוויתי שהם יהרגו אותי כדי לא להרגיש, פחדתי.״ קולה דעך והיא נשכה את שפתה התחתונה, לא מביטה בי. אחזתי בידה, מביט בעיניה ואוחז בידה השנייה.
״אני רוצה לראות עוד״ ביקשתי, מפוחד שאראה משהו גרוע יותר אבל לוקח את הסיכון. היא הסתכלה עליי עם עיניה הבוהקות מספר שניות עד שאחזה בידיי. נשמה עמוק ועצמה את עיניה, וכשעצמתי את עיניי הגעתי לבית לא מוכר.
צעדתי באיטיות, מביט ברצפת העץ, שמעתי דיבורים והתקדמתי לאותו כיוון, הבית נראה מיושן. שמעתי צחוק נשי והבחנתי באלכסה, היא עמדה במטבח וחתכה ירקות.
״אני רק אומרת שהוא יפסיד, בסדר ?״ אמרה, מטגנת את הירקות במחבת וחייכה פתאום לבחור שעמד לצידה, עם גבו אליי. התקרבתי כדי להסתכל עליו וזה היה בראנדון.
״את ממעיטה בערכו, לא ?״ שאל, מלקק את שפתיו. צמצמתי את גבותיי בבלבול, זה בטח אחרי השינוי... לא הבנתי, היא אמרה שהיא מפחדת ממנו ופה נראה שהם בסדר. למרות שיכול להיות שעברו שנים.
״אדוארדו הססן״ אמרה, משלבת את זרועותיה, היא הייתה לבושה בשמלת פיגמה עם פסים צבעוניים ושיערה אסוף ברשלנות, אף פעם לא ראיתי אותה ככה. ״וזה סיכון גבוה-״
״אל תגידי לי שאת מתקפלת״ קטע אותה, ברגע הוא נראה מאיים. היא הביטה בו והזיזה את שפתיה כדי לדבר,
״מ-מה ? לא״ הסיחה את דעתה ממנו בהתעסקות באוכל. הוא התקרב אליה והניח את ידו בגבה התחתון, התקרב עם שפתיו לאוזנה ולחש לה,
״אל תאכזבי אותי״
היא הרימה את מבטה אליו וחייכה, ״אי פעם אכזבתי ?״ קולה שקט. הוא בחן את מבטה, שתיהם שתקו מספר שניות עד שהוא חייך ולקח צעד לאחור.
״אני לא רוצה להזכיר לך מה קרה לקים כשהיא בגדה בנו-״
״למה אתה חייב להעלות את זה ?״ היא כעסה עליו, התעלמה ממנו וערבבה את האוכל הנצרב במחבת רק להסחת דעת, ״אני לא כמו קים, אתה מכיר אותי.״
״אני לא לוקח סיכונים, נסיכה״ אמר וצמרמורת זחלה בגופי, זה היה כמו לשמוע את הארי ממישהו אחר, פתאום הוא נראה לי כלכך דומה לו. ״אני לא אוכל לסמוך על הארי שיעשה את זה כמו שצריך״
״תאמין לי, גם הוא רוצה במותם של בני טומלינסון״ אמרה, נשענת על השיש ומביטה בו. סרקה אותו מלמעלה ללמטה,
״אני בספק״ נאנח, ״הוא לא מעוניין להישאר ערפד, את יודעת את זה״
״דעתו השתנתה אחרי שכריסטיאן שינה אותו״ אלכסה אמרה לבראנדון, לא הבנתי... באיזה תקופה זה קרה ? ״תתן לו קצת זמן״
״הוא שונה...״ בראנדון מלמל.
״זה שהוא לא מסכים איתך לא אומר שהוא שונה.״ אמרה. הוא נאנח והרים את מבטו אליה, התקרב והושיט את ידו ללטף את השיערה שנפלה על פניה, זה נראה שהיא אהבה את המגע שלו. אולי אני טועה, אבל היה ביניהם משיכה. הדרך בה הביטה בו... צמצמתי את עיניי בבלבול, אני מפספס פה משהו ?
״בני טומלינסון לעולם לא היו בני ברית שלנו, אבל האם זו סיבה טובה בשבילו להרוג אותם ?״ שאל,
״זה לא משהו שהוא לא עשה עד כה...״ אלכסה אמרה בחיוך קל, לבי נחת. אלוהים, היא נוראית.
״מה את עושה...״ מלמלתי, בוהה בהם במקומי,
״כשזה יגמר תגידי לו שראית את הגופה שלי נשרפת״ לחש והביט בעיניה, היא הנהנה, ״אסור לו לדעת שאני בחיים״
״למה ?״ שאלה, ״למה הכל חייב להשתנות ?״
״את מדברת מהמקום הפגיע והאוהב שלך...״ לחש, מלטף את פניה, ״תשכחי מזה, ממני״
״בראנדון״ היא קראה בשקט, הוא התקרב ונישק אותה,
״מה לעזעזל״ אמרתי וגלגלתי את עיניי, נשמתי עמוק וצעדתי בתסכול, ״מה לעזעזל ?״ הסתכלתי עליהם, הם הפרידו את שפתיהם והביטו אחד בשניה
״את תישארי לצידו...״ לחש לה, התבוננתי בהם כדי להקשיב. ״תרכחי אותו, תציפי בו הכל... את המוות שלי, את הזוועות שיבואו עם המלחמה״
״ומתי אתה תחזור ?״ שאלה, נראית פגיעה.
״שתדעי איך הוא עשה את זה.״ הסתכל לעיניה והנהן, ״עד אז, אני לא רוצה לשמוע ממך״
״ידעתי שגברים רעילים הם הסגנון שלך...״ אמרתי, מרגיש שאני מתרחק מהם עד שפקחתי את עיניי וראיתי אותה מולי במכונית.
הסתכלתי עליה, מבולבל וחסר מילים. היא פקחה את עיניה באיטיות, מעמידה פני תמימה.
״מה ראית ?״ שאלה. בלעתי רוק ובחנתי אותה, האם כל זה משחק ? מה לעזעזל היה שם ? אני מעוניין בסיפור המלא. נראה שאני לא אמצא אותו אצלה, מאחר ונראה שהיא ובראנדון בשיתוף פעולה נגד הארי.
״לא הצלחתי לראות כלכך...״ שיקרתי, לא מסתכל עליה, ״הכוחות שלי התחלשו אני חושב״
״אתה צריך להתרגל לשימוש בהם״ אמרה בחיוך רך. הנהנתי.
״כמעט שכחתי שיש לי מבחנים לעבור עליהם, זה יום עמוס״ נשמתי עמוק, ״אני חייב לזוז״
״אני עוד אחשוב שזה תירוץ לסלק אותי״ היא צחקה בערמומיות ובחנה אותי, מרתיעה אותי מעט משום מה. ״לואי ? מה שעשינו היום, אשמח שתשמור את זה בינינו.״
הסתכלתי לעיניה, מרגיש שאני לא מסוגל לבטוח בה. היא בטח לא סיפרה לי מה שאני רוצה לדעת, היא ערמומית משחשבתי. ״את יכולה לסמוך עליי.״ אמרתי, היא הנהנה ויצאה מהמכונית, ומשום מה זה הקל עליי.
נסעתי מפה, לא מפסיק לחשוב על הכל. היא ובראנדון היו זוג ? אלוהים, האם הארי ידע על זה ? נראה שבראנדון היה זה שחשב על להרוג את כל המכשפים, הוא מי שעמד מאחורי המלחמה הגדולה ביניהם. אז הם רוצים לדעת משהו מהארי, ובגלל זה אלכסה משאירה בסוד את זה שבראנדון עוד חי. במשך עשרים שנה ? כמה זמן היא עוד תמשיך ככה ? האם זה רלוונטי עוד ? הייתי כלכך מבולבל ממה שראיתי, רציתי לנקות את הראש. אני זוכר לאחר שהארי שינה את גרייס שאלתי את אלכסה למה היא הסגירה את הארי, היא אמרה לי שיש לו מידע שהיא רצתה לקבל. מה המידע הזה ? האם זה מה שבראנדון רוצה שהיא תגלה ?
נסעתי בלי יעד, בלי לדעת לאן. עצם הנסיעה הייתה מרגיעה עבורי וזה מה שנזקקתי לו כרגע. פחדתי קצת, לא אשקר. הפחד גרם לחרדה, וניסיתי להסדיר את נשימותיי. הייתי מתוח, מלא מחשבות, מעורפל מעט. האטתי ועצרתי ליד המדרכה באיזור מבודד, מחנה את המכונית ונושך את האצבע שלי במתח, פחדתי שאני טועה לגביו. אני מתחיל להכיר אותו והסיפורים האלה שונים לגמרי ממה שאני רואה. אני לא מסוגל לדמיין אותו פוגע במישהו היום, ואולי יש לו עבר מפוקפק, עבר שהוא בעצמו מודה בו, אבל זה לא בהכרח מעיד על עתידו. נשמתי עמוק ונשענתי לאחור עם ראשי, מה אם אלה תקוות שווא ? מה אם אני מאמין שמשהו לא מציאותי ? משכנע את עצמי שהמציאות אחרת ? קפצתי מבהלה כשהטלפון שלי צלצל. שלפתי אותו מהכיס ולבי הלם למראה שמו על צד הטלפון, לא ציפיתי...
״הארי ?״ עניתי, מבולבל עצם זה שהוא מתקשר.
״כן אני יודע, מוקדם והדייט שלנו רק בערב אבל חשבתי עליך ו... החלטתי להתקשר״ אמר. חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה, דמעות עמדו בגרוני משום מה, הייתי מתוסכל קצת, ״לואי ?״
״כן, אני פה״ קולי חלש, הוא לא אותו אחד ששינה את אלכסה, שהרג משפחה שלמה של מכשפים, שרצח בדם קר, ללא מצפון... באכזריות. דמעה זלגה מעיניי בלי ששלטתי בזה, מיהרתי למחות אותה,
״איפה אתה ?״ שאל, מגחך ויכולתי לשמוע ברקע את אקדח הקעקועים.
״יצאתי לסיבוב, הייתי חייב לנשום אוויר״ אמרתי, נושם עמוק,
״זה יום יפה לעשות קעקוע, אם תהיה מעוניין״ הציע. חייכתי והשפלתי את מבטי, למה הוא ממשיך להציע את זה ? הרי ברור לו שהתשובה תהיה שלילית.
״אני עוד אחשוב שאתה מעוניין בנוכחות שלי...״ אמרתי,
״אחרת לא הייתי מתקשר.״ אמר, גורם לחום להתפוגג בבית החזה שלי ולהתמלא, נשכתי את שפתי התחתונה ״קדימה...״
״אין לך דחיית סיפוקים״ אמרתי, מחייך באופן בלתי נשלט.
״אחכה לך״ אמר בביטחון, משך אותי כמו מגנט, הרי שתינו ידענו שבדיוק כמוהו אני כמה לנוכחותו, מה היה בינינו שהפך את המצב לכלכך עמוק ? לא הרגשתי כך עם אף אדם אחר, לא רציתי כך מישהו מעולם... זה אהבה ?
נסעתי עם המכונית לבלאק, מפסיק לחשוב על כל המסביב, ולשם שינוי לעשות מה שבא לי, לקיחת סיכונים. אם כי, לא ראיתי אותו כסכנה. הוא היה סוחף, מהפנט, מעניין. הוא היה רך איתי, עדין.
חניתי מחוץ לבלאק ויצאתי מהמכונית, בשעות היום היה ריק, הברמנים ניקו וסידרו את המקום עבור הערב, אני חושב שאף פעם לא באתי הנה בשעות היום. הברמן הנהן לעברי כאמרת שלום, חייכתי והמשכתי לכיוון חדר הקעקועים של הארי. הופתעתי שמזהים אותי, סימן שאני בא הנה לעיתים. נכנסתי לחדר הקעקועים וראיתי אותו יושב בכיסא העור הגבוה שלו, כפפה על היד שאוחזת באקדח הקעקועים, והוא מקעקע את ידו השנייה.
״מה לעזעזל...״ פלטתי, צוחק לאחר מכן. התקרבתי וראיתי את הדיו דוהה באיטיות על עורו.
״זה מרתק, לא ?״ שאל בחצי חיוך, חושף בפניי את הקעקוע שעשה לעצמו, כוכב צבוע בשחור. ״מספר דקות זה יעלם כלא היה״
״הייתי בטוח שאתה נמצא פה עם מישהו״ אמרתי, מרגיש באווירה המותחת בינינו, בעיקר כשבחן אותי עם עיניו הירוקות, מלמטה עד למעלה. לא הרגשתי מושך מדי בשביל לזכות במבט שלו כך
״היא בדיוק עזבה״ קולו חלש. ״תשכב...״
״תסלח לי ?״ שאלתי מבולבל, הוא חייך ופתח את המגירה שבשידה הגבוהה לצידו.
״קעקוע מזוייף, זה לא יזיק״ אמר, הוציא אקדח קעקועים אחר, נראה פשוט יותר. בלעתי רוק והתבוננתי בו, זה מגוחך... ״קדימה״
״בשביל מה ?״ שאלתי, ״אני לא מעוניין בקעקוע״
״תעשה את זה בשבילי״ ביקש. הסתכלתי לעיניו מספר שניות וגלגלתי את עיניי בתבוסה, אני מודע לכך שהוא רוצה לקעקע אותי מהיום הראשון שבו נפגשנו, אבל אני נגד. האם הסיבה לכך שרוצה להשאיר חותמת על גופי היא כדי שלא אשכח אותו ? להשאיר אותו במחשבותיי לעד ? צעדתי אליו והחיוך שלו התרחב, חיוך יפהיפה עם גומות שריכך את כל הצד האפל שהיה קיים בו. הוא הושיט את ידו לאגני בשביל לתפוס בקצוות החולצה,
״ברשותך...״ קולו צרוד ועמוק. הוא הרים את קצוות החולצה כדי לפשוט אותה ממני, הרגשתי נבוך אך לא התנגדתי.
״מה הכוונה בקעקוע מזוייף ?״ שאלתי, מתיישב על מיטת הקעקועים שלו.
״אחד שמחזיק עד עשרה ימים״ אמר, ״תשכב״
נשכבתי על גבי והסתכלתי עליו מתעסק עם הדיו, לבי הלם בחוזקה כשהתבוננתי בו, הוא היה כלכך מרוכז, ״מה אתה הולך לצייר ?״
״לצייר ?״ שאל בחיוך, מביט בי.
״לקעקע, אותו הדבר...״ אמרתי בגלגול עיניים. הוא התקרב עם הכיסא שלו לכיוון בית החזה שלי והסתכל לעיניי,
״תתן לי להפתיע אותך.״ אמר. קפצתי כשהרגשתי את הדיו הקר כנגד בית החזה שלי, זאת הייתה תחושה מדגדגת. התבוננתי בו מרוכז, הוא השקיע בזה כאילו זה היה קעקוע אמיתי. שיערו מסודר לאחור בקפדנות, הוא נראה יפהיפה בעיניי. בלעתי רוק וחשתי בלבי הולם בחוזקה, המגע של ידו כנגד העור החשוף שלי, הותיר אותי חסר נשימה. הושטתי את ידי לפניו, רק כדי ללטף את שיערו מאחורי האוזן, והוא חייך כתגובה.
״אתה מוציא אותי מריכוז...״ לחש. ״יש לך עור יפהיפה״
״קרם גוף חדשני, אשלח לך קישור וקוד קופון״ התלוצצתי, אבל נראה שהוא פחות מבין את הבדיחה משום שהבעתו לא השתנתה, הוא חייב להבין בטכנולוגיה.
״איך עבר עליך היום ?״ שאל, ושנזכרתי במפגש עם אלכסה לבי נחת. הלוואי ולא היה שואל את השאלה הזו.
״תשאל אותי בסוף הערב את השאלה הזו״ ביקשתי, הוא הנהן בחיוך.
״יש לך מסעדה מועדפת ?״ שאל, מרוכז בציור שעל בית החזה שלי.
״לא כלכך... ארצה שזה יהיה משהו אינטימי יותר, שאוכל להתרכז בך ולא באוכל שבתפריט״ אמרתי, קצת נבוך להודות בכוונותי לגבי הדייט איתו. הוא הרים את עיניו אליי בפעם הראשונה מהרגע שהתחיל לקעקע. אמרתי משהו לא בסדר ?
״מה דעתך שנעשה את זה בביתי ?״ שאל. ״לא באופן בו גברים מזמינים לביתם בדייט הראשון״
הוא יכל להשכיב אותי מזמן, אז אני לא חושב שהוא כמו הגברים ההם. ״אשמח, זה נשמע נחמד הארי״
״כן... אני לא נוטה לארח בדרך כלל, אצטרך לסדר קצת את הבית״ מלמל. הוא לקח נשימה והזדקף במושב שלו. ״סיימתי.״
״זה היה מהר״ אמרתי, מתיישב באיטיות עד שקמתי מהמיטה והלכתי למראה הארוכה שבקצה הסטודיו, על החזה היה ציור של פעימות לב, פעימות חזקות. ״מה זה ?״
״פעימות הלב שלך״ אמר בפשטות. הסתכלתי לעיניו דרך המראה, הוא התקרב מאחוריי והניח את ידו על אגני, המגע של עורו הקר על גופי הקפיאה אותי. הוא הסתכל עליי דרך המראה, ״האזנתי לפעימות לבך וקיעקעתי אותן, מחמיא לי אם להיות כנה...״ לחש לאוזני, גורם ללבי להלום בחוזקה ולבטני להתכווץ כאגרוף מייסר, ״הוא פועם כך כשאתה בנוכחותי.״
נשכתי את שפתי התחתונה וחשתי את לחיי מסמיקות, הוא הרכין נשיקה לכתפי וידו התהדקה באגני, מצמידה אותי לגופו שהיה מאחוריי. הסתכלתי עליו דרך המראה, הוא אחז בגופי קרוב אליו והניח את הסנטר שלו על כתפי, טומן נשיקה נוספת ועדינה על עורי.
״הארי...״ נשמתי, נרגע למגע שלו ומרגיש את גופי דרוך. שפתיו נישקו לעורי פעם נוספת ונשמתי בקלילות, מתענג על כך לרגע עד שפקחתי את עיניי והסתכלתי עליו דרך המראה. הוא חייך עם פניו טמונות בצווארי, הסתובבתי בכדי להתבונן בו.
״זה חמוד...״ אמרתי, בחיוך קטן וריגוש שלא נרגע. אני לא חושב שהוא אותו אחד שהיה בעברו, הוא השתנה. אנשים משתנים, אני מוכרח להאמין בזה. כי אם לא, אאבד את התקווה. היא נותנת לי כלכך הרבה עכשיו. אני מסתכל עליו והוא שונה לגמרי מאותו אחד שראיתי מזכרונותיה של אלכסה, הוא לא אכזרי. נשמתי עמוק והבלעתי חיוך, מביט בעיניו, ״אז... בביתך בערב ?״
״אתה הולך ?״ שאל, נראה מתוסכל מזה. חייכתי מכך שרצה שאשאר.
״אני צריך להתארגן״ אמרתי, מרגיש שאני קצת מפלרטט דרך טון הדיבור שלי, לא יכולתי שלא. האווירה המתוחה בינינו שיגעה אותי, רציתי בו ברגע שהנחתי עליו את מבטי, והוא הראה לי שזה הדדי.
״לכבודי ?״ שאל בחיוך, מתגרה בי. שפתיי נמתחו לחיוך רחב והסטתי את מבטי,
״אולי...״ לחשתי, עובר אותו כדי ללבוש בחזרה את החולצה שלי.
״אאסוף אותך״ אמר, משלב את זרועותיו השריריות. נשמתי עמוק והסתכלתי עליו מספר שניות, ג׳נטלמן...
״זה יהיה נהדר, הארי״ אמרתי, מחייך ומרגיש בלחיי מסמיקות. אני מקווה שאני לא אדום מדי, אלוהים. ״להתראות״ אמרתי, הוא הנהן לעברי כשמבטו עליי, וכך הסתובבתי לצאת.
ומשום מה, כשאני מתרחק ממנו המחשבות על כל הדברים הנוראים לא מרפים, משהו בי מתעקש לא להשתחרר, להילחם על הצדק, הייתי קרוע. 
אני מאמין שאצליח לקבל את הפגמים, רק כשיציג לי אותם באופן פתוח וכנה.

יצא חופר נראלי
דעתכם בתגובות🥲❤️