"בוא!" הוא אמר ואחז בזרועו של אזראן. שניהם הלכו במהירות לספריה. כשהגיעו, הופתעו לראות שקאלום לא נראה כמו עצמו.

"אני ראיתי את זה... את ביקשת שאציל אותך, אבל אנ-" קולו של הנסיך הפך ליבבה.

ריילה עמדה מולו המומה. "קאלום, זאת אני. מי תפס אותי?" היא שאלה בנועם, אך הפחד בקולה הורגש בחלל.

"אף אחד מכם לא אמור להיות כאן..." קאלום מלמל כאחוז טירוף.

סורן היישיר אליו מבט. "הם יודעים."

"ביקשתי שתשכח מזה!" הנסיך אמר בזעם.

"מצטער, אבל אני לא יכול להתעלם מהעניין כשאתה מתעסק באובססיביות בקסם אפל!" סורן הרים את קולו. "אתה לא בסדר קאלום! תתחיל להפנים את זה!"

"קסם אפל אולי יכול להציל אותה!"

"אתה לא יודע את זה! מה יקרה אם מישהו נוסף יפגע בטעות?!"

"אני מסכים עם סורן. אני לא יודע על מי אתה מנסה להגן, אבל קסם אפל הוא מסוכן מידי!" אזראן ציין.

"אתם לא מבינים! אם אני לא איעזר בקסם הזה, ריילה תמות! אני מוכן להקריב הכל, אפילו את החיים שלי אם יהיה צורך!" קאלום צעק. ידיו נסגרו לאגרופים. "ואין לה עוד הרבה זמן..."