כשעלה בחזרה מהמטבח עם מאפה ביד אחת וכוס מים בידו השנייה, סורן הופתע לראות את קאלום ישן.

"הוא נרדם לפני כמה דקות." ריילה אמרה, עיניה עדיין היו על בן זוגה.

סורן התיישב לידה. "מה שזה לא יהיה, יש לי תחושה מאוד לא טובה לגבי העניין. תראי לי פראנואיד מצידי, אבל אני בדרך כלל לא טועה."

"אתה חושב שזה קשור ל-" היא אמרה, אך היא נקטעה בחדות על ידו.

"אין סיכוי! המראה נשברה, וממה שאני יודע אראבוס לא יכול לתקשר בלעדיה! אלא אם-" זה לא יכול להיות שהאלף מסוגל להשתלט על אנשים מרחוק ללא כלי קסום. רק המחשבה על כך גרמה לו להצטמרר. "אני מקווה שבאמת הכל בסדר."

ריילה העבירה את מבטה אליו. "קאלום לא יספר לנו, נכון?"

סורן הניד את ראשו לשלילה. "כנראה שלא."

הם השתתקו. האלפית הקשיבה לקצב נשימותיו של הנער, שהיו הפעם איטיות יותר.

"אני איידע את המלך אזראן, הוא ידע מה לעשות." השומר נעמד. "אם קאלום יפתח בפניו זה יהיה נס."